הגה"ח רבי יואל כהן זצ"ל החוזר של האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל

[אבני גזית]

כפ''ח עמודים 27-31, 54.pdf

כפ''ח עמודים 74-78.pdf

גליון כי קרוב הוקדש כולו לדמותו, ראיון עם הרב קירשנבאום וטורים מהר"מ וועכטער, הרש"ז גופין ועוד.

וקבלה בידינו שא"א בלי ביקורת - צרמו לי (ולאחרים) שורות החולקות על דרכו של ר' אהרן מבעלזא, והובאו במלוא חריפותן, משל אדם הדיוט אמר את המשפטים ההם. ואף ששמו לא הוזכר, כי בשם 'גדול' אחד (הגרשיים במקור), כולם יודעים למי הכוונה.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אתה מתכוון לזה?

[חרסון]

viewtopic.php?f=19&t=23433&hilit=%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93+%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%AA+%D7%99%D7%95%D7%90%D7%9C+%D7%9B%D7%94%D7%9F

[סגי נהור]

כפ''ח עמודים 27-31, 54.pdf

כפ''ח עמודים 74-78.pdf

גליון כי קרוב הוקדש כולו לדמותו, ראיון עם הרב קירשנבאום וטורים מהר"מ וועכטער, הרש"ז גופין ועוד.

וקבלה בידינו שא"א בלי ביקורת - צרמו לי (ולאחרים) שורות החולקות על דרכו של ר' אהרן מבעלזא, והובאו במלוא חריפותן, משל אדם הדיוט אמר את המשפטים ההם. ואף ששמו לא הוזכר, כי בשם 'גדול' אחד (הגרשיים במקור), כולם יודעים למי הכוונה.

הצגת הדברים שם לא מדויקת כלל. הכוונה מתבארת באופן ברור במאמר הראשון בספר המועדים בחסידות, שם הוא מביא את דברי מהר"א מבעלזא בשם אומרם ומפרש אותם לפי דרכו, שלא כפירוש הנפוץ שאותו הוא אכן שולל (ובגליון שהזכרת הוצגו הדברים כאילו בא לחלוק, ולא היא). לזכרוני הדברים בכללותם כבר הועלו בעבר בפורום (שו"ר שהפנה לשם הרב חרסון).

אגב, לאחרונה פורסמה רשימת שיעור נדיר שמסר בסה"ק שפת אמת. אשתדל בל"נ להעלותה בהמשך.

[אבני גזית]

כפ''ח עמודים 27-31, 54.pdf

כפ''ח עמודים 74-78.pdf

גליון כי קרוב הוקדש כולו לדמותו, ראיון עם הרב קירשנבאום וטורים מהר"מ וועכטער, הרש"ז גופין ועוד.

וקבלה בידינו שא"א בלי ביקורת - צרמו לי (ולאחרים) שורות החולקות על דרכו של ר' אהרן מבעלזא, והובאו במלוא חריפותן, משל אדם הדיוט אמר את המשפטים ההם. ואף ששמו לא הוזכר, כי בשם 'גדול' אחד (הגרשיים במקור), כולם יודעים למי הכוונה.

אתה מתכוון לזה?

לא יודע. שם חסום לי, אבל ידיד שלח לי את הטקסט ההוא, כולל משפט הסיום שיש כאן דברי שקר או דברי שטות.

מהשיחות הבודדות ששמעתי מר' יואל, אינני יכול לומר לעורכיו מה לכתוב ומה לעדן, מה מתאים לדיבור ומה מתאים לכתיבה ברבים. אבל זה צורם.

שמעתי פעם על 'גדול' פלוני, שהיה תמיד מלמד זכות על ישראל.
לדוגמה, כשראה מכונית נוסעת לשבת, היה דן לכף זכות ואומר: "בוודאי
זה חולה, בוודאי זו יולדת". הוא בעצמו ידע שזה לא חולה ולא יולדת.
רק מה? צריך ללמד זכות! אז איך עושים זאת? מספרים לקב"ה דברים
של שקר, סיפורים שלא היו ולא נבראו. זה לא נקרא "לימוד זכות". זה
נקרא דברי שקר או במקרה הפחות גרוע – דברי שטות.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

לא היה לו להרב יואל הרוסי הכוחות להבין את סגנון הדיבור הגאליציאני של הר"א מבעלזא. הוא פירש כמו שפירש, משום שתרגם את המילים לרוסית.

[אור עולם]

אשמח אם מישהו יוכל להסביר לי מה ה'ווארט' בסיפור שהרבי אמר לבחור לומר: "ר' יואל" ולא "יואל" (סיפור שהוזכר ע"י ר' עזריאל וכן בכ"מ).
זה מראה על גדלות מיוחדת/הערכה מיוחדת של הרבי אליו/קרבה מיוחדת לרבי?

[זאינץ]

אשמח אם מישהו יוכל להסביר לי מה ה'ווארט' בסיפור שהרבי אמר לבחור לומר: "ר' יואל" ולא "יואל" (סיפור שהוזכר ע"י ר' עזריאל וכן בכ"מ).
זה מראה על גדלות מיוחדת/הערכה מיוחדת של הרבי אליו/קרבה מיוחדת לרבי?

לאו דווקא.

[לבי במערב]

שם חסום לי

כי קרוב.pdf

(1.33 MiB) הורד 259 פעמים

[אור עולם]

אשמח אם מישהו יוכל להסביר לי מה ה'ווארט' בסיפור שהרבי אמר לבחור לומר: "ר' יואל" ולא "יואל" (סיפור שהוזכר ע"י ר' עזריאל וכן בכ"מ).
זה מראה על גדלות מיוחדת/הערכה מיוחדת של הרבי אליו/קרבה מיוחדת לרבי?

לאו דווקא.

אז מה כן? מה מונח בסיפור הנ"ל?

[סגי נהור]

בהחלט סיפור לא קשור ולא מלמד דבר לענייננו. המסר מהסיפור הוא דרך ארץ, זה הכל.

[דרומי]

בין החסידים היה מקובל לכנות גם רבנים חשובים בשמותיהם, והרבי אף הזכיר פעם שבביתו היו מזכירים את אחד מגדולי רבני חב"ד בשמו הפרטי.

כמו בעוד נושאים כגון דא, תופעה שהיתה מתאימה ואופיינית באוירה החסידית האותנטית ברוסיא, נעשית צורמת ובלתי מתאימה לנוכח ירידת הדורות והאוירה הפחות חסידית ששוררת באמריקה וכו'.

הבחור שאליו דיבר הרבי - הרה"ג מרדכי שמואל אשכנזי ע"ה - גדל בבית חסידי אותנטי, ולכן אמר בטבעיות 'יואל'. הרבי ראה צורך לחזק את הדרך ארץ ולכן העיר לו שעליו לומר 'ר' יואל'.

הרב אשכנזי ראה בכך חידוש מסויים גם מכיון שפער השנים ביניהם לא היה כה גדול, מלבד היותו של הרב אשכנזי גאון גדול בעצמו... ובעיקר החידוש הוא משום שר' יואל עצמו בוודאי לא היה איכפת לו ולא ראה בכך שום ענין.

[אגב, גם לי צרמה מאוד הכתיבה הנ"ל בעלון 'כי קרוב', וכנראה מלחץ הזמן וכו' נתנו לאיזה תלמיד שלא שימש כל צרכו לכתוב הפעם].

[דרומי]

נזכרתי בהקשר הנ"ל שאבי שי' סיפר לי שבילדותו - בקראון הייטס - היו מתבדחים שכאשר שואלים ילד "ביי וועמען לערנסטו" היה משיב בטבעיות "ביי אלי חיים" (הרה"ח ר' אליהו חיים רויטבלאט זצ"ל), וכששאלו אותו מי הנהג שמסיע אותו למקום הלימוד היה משיב "ראביי ..." (הנהג היה אמריקאי וכינו אותו "ראביי...)

[אור עולם]

בין החסידים היה מקובל לכנות גם רבנים חשובים בשמותיהם, והרבי אף הזכיר פעם שבביתו היו מזכירים את אחד מגדולי רבני חב"ד בשמו הפרטי.

כמו בעוד נושאים כגון דא, תופעה שהיתה מתאימה ואופיינית באוירה החסידית האותנטית ברוסיא, נעשית צורמת ובלתי מתאימה לנוכח ירידת הדורות והאוירה הפחות חסידית ששוררת באמריקה וכו'.

הבחור שאליו דיבר הרבי - הרה"ג מרדכי שמואל אשכנזי ע"ה - גדל בבית חסידי אותנטי, ולכן אמר בטבעיות 'יואל'. הרבי ראה צורך לחזק את הדרך ארץ ולכן העיר לו שעליו לומר 'ר' יואל'.

הרב אשכנזי ראה בכך חידוש מסויים גם מכיון שפער השנים ביניהם לא היה כה גדול, מלבד היותו של הרב אשכנזי גאון גדול בעצמו... ובעיקר החידוש הוא משום שר' יואל עצמו בוודאי לא היה איכפת לו ולא ראה בכך שום ענין.

[אגב, גם לי צרמה מאוד הכתיבה הנ"ל בעלון 'כי קרוב', וכנראה מלחץ הזמן וכו' נתנו לאיזה תלמיד שלא שימש כל צרכו לכתוב הפעם].

וגם אתה מסכים שאי"ז מראה שום דבר על ר' יואל?

[דרומי]

מסכים בהחלט...

[הרב אשכנזי עצמו היה חריף מאוד ורגיל היה לבקר ולעקוץ גם אנשים גדולים, ועל כך הוא אמר פעם שבנוגע לר' יואל אין לו ברירה כיון שהרבי עצמו הורה לו לנהוג בו דרך ארץ...]

[מ_יצחקי]

מענין לענין אעיר, שאבי שי', כנער צעיר, הנה מי שלימד את הכיתה שלו חסידות הי' הרה"ח ר' דוד רסקין ע"ה, שבאותו זמן עדיין לא הי' נשוי. כשנכנס אבי ל'יחידות' שאלו הרבי, אצל מי אתה לומד חסידות, וענה אבי, אצל דוד רסקין. אז הרבי הגיב, "דוד רסקין? רב דוד רסקין!".
וגם כאן, הי' בזה משום חינוך לילד איך לקרוא למי שמלמד אותו תורה.

[דרומי]

ואגב דאגב, מכיון ששאלו אם זה מראה על קירבה יתירה מהרבי לר' יואל - התשובה היא שלא, ואולי אדרבה...

שכן היה ידוע אצל חסידים, שעם אדם רגיל הרבי מדבר ואומר לו 'איר' (בלשון כבוד), והמבחן לזה שחסיד פלוני אכן נעשה קרוב ומקורב היה כאשר הרבי היה מתחיל לדבר אליו בלשון 'דו', ללא גינונים

[פלוריש]

֫֫֫֫֫֫֫֫֫֫֫֫֫֫֫֫המנהג הזה מצוי גם אצל ליטאים: "דוד כהן", "סטפנסקי" ועוד

[אור עולם]

֫֫֫֫֫֫֫֫֫֫֫֫֫֫֫֫המנהג הזה מצוי גם אצל ליטאים: "דוד כהן", "סטפנסקי" ועוד

מבלי להיכנס כאן ל'כאילו' דיכוטומיה בין חסידים וליטאים:
א. לגבי הגר"ד כהן, עד כמה שידוע לי זהו כינוי הנפוץ רק בקרב המבוגרים שבציבור - אלו שהכירו אותו מצעירותו (אז התחיל להתפרסם, וכונה בכינוי אחר מהנכתב כאן).
ב. לגבי "סטפנסקי" וכדו', זה בד"כ כינוי לישיבה ע"ש ראש הישיבה, ולא כינוי לאדם עצמו.

[ונתנו ידידים]

האם מיירי בבחור שלמד אצלו? כי לפעמים גם אצל חסידים בכי האי גונא כן הקפידו על גינוני כבוד

[אראל]

לא היה לו להרב יואל הרוסי הכוחות להבין את סגנון הדיבור הגאליציאני של הר"א מבעלזא. הוא פירש כמו שפירש, משום שתרגם את המילים לרוסית.

הרה"ק מבעלזא אמר בלשה"ק, לא באידיש... פלוני שוכח עיקר שבת [לשון הגמ']
ומסתמא לא קרית את הדברים במקורם, שלנקק אליהם הרב 'חרסון' הנ"ל

[ליטוואק פון בודאפעסט]

קריתי את הדברים במקורם, והונגרי ברור שלא יבין לא את זה ולא את זה ולא את השפה הליטאית שלי.

[פלוריש]

֫֫֫֫֫֫֫֫֫֫֫֫֫֫֫֫המנהג הזה מצוי גם אצל ליטאים: "דוד כהן", "סטפנסקי" ועוד

ב. לגבי "סטפנסקי" וכדו', זה בד"כ כינוי לישיבה ע"ש ראש הישיבה, ולא כינוי לאדם עצמו.

שבוע שעבר שמעתי זאת כשהכוונה היתה לראש הישיבה, והדוברים היו תלמידים שם.
אבל גם כשהכוונה לישיבה, בציבור הסרוג שבתוכו אני חי לא שמעתי מעולם מקבילה לזה

[אראל]

קריתי את הדברים במקורם, והונגרי ברור שלא יבין לא את זה ולא את זה ולא את השפה הליטאית שלי.

מי בינינו הונגרי?

[נחומצ'ה]

על לקחת כתבות מהפורום כבר שמענו. לקחת 'קוראים כותבים' - זה כבר חידוש בעולם העיתונות...

גם הכתבה במשפחה, בעמודים האחרונים ציטטו בשם 'רב אליהו', פיסקאות שלימות מתגובות חברי פורום דידן. [בשינויים קלים].

[לבי במערב]

האם מיירי בבחור שלמד אצלו?

[כפי שכבר נכתב:] אכן כן.

[זאינץ]

בעלון ׳כי קרוב׳ של השבוע הם פרסמו התנצלות והבהרה על מה שהיה נדמה כפגיעה כביכול בהר׳׳א מבעלזא זצוק׳׳ל[שו׳׳ר והוא כבר מה שפורסם בהמועדים בחסידות שהעלה הרב חרסון בקישור].

[דרומי]

בהתקרב יום ה'שלושים' אני נזכר שבעת סעודת שבת בביתו התגלגלה השיחה לספר 'חיים גראביצר'.

הוא דיבר בביקורת על הספר, ואמר שהספר בכללותו בא להביע נקודה אחת - שחסידות זה 'פנטזיה' (זו המלה שהשתמש בה), כלומר, שאין קיום מעשי לחיים לפי החסידות ואי אפשר להחזיק כך בעולם. והאריך בשלילת מחשבה זו כיד ה' הטובה עליו.

[בין הדברים, איני זוכר בדיוק אך בערך, הזכיר באירוניה את ירידת הדורות ואת התמעטות בעלי הדעת היודעים להבחין בין תכלת לקלא אילן. ואז הפטיר שעוד עלול לבוא מצב שבו כשמישהו ירצה 'לחשוב חסידות' הוא יקח את הספר 'חיים גראביצר'... בשעתו כבחור תמים יחסית זכורה לי הפליאה שאחזה בי לנוכח משפט זה, והיה נראה לי גוזמא נוראית].

[יינן]

כתבתי לעיל שבעיתון 'כפר חב"ד' שהופיע לקראת יו"ד שבט תש"ס הופיע 'מסה' ארוכה מאוד מאת ר' יואל ובה הוא מביע את כל 'השקפתו' האקטואלית.

אחד הראיונות הכי מוצלחים שעשו איתו, ובזמנו לא רק ששמרתי על זה, גם צילמתי לעצמי את הראיון וקראתי אותו יותר מפעם אחת

[לבי במערב]

ומזה יש ללמוד וכו'.

כדאי לא להגזים... מסתבר שמדובר בתקופות שונות בחייו.

[דרומי]

יש"כ להנהלת הפורום על התיקון!

[פלוריש]

לפי הדמות של ר' יואל שאני מכיר, מסופקני האם הוא יכול להכנס לדמות ולהבין את הספר חיים גרביצר. הרי זה ספר שמתאר אדם שלבו רועש וגועש והוא חווה עקב כך ניסיונות ותהפוכות. רי"כ לא נגלה לנו בתור דמות של לבטים פנימיים ומשברים, לכן הוא רק מבין את הספר, בשונה מאדם שקורא ופוגש שם את עצמו.
אא"כ יש לו ביקורת על דרך ההתמודדות שמוצגת שם גם לאדם עם נפש של "נופל" (או מסוגל להיות נופל). מה שאולי עולה ממה שהביא יינן מהרב אלאשווילי

[ליטוואק פון בודאפעסט]

בהתקרב יום ה'שלושים' אני נזכר שבעת סעודת שבת בביתו התגלגלה השיחה לספר 'חיים גראביצר'.

הוא דיבר בביקורת על הספר, ואמר שהספר בכללותו בא להביע נקודה אחת - שחסידות זה 'פנטזיה' (זו המלה שהשתמש בה), כלומר, שאין קיום מעשי לחיים לפי החסידות ואי אפשר להחזיק כך בעולם. והאריך בשלילת מחשבה זו כיד ה' הטובה עליו.

[בין הדברים, איני זוכר בדיוק אך בערך, הזכיר באירוניה את ירידת הדורות ואת התמעטות בעלי הדעת היודעים להבחין בין תכלת לקלא אילן. ואז הפטיר שעוד עלול לבוא מצב שבו כשמישהו ירצה 'לחשוב חסידות' הוא יקח את הספר 'חיים גראביצר'... בשעתו כבחור תמים יחסית זכורה לי הפליאה שאחזה בי לנוכח משפט זה, והיה נראה לי גוזמא נוראית].

היסוד של 'חיים גראביצר' אינו קשור לפנטזיה. היסוד הגדול של הספר ההוא בא לחלק בין דרך עלייה בסולם להתכלית בעצמה. אמנם הוא כתב את הספר מנקודת מבט אישי, לא דתי, ע"כ הוסיף עוד פרטים.

הוא טוען שהאדם השואף לגדלות אמיתית ורוצה להגיע לפסגת המעלה, ומשתמש עם דרכים מדרכים שונים, צריך לידע בברירורת שאין כזה דבר. אין שום דרך שיש לה הכח לבטל את כל הבעיות ולהסיע לפסגת המעלה, לכולם יש חסרון ובסופו של דבר יתאכזב. הגם שתמיד מציבים לפנינו שאיפה מושלמת, מ"מ בד בבד צריכים לדעת שהכל אינו אלא שאיפה, לא יעד אמיתי.
הגיבור של הסיפור חשב שהגיע לראש ההר בענין 'אין עוד מלבדו', ולא הפריע לו שום דבר מעוה"ז, אף לא פטירת בנו יקירו. אמנם מיד אחרי הרצוא הגיע השוב, וראה שאכן הרגיש משהו ולא הצליח לגמרי. אז הלך לבדוק בשאר מקומות בעולם, הלך להמשכילים והגויים, לחסידי 'פולין' ולמתנגדים, ולא מצא מנוח. אצל חסידי 'פולין' לא סבל את המופתים וההתעסקות עם מה שהסתכל עליהם כזוטות. אצל המתנגדים מצא מנוח, עד שראה שבענין הקאנטוניסטים אינם עושים מאומה, ובחור מצטיין שהיה יתום מהוריו נשלח לארץ גזירה על ידי ראשי העיר הרשעים.
או אז חזר לחב"ד, בראותו ששלימות אמיתית בלא"ה לא ימצא בשום מקום, ע"כ יישאר במקומו. אמנם נשאר במקומו מתו עניוות והבנה שאין שלימות בעולם חסר, ואין לו במה להתגאות בהיותו חב"דניק מעל חכמי שאר הדרכים.

הסיפור הגדול עב כרס הזה נאמר ע"י הקוצקער בכמה מלים ספורות ' מה שהגיד כ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק שיש כמה וכמה דרכים כדי לקרב א"ע לשמים, אבל כל הדרכים בחזקת סכנה לבד דרך התורה שהוא דרך בטוח ומשומר מכל סכנה עכ"ד' (לשון השם משמואל פרשת ויחי)

[פרנצויז]

גוף השאלה היא מדוע בחב"ד לא הקפידו על גילוח הראש וקציצת הצפרניים, אחר שהם הולכים בדרך רבינו האר"י.

אתה מניח הנחה שבחב"ד הולכים בדרך רבינו האר"י, ואתה מקשה קושיא.
מי אמר שבחב"ד נוהגים בהנהגות האר"י? כמדומה שבחב"ד לא לומדים כתבי האר"י.
ואולי סיבת הנחתך היא משום שנוסח הסידור של חב"ד מכונה נוסח האר"י, אם כך ערבך ערבא צריך, כי הנוסח אינו מתאים לגמרי לנוסח האר"י.

[דרומי]

ברור שחב"ד מיוסדת על האר"י, וראה בדברי בעה"ת באגה"ק סוף סימן כה (תניא ע' 282).

אך גם זה ברור שלא כל הנהגות האר"י אימצו להלכה ולמעשה, ויש דברים שהחשיבו שהם הנהגות של יחידי סגולה בלבד ולאו כל מוחא סביל דא וכו'.

[לדוגמא, אחת ההנהגות של האר"י שאמרו עליה בפירוש שאינה נחלת הכלל, היא שמסופר עליו שהיה נוהג להמתין כ"ד שעות בין בשר לחלב].

[זאינץ]

קיבלתי.

[דרומי]

ר' חיים שאול ברוק שי' הוא אדם נאמן וישר.

אולם בעיניי פלא הדבר שר' יואל עסק בכלל בהצהרות כגון אלו. לא היה מתאים לו לחשוב ולתכנן בסגנון כזה.

[לבי במערב]

בשנים האחרונות היו כמה תקופות שהתגברה חולשתו הפיזית, ואינו מן המופרך כלל שהתבטא אז בסגנון כזה והדומה לו.

[סגי נהור]

ג. היה אישיות חסידית יחידה במינה. אי"ה אעלה בהמשך רשימה מיוחדת אודותיו.

אנחנו עדיין מחכים !!

הרשימה מוכנה אלא שצריכה להתפרסם תחילה בבטאון מסוים, ואח"כ בל"נ אציג אותה גם הנה.

מצו"ב.

[דרומי]

יישר כח להרב 'סגי נהור' על הרשימה המופלאה.

ובעמדנו בסמיכות ל'שלושים' אעלה בזה נקודה ששמעתי פעם מר' יואל, הקשורה לתחילת השנה הבעל"ט. ואני בחפזי כתבתי מתוך זכרון ישן (ומן הסתם הוספתי מדילי...), ואין לקחת את הדברים כמדוייקים כלל ועיקר [במשך השנים שעברו מאז ששמעתי נקודה זו לא ראיתי התייחסות לענין זה במקור כתוב כלשהו, ואם ידוע למאן דהו על מקום שבו הועלתה נקודה זו או משהו בסגנון על הכתב אודה לו אם יציין להרחבת היריעה ולדייק].

ב'אגרת הקודש' לבעה"ת (בספר התניא) סימן יד יש משפט ידוע על כך שבכל ראש השנה נמשך בעולם אור אלוקי חדש שלא היה כמוהו.

ומזה מובן שבכל שנה ושנה העולם מתעלה יותר מכפי שהיה בשנה הקודמת. והיינו שבשנת תשפ"א נמשך לעולם אור שלא היה קיים בשנת תש"פ, ובשנת תשפ"ב הבעל"ט יימשך אור עוד יותר נעלה וכו'.

ולכאורה איך זה מתיישב עם ירידת הדורות, ועם המצב הנראה בחוש שככל שחולף הזמן יש בעולם פחות יראת שמים, יותר פריצות, חוצפה ועזות פנים, ונראה שהנוכחות האלוקית בעולם פחות מורגשת ככל שחולפים השנים.

אלא שיש להבחין בין עצם הרגשת האלקות בעולם לבין מדרגת האלקות.

והיינו, שאכן מבחינת עצם הרגשת האלקות העולם כל הזמן בירידה. ובדורות הקודמים היה באויר יותר יראת שמים טבעית, היה פשוט אצל האדם ששויתי ה' לנגדי תמיד, ואין הוא חופשי ועצמאי. מה שהיום בא הרבה יותר בקושי וביגיעה, כי בענין זה התגברה הבחירה החפשית ויכול האדם בנקל יותר לשכוח לגמרי על כך שעין רואה ואוזן שומעת ולחוש עצמו בודד ומנותק לעצמו.

אבל מצד שני העולם מתעלה כל הזמן במדרגת האלקות. והיינו, שככל שעובר הזמן יש יותר אפשרות להרגיש את הקב"ה כמו שהוא 'בטהרתו' וב'פשיטותו'.

כי יכול להיות מצב שבו האדם באמת ירא שמים וחדור בהכרה שעין רואה ואוזן שומעת, אבל הוא מדמיין את אותה 'עין' ו'אוזן' במובנים מצומצמים מאוד, כאשר הוא חושב שאמנם הקב"ה גדול ונורא וצריך לפחד ממנו באמת, אבל עדיין סוף סוף יש איזה מכנה משותף בין הקב"ה לבין ברואיו (חלילה), וכשם שהברואים צריכים את הקב"ה כך לאידך גיסא הקב"ה צריך כביכול אותם, וכמו מעביד ועובד, רב ותלמיד וכו' וכו' שעם כל הפער והמרחק ביניהם הרי כל אחד צריך את חבירו והם משלימים זה את זה.

ובענין זה של הכרת גדולתו האמיתית של הקב"ה, ועד כמה אין כל ערך בינו לבין הברואים, ועד כמה הכל אפסי לגביו ואין לו חשיבות כלל ועיקר בשום צורה שהיא - יש אין סוף מדרגות, ואפשר לטפס ולעלות בהרגשה זו בלי קץ ותכלית.

ובכן, בענין זה הוא שהעולם מתעלה כל הזמן, ובכל שנה נמשך אור חדש ומחודש שלא היה כמוהו, המאפשר להרגיש את עוצמת אינסופיותו של הקב"ה ועד כמה הוא מופשט מכל ציור וגבול וגדר ברמה גבוהה יותר מאשר בשנה שעברה.

והעולה לסיכום, שמצד אחד ככל שעובר הזמן יותר קשה לאדם להרגיש קרבת אלקים, הרבה יותר מאשר בזמנים הקודמים, ומצד שני באותם רגעים שבהם הוא כן מצליח להגיע לקרבת אלקים, הוא מסוגל לחוש את האלקות בצורה אמיתית וישירה יותר מאשר חשו בה אבותינו וזקנינו.

ובמלים פשוטות יותר, שפעם היו יותר מצויים אנשים שהיו עובדי ויראי ה' באמת ובתמים כל הימים, והיום יש הרבה יותר נפילות והתרחקות, וגם עובד ה' אמיתי קשה לו לחוש את יראת ה' כל הזמן. אבל לאידך גיסא, היום מסוגל יהודי להגיע - לעת מן העתים - לרמה גבוהה יותר של קיום מצוה 'לשמה' ממש ללא שום פנייה ורווח אישי, לא בעוה"ז ולא בעוה"ב, אלא מתוך הכרה בגדולתו האינסופית של הקב"ה ממש, 'עושה האמת מפני שהוא אמת', אך הבעיה הגדולה היא שמיד לאחר מכן יכול לפנות למחוזות אחרים לגמרי ולשכוח בכלל את הקב"ה, ח"ו, כי העולם בכלל מבולבל ולא מאוזן.