פורום אוצר החכמה

איזו מין שאלה זו? הרי ההידור של מוסיף והולך נוסד כבר בימי ב"ש וב"ה, ואילו ההידור של שמן זית תלוי בפירוש הגמרא בשבת שחלק מהראשונים לא הביאוהו (וטעם הידור זה, שאורו יפה מכל השמנים כמבואר בגמרא, ונוסף לזה שבו היה הנס וכן דימוהו לדין מנורת המקדש. אבל במוסיף והולך יש פרסומי ניסא, ופשיטא שטעם זה גובר, כמו שגובר על ההידור של קידוש היום ביין ואפילו שאצלו יש גם הטעם של תדיר קודם).

הוא אשר ביקשתי לומר ללמדן שכתב שמי שאין לו 40 ש"ח ידליק כל יום נר אחד.

יגל כתב:הוא אשר ביקשתי לומר ללמדן שכתב שמי שאין לו 40 ש"ח ידליק כל יום נר אחד.

וזה כוונתי

אתמול שמעתי רעיון שעשו באחד הכוללים, קנו ליטר שמן זית וליטר שמן סויה ושפכו רוב השמן סויה לתוך השמן זית ובטלוה. לפי החשבון שצריכה ממוצעת היא חצי ליטר לאדם הרי הרויחו בכפליים שלא שילמו עבור בקבוק שלם, וגם שילמו רק כ-55% מהמחיר.

וכעת לדיון: האם צריך טעם שמן זית דא"כ צריך לבטל בששים. ואת"ל דא"צ הרי אפשר לעשות קמא קמא בטלה ולהוסיף כמה ליטרים נכבדים של שמן סויה.

למדן כתב:

יגל כתב:הוא אשר ביקשתי לומר ללמדן שכתב שמי שאין לו 40 ש"ח ידליק כל יום נר אחד.

וזה כוונתי

וזו טעותך. כפי שביאר יפה תוכ"ד. איזו הו"א יש להדליק בכל יום נר שמן אחד במקום מוסיף והולך בנרות שעוה?

שמעתי לפני שנים מהגאון ר' ידידיה ינובסקי זצ"ל כי בזמן היותו רב אגודת הכורמים - כרמל מזרחי, סיפר למרן החזו"א שביקב[ים] העומד[ים] תחת השגחת העדה החרדית, מפרישים תרו"מ מתוך פוסלת הענבים אחרי שנסחטו, החזו"א אמר לו, צא ואמור להם, לא תיקנת כלום והכל טבל גמור. כפי הנשמע את השמן למאור, מפיקים מפסולת זיתים ('גפת'?) אחרי שנכבשו, וע"י לחץ עצום מוציאים מהם את השמן הנקרא שמן למאור. (לא מדובר באלפא וכו' של הנזכר במנחות כי שיטה שכזו, להויא מפסולת זיתים שמן בודאי לא היתה אפשרית באמצעים של אז), וכאן הבן התם שואל, האם יתכן שבמצב כזה כבר אין ע"ז שם של שמן זית? [אפשר שפסולת ענבים אינה ראויה לכלום, ואילו פסולת זיתים ענינו הרואות שניתן להפיק ממנה. אגב מפסולת ענבים מכינים היום את החומצה הטרטרית הניתנת ביינות המשובחים - וביקבי רמה"ג נלקחת מן העכו"ם וס"ל לרב המכשיר המיקל, שאין בזה משום מעמיד בסתם יינם, ואכמ"ל ]

דעתו של הגריש"א בענין שיש להדר בשמן זית כתית וכו' דומיא דמקדש התבארה פעמים הרבה בגליונות מבקשי תורה ומשם יש לדורשה.

פלא על החכמים כאן שלא עיינו במשנה ברורה סי' תרע"א סק"ז:
(ז) יהיו שמנה - ואם השמן הוא ביוקר מוטב להדליק בנרות שעוה ולהיות מוסיף והולך כמו שכתוב בפנים ממה שידליק בשמן זית נר א' בכל לילה לבד.
ובשעה"צ סק"ח:
(ח) חיי אדם בכלל קנ"ג ותשובת בנין עולם סימן ל"ד, אכן דעתו שם דבלילה הראשונה יראה על כל פנים להדליק בשמן זית אף על גב דלאחר כך לא יוכל לקיים להיות כמהדרין מן המהדרין בשאר לילות, לא דחינן מצוה החביבה בשעתה ממה שעל ידי זה לא יוכל אחר כך לקיים מצוה מן המובחר יותר, עיין שם.

שעוה ראוי לאכילה או זה דין בשמן זית?

אתנחתא כתב:שעוה ראוי לאכילה או זה דין בשמן זית?

ידידי יקיר הכל תלוי במה שהוא שעוה הוא לא מאכל א''כ הוא טוב .משא''כ דבר מאכל צריך להיות ראוי לאכילה . תן לחכם...............................

רבטוב כתב:

אתנחתא כתב:שעוה ראוי לאכילה או זה דין בשמן זית?

ידידי יקיר הכל תלוי במה שהוא שעוה הוא לא מאכל א''כ הוא טוב .משא''כ דבר מאכל צריך להיות ראוי לאכילה . תן לחכם...............................

ומה עם נפט?

בומה"ע, דברי המשנ"ב כבר ראיתי. עיין בחיי אדם בפנים ותראה שלא חש לסברה כזו של הבנין עולם; ולכן זהו מה שכתב המשנ"ב לדינא למעלה.

אגב, כמדומה שהיהודי היחיד בעולם (מבין המדקדקים) שהדליק נרות חנוכה בנרות פראפין ולא בשמן זית, היה הגרד"צ הילמן. שנה בשנה למול עינהם המשתאות של העוברים ושבים. הוא אחז ששלהבת נמשכת ודולקת יפה הוא קודם לכל הידור אחר.

איש_ספר כתב:אגב, כמדומה שהיהודי היחיד בעולם (מבין המדקדקים) שהדליק נרות חנוכה בנרות פראפין ולא בשמן זית, היה הגרד"צ הילמן. שנה בשנה למול עינהם המשתאות של העוברים ושבים. הוא אחז ששלהבת נמשכת ודולקת יפה הוא קודם לכל הידור אחר.

הפלא ופלא היכן המקור לעובדא דנא

לא תהא שמיעה גדולה מראיה

איש ספר, למדן מתכוון לשאול מה המקור לחידושו של הגרד"צ הילמן זצ"ל.

המקור לזה, לכאורה הוא ע"פ מה שאמר אביי בגמרא שבת דף כ"ג, שרבו היה מהדר תחילה אחר משחא דשומשמי משום ש"משך נהורי טפי", אבל כששמע את דברי רבי יהושע בן לוי ששמן זית מן המובחר, החל להדר אחר שמן זית כיוון ש"צליל נהורא טפי". דהיינו שהלהבה של שמן הזית יפה מלהבת שאר השמנים (מלבד שנמשך טוב יותר מהם אחר הפתילה). ואי נימא שזהו מקור ההידור בשמן זית לחנוכה (כמו שכתבו כו"כ ראשונים), א"כ מבואר שכל דצליל נהורא טפי מהודר טפי, ושמן זית מכל השמנים, ומכאן אולי פירש הגרדצ"ה שאם יימצא דבר (שאינו שמן) שהלהבה שלו צלולה ויפה אף יותר משל שמן זית, הריהו עדיף ממנו.

אבל בחנוכה בודאי יש ענין מיוחד בשמן זית דומיא דמנורה דהתם לא מהני פראפין ולא מידי.

לא חסר נימוקים לדעת כולי עלמא שסוברים שהכי מהודר הוא שמן זית. ולא באתי אלא לתת טעם לאותה עובדא, ממה שהסיבה היחידה שמבוארת בגמרא להידור של שמן זית, אינה שבו היה הנס ולא שהוא דומה למנורה, אלא שאורו צלול יותר.

אתנחתא כתב:שעוה ראוי לאכילה או זה דין בשמן זית?

זכורני שהיה מאמר אודות כך ב'צפונות', אולי בשם הרה"ג שלום ברנדר, הוא טוען ששעוה ראויה וכשרה לאכילה.
אולי הקובץ ביד מי שהוא ויוכל להעלות.

כמובן שהגרד"צ לא פליג מדנפשיה על הא"ח וכל בו ושאר הראשונים שמפרשים בדברי ריב"ל דשמן זית מצוה מן המובחר הוא משום שבו נעשה הנס, אלא דס"ל דמעלת צליל נהורא שאמר אביי והוא מוסכם לכו"ע עדיף טפי, וכנראה שאצלו היה דולק יותר טוב, כידוע שיש הרבה כאלו שלא דולק בשמן טוב כ"כ.
אחד כאן בא ללעוג האם שעוה ראויה לאכילה, ונמצא נלעג, שלא הבין שכל ההידור הוא רק בשמן זית,שהוא דומיא דנס שיהא דומה יותר וכנ"ל.

אגב מקור להקפדה לא להשתמש בערכה מוכנה וכו', במקור חיים להחו"י שכתב שיש ענין להכין את הנרות בעצמו מהשעוה ולא לקנות נרות מוכנות.

זקן, הנושא שם הוא חלת דבש שיש שנהגוה לאכול בליל ר"ה (ר"פ מקוריץ ועוד) והתעוררה השאלה האם לת דבש היא בכלל ההיתר של דבש. שעוות דבורים היא היא חלת דבש?
אליהוא, עוד קודם החו"י מצינו כן והרבה יותר מזה בחי' רבינו דוד לפסחים ראה באשכול המיוחד לזה.

לא מצאתי שם מענין זה וגם לדעת רבינו דוד יכולים לקנות בחנות ערכה מוכנה.

איש_ספר כתב:זקן, הנושא שם הוא חלת דבש שיש שנהגוה לאכול בליל ר"ה (ר"פ מקוריץ ועוד) והתעוררה השאלה האם לת דבש היא בכלל ההיתר של דבש. שעוות דבורים היא היא חלת דבש?
אליהוא, עוד קודם החו"י מצינו כן והרבה יותר מזה בחי' רבינו דוד לפסחים ראה באשכול המיוחד לזה.

הייתי סבור לתומי דהוא הוא. שמא יש בידך בירור הדבר באופן שונה? אשמח להחכים!

היא שעוות דבורים, היא חלת הדבש, הוא הדונג. מכל מקום פשוט דאינו ראוי לאכילה יותר מאשר שמן זית למאור.

מאיר חכמים כתב:היא שעוות דבורים, היא חלת הדבש, הוא הדונג. מכל מקום פשוט דאינו ראוי לאכילה יותר מאשר שמן זית למאור.

יכול להיות כי מצד הדין הדין מותר להדליק בכל השמנים אף שאינם ראויים לאכילה אבל להידור מצוה צריך שמן זית הראוי לאכילה דוקא

הקפצה

שורה תחתונה: המקור היחיד להחמיר בשמן זית ראוי למאכל זה מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א?

הסתפקתי האם במקרה שמעורב 90% שמן זית הראוי לאכילה ועוד 10% פראפן שלא ראוי לאכילה
האם זה מגרע בשמן כיון שעכשיו אינו ראוי לאכילה
או דילמא אין זה דין שיהיה ניתן לאוכלו בפועל, אלא הוא דין באיכות השמן שיהיה שמן איכותי מסוג הראוי לאכילה וא"כ מה שמעורב עוד 10% פראפן אין זה מגרע שהרי יש שמן זית הראוי לדלוק לכשעצמו חצי שעה

מה דעתכם על שמן מוצק, יש בזה איזה חיסרון ???

ישנה כאן נקודה די חשובה לכאורה, שכבר רמזוה לעיל: עד לפני כ10-15 שנים, לא היה מושג של "שמן למאור" ו"שמן למאכל" - ולא שפתאום החלו לייצר "שמן למאור בלבד", אלא פשוט החמירו בסף תנאי הייצור.
האם בשל החלטת פקיד במשרד הבריאות או התמ"ת וכד', יתברר לפתע כי השמן שהדלקנו בו במשך מאות שנים "לא היה מהודר"?!

לפני שלוש שנים זכיתי לחבר מאמר מקיף בנושא הזה. [אם תהיה דרישה אעלה אותו לכאן] אחרי חיפוש וחיפוש מחיפוש יש ראשית כל להבהיר:
הענין שיש הסוברים שעדיף להדליק בשמן זית הראוי לאכילה הוא יצא מפי קדשו של מרן הגרשי"א בלבד! לא מפי ראשון, קדמון או אחרון ואף הוא הסביר ונתן טעם לדבריו [והובא בקובץ מבקשי תורה (שאינו באוצר)] שטעמו משום דבעינן דומיא דשמן שבמקדש.
אמנם, אחר ההתבטלות קמיה דמרן ועפר אני תחת כפות רגליו, אחת השאלות הם דהלא כל שמן זית הראוי לאכילה אינו 'כתית' שהיה במקדש.
ועוד הארכתי בדברים.
ועל כל דברי מצאתי בס"ד חיזוק וראיה מפורשת ביותר לדברי שהסקתי שם, הלא הוא הפני יהושע במסכת שבת (דף כא ע"ב ד"ה בפרש"י ואסור להשתמש לאורה) שהקשה על הר"ן דלעיל דאמר שאסור להשתמש לאורה דבעינן דומיא דבמקדש וז"ל: "אי ס"ד שיש סברא לומר דבעינן דומיא דמנורה, א"כ מנ"ל לרבה לעיל לפרש טעמא דרב הונא (דפתילות ושמנים שאסור להדליק בהם בשבת אסור להדליק בהם בחנוכה) משום דכבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה, ואמאי לא מפרש בפשיטות דטעמא דרב הונא בפתילות ושמנים היינו משום דבענין דומיא דמנורה שהיה אסור להדליק בה בכל מה שאין מדליקין בשבת כדתני רמי בר חמא לעיל (פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת, אין מדליקין בהן במקדש) אלא על כרחך דפשיטא ליה לתלמודא שאין שום סברא לומר דבענין דומיא דמנורה מדלא תיקנו להדליק דווקא בשמן זית כמו שהיה במנורה ודברי הר"ן וסיעתו יש ליישב ואין כאן מקומו", עכ"ל.

מקווה שהדברים קיבלו צורה אחרת כעת.

אדרבא תעלה את דבריך ותסתיים שמעתתא.
אבל במחכ"ת דברי הפנ"י אין ענינם לכאן שהוא מביא ראיה לגבי איסור וכאן הנידון על הידור.
וגם בל"ז הרי כבר הבאתי לעיל מראשונים מפורשים שההידור בשמן זית הוא משום שבו נעשה נס,
ומדברי הר"י סגי נהור שיש הידור ביותר זך, ואין הגרי"ש יחידאה בזה.
ואין הנידון על שמן למאור אלא על שמן מגפת הזית שממנו נעשה השמן למאור, ואינו מן הזית עצמו.

ראשית, מדברי הפנ"י שדבר בצורה ברורה ביותר, נראה כי המשפט האחרון שלו שייך בכל דיני נר חנוכה.
שנית, דברי מורינו הגריש"א הם משנת תשנ"ג, ואז הוא היה יחידאה בענין. אם יש עוד כמה 'אחרוינים' שדיברו, זה רק בעקבות דברי קדשו.
וכמו שהזכירו החברים פה, השמן הזה מופק עדיין מזיתים [מגרעין הזית בלבד לא יצא שמן כזה] והוא צלול וזך מאד בהדלקתו. אתה חולק? אתה יכול להבדיל בין להבה ללהבה?

במוסף של יתד מהשבת האחרונה נכתב בשם רב אחד[איני זוכר שמו] שהמדד לראוי לאכילה [היינו בשמן שכתוב עליו שהוא למאור בלבד] הוא שתהא חומציותו עד 3.3 אחוז. דא עקא, שבבקרי בחנות היום, ראיתי שלא מצוין על בקבוקי השמן למאור את אחוז החומציות. יש מי שיודע כיצד להבחין בשמן הראוי למאכל?

איש_ספר כתב:אגב, כמדומה שהיהודי היחיד בעולם (מבין המדקדקים) שהדליק נרות חנוכה בנרות פראפין ולא בשמן זית, היה הגרד"צ הילמן. שנה בשנה למול עיניהם המשתאות של העוברים ושבים. הוא אחז ששלהבת נמשכת ודולקת יפה הוא קודם לכל הידור אחר.

כמדומה שכן היה מנהג הרצי"ה (וראה מצות ראי"ה סי' תרעג ופניני הלכה הע' 6, וכמדומה שזו כוונתו ונפל שם ט"ס), וכן נוהגים כמה מתלמידיו.

למאי_נמ? כתב:

איש_ספר כתב:אגב, כמדומה שהיהודי היחיד בעולם (מבין המדקדקים) שהדליק נרות חנוכה בנרות פראפין ולא בשמן זית, היה הגרד"צ הילמן. שנה בשנה למול עיניהם המשתאות של העוברים ושבים. הוא אחז ששלהבת נמשכת ודולקת יפה הוא קודם לכל הידור אחר.

כמדומה שכן היה מנהג הרצי"ה (וראה מצות ראי"ה סי' תרעג ופניני הלכה הע' 6, וכמדומה שזו כוונתו ונפל שם ט"ס), וכן נוהגים כמה מתלמידיו.

אכן כן, ויש לי על כך דיון הלכתי ארוך ומתמשך כבר כמה שנים עם ת"ח חשוב וצדיק שליט"א המדליק בפרפין.

ההערה שבגמ' שבת לא מוזכר טעם "שבו נעשה הנס", אלא שיותר צלול, וממילא מובן מדוע רוב מוחלט של ראשונים (כולל שו"ע) בכלל לא כתבו עדיפות לשמן זית, נמצא ב:
שו"ת בנין עולם סי' לו
ראש יוסף על שבת
מצות ראיה למרן הרב
שו"ת מהרי"ץ דושינסקי ח"א סי' נב.

ועוד אציין שהרב יואל קטן שליט"א (המכונה כאן "הקי"ק") אסף במשך שנים חומר רב בנידון זה, ומסתמא ישמח להעלות לכאן.

דעת מרן הגריש"א זצ"ל כמדומני שככל שיותר דומה לשמן שבמקדש כך יותר מהודר
וע"כ שמן לאכילה אף שאינו כתית קרוב לכך יותר.
ושמן להדלקה עשוי מסחיטת שאריות הגפת, וכן מהנותר בתחתית חביות השמן, כך שמעתי.
עוד טוענים כי לפעמים מביאים מחו"ל שמן זית למאכל ורושמים עליו למאור כדי לחסוך המכס שמועט יותר על שמן למאור. אולם לא ניתן לסמוך על כך.

ואגב הענין של נרות פרפין,
נראה שבנר שבת כו"ע יודו שעדיף נר פרפין (לא בתוך כוסית אלא נר ממש כגון נר מס' 4) שאורו חזק ויפה (ושני נרות מספיקים להאיר חדר בינוני) מאשר שמן זית שאורו קלוש למדי.

וזה אשר מצאתי
בבן איש חי, פרשת וישב, אות יב
שמן זית מצוה מן המובחר, ואם הניח השמן תחת המטה לא ידליקו בו נר חנוכה ולא נר שבת, משום דכל מידי דאכילה שורה עליו רוח רעה תחת המטה, וכיון דנמאס לאכילה נמאס למצוה, משום 'הקריבוהו נא לפחתיך' אבל אם השמן הוא מר דאינו בר אכילה אינה שורה עליו רוח רעה ושרי.

ומשמו של הרב מרדכי אליהו ראיתי מביאים שכתב.
טוב שידליק בשמן זית הראוי לאכילה ולא "בשמן זית למאור" משום "הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך" (מלאכי א, ח), שהרי אם יבא אורח לביתו וירצה לתת לו משמן זה, לא ירצה האורח לאכול ממנו שהרי כתוב עליו 'למאור ולא לאכילה'. כיום מוכרים "שמן זית למאור" והסוחרים אומרים שכתבו כך כדי לשלם פחות מס. ויש רבנים שפרסמו שמותר להדליק בשמן זה, עכ"ז "הקריבהו נא לפחתך".

למדן כתב:יש "מהדרין" האמור אצל נר חנוכה, ויש "הידור מצוה, משום "זה ק-לי ואנוהו" האמור אצל ד' מינים וטלית וכו', ואין שום שייכות בין "מהדרין" ל"הידור מצוה" כלל !

שבטיישראל כתב:

למדן כתב:בכל מצווה יש ענין של זה קלי ואנוהו אפי' בנר חנוכה שהוא מדרבנן

נכון, אבל זה מחמת "זה ק-לי ואנוהו" שהוא אצל כל כל מצוה
אבל אין לזה שום קשר למצות מהדרין במיוחד לנר חנוכה
ואין לבלבל בין שני המושגים

חכם באשי כתב:תמיהני על האנשים המקפידים להוזיל מכיסם מאות שקלים בעבור מצוות ד' מינים ומפלפלים על כמה שקלים בנוגע למצוות נר חנוכה, שכל מושג 'מהדרין' נובע ממנה!
אולי משום שזה 'רק' דרבנן?...

מאמר נפלא בעניין זה - "זה קלי ואנווהו בנרות חנוכה, מצאתי בעלון "אוצר המעלה" שיו"ל ע"י הקהילה החרדית מעלה אדומים.
המאמר מאת ראש ישיבת תלמידי הכתב סופר ואב"ד מעלה אדומים הרב אברהם דוייטש שליט"א.

לא מבין מה עניין לא לקחת שמן זית לאכילה לצאת ידי חובה בצורה מהודרת,בעוד שההפרש מחיר בן למאור או לאכילה הוא כמה שקלים בודדים.

יצויין שרוב העולם נוהגין להדר להדליק בשמן זית ''קבר רחל'' [גאון מי שהמציא את זה...] .
למיטב הבנתי, שמן למאור,המופק משאריות שמן זית כתית, ויש לו ריח וטעם של שמן זית, קרוב הרבה יותר לשמן שבו נעשה הנס מאשר בן דודו הרחוק ''שמן קבר רחל'' שהוא שמן מזוכך, שאחרי תהליך כימי אין לו לא טעם של שמן זית, לא ריח של שמן זית, לא צבע של שמן זית, ואם ברכתו של שמן זית ב''פ העץ , לכאורא פשוט שאי אפשר לברך אותה על שמן זה.
הוי אומר שהוא ראוי לאכילה כשמן סויה וקנולה ולא כשמן זית.

עוד יש להק' על דברי מרן הגריש''א, הלא בגמ' מפורש ששמן זית בפני עצמו אין מברכין עליו מפני שמזיק, א''כ מה לנו מזיק מפני זיתו או מפני דרגת חמיצותו.