הרב מנובמינסק

[הנאמן בפקדונו]

האם ידוע למישהו מי היה הרב בנובמינסק בין השנים תרס"ה-תר"ע בערך?

ייש"כ.

[לייטנר]

אתה מרמז לסיפור על הרב אלישר והרב סלנט?

[הנאמן בפקדונו]

ממש לא. בסיפור הלא לא היה כלל "רב בנובמינסק"

[גוראריה]

אם בכלל היה כזה סיפור...

[הנאמן בפקדונו]

למה לא?

[חסיד חבד]

מה מקור לסיפור?
[אני קראתיו לראשונה אצל מנחם ג-ץ, ובמילא צע"ג וכו'.]

[קלאץ]

הרב היה ר' יחיאל מיכל רבינאביץ בעל מחבר ספר גלי ים (פעיטרקוב תרע"ב) ובא לשמה בשנת תר"מ
והוא היה הרב רבינאביץ שזייפו מכתב בשמו לגדולי ירושלים ולבסוף נתברר שלא יצא מתחת ידו
מקור הסיפור הוא מעיתונים של אותו תקופה

[הנאמן בפקדונו]

עד איזה שנה היה שם הרב?
לאיזה משפחת רבינוביץ הוא השתייך? חסידים? מתנגדים?

הרב קלאץ' ברוך בואך לפורום, זכיתי והודעתך הראשונה היתה באשכול שפתחתי

[קלאץ]

נסתלק קודם תרע"ד משום לאחר הסתלקתו היה מחלוקת גדולה מי למנות תחתיו וכל הצצדים הסכים לקבל האדמו"ר בעל תפארת איש מנובומינסק אבל הוא לא קבל והוא קבע מושבתו בווארשא בחנוכה תרע"ד, ולא שימש מישהוא תחתיו. בערך בשנת תר"צ היה צד לקבל הרב משה ברוך מארגנשטרן מנכדי ר' דוד מקאצק אבל לא נתגשם.
הרב היה ליטאי ומספרים שבליל פסח היה הילדים רצים לראות שהרב אוכל קניידליך בהסדר

[פניני]

עיין עליו בחכמי פולין (גרינבוים) חלק א׳ עמוד תלד

[פניני]

תמונת מציבתו בנאוואמינסק

[שרוליק]

מה היה הסיפור?

[חיימקה]

בשנת תרס"ו (1906), כאשר היה הראשון לציון רבי יעקב שאול אלישר, ה'ישא ברכה', בן 92, קיבל איגרת דחופה מהעיירה נובומינסק שבפולין. שמשו קרא לו את תוכנה:
"אנוכי רב בנובומינסק מבקש ממעלתו בשם כל העדה, כי בצרה גדולה אנחנו. לפני כמה חודשים נרצח פה אחד מפקידי הממשלה ושמו נאצאלניק. האחים אליעזר ונח הורביץ והאישה מאטיל, הנמצאים כעת בירושלים בביתו של יצחק פרידמן, העידו שקר כאשר טענו כי חמישה נוצרים אשמים ברציחת הפקיד, ועל פי עדותם נשפטו כולם למיתה. אנו מבקשים ממעלתו לחוקרם ולדרוש מהם כי יודו, שרק מפני השנאה העידו עדות שקר, וכך יהיה ניתן להציל ממוות את הנידונים למיתה, וחשוב מכך - את היהודים משנאה ומפוגרום. נא להודיע את התשובה לקונסול הרוסי בירושלים, כדי שיודיע בטלגרף לממשל בורשה. הרב רבינוביץ, נובומינסק, מחוז ורשה".
"מעניין מאוד", העיר הראשון לציון, "האומנם קיימים אנשים כאלה?!"
מזכיר בית הדין יצא לחפשם. לאחר כשעה חזר וסיפר כי מצא את האנשים הללו בביתו של יצחק פרידמן בירושלים. הם עלו מפולין לפני זמן קצר וכעת עוסקים בסנדלרות. כאשר סיפר להם המזכיר על תוכן המכתב, ענו כי לפני זמן מה נרצח הפקיד הממשלתי שהיה אכזר ואנטישמי. הנוצרים שנשפטו למוות רצחו אותו והסנדלרים העידו נגדם. המזכיר הבין שיש חשש לפוגרום ביהודים עם ביצוע גזר הדין.
שמע רבי יעקב שאול את הדברים, הרהר ואמר: "זקן ותשוש אני מכדי לדון בגורלה של קהילת יהודים שלמה. אנא הזמן את מנהיגי העדה לאסיפה, יחד נדון בתשובה שאותה נענה לרב מנובומינסק".
עד מהרה התכנסו בבית הרב חכמי ירושלים. המזכיר קרא בפניהם את המכתב והחכמים התווכחו על נוסח התשובה שישיבו, עד שהחליטו על נוסח מסוים ופנו לכותבו.
כל אותה עת ישב הראשון לציון במקומו ולא אמר דבר. רק כאשר עמדו לכתוב את המכתב, קם ואמר: "רבותיי, לעניות דעתי המכתב מזויף! ייתכן כי הרב מנובומינסק אינו יודע כלל על המכתב או שהוכרח לכותבו. נראה לי כי משפחות הרוצחים שלחו את המכתב כדי להשיג חנינה, וייתכן כי דווקא בגלל תשובתנו יתחוללו פרעות באחינו היהודים".
החכמים הופתעו. אפשרות כזאת לא עלתה בדעתם. "מה נעשה?" שאלו אותו.
"לדעתי", ענה הראשון לציון הקשיש, "אפשר להימנע מעניית תשובה או לענות תשובה לא מחייבת כמו 'בתור חכם באשי במחוז תורכיה נאסר עליי להתערב במשפטיה של מדינה זרה'. תשובה כזאת לא תועיל ולא תזיק".
התעורר ויכוח אם לקבל את השערת הראשון לציון או לנסח את המכתב כפי שהוחלט.
רבי יעקב שאול היסה את כולם והציע: "הבה נתייעץ ברב הראשי האשכנזי של ירושלים, רבי שמואל סלנט, מבלי לומר לו את השערתי, ונראה מה יאמר".
החכמים הסכימו לכך. השעה הייתה אחרי חצות. רבי שמואל סלנט, שעבר גם הוא את גיל תשעים, נח על משכבו. החכמים שהגיעו לביתו דפקו ארוכות על הדלת עד שעוררוהו. רבי שמואל הכניסם ושאל: "מה רצונכם, רבותיי? מה הביא אתכם אליי באישון ליל?".
החכמים קראו לפניו את האיגרת ואמרו כי ניטש ויכוח בין הראשון לציון לבינם לגבי הנוסח שעליו להשיב וכעת הם מבקשים את הכרעתו, מבלי לומר לו מה היו הדעות השונות.
רבי שמואל שקע בהרהורים, ולבסוף התנער ואמר: "אם תשמעו לי, האיגרת הזאת מזויפת! היא חוברה על ידי הרוצחים. ייתכן כי רבה של נובומינסק אינו יודע מהאיגרת וייתכן שאין רב כזה בכלל והם בדו את השם רבינוביץ מלבם".
"ומה לעשות?" שאל אחד החכמים.
"אל תעשו דבר", אמר רבי שמואל, "כדאי לנסח איזו תשובה סתמית כמו: 'על החכם באשי נאסר להתערב בענייניה הפליליים של מדינה אחרת".
החכמים נדהמו. רבי שמואל מסלנט כיוון בדיוק נמרץ לדעתו של הראשון לציון כאילו קיבלו את הדברים מאותו מקור! הם קמו ממקומם והודו לרב על עצתו.
כאשר נודעה תשובתו של רבי שמואל סלנט לכל הרבנים, ראו בחוש כי דבר אלוקים היה בלבו של רבי יעקב שאול, ומיד סוגנן מכתב התשובה: "לכבוד הרב רבינוביץ, פלך ורשה. כראש רבנים רשמי בפלשתינה, פלך תורכיה, אין לי לצערי רשות להתערב בעניינים כאלה. חכם באשי אלישר".
יומיים לאחר מכן, בעיצומה של השבת, הראשון לציון רבי יעקב שאול אלישר הלך לעולמו. במוצאי שבת כ"ח בתמוז תרס"ו הוכרז בירושלים על ביטול מלאכה מפני לווייתו של הראשון לציון. מכל הארץ נהרו יהודים לירושלים ללוותו בדרכו האחרונה. בשעת הלוויה נישאו הספדים ארוכים על מעלותיו העצומות ופיקחותו הרבה.
שבועות מספר לאחר מכן הגיעו עיתונים מרוסיה וכותרותיהם בישרו: "הודות לפיקחותם של רבני ירושלים לא הצליחו שונאינו ללוכדנו ברשתם על ידי טלגרמה מזויפת. לו היו הרבנים בירושלים הולכים שולל אחריה, כי אז לא היה קץ לסבלנו..."

האם יש לכך אכן אישוש מהעיתונות דאז?

[עתניאל בן קנז]

האם יש לכך אכן אישוש מהעיתונות דאז?

חבל לנסות לבקש אישוש, לסיפורי הבדים של ירושלים של מעלה.

(מבית היוצר של ר' יוס'ל שיינברגר - חמיו של כותב הספר)

[איש_ספר]

האם יש לכך אכן אישוש מהעיתונות דאז?

חבל לנסות לבקש אישוש, לסיפורי הבדים של ירושלים של מעלה.

(מבית היוצר של ר' יוס'ל שיינברגר - חמיו של כותב הספר)

מיהרת.

הסיפור מסופר מ'כלי ראשון' הוא רח"מ מיכלין מזכיר ועד הכללי ונלקט לספרו בראי הדורות, ת"א תש"י עמ' 107. רח"מ שימש אז מזכירו האישי של הרב אלישר.

אגב

אחד מפקידי הממשלה ושמו נאצאלניק.

נאצאלניק הוא פקיד גבוה
במקור

נרצח פה אחד מפקידי הממשלה, נאצאלינק...

[פרנצויז]

לאיזה משפחת רבינוביץ הוא השתייך? חסידים? מתנגדים?

אין בלעדיות לשם רבינוביץ לאף אחד, זה לא שם משפחה במובן המקובל, רבינוביץ פירושו "בן הרב". [לדוגמה, בנו של הג"ר יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל, ידוע שהיה "שם משפחתו" רבינוביץ].

[פרנצויז]

מיהרת.
הסיפור מסופר מ'כלי ראשון' הוא רח"מ מיכלין מזכיר ועד הכללי ונלקט לספרו בראי הדורות, ת"א תש"י עמ' 107. רח"מ שימש אז מזכירו האישי של הרב אלישר.

יש"כ.
ראה שם שכותב שהמעשה היה בשנת תרס"ה (?). [יש לבדוק באיזו שנה נפטר הג"ר יעקב שאול אלישר].
וראה עוד שם שכותב: "... אחרי איזה שבועות קבלתי העיתונים העבריים "הזמן" (150) ו"הצפירה", מצאנו שם כדברים הללו:
הודות לפקחותם הערה של רבני ירושלים, לא הצליחו שונאינו ללכדנו ברשתם ע"י טלגרמות מזוייפות ששלחו להם בשם הרב שלנו ...".
https://tablet.otzar.org/#/book/15148/p ... /0/end/0/c

[מה שנכון נכון]

האם יש לכך אכן אישוש מהעיתונות דאז?

בס' בראי הדורות שציין הרב אי"ס הוזכרו "הזמן (150) והצפירה".
הצפירה לא יצא בשנים אלו. להלן מהזמן גליון 150 יום ראשון כט תמוז תרס"ו (עוד לא נודע מפטירת הרב אלישר ביום אתמול. אגב, בבראי הדורות כתוב בט"ס תרס"ה). ויש לבדוק אם הדברים שציטט הרב מיכלין נמצאים בגליונות הבאים.

הזמן.PNG (117.04 KiB) נצפה 1372 פעמים