הודעהעל ידי ידידיה » ד' דצמבר 21, 2016 9:33 am
מתוך הערך בויקיפדיה ספר מקבים ב:
פרק ג עריכה
אוטופיה. לפני גזירות אנטיוכוס שררה העיר ירושלים בשלום כללי, ואפילו מלכים זרים חלקו לה כבוד. בשל ריב אישי, אדם בשם שמעון משבט בנימין העליל על חוניו הכוהן הגדול שמחזיק באוצר המקדש סכומי כסף עצומים שיכולים לבוא לידי המלך. עקב כך נשלח שליח בשם הליודורוס שיחרים כספים אלא שרובם היה פקדונות של יתומים ואלמנות. השמועה על כך גרמה ליהודי ירושלים להתחנן לה'. בשל כך הגיע מהשמים פרש אלוהי והכה את הליודוס ומלויו ורק תפילתו של הכוהן הגדול הצילה את חייו. הליודורוס נכנע ובישר ברבים את עוצמתו של האל היחיד.
פרק ד עריכה
למרות זאת, החתרנות של שמעון לא פסקה וגרמה לחוניו לפנות אל המלך הסלווקי. יאסון, אחיו של חוניו, ניצל את העדרות הכוהן הגדול על מנת לפנות אף הוא למלך והציע כי מינוי שלו לכוהן גדול יבטיח למלך כי ירושלים תהפוך לעיר בעלת אופי הלניסטי. המלך הסכים ויאסון מונה לכוהן גדול במקומו של חוניו, וירושלים הפכה לעיר הלניסטית והכוהנים המשרתים בבית המקדש נהו אחר אורחותיהם. בפרק זה גם מוסברים כיצד יכלו היהודים להיות חלק פעיל באימפריה ההלניסטית גם מבלי לקחת חלק בעבודה זרה. לאחר מכן פנה מנלאוס למלך אנטיוכוס והציג אף הוא כסף רב למלך על מנת שימונה לכהן גדול במקומו של יאסון שנאלץ לברוח לעמון. מנלאוס מצידו לא העביר את הכספים המובטחים למלך. חוניו עצמו נרצח לאחר שניסה להציל את קדושת בית המקדש. הרשע המשיך לפעול בירושלים, האלימות הגואה ושוד אוצרות המקדש נחשב לדבר שבשגרה.