פורום אוצר החכמה

היום א' דר''ח אלול לפנות בוקר התפשטה הבשורה המרה בעיה''ק טבריה והמחוז על פטירתו של הגאב''ד הגרא''ד אויערבאך זצ''ל מרא דאתרא למעלה מחמישים שנה ת.נ.צ.ב.ה.
נולד לאביו מרן הגרש''ז בשכונת שערי חסד בשנת התרצ''ה, למד בישיבת עץ חיים וסלבודקא בהגיע העת נלקח פאר לחתן בבית חמיו הגרא''ז וורנר זצ''ל אב''ד טבריה, ולאחר נישואיו התיישב לדור סמוך לחותנו ביעה''ק טבריה, עם פטירתו של חותנו בשנת התשי''ח עלה לכהן פאר כאב''ד במשך למעלה מיובל שנים נהג רבנותו כחד מתקיפי ארעא לעמוד על משמר הכשרות, וציביונה של העיר ולא הסכים לשנות מקוצו של יו''ד מהנהגת הרבנים אשר קדמו לו חמיו והגר''מ קרליערס זיע''א, תקצר היריעה מהכיל את כל אותם עשרות ומאות מעשים כיצד עמד על המשמר בכל כוחו.
בשנים האחרונות הורע מצב בריאותו וידע עליות ומורדות אבל הוא במסי''נ המשיך להגיע לתפילות במניין בבית מדרשו גם כשהוא מרותק לכיסא גלגלים,
בליל ת''ב אושפז בבית החולים פוריה עקב דרדור נשימתי ושם במחלקה הורדם והונשם עד שלמגינת כל לב היום לפנות בוקר השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה.

מויקיפדיה:
נולד בשכונת שערי חסד בירושלים, לרב שלמה זלמן אוירבך. למד בישיבת עץ חיים ובישיבת סלבודקה בבני ברק. נישא ליפה מרים, בתו של הרב אשר זאב ורנר, האב"ד הקודם של טבריה, חסיד סלונים.

בשנות השישים, לאחר פטירת חותנו, נבחר הרב אוירבך לכהן תחתיו. לרב אוירבך, המכונה לעיתים "רבה של טבריה"השפעה רבה על חיי הדת בעיר,ורבנים מאזור הצפון נוהגים לפנות אליו בשאלות מסובכות.

בתי המלון בטבריה המצויים תחת השגחתו של הרב אוירבך מקובלים על חלקים מהציבור החרדי על אף שאין להם תעודת כשרות של בד"ץ אלא כשרות מקומית בלבד. גם מערך הכשרות שלו בתחום השחיטה מקובל על חוגים מסוימים בציבור החרדי.

בנו הרב אריה לייב הוא ר"מ וראש קיבוץ בישיבת מיר מודיעין עילית ורב בית כנסת בשכונת הר נוף.

בד"ה
זכורני שהרב הנוטר (באשכול על אחיו?) פרסם רשמים מביקור אצלו, נשמח לשמוע עוד כהנה

נחבל איווינו ונפרע פארנו.
וי על האי שופרא, אור הברק, זיו החכמה.
שנזדכך ונתעלה בקבלת יסורים קשים באהבה וברצון כל ימיו.

הרגשות הומים, ולא עת כתוב.

ומ"מ כדי טעימה יש כאן
viewtopic.php?p=695819#p695819

ובכל זאת כמה נקודות.

א. 'מלך אסור ברהטים'.

התמונות שהובאו כאן הם מתקופת ה'מלך ביפיו',
האצילות והיופי ניכרו יותר בשנים האחרונות כאשר היה בעוה"ר
"מלך אסור ברהטים',
ועודנו במלכותו, באצילותו, בנקיון דעתו,
בתוקף בהירות עיני השכל והרגשי הלב.
לראותו מתוך כסא הגלגלים במצב סיעודי,
וברגעי רוממות ודביקות, לא יאומן.

ב. רבות ידובר על החלק העיקרי - הגדלות העצומה בתורה על כל מכמניה,
בליבון ובעיון, בירידה לשרשי הדברים, ובשליית מרגליות בעומק דברי הראשונים בדרך הפשט האמיתי.
אפס קצהו בספרים המתוקים והמקוריים 'פתחי אברהם' שיצאו לאור בשנים האחרונות.


ג. יום סילוקו כיום נישואיו. ב' דר"ח אלול.

ועוד יעויין כאן, מכתב תלמידו הרה"ג יהושע שלמה ון-דייק
viewtopic.php?f=19&t=39001&start=1880#p696943

עם רבני העיר הגר''ר קוק זצ''ל וחכם רבי מאיר ועקנין זצ'''ל

בשארית כוחותיו נושא דברים בפני קבוצת נגידים מארה''ב אודות פרצות בחומת הדת

נוטר הכרמים כתב:ובכל זאת כמה נקודות.

יום סילוקו כיום נישואיו. ב' דר"ח אלול.

ודו"ק היטב

עם הגר''ד הכהן קוק שליט''א בהספד על אחיו הגר''ש זיע''א

בבניית מקווה חב"ד במושבה מגדל

כמדומה שלפני 27 שנה, בחודש אלול תשנ"ד, שכל את בנו הגאון ז"ל, ותיהום כל העיר והארץ

דודי צח כתב:כמדומה שלפני 27 שנה, בחודש אלול תשנ"ד, שכל את בנו הגאון ז"ל, ותיהום כל העיר והארץ

והיו עוד יסורי גוף ונפש , ובכ"ז התקיים בו החסיד צהלתו על פניו . בכל פעם כשפגשו אותו היה אוצר מלא בתורה, בסיפורי גדולים, בחריפות.

הוא היה תלמידו אהובו של הגר"י אברמסקי בסלבודקה ולאחר שעבר לטבריה הגיע הגר"י בהפתעה לבקרו.
חבל על דאבדין הלא הם חידושי תורתו שהיו כמעיין המתגבר במקוריות וכשרון מיוחדים, הוא כמעט ולא כתב כלום. רק בשנים האחרונות משפחתו - בניו , חתנו ונכדו החביב הג"ר צבי העלו דברים על הכתב. ספריו - פתחי אברהם משקפים ולו מעט את ענק הרוח והלימוד הזה. אם היינו זוכים אז לא היה זו אלא מעט מזעיר .
באחד מכרכי ישורון נדפס ממנו מאמר על גדרי פקו"נ בשבת ובו הוא קובע מסמרות בסוגיה חמורה זו (נגד ספר פופלרי מאחד מגדולי הרבנים).
לנגד עיני היתה תשובה בהלכה שהשיב למחותנו האדמו"ר מנובומינסק זצ"ל בעניני חישוב כתובה. גם שם גילה כוחו הגדול

בן ירושלים כתב:באחד מכרכי ישורון נדפס ממנו מאמר על גדרי פקו"נ בשבת ובו הוא קובע מסמרות בסוגיה חמורה זו (נגד ספר פופלרי מאחד מגדולי הרבנים).

בבקשה אם מישהו יכול להעלות.

ביתו של חמיו הגה"צ ר' אשר ורנר זצ"ל, הוא בית מועד לתלמידי חכמים.
בנוסף אל הרב אויערבאך זצ"ל, מפורסמים גם החתנים האחרים הגה"ח שיבלח"א
רבי חיים שלום דייטש שליט"א, ראש כולל צמח צדק - ירושלים עשרות בשנים
וכן הרב אשר שרייבר, רב חסידי באיאן בארה"ק.

על גדלותו התורנית של הנלב"ע זצ"ל, אפשר לומר
שאם אמרו חז"ל, שאפי' ספר תורה שבהיכל צריך מזל,
ק"ו גם לאריות במשפחת פוסק הדור ר' שלוימה זלמן זצ"ל.

היה צפון [תרתי משמע] בטבורה של ארץ ישראל
זכה להוציא ב'רקתה' של ישראל, מלאים מצוות כרימון
התורה היתה כשמלה פרושה לפניו
וענוה מהולה בשמחת חיים בפניו.

חבל על דאבדין

נ.ב. גיסו הגאון ר' זלמן נחמיה זצ"ל נלב"ע אשתקד גם בר"ח אלול

"אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה

שבתי עתה עייף ומותש מההלויה.
לקחתי מראש בחשבון שכך היה. שלש שעות הלוך ושעתיים חזור,
ועוד שעתיים באמצע - בהלויה עד סתימת הגולל.
חום נוראי, ממש סכנת נפשות. היו הרבה מאוד בקבוקי מים לרווחת הקהל.
הקהל היה מכובד וגדוש, מגוון מאוד, במרכזם משפחת הפאר של מרן הגרשז"א זצוק"ל לענפיה,
תושבי טבריה מכל העדות והחוגים, הרבה מאוד 'עמך' עם קהילות חסידים מטבריה עילית.
ציבור רחב של דת"ל מכל אזור הצפון והגולן על רבניהם.
קבוצה גדולה של תלמידי אחיו הגדול הגר"ש זצוק"ל, שחלקם המבוגר יותר, הכירוהו לא מעט.

ההספדים היו די חזקים, אחיו הגאונים ר' עזריאל ור' מרדכי, גיסו רש"ב ורנר, ובניו הגאונים ר' אריה לייב ור' אהרן יוסף. שליט"א.
היו מבין הקהל, המקומיים בעיקר, שהזילו דמעות כמים. היה דמות מאוד חביבה ועמוקה.

כמה תחושות וציטוטים מן ההספדים.

קודם כל, במובן מה, רבנות שמקברת את בעליה, כפשוטו.
כאמור לעיל, הכל תלוי במזל.
דמות כ"כ גדולה, איש האשכולות ממש, גזע ישישים,
וכמעט ללא תלמידים ומשתוקקים.
שושנת העמקים חבויה ומוצנעת.

ועם זאת, כפי שהגדירו, היה בבחינת "התהלך לפני והיה תמים",
עבד את קונו בחיות ובהתלהבות נדירה,
עד לימיו האחרונים, כל ברכה, כל ק"ש, ברכת המזון,
באיזו דביקות והטעמה.

"באשר תלכי אלך... ושם אקבר",
כרה לעצמו קבר בירכתי בית הקברות העתיק,
בין פשוטי העם, בקושי שומרי שבת.

מוחא דשליט על ליבא,
מוח כביר, מעין המתגבר ושופע בתורה, בכל תחום, הלכה ועומק, פשט ודרש,
מזוין בעין ביקורת ובלשון לימודים מחודדת,
אבל הלב, אוי, הלב, לב רחמני אוהב ומכבד כל אדם.

אנשי טבריה, בכו וספדו על שר וגדול, קברניט ושופט,
זקפו קומתכם השחה, הרימו פניכם המיוזעות,
והביטו אל המקום המיותם בירכתי ה'שטיבלאך',
שמשם יצאה אורה,
מנורה הטהורה, אורה נעדרה.

ארי במסתרים.
צדקת ד' עשה ומשפטיו עם ישראל.

בפורום השכן
מצטט אחד, אימרא יאה
אחיו הגר"ש זצ"ל אמר, כשאני נוסע לבקר קברי התנאים בגליל, אני עולה ג"כ לבקר אחי הצעיר הקבור בטבריה...

מאחי וראש הרב יקותיאל שליט"א אשר זכה הרבה לשהות במחיצתו.

אראל כתב:בפורום השכן
מצטט אחד, אימרא יאה
אחיו הגר"ש זצ"ל אמר, כשאני נוסע לבקר קברי התנאים בגליל, אני עולה ג"כ לבקר אחי הצעיר הקבור בטבריה...

למיטב ידיעתי, להיפך, הגרא"ד אמר זאת להגר"ש, כאשתה פוקד את קברי הצדיקים וכו'.
אחד הבנים לא התאפק ונתן לזה ביטוי ברמז בהספד, כפי שרמזתי לעיל.

ייש"כ לרב אוהב ציון על הדברים המענינים,
כמובן יש מה להעיר ולהוסיף.

על היתר המכירה, פרסם בזמנו לפני כחמש עשרה שנה מאמר מאוד חריף ב'יתד' ונדפס בספרו עה"ת פר' בהר.
יחסיו עם הגאון הצדיק רבי דב קוק במשך השנים ידעו עליות ומורדות, כידוע לכל, ואכ"מ. (ולא נצרך רק לאור הגוזמאות שנכתבו).
הרב קוק ליד בית הקברות אמר בהספדו כמה פעמים "תרנגול מספיד בן אדם".

נוטר הכרמים כתב:ייש"כ לרב אוהב ציון על הדברים המענינים,
כמובן יש מה להעיר ולהוסיף.

על היתר המכירה, פרסם בזמנו לפני כחמש עשרה שנה מאמר מאוד חריף ב'יתד' ונדפס בספרו עה"ת פר' בהר.
יחסיו עם הגאון הצדיק רבי דב קוק במשך השנים ידעו עליות ומורדות, כידוע לכל, ואכ"מ. (ולא נצרך רק לאור הגוזמאות שנכתבו).
הרב קוק ליד בית הקברות אמר בהספדו כמה פעמים "תרנגול מספיד בן אדם".

מה שכן באחרונה אתה רואה שהגרד התבטל אליו ביטול גמור. [ואגב לכל ילד הוא מתבטל].

תמונות מלאות ענין,
אחיו יבלחט"א הגאון ר' מרדכי מת"א בהספדו. (מפליא הדמיון לאח הגדול מרן בעל הדרכי שמואל זיע"א),
בנו ממלא מקומו הגרא"י שליט"א. מימין נראה מקורבו הגדול ר' מרדכי יפה שליט"א.

אבי שליט"א הפנה אותי לחידו"ת ממנו בספר הזכרון 'גן שמואל' לזכרו של רבו הגידולי שמואל, שי"ל לפני כששים שנה,
שם ניכרת גדלותו הרמה כבר אז.

יבורך המעלה

הסכמה יפה בראש ספרו של חו"ז רא"י לוריא עבודת פנים


בעבר הובאו כאן גליונות של אחיו הגרש"א על ספר זה.
אגב, חותנו רא"ז ורנר נולד בתרנ"ד, ואילו חו"ז רא"י לוריא, נולד בתרנ"ה.

---
מלבד ספרי פתחי אברהם, יש באוצר גם שו"ת הגראד"א עם שמועות הגראד"א. דברים שרשם מפיו ר"ש אבינר, בשנים בהם שימש רב מושב בגולן. (כידוע כל רבני הבשן ומושבות הגליל היו סמוכים על שולחנו).

סימן זה על גדלות מודפס גם בספרו פתחי אברהם חנוכה פורים שיצא בתשע"ו

מאמר בדיני שמיטה והספד על הרב יחזקאל דאום (רב מושב רמת מגשימים ותאגיד תנובה)

בד''ה.

חבל על דאבדין. עוד נטע נאמן מגינתו המופלאה של אביו רבינו הגדול מרן הגרש''ז נ''ע:
אשתקד ביום ל' באב תש''פ, איבדנו את גיסו הגרז''נ גולדברג זצ''ל,
וכעבור חדשים ספורים שלהי חורף תשפ''א נלב''ע גם האחות-הרעיה הרבנית מרת רחל ע''ה בת מרן הגרש''ז, מן הקורונה שעודנה מכה.
כך בשנים האחרונות הלכה משפחת רם זו והתמעטה:
הראשון שנלקח לגנזי מרומים היה דווקא בן הזקונים, הג''ר ברוך זצ''ל שנפגע מאוטובוס חולף בעת חציית הכביש בצאתו משמחת השבע ברכות של בתו (או בכניסתו לשם, כבר לא זוכר), וכעבור כמה ימים בביה''ח שחל''ח למרבה האסון בשנת תשנ''ט לפ''ק (שנים ספורות לאחר הילקח ארון ה' אביהם ואבינו מרן הגרש''ז בכ' באדר א' תשנ''ה).
שנים רבות חלפו עד שנלב''ע גם הגיס הג''ר יהודה טרגר זצ''ל בכ''ד בניסן תשע''ה, וכעבור שנתיים רעיתו האחות לבית אויערבאך הרבנית מרת מרים טרגר ע''ה בחודש אייר תשע''ז.
בשבת קודש ט' באדר תשע''ח נלב''ע בחטף בכור האחים יתר שאת ויתר עוז, הג''ר שמואל זצ''ל.
ועל של עתה באנו, עם הילקחו של השני מבין הבנים, הגרא''ד זצ''ל.

כמה גדולים היו כל האנשים האלו, פלאי פלאים, כמעט חסר תקדים אוסף כזה של גדולי תורה מופלגים בבית אחד.


עילוי נפלא משחר נעוריו היה הגרא''ד, כמו גם אחיו הבכור הגר''ש, אלא שהגר''ש בנעוריו היה בעל אופי שקט ומופנם, ואילו הגרא''ד סוער ובוער. קראתי פעם תיאור מימי חורפו של הגרא''ד, כיצד היה עומד בקצה השולחן בו ישבו מסתופפים חברים מקשיבים בעת שיעורו הידוע של אביו מרן הגרש''ז בספר ''שב שמעתתא'', והגרא''ד שהיה עוד בימי בחרותו מערים על אביו חבילי קושיות ונושא ונותן עימו בריתחא דאורייתא, וכל העם ישמעו וישמחו, יגל האב ביוצאי חלציו.
חד וחריף, מתרחק מן הטרחנות, איננו מחבב קושיות של מה בכך, לעיתים- משיבם בתקיפות. ומאידך- שמח ומשמח, אהוב ונערץ על כל רבדי העם. טוב טעם ודעת מהולים בפקחות ובשנינות, חכמה וחביבות. אוצר של יראת שמים, דבק בדרכי אבות, וכאביו זי''ע מסתייג מהנהגות ומחומרות חדשות. דבוק בעמל התורה כחשיכה כאורה, גדול אמיתי בכל חלקיה, לן בעומקה של הלכה. טיהר את עיר טבריה, עשה אותה נקייה. מאור הצפון רבתי, הודה והדרה, ממנו יתד וממנו פינה לכל השאלות החמורות שהתעוררו חדשים לבקרים בכל גלילותיה, משיב לכל פונה מבקש ה' הרוצה לעמוד על משמר ההלכה, וכאביו זי''ע, אין הוא משים על ליבו מה הוא טיבה של סוג הכיפה או המגבעת, אחת לו- תורה יראת ה' דקדוק ההלכה והליכה בדרכי המסורה ההלכתית, דע את אלוקי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה, כי כל לבבות דורש ה'.
ישיבתו הרחק בעיר טבריה הסתירה את אורו הגדול מיושבי המרכז ולא רבים הכירו את גדלותו המופלגת כאחד הגדולים אשר בארץ. אפילו בתוך המשפחה המורחבת של הגרא''ד יצר המרחק הגיאוגרפי מידה מסויימת של נתק.
ובשנים האחרונות, נשבר הגוף... אבל האור והחדות עדיין הבליחו ולא נס ליחם. יבלחט''א אבי מורי שיחי' עוד ישב ושוחח עימו פא''פ, בפעם האחרונה, בעת יושבו שבעה בירושלים עם שאר אחיו, והתפעל מן המשפחתיות החמה שעדיין פיעמה בו. החריפות והגאונות לא העיבו על החמימות.
חבל על דאבדין. וי על ארעא דישראל דחסרה גברא רבא.
עליו ועל שכמותו ניתן להמליץ לישנא דקרא בשמואל, שאמר דוד המלך ע''ה על אבנר בן נר, "הלוא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל",
"הלא תדעו" דייקא, יען שרבים הם שאינם יודעים, הלא תדעו? שר וגדול נפל היום בישראל.

מה שנכון נכון כתב:מהקובץ דלעיל: "מרנא שליט"א ג' שעות לפני התקדש חג הפסח [תשפ"א] מוכר את החמץ אצל הגאב"ד". מה פירוש?

יו"ט ראשון של פסח חל במוצאי שבת, כך שלא מדובר על סמוך להתקדש החג אלא על סמוך להתקדש השבת, וממילא אין כ"כ פלא בכך גם אם זה אכן רק כג' שעות לפני התקדש השבת.

מה שנכון נכון כתב:מהקובץ דלעיל: "מרנא שליט"א ג' שעות לפני התקדש חג הפסח [תשפ"א] מוכר את החמץ אצל הגאב"ד". מה פירוש?

תגובת אחי: המילה ג' טעות כמובן וצ"ל כמה.

-

ההסכם ההסטורי עם עוף טוב ביחד עם הגה''צ חכם מאיר וועקנין זיע''א

כדאי להעלות את מכתבו בספר ״ועלהו לא יבול״. מלמד הרבה על הגאון המנוח.

המאמר בישורון, כלפי מה הדברים אמורים?

א. סיפר, שהרב מטשבין זצ"ל הי' מתפלל בקהלת חסידים בשערי חסד, ובשעת פסוקי דזמרה הי' מסתובב הלוך וחזור ומתפלל, ובשני פסוקים הי' עומד ואומרם בנעימה מיוחדת ובתנועה בשני ידיו, בפסוק 'הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם' ובפסוק 'עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית'.

ב. בליל שבועות ראיתי שהרב נכנס לבית המדרש והתיישב במקומו במזרח בשעה 11 בערך, ופתח ספר סמ"ג (דומני בהל' שבת) והגה במחשבתו בתוך ספר זה עם העיניים הבוערות והמבהיקות, עד זמן עלות השחר לפנות בוקר, ולא הפך דף מתוך הספר, והגה בה בלי הרף. (בלי סימני התאמצות כדרכו).

ג. שמעתי פעם מהרב זצ"ל סיפר שהרב מטעפליק הגיע לעיר ווינה, ורצה ליכנס להאדמו"ר הפחד יצחק מבויאן, ולא גילה לגבאי מי הוא, ושאל אם אפשר ליכנס, אמר לו הגבאי שאי אפשר כעת, שהרבי עסוק, החליט לחכות, והגבאי הבחין בו שמדובר כאן באדם חשוב מסויים, אמר לו אם כך אגלה למעלת כבוד תורתו, כיון שהרבי לומד כעת, אי אפשר להפריע לו, אז ניגש הרב מטעפליק בתנועה חריפה לידית של הדלת ואמר, 'איך האב געמיינט אז ער ליינט א גאזעט!, ער איז עוסק במעשי מרכבה!, - אויב ער לערנט ?! דאס איז מען דאך מחוייב יעדער יוד 24 שעה א טאג' ונכנס בסערה לחדר של הרבי.

ד. פעם עמד הרב עם הטלית ותפילין בערב שבת קודש אחר התפלה והתחיל להעביר את הסדרה, וניגש אל הרב איזה רב שהעריך את עצמו, ורצה לשוחח עם הרב זצ"ל, והרב הרים את עיניו, והעיף בו מבט חד, ורמז לו שכבר התחיל שנים מקרא ולא יוכל להפסיק בדיבור, והרב ההוא עזב את הביהמ"ד, אחרי דקות מספר ניגש אל הרב יהודי בעל תשובה שרוצה ברכה מהרב, הסתכל עליו הרב ורמז לו שיחכה עד שיגיע ל'שני' ויוכל לשמוע מה בקשתו, הלה חיכה, וניגש להרב, ודיבר עם הרב וביקש ברכתו, ובירך אותו הרב בחום בקירבה יתירה, ועזב את הבית המדרש.
אני ישבתי ליד והתבוננתי בדרכי הרב זצ"ל, והרב הבין תמיהתי, מאי שנא האי מהאי ? הפטיר הרב בסיפור, באו חסידים להרבי מקוצק לבקש ברכה והרבי מקוצק סילק אותם בחריפות, מה אתם באים אלי עם משאלות שלכם לכו עבדו את ה' וכו', ולימים בא איזה כפרי שיש לו בעיה עם הפרה שלו שלא חולבת מספיק, ואין לו מזור ומזון, והרבי ייעץ לו בארוכה איך ומה לעשות שישתפר המצב, ובירך אותו שיצליח. ניגשה אל הרבי הרבנית ושאלה, החסידים אתה זורק במחי יד, ואת הכפרי עם הבעיות הפשוטות שלו אתה לא דוחה, ועוד מקרב אותו כל כך, השיב לה הרבי מקוצק 'ער מיינט דאך מיט א אמת'. - ומיד המשיך הרב להעביר את הסדרה...

ה. סיפר ר' יעקב קיל ע"ה שנכנס לבקר את הרב זצ"ל בביתו בטברי', ושוחח בדברי תורה, וציטט ר' יעקב קטע בספר בני יששכר, ורצה לבדוק בפנים הספר לוודא איזה פרט, ושאל את הרב, היכן הבני יששכר ממוקם בארון, אמר לו הרב אין לי בני יששכר בארון, כיון שאני זוכר אותו בעל פה, ואגיד לך כלשונו הקטע שאמרת.

היה לו קשר לחסידות? בתמונה הראשונה זה נראה כמו אירוע בחב"ד.

נוטר הכרמים כתב:"אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה

דמות כ"כ גדולה, איש האשכולות ממש, גזע ישישים,
וכמעט ללא תלמידים ומשתוקקים.
שושנת העמקים חבויה ומוצנעת.

לא דק
כמעט ללא תלמידים כפי הסגנון המקובל
אבל השפיע רבות על תלמידיו שהיו באזור הצפון וממילא גם על תלמידיהם וכפי שציין הרב איש ספר