כבר ידוע כי מן הטובות היותר שלימות, אשר הנחיל אוצר החכמה לעולם התורה, הוא העלאה מתהום הנשייה של אוצרות תורה ודעת הגנוזים וטמונים בין עמודי הספרים, אשר יד הלומדים קצרה מלמשמש בהם.
כזה הוא למשל הספר שפתי חן ווילנא תרס"ד לרבי חיים נתנזון אב"ד ז'ידיק שבליטא, מן הסתם איש לא שמע על הספר ומחברו ואף לא על מקום רבנותו , אך דעת לנבון שאין ללמוד מכך דבר על מעלתו ודרגתו של הספר: כל המעיין בו יאמר ברקאי !
ומעט מן המעט על המחבר את אשר עלה בידי ללקט:
בעל דברי חן (פיעטרקוב תרס"ד) ושפתי חן (ווילנא תר"ס). בשה"ג השלישי כת"י נכתב עליו: 'הגאון המפורסם אבד"ק ז'ידיק הנודע בשם ר' חיים פיקעלער חבר ס' שפתי חן עה"ת חדושים על הש"ס וחדושים ומקורים על הרמב"ם ז"ל ושו"ת על ד' שו"ע וחדושים על ד' חלקי שו"ע וס' על דרושים כולם בכ"י וס' דברי חן. נפטר בשנת תרס"ד. בן הגאון הצדיק מו"ה אברהם (בהמופלג מו"ה שמריה ז"ל) מ"ץ דק"ק פיקעלין במחוז טעלז. שהיה תלמידו של הגאון הגדול מו"ה אברהם חריף אב"ד ור"מ דק"ק פיקעלין. [אודותיו ראה מש"כ בישורון ז', תש"ס, עמ' ק"ב ואילך] וגם הוא חותן של הרבנים הגדולים מו"ה יעקב ווילענצ'יק אבד"ק פיקעלין [מח"ס דלתי תשובה ווילנא תר"נ] ומו"ה יוסף בן ציון פרידמאן ר"מ דק"ק ראגאלע [מחידושיו ותולדותיו נדפסו בספר דברי ציון ויהודה, גבעת עדה תשנ"ו, ושם שמילא מקום גיסו ברבנות פיקלען, ואילו ראגולי לא נזכרה]. והגאון מו"ה חיים נ"ז הנ"ל הוא גיסו של הרב ה"ג מו"ה יחיאל מיכל פיינשטיין מורה ודאין דק"ק פלונגיאן, והגאון מו"ה חיים הנ"ל היה נכד מצד אמו להרב הצדיק הגדול בתו"י ומקובל אשר נהירין ליה כמעט כל הש"ס בע"פ מו"ה איסר נאווראנער זצוק"ל [עיין הקדמתו לספרו דברי חן]'. וע"ע בדברי המלבה"ד של שפתי חן המספר שבח הגאון המחבר ובהקדמת דברי ציון ויהודה הנז"ל]. על טופס דברי חן שבבית הסה"ל [על קיומו למדתי מתוך רישומי המפעל הביביליוגרפי] כתוב: 'מנחה שלוחה למזכרת עולם ע"ש המחבר א"א מו"ר הרב הגאון הצדיק מרן חיים נאטענזאהן הכ"מ אב"ד זידיק פלך קאוונא נפטר ביום הש"ק פרשת ויצא ט' כסלו שנת התרס"ד לפ"ג. מאת בן המחבר ישראל מיכל נאטענזאהן'. בספר דברי חן בסופו הביא חידו"ת מד' אחיו. ובספר אידלסון עמ' 12 [ג"כ נזכר שם] נרשם שם משפחתם של כל האחים: ר' חיים נ"ז, ר' שרגא פייבל אידלסון, ר' אריה ליב (?), ר' איסר הירשברג ממינסק, ר' משה שמעון גרינבלט'.
------------------------------------
והנה מרגינתא טבא הנמצאת בספרו על פרשת פנחס (דף ע"ח ע"ב) ואני כשלעצמי מה אני, רבות שבעה לה נפשי עונג מן הדברים:
לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום: איתא בקידושין דף ס"ו ע"ב, בעל מום דעבודתו פסולה מנלן, אמר רב יהודה אמר שמואל דאמר קרא לכן הנני נותן לו את בריתי שלום, כשהוא שלם ולא כשהוא חסר, והא שלום כתיב, אמר רב נחמן ו' דשלם קטיעה היא, ר"ל כאילו כתיב שלים ביוד שהוא תרגום של תמים.
ויש לדקדק דמה ענינו של דין זה דפסול בעל מום בבשורתו של פנחס, ואי דינא קמ"ל הו"ל לאשמועינן האי דינא בפרשת אמור שחשב שם שאר פסולים של כהנים.
ונ"ל דהנה בקרא כתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת וגו' ויכפר גו'. ולכאורה למה ניתנה כהונה דוקא עבור קנאתו לאלוהיו. ובפשוטו י"ל לפי שעשה כאן מעשה כפרה כדכתיב ויכפר על בני ישראל לכן ראוי שישמש בכהונה ולכפר תמיד על בני ישראל וכ"כ המפרשים.
אמנם נראה עוד לפרש שיהא גמולו ממש מכוון נגד מה שעשה מדה כנד מדה. דהנה איתא בסנהדרין פ"ב, בגדה יהודה ותועבתה נעשתה וגו' ובעל בת אל נכר, זה הבא על הכותית וכתיב יכרת ה' לאיש אשר יעשינה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לד' צבאות, אם ת"ח הוא וגו' אם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לד' צבאות. ולכאורה כיון שהוא כהן בני נמי ע"כ יהיו כהנים ואיך יהיו פסולים להגיש מנחה. וצ"ל שיהיו בניו בעלי מומין שפסולין להקריב קרבן.
והנה בעובדא דפנחס דאמר בסנהדרין פ"ב שמכולם נעלמה ההלכה דהבועל ארמית קנאים פוגעים בו ולולא פנחס היתה חלילה מותרת הרצועה להיות כולם נצמדים לבנות מדין, כיון דדבר זה אינו מפורש בתורה, וכיון דהעונש הוא שלא יהיה לו בן מגיש מנחה הרי היתה בטלה כהונה ולא היו כהנים לדור אחר לעבוד עבודה ע"ג המזבח. וכיון שפנחס עמד בפרץ וראה מעשה ונזכר הלכה שקנאים פוגעין בו וגדר בזה את העבירה וגרם ע"י זה לכהונה שתתקיים, משו"ה שכרו שגם הוא יהיה כהן.
וכיון שנתבשר להיות כהן מדה כנגד מדה, מהאי טעמא הוצרך שיתבשר ג"כ שבניו לא יהיו בעלי מומין אלא שלימים ותמימים שראויים להקריב שיהיה מכוון מדה כנד מדה שהרי אלמלא הוא היו בני הכהנים בעלי מומין שאינם ראוים להקריב. וזהו שאמר הנני נותן לו את בריתי לום שיהיו הוא ובניו תמימים ושלימים ע"כ והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם שלא יבטל ממנו הכהונה בסיבת בנים בעלי מומין, ואתיא שפיר השתא דמוכח מכאן לפי הענין דבעל מום שעבד עבודתו פסולה אגב גררא ולא דינא קמ"ל הכא רק דממילא נלמד מזה'.