תרי מהר"ש סיריליאו - לשון מיוחס

[איש_ספר]

נודע שמו של רבי שלמה סיריליאו מפרש הירושלמי (הראשון שפירושו הגיע לידנו לסדר שלם) לכל באי שער הירושלמי, הוא הנותן בים דרך ובמימיו העזים נתיבה.

חכם נוסף כונה בשם מהר"ש סיריליו ונוסף לו תואר הזקן אולי כדי להבדיל בינהם: הוא רבי שמואל ן' סיד בעל כללי שמואל. וראה במבוא לספרו מהדורת עיטור סופרים, ירושלים תשל"ב, עמ' 14. שרבים החליפו בינהם [ומש"כ מ.ד. גאון, יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, ירושלים תרצ"ח, עמ' 484) כי רבי שלמה הינו נכדו של מהר"ש סיריליו הזקן, לא ידעתי מאין בא לו זה]

רבי שלמה סיריליאו מפרש הירושלמי נזכר אצל מרן בכס"מ הל' מתנות עניים פ"ג הי"ב: 'וכתב ה"ר שלמה שיריליו ז"ל בפירושו לירושלמי...'. ושם פ"ג הי"ז: 'והרב שלמה שיריליו פירש...' (ראה מהדורת פרנקל במהדורות קודמות נשתבש השם ביד המדפיסים שלא הכירוהו).

והנה בכללי הגמרא של מרן (מהדורת מכון שער המשפט, ירושלים תשנ"ו, כלל תר"נ) כתב מרן: 'מצאתי כתוב בשם הרב הר"ש סירילייו ז"ל, כשאומר מיתיבי ומתרץ ולטעמיך אימא רישא וכו' אלא מהא ליכא למשמע מינה צ"ל שהכח שיש למיתיבי וכו'. לפי אופי הדברים ותוכנם, ברור שאין כונתו כאן לרבי שלמה אלא לרבי שמואל ! וטעו בזה הכותבים בהמעיין, כרך ל"ד גליון ב' טבת תשנ"ד עמ' 42, ושם גליון ד', תמוז תשנ"ד עמ' 65.

.

[יצג]

א. י"א שבעל כללי שמואל נקרא "סידיליו" בדלת (ראה בהקדמת כללי שמואל), ולכאורה כך מסתבר, שהרי שמו היה "ן' סיד", והיינו סידיליו.
ב. כנראה נקרא ר' שמואל הזקן להבדיל בינו לבין נכדו בעל אותו שם עצמו (ראה באוצר הגדולים לר' נפתלי יעקב הכהן).

[איש_ספר]

הגריצ"ג תודה רבה.

אם כי החיד"א בשה"ג כותב שראה מכתב עליו חתום מהר"ש הזקן החותם, תריץ ויתיב בק"ק סירליו. ובודאי לא נעלם מעיני הרבנים הסופרים.

שכחתי להוסיף כי אף שהמצוטט בדברי מרן בכללי ליתא בכללי שמואל, אין כאן פרכא, שכן כידוע הספר לוקה בחסרון כמצוין במבוא שם.

ועתה אנצל אשכול זה להוסיף שאלה קטנה שיש עמי שלא מצאתי לה הכרע.

המבי"ט כותב (שו"ת ח"א סימן כא) '...והעירני לעת כזאת קונדרס א' שראיתי מיוחס להחכם כר' שלמה שכתב שנרא' לו היות פירות שביעית הגדלי' בקרקע גוים חייבים בביעור..' כונתו לתשובת מהרש"ס שנדפסה לימים בתוך פירושו לשביעית.

חכם אחד כתב כי לשון מיוחס מורה שבזמן כתיבת הדברים ע"י המבי"ט, לא היה מהרש"ס תושב צפת, דאלת"ה מה מקום יש לספק בבעלות התשובה. ואני הצב"י אף שאין לי מקור, ליבי אומר לי שיש כאן דיוק לפי לשון מיוחס המקובל היום. שכן בזמנינו ועוד קודם, לשון זה מורה על דבר מסופק, או דבר שמיוחס לשווא אבל אינו לו ('מיוחסות לרמב"ן'). אבל יתכן שהקדמונים השתמשו בו במובן אחר. מה דעת החכמים דכאן?

[רוני]

ראה למי שמביאו וכותב כל השם באופן מלא, ועדיין רק "מיוחס"...

שו"ת אבקת רוכל סימן כג

והעירני לעת כזאת קונדריס אחד שראיתי מיוחס להחכם כמוהר"ר שלמה סיריליו שכתב שנראה לו היות פירות שביעית

[איש_ספר]

רני רני השיטה, תשובת המבי"ט שבקובץ תשובותיו נדפסה גם באבקת רוכל ואחת היא. הזכרת שמו המלא של הרש"ס לא מוסיפה דבר לשאלה שעלתה כאן.

[רוני]

ידוע ידוע.

שתהיה בריא, לא כל תגובה מתייחסת ישירות לנושא המועלה,
וכבר כבודך בעצמך ניצלת מספר במות להעלאת ענינים הסמוכים.
כפילות התשובה ידועה, והבאתי כאנקדוטה בעלמא שכאן השם מלא.

לעניינך,
ליבי חושב כליבך,
אף שידע המבי"ט שחיבר הרש"ס פירוש, לא ראה שמו על העותק שבאותו זמן קרא,
ולפיכך כינהו "מיוחס" כרגילות הלשון אצל המשתמשים בקונדריס הזה.

אולי יעלה מציאות אם ייעשה החיפוש הבא,
בעז"ה נתפנה לזה רק שבוע הבא,
ניתן לבחור בפרויקט השו"ת במאגר שו"ת ולחפש את המילה מיוחס,

[גלילי]

עוד בנושא, לא הספקתי לעיין בציונים, אולי נחכים משם, בבקשה:

תולדות חכמי ירושלים

ScreenShot002.jpg (106.5 KiB) נצפה 4222 פעמים

וע"ע המעיין מט-א עמ' 76 באוצה"ח ואילך.