הצעיר באלפי כתב:הא לחמא עניא כתב:היום הוא יום היארצייט ה-6 של האי צדיק נשגב.
רבים עוד זוכרים את התקופה [לפני כ-27 שנה] שרצה לחזק את סדר הלימוד של שיעורי תורה ברבים בביהמ"ד הגדול בקרית ויזניץ, והוא עצמו בא ללמוד שם, האיך ישב בריכוז ולמד בשקיקה דפי גמרא מתוך ניתוק מוחלט לכל הסובב אותו.
זה היה ספר מוסר חי האיך צריך להיות ולהתנהג בשעת הלימוד.
זכותו הגדולה יגן על כל בית ישראל.
יש סרט מוקלט מזה !
אגב שמעתי מידידי הגר בשיכון ויז'ניץ, שמקומו הקבוע היה סמוך למקום בה ישב הגה"ק זי"ע והגה בשקיקה על דפי הש"ס, וכדרכו באמצע הלימוד היה מעביר ידיו על דפי הגמ' ומנשקם בפיו, איזה אהבת התורה פעם בלבו, ממש לא יאומן.
חוץ מזה הרי היה מחזה נורא לראות, שביום הראשון שהגיע התחיל ללמוד מס' ברכות, ודרכו היה ללמוד המשנה רש"י ותוס' בפנים, ואז היה סוגר הגמ' עם ידו בפנים לשמור על המקום בה אחז, והיה מנענע בראשו מימין לשמאל ואומר לעצמו כל השקו"ט, וכל הנקודות בה עמד רש"י וקו' התוס' ותירוצם, עד למשנה הבא, ושוב אמר המשנה בפנים וכו' וכו', וכך עשה עד ש"בחודש אחד" בלימוד בתורה כזה, למשך שעה אחת ביום (חוץ מלילי שבת ומצש"ק)גמר את כל הש"ס!!! [b]ועמד לעשות סיום ביום האחרון לפני קהל ועדה !, וזה היה מחזה נפלא,
אח"כ אמר שרצה להראות להציבור מה יכולים להספיק בלימוד שעה אחת ביום !!
קצת גוזמא יש כאן. שמעתי את הדברים מאחי שעקב אחריו במשך התקופה הזאת, לא מדובר בחודש אלא בחצי שנה. אך אכן אחי עקב בעצמו אחר לימודו בשעה המדוברת, וראה שבמשך מחצית השנה הוא סיים את הש"ס (כמובן שכל הענין עם הסיום לעיני כל הקהל, ומה שאמר אח"כ, הוא ניפוח לשמו).
אגב, סדריו הקבועים היו של סיום הש"ס במשך החודש, וזה לפי דברי הגבאים שהיו עמו, וגם ראו את הרשימות של הסדרים שעשה לעצמו. בימי החנוכה היה משנה את סדר הלימוד, וגומר בשמנה ימים את הש"ס.
לאחר פטירתו של אדמו"ר מוהרח"מ קבעו שבט' בניסן (יא"צ של אדמו"ר מוהרח"מ) יעשו סיום של קבוצת חסידים יחד, ובב' בסיון (יא"צ של האהב"י) יסיים הרבי בעצמו. באחת השנים הראשונות באו לרבי ואמרו לו שהציבור לא הספיק לסיים, אמר להם: לא נורא, בלאו הכי אינני סומך על הציבור ואני מסיים בנפרד בעצמי.
באופן קבוע (זה ראיתי גם אני בעצמי כמה פעמים) כשהיה פותח גמרא היה פותח אותה מיד במקום המתאים (ולא מדפדף) והאצבע היתה מיד מורה על המקום המדויק בגמרא אותו רצה להראות או ללמוד. גם כשהיה מקבל קהל שעות רבות במשך היום, היה יושב בין קוויטל לקוויטל והספר בידו, ולא היה מרים את עיניו מהספר עד שהיה האדם מגיע אל שולחנו ממש.
