פורום אוצר החכמה

פרנקל תאומים כתב:מי יכול להעלות כאן את מה שאמר הגר''מ שטרנבוך שליט''א בישיבתו אודות להבחל''ח מרן זי''ע?

וידיאו נמצא כאן: https://www.jumbomail.me/l/he/gallery/6 ... 1014541293

קונטרס אדיר במלוכה
ביאוגרפיה קצרה על מרן ראש הישיבה זצוק״ל
מתוך קובץ גליונות ויקרא תשע״ח:

האם אפשר להעלות בבקשה את מה שנכתב ביתד נאמן בי"א סיון ובמוסף המיוחד?
(כמו שבזמנו העלו על הגראי"ל זצ"ל)

גליונות

מה הקשר בין הגרי"ג להרב יוסף דינקלס זצ"ל?

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:מה הקשר בין הגרי"ג להרב יוסף דינקלס זצ"ל?

הגרצ"י אדלשטיין היה נשוי לרבנית מרים אמם של הגרי"ג ר' יעקב והרבנית אשת הג"ר ראובן יוסף גרשונוביץ זכר צדיקים לברכה.
היא נפטרה עוד ברוסיה והוא עלה לארץ עם ילדיו ונישא בשנית לרבנית רחל, מאשתו השניה נולדו לו בן ובת.
לאחר כמה שנים הוא נלב"ע ואשתו (השניה - כאמור) נישאה להגאון ר"י דינקלס, והוא גידל את היתומים, להבל"ח הג"ר שלמה אידלשטיין והגב' ברייטשטיין מבית שמש,.
היות ור"י דינקלס היה קנאי גדול בהשקפתו, הוא גידל את הילדים בחינוך שכזה, הגר"ש עוד נותר באיזה שהוא מקום באמצע (חוג חזו"א) אך לובש שטריימל עם פאות מסולסלות כמנהג הישוב הישן, והבת נישאה לרבי יצחק דוד ברייטשטיין זצ"ל שהיה לגמרי איש העדה החרדית בנו של רא"מ ברייטשטיין הספרא דדיינא של הבד"ץ.
ר' גרשון ור' יעקב שמרו על קשר משפחתי טוב עם האח והאחות הנ"ל.

את עיני תפסה העובדה שבצילום מן העיתון נזכרות הערים: רמת השרון, תל אביב ורמת גן. ואילו בני ברק היא הנוכחת הנפקדת.

שיף כתב:האחים הגאונים זצ"ל עם דודם ר' יהודה אלינסון לפני עלותם ארצה

אשמח למקרא על התמונה.
מיהו ר' גרשון?

קמצן_קדוש כתב:אשמח למקרא על התמונה.
מיהו ר' גרשון?

נראה הימיני

אדיר במרום כתב:הפתק של רבנו הגדול מרן זצוק"ל בו כתב את השיעור של יום שלישי בכוחותיו האחרונים, לא זכינו ועלה רבנו למרומים למסור את השיעור ליושבי מתיבתא דרקיעא

יש אולי שיכתוב של הנ"ל?

כמעט מעולם לא עברתי על דברי חבריי, והיות שביקשוני כאן (ובעוד מקומות) לרשום מעט, אנסה אע"פ שאין לי כל כך מה לכתוב.

ואפרש שיחתי.

הן אמנם למדתי אצל רבינו בישיבת פוניבז' כתלמיד מן המנין, בחורף תשל"ח מסכת כתובות ובחורף תשל"ט מסכת יבמות.
והן אמנם ב"ה לא חיסרתי מעולם שיעור מלשומעו ומלכותבו,
והן אמנם באתי לדבר בלימוד בסדרים, הן באותן השנים, והן בשנים שאח"כ עד תשמ"ד.
אך איני זוכר מזה כמעט כלום, ובכל מקרה דברי תורתו כבר נכתבו באופן מקיף ורחב.

הן אמנם לעיתים השמיע רבינו בשיעורים ובעיקר בסדרים, גם דברי הנהגה והדרכה, אלא שגם מהם איני זוכר הרבה.
והן אמנם ששמרתי קשר קרוב כל השנים, בפרט שאחותי הרבנית ק' מחותנת עם משפחת מרן כמה וכמה פעמים,
ובוודאי יצא פה ושם לשמוע דברים,
ובכל זאת כידוע רבינו היה חוזר תמיד על אותם דברים, וכל מה שאני שמעתי ממנו שמעו גם אחרים, והכל כבר נכתב והתפרסם.
[ואת שאלותי האישיות מכל הסוגים שאלתי כל השנים את מרן הגראי"ל].
ומכל הני טעמי פשוט אין לי הרבה מה לכתוב.

אבל חשבתי שדוקא משום שכמעט לא שמעתי כביכול שום דבר מיוחד,
אוכל בס"ד להמחיש כמה השפעת רבינו היתה עצומה ונוראה.
מכיון ששני דברים הכי מרכזיים בחיי, נזקפים לזכות רבינו.
האחד בהדרכה מפורשת, והשני מעצם מהותו.

א.
במסגרת תפקידי בישיבה לצעירים זה כ35 שנה, אני צריך להשתתף פעם בחודש בסעודה שלישית ולמסור משהו בפני התלמידים.
זה יוצא כ10 שיחות לשנה. בס"ד בזכות הרבים לפעמים יוצאת שיחה נאה.
כמובן שלפעמים אני חוזר על שיחה ישנה, ולא תמיד אני מספיק לכתוב,
אבל עדיין הצטברו כמות נאה של שיחות.
בהשקפה ראשונה התייחסתי לשיחות אלו כאל דבר פנימי בלבד.
לא הסכמתי לתת העתק אפילו לתלמידים וכ"ש שלא להוציא החוצה בשום אופן.
אני לא משגיח, וגם באמת איני ראוי לעמוד כמוכיח בשער, או כמדבר דברי יראה והדרכה.
דייני שאני מדבר בפני התלמידים. את זה התפקיד מחייב, ותו לא.

בשנת תשע"ב, הישיבה הוציאה איזה קובץ חידו"ת פנימי מהרמי"ם והתלמידים, ומסרתי שם לפירסום כמה מאמרים שנאמרו בישיבה באותה התקופה.
בשלהי אותה שנה נישאה בתי, ולכבוד החתונה הוצאתי חוברת קטנה עם כ15 מאמרים שכבר היו מסודרים לכבוד הקובץ הנ"ל.
במחשבה שלחלק רק בחתונה (כמה עשרות עותקים) זה עדיין לא חוצפה יתירה. זה עדיין בגדר פנימי בלבד.

והנה באותם הימים פגע בי רבינו באיזו חתונה, ואמר לי "שמעתי שהוצאת חוברת יפה, מדוע לא הבאת לי?".
עניתי לו שאילו הוצאתי ספר עם חידו"ת, מן הסתם הייתי עולה להביא בפניו,
אבל מכיון שזה שיחות, ובפרט ברמה של צעירים, לא עלה על דעתי שזה יכול לעניין אותו.
אמר לי רבינו שזה דוקא מאד מעניין אותו.
הלכתי הביתה, לקחתי חוברת, צעדתי לרחוב ראב"ד, ומסרתי לאשר על הבית למסור לרבינו כבקשתו.

כעבור זמן מה, מתקשר אלי אחיין שלי שנשוי לנכדתו, ואומר לי : כדאי לך לזמן את עצמך לבית רבינו...
זימנתי עצמי. ותיכף בכניסתי אומר לי רבינו: אתה הוא זה מהחוברת, ומדוע זה אמרת שזה לא יעניין אותי,
דע לך שקראתי אותה 3 פעמים מכריכה לכריכה.
כנראה רבינו ראה את הפתיעה שלי על פני, ואמר לי רוצה שאביא לך עדים מבני הבית, שראו כמה קראתי בזה בארוחות ולפני השינה?
שאלתיו כתלמיד הדן, מה באמת מצא בזה?
ואמר לי, אכן לא חסר לי ספרי מוסר מקדמונים, ובכל זאת יש לי מה ללמוד מהחוברת שלך.
כי אני כבר מבוגר, ומדבר עם צעירים שיש להם שפה אחרת לגמרי,
וכשאני קורא בספרי שיחות של צעירים אני לומד מזה את השפה, וזה באמת הביא לי תועלת רבה.
עוד הוסיף רבינו לאמר, אשמח אם כל פעם שיוצאת שיחה תשלח לי. אל תבוא לבד, תתן לבחור שישים לי בתיבת הדואר.
עד כאן דבריו באותה שעה.
[בתקופה אחר כך, באמת היה נראה לי ב"דרכי החיזוק" שאני מוצא עקבות לביטויים שלי וכדומה].

אני זוכר שחשבתי לעצמי, אילו הייתי לומד בספר של מישהו צעיר ממני בהרבה.
ואילו הייתי מחליט לנהוג בעין יפה, והייתי אומר לו שקראתי בספרו וזה הביא לי תועלת,
לא הייתי "יוצא מגדרי" לשכנע אותו שזה נכון,
ואילו הלה היה אומר לי יישר כח על הפירגון, אבל לא נראה לי שיש לי מה להוסיף לך, מן הסתם הייתי שותק כמודה...
עכ"פ כרגע איני דן בענוותו ופשטותו של רבינו.

כבר באותה שעה כמובן קיבלתי חיזוק עצום ועידוד להתייחס לשיחות שלי בכובד ראש ובהערכה.
אבל לסיפור יש עוד המשך.
חלפו כארבע וחצי שנים. כסלו תשע"ז. נסתלק לעולמו במשפחתינו בחור צעיר לימים ז"ל.
בימי האבילות מגיע טלפון. "מדבר גרשון איידלשטיין". מתנצל ומסביר מדוע לא מגיע פיזית, ומנחם.
ואז הוא אומר: בטח תרצו לעשות משהו בזיכוי הרבים לעילוי נשמתו.
ומסתמא דבר ראשון תחשבו להדפיס כתבים של הנפטר, לזכרו ולעילוי נשמתו.
אבל האמת שאף אחד כמעט לא קורא בדברים מעין אלו. אולי זו מזכרת אבל לא זיכוי הרבים.
אני מציע, הרי יש לך מאמרים שכבר מוקלדים, ערוכים, כבר נשמעו ברבים והתקבלו, וגם אני זוכר את הטעם הטוב מהם,
לדעתי כדאי להוציאם לאור עולם, וזה זיכוי הרבים אמיתי וממילא עילוי נשמה גדול.

מאז, אמנם עדיין לא הוצאתי ספר. לצערי, אני עדיין מרגיש שזה לא ראוי וכו',
אבל התחלתי מאז לשלוח את המאמר כל חודש לכמה מאות מנויים.
וב"ה רבים מאד נהנים, ורבים אומרים שיש להם תועלת גדולה לעצמם ולאחרים.
גם "סוג" של ספר. וזה בהחלט עיסוק לא קטן בחיי.
וכבר הוצאתי באלול האחרון (תשפ"ב) קונטרס עם מאמרי אלול.
וכל האומץ והדרבון, כל כולו בזכות רבינו. מכח כמה משפטים.

ב.
הדבר השני הוא בתחום אמירת השיעורים.
דומני שכל החברים כאן שיוצא להם למסור שיעורים בפני צעירים יבינו היטב את המדובר.
מטבע הדברים הר"מ מבוגר בהרבה מתלמידיו, וכבר למד ולימד את המסכת פעמים רבות,
וממילא גם אם אינו ת"ח גדול, יש לו הרבה מה לומר ולהרחיב.
ולפעמים יש בקבוצה כמה בעלי כישרון שהיו זורמים איתו.
אבל לתלמידים זה מיותר ומסבך.
עדיף בהרבה אם אפשר לגרום להם לאהוב את הגפ"ת עצמם, ולהגיש את החקירות המרכזיות, בשפה המדוברת, בלי פלפולים.
לגרום להם להתחבר לשאלות וכו'.
אבל אנחנו בעולם של חיצוניות. יתכן שהר"מ לעצמו מוכן לכבוש נבואתו.
(היום קראנו בהפטרה את הפסוק "מהלכים בין העומדים האלה"
וידועים דברי ההפלאה בהקדמתו, שיש לקבל תורה רק מרב שנקרא מלאך, כיון שהוא עומד, וכובש לימודו העצמי, ומלמד ברמת התלמיד).
עכ"פ גם אם הרב יכול ללמד בפשטות עמוקה ובונה, ויכול להתאפק, עדיין זה לא נעים, ולפעמים גם גורר ביקורת, ודי לחכימא.
ויכול אני להעיד שאילולא דרכו של רבינו במסירת שיעוריו, אין ספק שלא הייתי עומד בכך, ומאבד את כל עולמי.
הנושא רגיש, וקשה להרחיב, אבל המבין יבין.

שמעתי מנכד שלו ששאל אותו "במה הארכת ימים". בתחילה ניסה להתחמק. ובסוף אמר "אולי בזכות שאני אומר שיעורים פשוטים"...
אולי הכוונה כי חסר כאלו, ומשאירים את המופת.

עד כאן הדברים האישיים שיש לי לומר.
אולי מכאן ארשום כמה דברים שיצא לי לשמוע ממקורות ראשוניים שאולי לא פורסמו, ואי אלו הגיגים.
אציין שביום ההלווייה כתבתי מאמר שנראה לי חשוב מאד.
לפני שדמותו של רבינו תתחיל להצטייר בעקבות הסיפורים שיצוצו, וישכחו את המסר המרכזי של דמותו.
הוא נמצא למעלה. וב"ה התקבל מאד באהבה ובהסכמה נרחבת. [הוא כבר הורחב. בל"נ אציג שם גירסה מעודכנת].

ג.
בתי שמעה מבעלת המעשה. שכנתה שמשמשת אחות במעייני.
סמוך ונראה לפטירה, היה צריך לסדר לרבינו את החמצן. ביקשו ממנה והיא נכנסה ועשתה מה שצריך.
כשסיימה אמר לה רבינו בשארית כוחותיו "תודה רבה. תבורכי".
היא עוד לא הספיקה לעזוב את המקום טרם אירע דום הלב, כך שזה ממש מדיבוריו האחרונים.
כמה שזה מייצג את אישיותו של רבינו.
[נ.ב. סיפור זה הועתק מכאן ליתד נאמן, אבל שונה מנקיבה לזכר מפני הכבוד...].

ד.
שמעתי מעד ראייה. רבינו היה סנדק באיזה ברית לנכד של א' מתלמידיו בעבר (ר' כתריאל קולדצקי).
לאחר הברית אמר רבינו לסבא, "עד שלא שמעתי שמכריזים את שמך, לא זיהיתי אותך - האם אתה זיהית אותי?"...

ה.
שמעתי מפיו (ללא ספק זה פורסם) שנכנס למרן החזו"א במוצ"ש. החזו"א שאל, גרשון אכלת מלוה מלכה. וענה שרק מזונות.
אמר החזו"א יום יבוא ועולים למעלה, ומי שהקפיד ליטול ידיים לא יצטער על כך.
והפטיר רבינו שמאז לא קרה שהפסיד נט"י במלו"מ.

ו.
פורים תשל"ט בבית רבינו.
תלמיד אחד (ת"ח חשוב ומורם מעם כיום) בעל כושר חיקוי שאל את רבינו אם אפשר לומר משהו. רבינו אישר בשמחה.
הלה הקריא את דברי רש"י בתחילת משפטים, לפניהם - כשולחן הערוך ומוכן לאכילה.
יכול אתה שונה להם הדבר ב' וג' פעמים ואינך טורח להבינם טעמי הדבר, תלמוד לומר לפניהם וכו'.
הלה הקריא זאת בדיוק בקולו ותנועותיו של רבינו, ו"הסביר", יכול אני שונה ב' וג' פעמים, שצריך לחזור,
ואיני טורח להבינם - לא צריך להבין, בשביל מה להבין...
ת"ל לפניהם כשולחן וכו', שצריך להבין.
אבל זה תמוה שהרי האמת שצריך לחזור הרבה בלי להבין... (כדברי רבינו שוב ושוב)
אז גם את הרש"י התמוה הזה לא צריך להבין...
ובכל זאת צריך לחזור עליו ולחזור ולחזור (חזרון און נאך אמאל חזרון..).

והתלמיד שואל אם הוא יכול לומר מה סדר הלימוד הנכון. ורבינו מאשר לו ברוגע ונעימות.
הלה אומר: בתחילה צריך ללמוד את הגמרא, בלי להבין. לא כדאי להבין. רק לקרוא ולראות שבהתחלה יש קושיא אח"כ תירוץ ואח"כ ראיה.
ולחזור כמה פעמים בלי לנסות להבין, רק מעצמו בכל פעם יבין עוד קצת.
ואז.... לקרוא רש"י !
ולחזור עוד ועוד את הגמרא והרש"י.
ורק אז... בעלי כישרון גדולים ! יכולים ללמוד את התוס'.... הקלים !!!

כולם נשפכו.
תולים עיניהם ברבינו כיצד יגיב.
אומר רבינו: לגבי סדר הלימוד, זה פחות או יותר נכון...
אבל הרש"י מפ' משפטים זה באמת הערה לכאורה, ואני רוצה לענות על זה.
ואז אמר: מה אתם חושבים שאני מטיף שלא להבין את התורה? ברור שצריך להבין.
אני רק אומר שבחור צעיר בתחילת דרכו עוד לא יכול להבין לבד הכל.
אבל כשיש רבי, בוודאי צריך הרב להסביר והתלמיד לקבל את ההסברים.
וזו הוראת הקב"ה למשה רבינו להסביר. אבל התלמיד לבדו צריך ללמוד כמו סדר הלימוד המדובר...

ז.
מכלי שני. כלומר סיפר לי מי ששמע מעד הראייה.
יהודי מקורב נכנס לבית רבינו לפני כעשרים שנה, אחרי פטירת הרבנית, ובבית נמצאים נכדים כדי לסייע במה שצריך.
והנה הוא רואה את רבינו בכבודו ובעצמו אורז את שמיכות החורף ומעלם לארון.
הוא שואל את הנכדים מדוע הם מניחים לסבא הזקן לטרוח כך, והרי לשם כך בדיוק הם שם.
ענו לו, הצענו כמובן אבל סבא מסרב. למה? תשאל אותו עצמו.
המקורב שאל את רבינו מדוע אינו מניח לנכדים הצעירים לטרוח בכך, והרי זה תפקידם.
עונה לו רבינו זה לא תפקידם כלל. הם כאן כדי לעשות מה שהרבנית ע"ה היתה עושה,
אבל את הפוכים הרי תמיד אני הייתי זה שמעלה לאכסון...

זו הזדמנות לומר מילה על הענווה של רבינו.
דומני שהענווה היתה אצלו מסוג אחר.
לא כבישת הגאווה ורמיסתה, אלא שילוב של פשטות הליכות, יחד עם אמת פנימית, לחיות ללא שום סרך של הצגות.
אם אין צורך להציג הצגות ולצפות לכבוד על תדמית דמיונית, ואם יש הסבר פשוט לכל דבר, ורצון עמוק לחיות את החיים בצורה מחוברת ופשוטה וישרה, מלכתחילה אין בכלל מקום לגאווה.

ח.
בקשר ליישוב הדעת.
סיפרו - כדוגמה ליראת חטא - איך בשבועות ביקש להגיס בקדרה על האש, כדי שלא יהיה שאלות למפרע על העירו"ת שעשה בברכה.
לענ"ד זה לא סיפור על יראת חטא. זה סיפור שמתאים לכל אברך קצת יר"ש. הסיפור הוא על היישוב הדעת גם במצב הכי נורא.
סיפרו שנמנע מלהדליק אור בשירותים כמה עשרות שנים, (ואולי עשה עוד פעולה בזה), בגלל מעשה שהדליק בטעות בהיסח הדעת בליל שבת.
אבל יש להדגיש שזה לא סיגופים. זה מעשה להבא. אם מבטלים את האוטומטיות שבפעולה הזו, ממילא לא יבוא לידי חטא. ודוק.

ללא ספק א' משרשי כל השגותיו הוא המנוחת הנפש עם היישוב הדעת, המפרים זה את זה.
כבר סופר אודות שלא רצה לרוץ לאוטובוס למרות המחיר הכבד, כי איבוד היישוב הדעת מפסיד יותר.
(כמובן כבר יש כמה וכמה גירסאות, אם זה היה בחזור מהישיבה, או בהלוך, או בכלל ביום הראשון ללימודם בישיבה).
"סדר ההסתלקות" שלו, הוא שיא השיאים של יישוב הדעת.
אדם מורה לפנותו ביו"ט ולחלל יו"ט כי "חייו תלויים על בלימה", ואינו ישן ואוכל כמה ימים, ויודע היטב מה זה אומר.
אבל כל עוד נשמת רוח חיים באפיו, הוא שוקל שעדיין יכול להכין שיעור ולמוסרו.
יש דין לעסוק בדברי תורה אפילו בשעת מיתה. ראה עובדה בס' תולדות אדם על ר' זעלמאלע.
וראה בנתיב התורה למהר"ל, שרק הגוף מת, אבל התורה נלמדת עם השכל והנשמה, וזה יכול וצריך להמשיך בעת מיתה.
ורבינו, שבכלל ביטו"ת היה אצלו מהחמורות, ממשיך ביישוב הדעת לעסוק בדברי תורה עד זיבולא בתרייתא ממש, והכל במנוחת הנפש גמורה.



(בלי נדר כשיהיה לי זמן אנסה להמשיך):

שמעתי מב"ג שהתארס עם בת למשפחה חשובה המקפידה מאד לעשר הכל ולמלוח לבד וכו' וכו', ובשבת הראשונה לשהותו בבית חמיו הרבו לשבח ולהלל את הנהגתם והמשמעות היתה כמובן שמן הראוי שגם החתן הטרי יכנס לענין... מאחר שהוא נמנה על אחת מהחבורות אצל הגרי"ג זצללה"ה החליט לשאול בעצתו. השיב לו הגרי"ג בעקרון החומרא לעשר כל דבר היא חשובה מאד, אך נקוט האי כללא בידך - חומרא שלא ביררת את משמעותה בלימוד הסוגיה לפרטיה עד למסקנה ההלכתית לא כדאי שתנהג זה, אדרבה זה מתכון בדוק לתסבוכות ולבעיות, רק לאחר שתלבן את הסוגיא ותבין את סיבת החומרא בשורש הסוגיא תנהג בה.

עוד אמר לי שבאחת החבורות השבועיות העיז אחד המשתתפים ואמר לרבנו כי את היסוד שאמר היום בחבורה כבר שמעו במהלך השנה כ"ה פעמים (!) פשוט פקעה סבלנותו... השיב לו הגרי"ג בניחותא, אולי תחזור על היסוד, והבחור אכן חזר על הדברים, ואז הוסיף ושאל תוכל גם לומר את הראיות שהבאתי ליסוד זה, כאן כבר נשתתק הבחור... ואז אמר הגרי"ג ראה, כשדיברנו על כך לפני שבועיים דייקתי לומר את היסוד כך כי זה נכון בהתאם לראיה שהבאתי אז, אולם היום אמרתי את הדברים בשינוי כי אין דומה ממש למה שדיברנו אז והסביר במילים קצרות את ההבדל.

כששאל מתי ראוי להתחיל לשמוע שידוכים אמר לו הגרי"ג לדעתי צריך ללמוד בישיבה עד סוף קיבוץ א.

א. בקשה מהרבנים הראשיים [הראי"ה קוק והראשל"צ דאז הרב יעקב מאיר] למתן סרטיפיקט למשפחת אדלשטיין [טבת תרצ"ב, ר"ג היה כנראה מהאחרונים שעוד ראו את הראי"ה פא"פ]
https://rotter.net/User_files/forum/647 ... c7cdcf.pdf

ב. לבקשת הדרכה מר"ג פנו לפני כעשור גם רבני ישיבת שומריה לצעירים, הדריך אותם שהעיקר הוא ללמוד 'בשמחה ובנועם'.

ישר כח הרב המכונה ’השוחט’!
אולי כאן המקום וזה הזמן להעלות לבני המקום את הקבצים שיצאו לאור ויהיה זה לעילוי נשמת מרן זיע"א..

אשרי יושבי ביתך כתב:דבר נפלא ששמעתי היום מת"ח, וכתבתיו כדי לפרסמו ברבים:

כשהלבנה מתכסית במוצאי שבת אותו החודש אינו מוצלח (1).PNG

הבנתי שגם מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א אמר את הדברים לגבי הלבנה שהתכסתה, ושיומיים אח"כ נפטר רבי גרשון זצוק"ל.
כמו כן, אמרו לי שביתד השבוע שיצא על מרן זצ"ל הודפסו הדברים הנ"ל, מי יכול לסרוק לנו ולהעלות? אשמח מאד

מימין אביו הג"ר צבי יהודה, האוחז בכוס האביר יעקב מסא"ג. מגדיאל תש"ז (תמונה פרטית)

אש משמים כתב:ישר כח הרב המכונה ’השוחט’!
אולי כאן המקום וזה הזמן להעלות לבני המקום את הקבצים שיצאו לאור ויהיה זה לעילוי נשמת מרן זיע"א..

ג"א אני מצטרף לבקשה לעלות באוצר את השיחות שמרן שיבח אותם

יישר כוח הרב השוחט, מרתק מאד. ומחכים להמשך בעז"ה.


גם אני מאד אשמח לקבל את השיחות מוסר "לצעירים"

מעשה שהיה במשגיח ישיבה קטנה שהיה טוב ומאיר פנים לבחורים אך רה"י כעס למה הוא לא תופס קצר ומקפיד יותר וכו,הגיע הדברים לכלל פיצוץ, וראש הישיבה שלח את המשגיח
בא המשגיח שהיה תלמידו של מרן וסיפר לו את כל המעשה,אמר לו הרה"י ר גרשון למה לא לקחת את הבחורים איתך? לתמיהתו של המשגיח אמר לו רבי גרשון הרי זה פיקוח נפש להתנהג ככה לבחורים, הם לא יחזיקו מעמד. המשגיח למעשה לא עשה כלום, אבל בסוף הבחורים עזבו את הישיבה והישיבה התפרקה. אוי מי יתן לנו תמורתו!

אביו היה תלמיד מובהק של ר' ברוך בער משנות סלבודקה
וסבו היה תלמיד מובהק של ר' חיים סולובייציק מוולוזין
וראה בהסכמתו הנדירה והנלהבת של הגרי"ד ס' מירושלים לבן אריה חלק ב'
שלוש דורות (כבר ארבע..) של גדולי תורה
עיינתי ב'הוד צבי' ודן שם בענין הדור דחנוכה איך מסתדר עם הדור מצווה עד שליש - בעצם דן בדברי אביו ב'בן אריה'
והנה הגרי"ז מביא הערה זו מ'אחד הרבנים בארה"ק', והשערתי שכוונתו לרצ"י אדלשטיין.
בהוד צבי מביא ששאלו בנו גרשון בשנת הבר מצווה אם להמשיך אחר הבר מצווה לספור עומר בברכה ודן בזה.
שאלה ידועה אך כנראה הבחור הבר מצווה עמד עליה מעצמו..

אליסף כתב:אביו היה תלמיד מובהק של ר' ברוך בער משנות סלבודקה
וסבו היה תלמיד מובהק של ר' חיים סולובייציק מוולוזין

הרב יעקב אדלשטיין סיפר שכאשר עלו לארץ, הם הלכו להודות לראי"ה קוק על הסרטיפיקט. הוא לא זכר מה היה בפגישה, אבל זכר את פליאתו כי למראה פניו של הרצ"י אדלשטיין שאל אותו הראי"ה: האם אביך למד בוולאזין?

.השוחט כתב:א.
במסגרת תפקידי בישיבה לצעירים זה כ35 שנה, אני צריך להשתתף פעם בחודש בסעודה שלישית ולמסור משהו בפני התלמידים.
זה יוצא כ10 שיחות לשנה. בס"ד בזכות הרבים לפעמים יוצאת שיחה נאה.

אין ספק שהעלאת השיחות יהיו לנחת רוחו הטהורה זצ"ל

באחד העלונים "המציאו" חתן נוסף של הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל בשם הרב פאליי.
הטעות שלהם מובנת כי בכל העיתונים הזכירו שיש לו נכד בשם פאליי, ולכן הם סברו ש"מוכרח" להיות שיש כזה חתן. והאמת היא שהנכד המדובר אינו נכד אלא נין, ולא היה ולא נברא חתן נוסף בשם פאליי.
היות ודרך כותבי התולדות להעתיק אחד מהשני בלי שום בדיקה, לכן חשוב להעמיד את הדברים על דיוקם.

הנין הזה הוא בן בתו של חתן הגרי"ג זצ"ל הג"ר דוד לוי שליט"א

אין כאן מי שיכול להעלות את ההספדים והמאמרים השונים מ''יתד'' (מאשכבתיה דרבי ועד הנה)?

הפשוט בפשטותו כתב:

.השוחט כתב:א.
במסגרת תפקידי בישיבה לצעירים זה כ35 שנה, אני צריך להשתתף פעם בחודש בסעודה שלישית ולמסור משהו בפני התלמידים.
זה יוצא כ10 שיחות לשנה. בס"ד בזכות הרבים לפעמים יוצאת שיחה נאה.

אין ספק שהעלאת השיחות יהיו לנחת רוחו הטהורה זצ"ל

צירפתי לכאן את הקונטרס המקורי משנת תשע"ב ששיבחו רבינו זצ"ל, [אע"פ שלכאורה אין לו שייכות אמיתית לאשכול זה. מקוה שבאופן של קובץ, זה לא יפריע מדי], בסילוק פרטים אישיים מהמבוא.

וגם את הקונטרס השני שיצא באלול תשפ"ב, [למרות שזה לא אמור להיות כאן בכלל], שגם עליו אמר רבינו שהוא כתוב טוב.

כמו כן צירפתי שוב את המאמר שכתבתי קרוב לתחילת האשכול, היות שבינתיים הוא תוקן על פי הערות הקוראים הרבים.

לפי המסופר, מוהרי"ג בשיעוריו הקפיד על התאמת הדברים לשומעים
אך לפי זה הספרים הנדפסים - שכולם שיעורים- לא משקפים באמת את מדרגתו
היה מעניין לראות אוסף של נגיד 20 שטיקלאך ש'זה ר' גרשון'..
אגב האם השאיר כתבים?
האם מודפסים כתבים?

יש תקוה כתב:

אדיר במרום כתב:הפתק של רבנו הגדול מרן זצוק"ל בו כתב את השיעור של יום שלישי בכוחותיו האחרונים, לא זכינו ועלה רבנו למרומים למסור את השיעור ליושבי מתיבתא דרקיעא

יש אולי שיכתוב של הנ"ל?

מפעים!!!

אליסף כתב:האם מודפסים כתבים?

הס' הערות וביאורים ע"ס הרמב"ם הוא מכתבי ידו.

כבר אחרי השבעה לסילוקו של האי גברא רבא זללה"ה וכמעט ואין כותבים כאן. הלא דבר הוא.
יש ב'קול הלשון' הספד שהתקיים אמש ברמת אלחנן, דברים נכוחים וערבים מהגרח"מ אזבנד שליט"א, שפתיים ישק

הפשוט בפשטותו כתב:

יש תקוה כתב:

אדיר במרום כתב:הפתק של רבנו הגדול מרן זצוק"ל בו כתב את השיעור של יום שלישי בכוחותיו האחרונים, לא זכינו ועלה רבנו למרומים למסור את השיעור ליושבי מתיבתא דרקיעא

יש אולי שיכתוב של הנ"ל?

מפעים!!!

לא יאומן.

מדהים שהמילים האחרונות בתורה שעסק בהן ובהן יצאה נשמתו בטהרה היו בעניין "גדול בחכמה ובמניין", ויצתה נשמתו במילים: "מהני דעת הגדול להכריע".

ישנה חוברת עבה
של דרכי החיזוק בעניני לימוד מוסר
שנתפרסם באזור חג הפסח
דברים מדהימים למישהו יש את הקובץ

קיבלתי עם אישור לפרסם:



רבי גרשון משמאל, רבי יעקב מימין.

הגרי"ג כאן בן 10-11 בערך. הם עלו לארץ כשהיה בן 11 [יצאו לדרך בל"ג בעומר תרצ"ד, הוא נולד בב' אייר תרפ"ג]. בסרטיפיקט [שצילומו פורסם] כתוב שהוא בן 6, זה כי ההורים זייפו-הקטינו את גילם ב-3 שנים כדי שלא יצטרכו לשלוח אותם לבית הספר הכללי, כפי שנכתב כאן. וכנראה את הבקשה לסרטיפיקט הגישו כשהיה הגרי"ג בן 9.

היושב באמצע הוא בן דודם רבי יהודה אלינסון ז"ל, [אביו רבי גרשון אלינסון היה חתן הגרמ"ש מובשוביץ, נשוי לבתו יוכבד, וכך היה גיסו של הרב צבי יהודה אדלשטיין אבי הגרי"ג, שהיה נשוי גם הוא לבת הגרמ"ש, מרים] שהיה מבוגר מהם בכעשר שנים, עלה לארץ לפניהם [היה נשוי לשרה, בתו של רבי משה גרודזינסקי הי"ד מהנרצחים בפרעות חברון תרפ"ט, ובכך היה גיסו של הרב יעקב ניימן ר"י אור ישראל], גר ברמת השרון והוא זה שסידר את הגעתם לשם ונתן להם את מקום המגורים שם. היה איש רב פעלים מאד [נפטר תשנ"א].

התמונה היא מספר [פנימי, "נר ליהודה"] שהוציאה לאור משפחת רבי יהודה אלינסון ז"ל.
כאמור, קיבלתי ממי שקיבל מהמשפחה עם אישור לפרסם.


עוד קיבלתי [מאותו אחד] ממה שסיפר בנו של רבי יהודה ז"ל, רבי משה שליט"א, בניחום אצל בני הגרי"ג:

רבי משה אמר להם שהוא רוצה לספר להם לא רק על הקירבה המשפחתית אלא איך זה הגיע לקשר כזה חזק [הגרי"ג ורבי יעקב היו בני דודים ראשונים של רבי יהודה, אבל הקירבה היתה כמו אחים ממש]. וסיפר שכאשר אביו של רבי יהודה, רבי גרשון אלינסון, נפטר, האמא שלחה את הילדים כל אחד למשפחה אחרת, ורבי יהודה [שהיה אז כבן שמונה עד עשר] נשלח למשפחת אדלשטיין בשנת תרפ''א, שנתיים לפני שנולד רבי גרשון, ושם הוא היה במשך בין שמונה לעשר שנים עד גיל עשרים בערך, ואז הוא רצה לעלות לארץ ישראל, דבר שהיה אפשרי אז רק דרך מוסקבה. אלא שהוא אמר שאם הוא עולה הוא מעלה איתו את כל המשפחה. וביחד עם אחיו רבי נח הוא עזר לכולם לעלות. הוא עלה ראשון ואחר כך עלו משפחת אדלשטיין. כשהם הגיעו לארץ לא היה להם איפה לגור, והם עשו תורנות אצל הדודה ואצל הסבתא. רבי יהודה אמר להם שזה לא לעניין ושיבואו לגור היכן שהוא היה גר אז, ברמת השרון, ואבי המשפחה יקבל את הרבנות מהסיבה שרב המושבה עומד לעבור לירושלים [רב המושבה אז היה חולה מאוד, אבל רבי יהודה לא אמר זאת לרבי צבי יהודה כי אם היה יודע הוא לא היה מסכים לבוא לשם], והכניס אותם לביתו שהיה לול תרנגולים [הגיעו לגור שם באלול תרצ"ד]. ובאמת אחרי כמה חודשים רב העיר נפטר, ואמנם היו קצת ויכוחים אבל לבסוף [בשנת תרצ"ה] נבחר רבי צבי יהודה אדלשטיין להיות רבה של רמת השרון. רבי יעקב נשאר שם ורבי גרשון עבר לבני ברק מאחר שקיבל למסור שיעור בפוניבז'. אחותם הרבנית "פעשקא" [שם חיבה של "פעשא" ('מעוברת' ל"פסיה"), אשת רבי ראובן יוסף גרשונוביץ, עלה ארצה בתרצ"ז, התחתנו בארץ בשנת תש"ו] התגוררה ברחוב פרנקפורטר בפתח תקוה [הרב גרשונוביץ לימד אז בישיבת לומז'א בפתח תקוה].

ראו בזה גם את דברי רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל כאן.

בנוגע לתמונה הנ"ל סיפר להם רבי משה שליט"א שכאשר ערך את הספר הנ"ל על אביו רבי יהודה ''נר ליהודה'' הלך לשאול גם את רבי גרשון וגם את רבי יעקב האם להכניס את התמונה הנ"ל שהם ילדים ביחד עם אביו רבי יהודה, כי הם בלי כיפות. ושניהם ענו לו [בלי לדעת האחד על השני] שיכניס, אבל יכתוב למטה שהם בלי כיפות בגלל שזה צילום לפספורט והיה אסור ברוסיה כיסוי ראש בתמונת הפספורט.

הספר נר ליהודה נמצא ב'אוצר'.

צופה_ומביט כתב:התמונה היא מספר [פנימי, "נר ליהודה"] שהוציאה לאור משפחת רבי יהודה אלינסון ז"ל.

התמונה הופיעה כאן בפורום כמה פעמים
ראה באשכול זיהוי רבנים שבתמונה
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t= ... 60#p126661
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t= ... 60#p126876
וכן באשכול על הג"ר יעקב אדלשטיין זצ"ל
viewtopic.php?f=19&t=32092&hilit=#p343095
viewtopic.php?f=19&t=32092&start=80#p344366

לא ידעתי. סליחה.

אני נזכר כעת, שאמרו בישיבה בשם הרב שך שהתפילות של ר"ה התקבלו לרצון בגלל התקיעות של רבי גרשון.

הגרא"י סולובייצ'יק