הג"ר מאיר שפירא מלובלין זצ"ל

[מתפעל]

רבי מאיר שפירא עם פעלץ. ידוע מי הקבר שמבקר כאן?

5.jpg (136.24 KiB) נצפה 3967 פעמים

[אני ואפסי]

עיתון 'לובלינער טאגבלאט' מימי פטירתו של הגר"ם שפירא זצ"ל

[בקרו טלה]

רבי מאיר שפירא עם פעלץ. ידוע מי הקבר שמבקר כאן?

אולי זאת

[חמרא טבא]

רבי מאיר שפירא עם פעלץ. ידוע מי הקבר שמבקר כאן?

5.jpg

עיין כאן https://www.ivelt.com/forum/viewtopic.p ... 5#p1539885 ותמצא נחת

[ציטרון]

לכידה.PNG (443.06 KiB) נצפה 3644 פעמים

[פייביש אופטובסקי]

קיבלתי.

[חלמישצור]

התמונה היפה והמלאה (והמפורסמת) שהביא לעיל הרב ציטרון

לומד.jpg (132.48 KiB) נצפה 3614 פעמים

[חלמישצור]

קיבלתי.

הנה בתמונה נגישה יותר

שפירא רבי מאיר תשח1.png (811.52 KiB) נצפה 3614 פעמים

בחיפוש מהיר מצאתי שהרעיון להעלות את ארונו של רמ"ש נזכר בעוד עיתונים מאותה שעה: המשקיף באותו הנוסח ממש (http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/ ... k=D040F952), הצופה (http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/ ... k=04D48B3C), שם נזכר גם רעיון להעלות את ארונו של החפץ חיים, והבוקר (http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/ ... k=D597BD13). בדיווח מוקדם לידיעות הנ"ל נמסר כי קברו של רבי מאיר נותר שלם (http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/ ... k=9993BC93).

ביחס לשאלה מדוע לא יצאה היוזמה אל הפועל, בשלב זה של הדיון (טרם עברתי על ספרי ומאמרי התולדות) אני משער שיש כאן קשר ישיר לעובדה שיוזם המהלך, רבי יעקב שמשון שפירא אביו של הרמ"ש, נפטר באותו הפרק בסיון תש"ח (http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/ ... k=C6A4F740).

[חבר פורום אוצר החכמה]

תגלית היסטורית?

[פייביש אופטובסקי]

האם ראית אי פעם כתבה בעיתון בלי 'תגלית'?

[א גאליציאנער]

השבוע סיפר לי מאן דהו בעל קרבה משפחתית לבעל המעשה, ישנו מעשה שמימרת מהר"ם שפירא מלובלין ידועה בו אך לא כל פרטי המעשה,
ובקיצור, מהר"ם שפירא הגיע בנדודיו למען הקמת ישיבת חכמי לובלין - לעיר אנטוורפן, שם לאחר נאומו ניגש אליו יהודי ואמר לו, ילמדנו רבנו, הרי כתוב במשנה באבות - כך דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' ואתם רוצים לעשות שבני הישיבות יחיו ברווחה וכו', השיבו רבי מאיר, שהמשנה נשנית בלשון בתמיה, כך דרכה של תורה? וכו', ענהו אותו יהודי שהיה מעשירי העיר, כשיאחז מר בבניית הקומה האחרון והגג, אנכי אשלם את הוצאות הבניה, כששב מהר"ם שפירא תקופה לאחר מכן לאנטוורפן וחיפש אחר אותו יהודי באמרו, הננו אוחזים כבר בבניית הקומה האחרונה... השיב אותו יהודי שכלל לא התכוון לכך ברצינות, כי כנראה לא חלם שיגיעו הדברים לידי כך... אותו יהודי היה חסיד גור, והוא נסע עם רבי מאיר שפירא לדין תורה אצל האדמו"ר מגור, בהגיעם שמה, נתן שלום היהודי הלז לרבו, והרבי מגור השיבו, ידידי היקר, אני מקווה שלא אצטרך להגיע לידי צער כזה שאצטרך לחייב אותך בדין, ומכיון שאותו יהודי החשיב את קרבת הרבי לחשובה מהכל, ולא רצה להיכנס למצב שתיפגע הידידות, הלך ונתן את כל הסכום לרבי מאיר שפירא, באמרו, - מכיון שהוצאת ממני את הכסף בצורה לא יפה, יסתיים הענין בצורה לא יפה, וכך הוה, [כנראה הכוונה לפטירת מהר"ם בגיל צעיר וחיסול הישיבה בשואה, משהו בסגנון כנראה] עכת"ד בעל המעשה שסיפר את הסיפור כמקובל אצלו מבני המשפחה.
לבד מכך שהסיפור מזעזע כיצד השתלשלו הדברים, מעניין אותי לדעת האם יש מאן דהו שיכול לשפוך אור על הסיפור ועל מהימנותו, ואם באמת היה כך או שהכל 'באבע מעיישה'.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליאציאנער

[הרואה]

לא הבנתי מה מזעזע בסיפור, וכי יעלה על הדעת שר"מ שפירא נפטר ותלמידי הישיבה נרצחו בשואה רק בגלל קפידתו של העשיר על ר"מ שתבעו בצדק לצורך החזקת תורה?

[א גאליציאנער]

לא הבנתי מה מזעזע בסיפור, וכי יעלה על הדעת שר"מ שפירא נפטר ותלמידי הישיבה נרצחו בשואה רק בגלל קפידתו של העשיר על ר"מ שתבעו בצדק לצורך החזקת תורה?

מה שמזעזע הוא שיהודי עשיר מבטיח לגאון ידוע כסף לתורה ואחר כך מנסה להתחמק בנימוק שהוא ׳לא התכוון לכך ברצינות׳, ולאחר מכן כאשר הוא בעצמו נדחק לפינה, קרי, איבוד כמלוא נימה מידידותו עם הרבי מגור, הוא נחפז להביא את הכסף במלואו ועוד יש לו טענה על כך, שהכסף הוצא ממנו בצורה לא יפה ולפיכך יש לו עוד פתחון פה לקלל...
נשמע מוגזם לפי כל אמת מידה, ומזעזע אם הסיפור נכון שיהודי בעל חסד מאנטוורפן יכל להתנהג ולחשוב כך כלפי הרמת קרן התורה ולתעתע בגאון מפורסם.
והפרט הכי מרגיז בסיפור, שככה, בצורה הזו הוא עובר בין בני המשפחה הלאה, כהופך את רבי מאיר שפירא למי ש׳עשק׳ את הסבא.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

[הרואה]

עכשיו הבנתי.

[אוהב עמו]

אני מחפש איזה סיפור נפלא שפעם קראתי על הג"ר מאיר שפירא ואינני זוכר היכן, הסיפור הוא בערך על ילד/נער חלש וכדו' שהוא שם אליו לב ועודדו וחיזקו והוא צמח לאילנא רברבי וכו'
האם מישהו מכיר?

ייש"כ

[לייטנר]

אולי כוונתו לזה?
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=26334#p26334

[הא לחמא עניא]

קיבלתי.

הנה בתמונה נגישה יותר

שפירא רבי מאיר תשח1.png

ביחס לשאלה מדוע לא יצאה היוזמה אל הפועל, בשלב זה של הדיון (טרם עברתי על ספרי ומאמרי התולדות) אני משער שיש כאן קשר ישיר לעובדה שיוזם המהלך, רבי יעקב שמשון שפירא אביו של הרמ"ש, נפטר באותו הפרק בסיון תש"ח (http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/ ... k=C6A4F740).

תלמידי הגר"מ שפירא [כדוגמת הרב וואזנר ועוד] היו עולים לציונו הק' בהר המנוחות ביום היארצייט שלו?? או שנמנעו מללכת??
אשמח לדעת יותר פרטים.

[יוסף חיים אוהב ציון]

אמר שבא לכהן כרב עיר שלא ישקוט עד יעבור זע"ם .וביאר ז' היינו עניני שחיטה.ע' היינו עניני עירובין.מ' היינו עניני מקואות.
אגב אומרים שהשאץ רבה שהיה ילד קטן אמר לאימו מתי כל עמ"י ילמדו אותו דף? ושמע זאת המהר"מ וחולל את הדף היומי האמנם?

[בקרו טלה]

אגב אומרים שהשאץ רבה שהיה ילד קטן אמר לאימו מתי כל עמ"י ילמדו אותו דף? ושמע זאת המהר"מ וחולל את הדף היומי האמנם?

ר' מאיר שפירא נקרא בנערותו העילוי משאץ ומספרים שאמר זאת בשעתו

[יוסף חיים אוהב ציון]

הרב בקרו יש מקור ?

[יוסף חיים אוהב ציון]

מהמבשר תשע"ד

[בקרו טלה]

בקרו יש מקור ?

כך סיפרו בשם הרה"ג ר' משה הלברשטאם זצ"ל
אמנם שוב מצאתי

[יוסף חיים אוהב ציון]

א"כ כדברי?

[על קצה הקולמוס]

השבוע סיפר לי מאן דהו בעל קרבה משפחתית לבעל המעשה, ישנו מעשה שמימרת מהר"ם שפירא מלובלין ידועה בו אך לא כל פרטי המעשה,
ובקיצור, מהר"ם שפירא הגיע בנדודיו למען הקמת ישיבת חכמי לובלין - לעיר אנטוורפן, שם לאחר נאומו ניגש אליו יהודי ואמר לו, ילמדנו רבנו, הרי כתוב במשנה באבות - כך דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' ואתם רוצים לעשות שבני הישיבות יחיו ברווחה וכו', השיבו רבי מאיר, שהמשנה נשנית בלשון בתמיה, כך דרכה של תורה? וכו', א גאליאציאנער

אני שמעתי ממו"ר הגה"צ רבי אליעזר דוד פרידמן שליט"א רק את החלק הראשון של הסיפור, עם תוספת קטנה:
כה סיפר הגה"צ רבי מאיר שפירא ראש ישיבת חכמי לובלין זצ"ל, מעשה שהיה בעיר שרוב תושביה לא היו נמנים בין ההולכים בדרכי החסידות, ולכן במנין המרכזי של הקהילה לא אמרו הלל בליל הפסח, וכמו שפסק רבינו הרמ"א (או"ח סי' תפ"ז סעיף ד'): "וכל זה אין אנו נוהגים כן, כי אין אנו אומרים בלילה בבית הכנסת הלל כלל".
אולם היו שם כמה חסידים שהשתוקקו לומר הלל כמנהג החסידים, הלכו ועשו מעשה, והתאספו להתפלל בנפרד ולומר שם הלל, כשנודע הדבר לראשי הקהילה הזמינו את החסידים לדין תורה, איך עשו דבר נגד פסקו של הרמ"א, השיבו החסידים לדייני העיר דמאן יימר שהרמ"א כתב בניחותא "וכל זה אין אנו נוהגין כן", אולי בעת הכתיבה היה נאנח ובצער העלה עלי כתב שאין נוהגים כן, ובודאי היה עדיף יותר שיאמרו, נמצא שלא המרו את רצון הרמ"א כלל...
המהר"ם שפירא סיפר מעשה זה לאחד ששאלוהו אמאי בנה בנין פאר ורחב ידים לישיבתו, והרי אמר התנא (אבות פ"ו משנה ד) "כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל" וכו', ועל זה השיב דמנין לו שהמשנה נכתבה בניחותא, דלמא נכתבה ביגון ובאנחה ובלשון תימה "כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו'?", והלואי והיו לומדים מתוך הרחבה, עכ"ד הנפלאים זי"ע.

[א גאליציאנער]

תלמידי הגר"מ שפירא [כדוגמת הרב וואזנר ועוד] היו עולים לציונו הק' בהר המנוחות ביום היארצייט שלו?? או שנמנעו מללכת??
אשמח לדעת יותר פרטים.

[/quote]
אבי שליט"א שהוא תלמיד מובהק לרבינו זיע"א בעל שבה"ל אמר לי שזוכר שבבחרותו רצו הבחורים לנסוע לקברו של מהר"ם שפירא ורבינו זיע"א התנגד לכך בכל תוקף.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער
נ.ב. ועיין בקובץ אגרות הלוי שיו"ל ע"י מכון מעיינות הלוי, שם ישנה איגרת אחת או שתים כמדומה, העוסקות בענין זה.

[אש משמים]

הרב מאיר שפירא נולד בבוקובינה ב-1887 ושימש רב במספר קהילות עד שהגיע לעיר לובלין. כאיש חינוך שראה מול עיניו את צורכי התלמיד, במיוחד של התלמידים העניים, ייסד בלובלין ישיבה גדולה במבנה שנבנה במיוחד לצורך זה. תנאי המגורים בישיבה לא דמו לישיבות שהוקמו עד אז, ושמה "ישיבת חכמי לובלין", יצאה למרחקים. היא הייתה ידועה כישיבה של מצטיינים המספקת גם ארוחות ולינה מסודרת לתלמידיה.

בחודש טבת תרפ"ג התקיים מפגש הכנה ל"כנסייה הגדולה" הראשונה – כינוס גדול וחשוב של תנועת "אגודת ישראל" עבור רבני אירופה ומנהיגי היהדות החרדית. הרב שפירא העלה אז לראשונה את רעיון "הדף היומי", אך הוא לא התקבל בהתלהבות יתירה. רבים לא חשבו שהוא יצליח. שאלו אותו האם לדעתו יהודים מארצות שונות, משכילים ובעלי בתים, אשכנזים וספרדים, יתאחדו כולם סביב לימוד יומי שכזה? ענה להם הרב שבדף הגמרא אנו רואים את הטקסט התלמודי שנכתב בבבל במרכז העמוד, מסביבו פירוש רש"י ותוספות מאשכנז וצרפת, בצד פירוש רבינו חננאל מתוניסיה או תוספות הרא"ש מספרד ויש גם הפניות לרמב"ם שכתב במצריים ולשולחן ערוך בארץ ישראל. אם כל היהודים הללו יכולים להסתדר על עמוד אחד – גם יהודי התפוצות בתקופתנו יוכלו ללמוד ביחד את אותו דף הגמרא.

עדיין היו לרב שפירא חששות, ולכן ביקש מהרב ישראל מאיר הכהן מראדין (החפץ חיים) להעלות את ההצעה במקומו. הוא סבר כי כשמנהיג בסדר גודל של החפץ חיים מעלה רעיונות הם בוודאי יתקבלו. החפץ חיים, שדווקא תמך ברעיון הדף היומי – סירב לבקשת הרב שפירא, אך ביקש ממנו שיאחר בכמה דקות בפתיחת הכנסייה הגדולה.

ב-ט' באלול תרפ"ג (1923) בעיר וינה כשהאירוע ההומני החל, נכנס באיחור הרב שפירא לאולם. אולי לא היו מתייחסים בכלל לרב הצעיר – לולא עמד החפץ חיים הזקן על רגליו לקראת הרב שפירא. מיד נעמדו כל המשתתפים. הרב שפירא הציע את רעיון "הדף היומי" לקהל והסביר את חשיבותו באחדות ישראל סביב לימוד התורה. יהודי יכול לנסוע לכל מקום בעולם, הסביר הרב, ולאן שלא יגיע – תמיד ימצא קבוצת יהודים לומדים בדיוק אותו הדף שבו הוא אוחז בעצמו, ומיד יוכל להצטרף אליהם ללימוד. למרות שהם אולי לא מכירים, לימוד הגמרא יחבר ביניהם.

מחיאות כפיים רמות עלו מהקהל, והשאר, היסטוריה.

כשלושה שבועות לאחר הכינוס, בראש השנה תרפ"ד, החל הסבב הראשון של לימוד הדף היומי. רבנים בקהילות יהודיות מסביב לעולם העלו את הרעיון ונקבעו שיעורים מסודרים.

מיד החלו בהכנת לוחות שנה ללימוד הדף. "אגודת ישראל" הדפיסו גמרות חדשות וכללו בו לוח מסודר כדי להקל על הלומדים.
סדרת גמרות נוספות שהודפסו בפיאטריקוב יצאו לאור בפורמט קטן לטובת הנוסעים בדרכים ולטובת תלמידי בית הספר הרוצים ללמוד דף יומי. המדפיסים הסבירו שהדף הרגיל נחלק במהדורה זו למספר חלקים על מנת להקל על סוחרים העסוקים במלאכתם, ושאינם יכולים ללמוד ברצף דף שלם. גם המחיר הוזל במיוחד.

היו בין הלומדים שחשבו להעמיק יותר בלימוד הדף היומי ולקבוע אותו כלימוד בעיון ולא רק לימוד מהיר ושטחי. בעקבות כך הופיעו קונטרסים וחוברות של תלמידים שכתבו חידושי תורה לפי סדר לימוד הדף.
רבי שמשון פוגלמן, מתלמידי הרב שפירא, הוציא לאור בשנת תרפ"ה קובץ בשם "האשכול", שכלל חידושים למסכת פסחים. בהקדמה הוא מסביר שמלחמת העולם הראשונה והמהפכה הקומוניסטית גרמו לירידה בלימוד התורה. הוא קיווה שקבצי "האשכול" יעזרו לפצות על בעיה זו. כנראה שהיו קשיים בהוצאה לאור של הפרסום, כי רק חוברת אחת הודפסה לבסוף.

לאחר שבע וחצי שנים ולימוד של 2711 דפים, דף ליום, התקיימו ברחבי העולם חגיגות סיום לימוד הש"ס (שישה סדרים של התלמוד הבבלי). האירוע המרכזי היה כמובן בישיבת חכמי לובלין, ושם שרה מקהלת הישיבה בין השאר את השיר "כד יתבין ישראל" שהלחין הרב שפירא בעצמו לכבוד האירוע. התלמידים שרו ורקדו סביב בימת בית המדרש כשגמרות בידיהם.

הרב שפירא היה בנוסף לכל תפקידיו גם מלחין פורה, וחלק משיריו הפכו לנכסי צאן ברזל עד ימינו.
חלק מהשירים הוקלטו ונגישים דרך אתר הספרייה הלאומית.

הרב מאיר שפירא לא זכה לראות את סיום המחזור השני של לימוד הדף היומי ב-1938. הוא נפטר בגיל צעיר ב-27 באוקטובר 1933 ובסוף שנות ה-50 הועלו עצמותיו לארץ.

גם בארץ ישראל למדו יחידים וקבוצות את הדף היומי. לקראת סיום המחזור השני יצאה כרזה הקוראת לציבור להשתתף בלימוד על הכרוז חתומים הרבנים הראשיים אבל גם מספר ארגונים דתיים וחרדים שביום-יום לא היינו מצפים לראות ביחד, כגון בני עקיבא והפועל המזרחי, ולעומתם פועלי אגודת ישראל וישיבת תפארת בחורים.

ישיבת חכמי לובלין הוציאה לאור חוברת הכנה לאירוע החשוב שבו ציינו לא רק את חגיגות סיום הש"ס בפעם השנייה, אלא גם את סיום כתיבת ספר תורה שהתחיל הרב שפירא לפני פטירתו וחנוכת הקומה השישית בבניין הישיבה.

כמו בכל סיום ש"ס התרחשו אירועים חגיגיים בכל העולם. הרב אליהו רוזן דרש לרגל האירוע בעיירתו אושפיצין הידוע יותר בשמה הפולני – אושוויץ. כמה שנים לפני שנרצחו במקום יותר ממליון יהודים, למדו וסיימו יהודים שם את הש"ס.

את דרשתו העלה הרב רוזן על הכתב בחוברת בשם "פה אליהו". הוא שלח עותק לרב הראשי של ארץ ישראל, הרב יצחק הלוי הרצוג, ובה כתב הקדשה ארוכה. עותק זה שמור היום באוסף הספרים הנדירים בספרייה הלאומית.

כחצי שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה הוציא לאור הרב אברהם דוד חן בעיר אוסטרוב דו-ירחון בשם "דבר בעתו". כתב עת זה הוקדש ללומדי הדף היומי ובו "חידושים מקוריים ובאורים נחמדים בהלכה ובאגדה… אשר יחדשו (חידשו) לומדי דף היומי דרך למודם במחזור הנוכחי הוא מחזור ג'".
החוברת הראשונה יצאה בחודש שבט תרצ"ט והשנייה בסיוון באותה השנה. העורך לא הספיק להוציא גיליון שלישי בטרם פרצה מלחמת העולם השנייה.

לימוד הדף היומי כמעט ופסק ברוב מדינות אירופה בזמן השואה, אבל ברגע שיכלו – חידשו הניצולים את הלימוד גם במחנות העקורים. ניצולים בני ישיבה ולומדי תורה ביקשו לקבל ספרים על מנת להמשיך את לימודם במחנות. על כך כתבנו בכתבה נפרדת. הגמרות שקיבלו מארגון ה-Joint וארגוני סיוע אחרים כללו גם לוחות לימוד לפי הדף היומי. מכיוון שלא ידעו כמה זמן הם צפויים להישאר במחנה, בחלק מהמקרים לוחות הלימוד הוכנו עד לשנת 1951.

מ-1923 ועד היום הצעתו של הרב מאיר שפירא מלובלין רק ממשיכה לגדול. עלוני לימוד ומהדורות מיוחדות של גמרות לטובת לומדי הדף היומי יוצאים לאור. הלומדים מגיעים מכל המגזרים, ושיעורים קבועים נפתחו גם בבתי מדרש וגם במקומות עבודה כמו משרדים, מפעלים וחברות היי-טק. אתרי אינטרנט רבים מציעים שיעורים לצפייה והאזנה כמעט בכל שפה.

בסיומי הש"ס של המחזורים האחרונים התקבצו המונים בארץ ובעולם באולמות ענק ובאצטדיונים לרגל חגיגות הסיום ותחילת המחזור החדש. ב-2012, עם סיום הסבב הקודם, הגיעו 100,000 לומדים וחוגגים לאצטדיון Metlife בניו ג'רסי. אירועים דומים התקיימו באצטדיון יד אליהו בתל אביב וטדי בירושלים.

בשבת הקרובה, ז' טבת תש"ף (3.1.20), יסתיים לימוד 2711 דפי הש"ס בדף היומי בפעם ה-13 מאז שהעלה רבי מאיר שפירא את הרעיון לראשונה, ומיד ביום ראשון יתחילו הלומדים מההתחלה ויפתחו… דף חדש.

מתוך אתר הספריה הלאומית https://blog.nli.org.il/sodot-daf-yomi/

[סופר-סתם]

בספר אלבום הדף היומי הנמצא באוצר מסופר כי הכסף לבנין הישיבה נאסף באמריקה, כאשר נקלע לבית הכנסת וביקשו ממנו לדרוש בשל דמותו הרבנית. מהר"ם מסר שיעור על הדף, גבאי בית הכנסת לא הבינו מה הטעם למסור דרשה בדף היומי. לאחר מכן התברר להם כי הלא מהר"ם הוא הדובר, ובהתרגשות גדולה עזרו לו לאסוף כספים.

[סופר-סתם]

ב-ט' באלול תרפ"ג (1923) בעיר וינה כשהאירוע ההומני החל, נכנס באיחור הרב שפירא לאולם. אולי לא היו מתייחסים בכלל לרב הצעיר – לולא עמד החפץ חיים הזקן על רגליו לקראת הרב שפירא. מיד נעמדו כל המשתתפים. הרב שפירא הציע את רעיון "הדף היומי" לקהל והסביר את חשיבותו באחדות ישראל סביב לימוד התורה. יהודי יכול לנסוע לכל מקום בעולם, הסביר הרב, ולאן שלא יגיע – תמיד ימצא קבוצת יהודים לומדים בדיוק אותו הדף שבו הוא אוחז בעצמו, ומיד יוכל להצטרף אליהם ללימוד. למרות שהם אולי לא מכירים, לימוד הגמרא יחבר ביניהם.

מחיאות כפיים רמות עלו מהקהל, והשאר, היסטוריה

תיאור מפורסם.
מה שהתקשתי, כי בעיתון דאר היום (כמדומני היחיד בעברית שהודפס באותם הימים), ישנה סקירה של עיתונאי שנשלח לסקר את הכנסיה הגדולה.
כפי איך שהוא מציג את הדברים, כאשר הוא מונה את הרבנים הנכבדים שהשתתפו, מונה בנשימה אחת את החפץ חיים האמרי אמת ומהר"ם שפירא.
במאמר המוסגר, חלק גדול מהעיסוק בועידה היה כיצד להתייחס לתנועת המזרחי ורבניו.
נחזור לעניינינו, הכתב סוקר את נאומו של מהר"מ שכובד לדבר כמדומני ביום הראשון, ועסק בנושאי חינוך שונים, ולא מזכיר במילה אחת את ענין הדף, ומזכיר שלאחר נאומו הקהל קרא בהתרגשות: יחי הרב שפירא.
אפשר לומר שהעיתון או הכתב השמיטו בזדון, אך איני רואה טעם לכך, מה עוד שאת כל ההתנגדות למזרחי לא נמנעו מלפרסם.

[חלמישצור]

נדמה לי שכת"ר מכוון לסקירת נאומו של ר' מאיר שפירא ביום ז' אלול, שאכן הובא ב"דואר היום" (כ"ג אלול תרפ"ג, עמ' 4; ואולי גם "הארץ" - עיתון נוסף בעברית, כ"ו אלול תרפ"ג, עמ' 2). בשניהם לא נזכר עניין הדף היומי. אפשר שזה בגלל שהצעת הדף היומי הוגדרה "הצעה פרטית" ונישאה לאחר הנאום 'הרשמי' (ראה ספר "הדף היומי", עמ' 21). לכן הכתב או העורך לא נתנו לו משקל משמעותי, עניין שראוי לדווח עליו לציבור הרחב. טרם ידעו לבחון את משמעותה ותוצאותיה של ההצעה.

כמדומה דווקא דואר היום היה העיתון הארצישראלי הראשון שדיווח בחגיגיות על תחילת המחזור הראשון (כ"ז תשרי תרפ"ד, עמ' 4).

10.png (20.45 KiB) נצפה 1728 פעמים

[סופר-סתם]

נדמה לי שכת"ר מכוון לסקירת נאומו של ר' מאיר שפירא ביום ז' אלול, שאכן הובא ב"דואר היום" (כ"ג אלול תרפ"ג, עמ' 4; ואולי גם "הארץ" - עיתון נוסף בעברית, כ"ו אלול תרפ"ג, עמ' 2). בשניהם לא נזכר עניין הדף היומי. אפשר שזה בגלל שהצעת הדף היומי הוגדרה "הצעה פרטית" ונישאה לאחר הנאום 'הרשמי' (ראה ספר "הדף היומי"). לכן הכתב או העורך לא נתנו לו משקל משמעותי, עניין שראוי לדווח עליו לציבור הרחב. טרם ידעו לבחון את משמעותה ותוצאותיה של ההצעה.

כמדומה דווקא דואר היום היה העיתון הארצישראלי הראשון שדיווח בחגיגיות על תחילת המחזור הראשון (כ"ז תשרי תרפ"ד, עמ' 4).

10.png

אכן, התכוונתי לכתבה שציינת, אכן בעקבות העיון בספר הדף היומי התעוררתי לשאלה שהעלתי.
אם ההצעה אכן נישאה לאחר מכן, אם כן לא חלו עליה קריאות הקהל, ויש ליישב.
אבל לגבי הנקודה שהחפץ חיים קם לכבודו, לא הוזכר דבר, וגם נראה שכבר היה מפורסם ומכובד קודם הכנסיה.
שוב יתכן שהיה מעמד נוסף שבו הועלתה ההצעה והכתב לא נכח בה.
אשמח אם חו"ר הפורום דוברי האידיש יוכלו להביא תיאור (כולל תרגום) מעיתוני התקופה ההיא.

במאמר המוסגר, אציין כי בנאום הסיכום, טבע המהר"ם את המושג 'ישיבה גדולה' במקום 'ישיבה גבוהה', כפי הנכתב בעיתן הנ"ל, אך מניח אני כי הנאום נישא באידיש, ואשמח לשמוע מפי יודע דבר האם אכן התרגום נאמן למקום.