ספר מענה פיו של נער בר מצוה, הרב מאושוויץ הי"ד

[בר ששת]

השבוע בתוספת התורנית בהמודיע, כתב הר"א סורסקי מאמר קצרצר על רבי אליהו בומבך הי"ד (למי שראה את ערכו ב'אלה אזכרה' לא צפוי שום חידוש - אלא שסורסקי לא מתיימר לחדש על 'חבר סופרים'...). הזרז למאמר, היותו רבה של עיר ההרגה אושוויץ (אושפיצין), מה שיכול להתקשר לפחות אסוציאטיבית לט' באב, לחורבן ולשחיטה. (אם לתת ציון, יש הקשרים חדים יותר).

בגוף הדברים, שכאמור מצוים בהרחבה באל"א, מסופר כי בסעודת הבר מצוה שלו, דרש הנער דרשה חריפה, רבת מערכות, שהדהימה את כל העיר. לצערינו, קוראי הביוגרפות החרדיות מאוד מורגלים בכגון דא (דרשת סעודת-חומש/בר מצוה/סיום וכדו', שהדהימה את כל למדני העיר). באיזה מקום, זה הפך לחלק מהרפרטואר הקבוע של סיפורי ה'בוצין בוצין'. ואולם, שלא ככל אותם סיפורים, כאן יש תיעוד מעניין. הדרשה, כונסה לספר 'מענה אליהו'.

מהעתקה קצרה מדברי האב רבי פנחס, שהקדים הקדמה לספר, עולה כי היה חששו רב, שהקוראים לא יאמינו כי אכן זהו מענה פיו של הילד מהגיון ליבו. הוא עמל בהקדמתו להזים כל שמועה שיטענו הקוראים כי את הדברים שמע הילד מפיו, או כמו שניסח זאת שיאמרו 'כי אליהו זה פנחס'...

בשעתו, חיפשתי את הספר במאגר כלשהו (לא אוצה"ח) ולא מצאתי. מכיוון שאינני מחובר, אבקש את החברים המחוברים, לחפש את הספר, ולהעתיק מעט מדפיו הראשונים. יישר כח.

[בור הגולה]

תראה כאן.

[בור הגולה]

חותמתו בלועזית של ר' אליהו בומבאך. (לא ראיתי את המאמר, ומה הובא שם).

אליהו בומבך.jpg (174.42 KiB) נצפה 4190 פעמים

[בר ששת]

בור סוד,
ישנם חיבורים נוספים, מימי קשישותו?

[בור הגולה]

לא מצאתי עוד.

[חוקר]

בחיבורו של אביו ר' יהושע פנחס "אהל יהושע" מביא דברים בשמו, כמובא בתולדות המחבר שבראש כרך א' במהדורא שבאוצר
כמו כן נאמר שם שערך וסידר חבור גדול על מכות שהיה למאכולת אש בשואה
לא ברור אם הכונה שחיבר אותו או שערך וסידר מכתבי אביו, יותר נראה כאפשרות הראשונה.

[מיללער]

יחוסו של ר' אליהו בומבאך ז"ל-הי"ד אב"ד אשופיצין-אוישוויץ
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 02&hilite=

[רואה האורות הקדוש]

ב"ה

אחד מתלמידיו הוא הרב ד"ר יקותיאל יהודה נויבאר זצ"ל הי"ד.
ערכו בויקיפדיה:

יקותיאל יעקב נויבואר
הרב ד"ר יקותיאל יעקב נויבואר‏[1] (תרנ"ה, 1895-ח' בניסן תש"ה, 22 במרץ 1945) היה מורה בבית המדרש למורים בוירצבורג שבמחוז בוואריה בגרמניה, שייסד הרב יצחק דב במברגר, ורקטור בית המדרש לרבנים באמסטרדם שבהולנד. נפטר בברגן בלזן.

תולדותיו
לפני השואה
נולד בלייפציג להרמן, סוחר יהלומים מתבולל ששב למקורות והפך לחסיד בלז. למרות השתייכותו לחסידות בלז היה אביו ציוני ותמך בתנועת המזרחי. יקותיאל היה הבכור בין תשעה ילדים ואח לשמונה אחיות.

בגיל 17 השתדך עם רצי לבית דים מפשבורסק שבגליציה המזרחית[2]. הוא הוסמך לרבנות בגיל 18 מאת גדולי גליציה, הרב אליהו בומבאך, ראב"ד אושפיצין (השם היהודי של אושוויינצ'ים), והרב שבתאי הכהן רפפורט, ראב"ד קרקוב, שניהם נספו בשואה. הזוג התחתן בתרע"ד (1914), בהיותו בן 19, כאשר לפי דרישת חותנו, הייתה בידו תעודת בגרות. לאחר נישואיו נשאר בעיר לייפציג ולמד באוניברסיטת לייפציג בעיקר תורת המשפטים אך גם שפות שמיות. נויבואר השלים תואר שלישי בהצטיינות בגיל 23 וחבר בשנת 1918 עבודת דוקטורט בגרמנית בשם "תולדות דיני הנישואין במקרא ובתלמוד" בהנחיית פרופסור פאול קושקר, שיצאה לאור בשני חלקים בתר"פ (1920) בחסות אגודה אקדמית מפורסמת. פרסום עבודה זו, של המלומד הצעיר בן העשרים ושלוש, עשה רושם כביר בעולם המחקר וזכה לבקורת חיובית ביותר בעתונות המקצועית. אולם, נויבואר אשר מחקרו פתח לו דלתות רבות בעולם האוניברסיטאי, בחר להקדיש את כוחותיו לתורה ולחקר ההלכה. בשנת 1917 הוציא ספר נגד ביקורת המקרא לאור הפולמוס שהתרחש בנושא זה.

אחרי מלחמת העולם הראשונה עברה כל המשפחה לחוות הרמנסברג ליד רגנסבורג שבמחוז בוואריה בגרמניה. את החווה קנה הרמן בכדי להקים ישיבה בראשה יעמוד בנו הרב יעקב יקותיאל. החווה שימשה כחוות הכשרה המשלבת בין לימודי קודש והכשרה חקלאית כהכנה לעלייתם של צעירים אלו לארץ ישראל. בחווה זו נולדה בתו חנה, הרביעית בילדיו ולימים פסלית הקרמיקה חנה יצחקי. שם החל להתעסק יותר במחקר ולימוד אחרים. בהכשרה התאסף חוג של תלמידים שלמדו תורה מפיו, וביניהם משה אונא. לצד הוראת התורה לאנשי ההכשרה, החל לעסוק במחקר והעמקת ידיעותיו, שם הגיע לידי הכרה כי כל התחומים יונקים זה מזה- הלכה ואגדה, מדרש ופילוסופיה, הסטוריה ופוסקים.

עקב שאיפתו של הזוג הצעיר לעצמאות ולא לחיות בחסות האב, ורצונו של הרב הד"ר הצעיר להגביר ביתר שאת את עיסוקו במחקר ובלימוד, השיגה רצי בעבור בעלה משרת מרצה בבית המדרש למורים בוירצבורג, ולשם עברו בתרפ"ג (1923). הרב ד"ר נויבואר היה שם מהמרצים הבולטים והשפיע רבות על תלמידיו שהגיעו מישיבות נודעות, מבתי מדרש לרבנים ומאוניברסיטאות. בנוסף לעיסוקו העיקרי, הרצה גם בכנסי סטודנטים ומורים. ביתו נעשה מרכז חדש לסטודנטים היהודיים בעיר, דתיים ולא דתיים שהושפעו מגישתו ותפישת עולמו כבעל רמה תורנית ומדעית. ווירצבורג נעשתה על ידו שוב למרכז תורה ותלמידים מבתי מדרשות לרבנים נשלחו אליו לשם השתלמות.

יכולותיו בהוראה ואישיותו הקורנת התפרסמו ברבים וכאשר התפנתה בשנת 1930 משרת רקטור בית המדרש לרבנים באמסטרדם הוצע לו תפקיד זה. רק עם התגברות האנטישמיות בגרמניה בתרצ"ג (1933) הסכים נויבואר לקבל את המשרה באמסטרדם, ובגינה דחה משרת מרצה באוניברסיטה העברית. בין תלמידיו הרבים: הרב אהרן שוסטר, ראב"ד אמסטרדם, ופרופ' בנימין דה פריס.

מחקריו עסקו גם בחקר המקרא, אך בעיקר עסק בחקר התלמוד, חקר ההלכה והמשפט העברי מתוך מבט רחב עם הקשרים למקצועות היהדות השונים, כמו היסטוריה ואגדה. הרצאותיו ומחקריו שילבו בקיאות רחבה ביותר והבנה מעמיקה מאוד הן במקצועות היהדות והן במדע.

בימי השואה
מעט ידוע על קורות הרב ד"ר נויבואר בשואה. ישנן ידיעות על כך שבתש"א (1941) נשאל בעניין גט על תנאי, נושא שהעסיק רבים עקב חוסר הוודאות בשנים ההן.

בזמן פלישת הנאצים להולנד בב' באייר ת"ש (10 במאי 1940), התגורר באמסטרדם וממנה גורש לברגן בלזן יחד עם אישתו, רצי ובן הזקונים, יהושע. נפטר בברגן בלזן בח' ניסן תש"ה (22 במרץ 1945) סמוך לשחרור המחנה ע"י מעצמות הברית.

משפחתו
לקראת תום מלחמת העולם השניה, נשלחה אישתו, רצי, אשר עברה את כל המלחמה בברגן בלזן, ברכבת מערבה. עם השחרור, עלתה רצי לארץ ישראל שם הייתה ממקימי בית הכנסת אוהל נחמה בירושלים. רצי, רקמה לזכרו של בעלה פרוכת לארון קודש בקיבוצו של בנה יוסף נויבואר טירת צבי. על הפרוכת רקמה פסוק מתהילים ס"ה, "לך דומיה תהילה". על פרוכת זו שנתלתה בימים הנוראים כתבה המשוררת זלדה את שירה "ריח טוב של מרחקים".

חיבוריו
חיבוריו הנודעים:
*"תולדות דיני הנישואין במקרא ובתלמוד" - תרגום לעברית של עבודת הדוקטורט שיצא לאור פעמיים בידי הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, הוצאת הספרים של האוניברסיטה העברית בירושלים: לראשונה בתשנ"ד, ובשנית בתשנ"ט בשם תולדות דיני הנישואין במקרא ובתלמוד : מחקר היסטורי משווה. המחקר המקיף ביותר בתחומו.
*'הרמב"ם על דברי סופרים : שיטתו ושיטת מפרשיו' - גם הוא יצא לאור פעמיים, בהוצאת מוסד הרב קוק בירושלים, בתש"ז (1947) ותשי"ז (1957), כשבהדפסה השנייה הודפס גם המאמר הלכה ומדרש הלכה שהובא לראשונה בסיני כ"ב (תש"ח).
*"טעויות של חוקרי המקרא" - ספרו הראשון שאותו חיבר בגיל 20, ומטרתו היא עימות עם איש הדת הנוצרי-פרוטסטנטי רודולף קיטל. הספר זכה למאמר ראשי בכתב העת החרדי "ישורון".

לקריאה נוספת
1.יצחק לוין, "אלה אזכרה : אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה", חלק שביעי, הוצאת "המכון לחקר בעיות היהדות החרדית", ניו יורק תשל"ב.‏[3]
בנימין דה פריס, "ר' יקותיאל יעקב נויבואר ז"ל – אשיותו ומפעלו", מאמר פתיחה לספר הרמב"ם על דברי סופרים, ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק, תשי"ז.
דן מכמן, "רוח המזרחי ובית מדרש לרבנים ומורי דת באמסטרדם, על בואו של הרב ד"ר י' נויבואר להולנד", בתוך: בר-אילן, ספר השנה, כ"ח-כ"ט, תשס"א, עמ' 58-41.
חנה יצחקי, גינת בסון-יצחקי, אילאיל סיטון וגדעון עפרת, "אני החומר : חנה יצחק, קרמיקאית", אילאיל הפקות, תל אביב תשס"ח (2008), עמ' 8-7.‏[4]

קישורים חיצוניים
"הרב ד"ר יקותיאל (יעקב) נויבואר / גרמניה – הולנד", באתר "זכור - אמונה בימי השואה", המופעל בידי "המרכז לחקר השואה" של "מכללה ירושלים"

הערות שוליים
1. שם המשפחה נכתב בעברית גם בכתיב "נויבאואר".
2. נפטרה בה' באב תשמ"ה בקיבוץ הדתי טירת צבי.
3. החלק האחרון מסדרה בת שבעה כרכים שיצא לאור בשנים תשט"ז-תשל"ב. הסדרה הודפסה שוב ב"מכון זכרון קדושי פולין", אשדוד תשנ"ח.
4. מאמרים בעברית ואנגלית על חנה, בתו של הרב נויבואר, ויצירותיה, צילומי יצירות, ומרשימותיה של חנה בעלונים של התנועה הקיבוצית ובפרט של קיבוץ אפיקים שבו התגוררה. הספר בעריכתן של גינת בסוק-יצחקי ואילאיל סיטון עם מבוא על יצירתה מאת גדעון עופרת ותולדות חייה ומשפחתה מאת גינת.

מקור: http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%90%D7%9C_%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91_%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%91%D7%95%D7%90%D7%A8&oldid=11440542

[רואה האורות הקדוש]

ב"ה

למיללער: זה לא "אשופיצין" אלא "אושפיצין"!

[שיף]

viewtopic.php?f=19&t=33166