אמר רשב"י בג' מקומות הקדוש ברוך הוא מזהיר לישראל שלא יחזרו למצרים... בשלשתן כפרו ובשלשתן לקו... והשלישית בימי טרכינוס שחיק עצמות ילדה אשתו בליל תשעה באב והיו כל ישראל אבלים, נשחק הולד בחנוכה אמרו ישראל נדליק או לא נדליק, אמרו נדליק וכל מה דבעי לימטי עלן ימטי, אדליקו, אזלון ואמרון לישנא ביש לאשתו של טרכינוס, אילין יהודאין כד ילידת הוו מתאבלין, וכד מיית ולדא אדליקו בוצינין, שלחה וכתבה לבעלה עד דאת מכבש ברבריין, בא וכבוש אילין יהודאין דמרדו בך, סליק לאילפא וחשב למיתי בעשרה יומין, ואייתיה רוחא בחמשה יומין, אתא ואשכחינון דהוו עסיקין בהדין פסוקא ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר, אמר להון אנא הוא נשרא דחשיבית למיתי בעשרה יומין ואייתיתני רוחא בחמשה יומין, הקיפון לגיונותיו והרגן.
ובדומה לזה במדרש איכה רבה פרשה א ד"ה מה על אלה. וראה במדרש שם (ג, ד): ארי במסתרים זה טרכינוס.
ובסוכה (נא, ב):
תניא, רבי יהודה אומר מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל. אמרו כמין בסילקי גדולה היתה, סטיו לפנים מסטיו, פעמים שהיו שם ששים רבוא כיוצאי מצרים ואמרי לה כפלים כיוצאי מצרים... אמר אביי וכולהו קטלינהו אלכסנדרוס מוקדן. מאי טעמא איענשו, משום דעברי אהאי קרא לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, ואינהו הדור אתו. כי אתא, אשכחינהו דהוו קרו בסיפרא ישא ה' עליך גוי מרחוק. אמר מכדי, ההוא גברא בעי למיתי ספינתא בעשרה יומי, דליה זיקא ואתי ספינתא בחמשא יומי, נפל עלייהו וקטלינהו.
ורבינו הגר"א הגיה בדברי הגמ' טרכינס במקום אלכסנדרוס מוקדן, ובהגהות הרש"ש על המד"ר כתב שטעם הגהתו משום דברי המדרש הנ"ל. ובמראה הפנים לירושלמי (ריש פ"ה דסוכה) כתב, שכן הגירסא הנכונה, כי הבקי בדברי הימים שלהם יודע שאלכסנדרוס מוקדון לא הרשיע כל כך. ושכן ראה בספר קדמון שהנוסחא שלפנינו בבבלי היא טעות סופר. וראה עוד בערוך לנר שם בארוכה ובהגהות מהר"ב רנשבורג ובהגהות מהר"ץ חיות.
ובגיטין (נז, ב):
ובהגהות הגריעב"ץ שם: הקול זה אדריינוס. נ"ב ואפשר שצ"ל טרכינוס וכ"ה בירו'.הקול זה אדריינוס קיסר, שהרג באלכסנדריא של מצרים ששים רבוא על ששים רבוא כפלים כיוצאי מצרים.
ויש בזה אריכות בספר מאור עינים לר"ע מן האדומים, וכבר שקליה למטרפסיה מרבינו המהר"ל בספר באר הגולה (באר השישי פרק יד).
והנה בפי' ענף יוסף על המדרש אסתר תמה טובא וז"ל,
ועי' בשו"ת יד אליהו (לובלין) סי' מח שהביא דבריו.הקיפון לגיונותיו והרגן. וא"ת שלוחי מצוה אינן ניזוקין, והיאך היתה להם זאת ע"י נר חנוכה, הא אמר בפ"ק דקידושין דהיכא דשכיחא היזקא לא סמכינן אניסא, והכא היזקא דקביעא הוא, ולא הוה להו למיסמך אניסא. ועוד שע"י היותם במצרים נענשו כדלעיל הלכך לא עמדה להם זכות מצות חנוכה וכו'.
ובשל"ה פרשת וישב (אות נב):
כי מצינו שבסבת נר חנוכה תבער אש ביעקב, שהיתה גזירה גדולה בישראל נורא במאוד. כדאיתא באיכה רבתי טרכינוס שחיק טמיא נולד לו ולד בתשעה באב ועשו ישראל אבילות, ונשתתק בחנוכה והדליקו נרות, ועשה בעונותינו הרבים הריגה גדולה. זו הגזירה נעשה על ידי השונאים, וכענין שנאמר 'אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה'. אבל רעה זו היא טובה לישראל, ונזדככו ותם עונם. והרעה שהוקרה להם בנרות חנוכה, גרם שיזכו לסוד נרות חנוכה ברוחנייתם ובשרשם, דהיינו שבעה קנה המנורה אל מול המנורה העליונה, שהם סוד שבע שבלים בקנה אחד, והרע תתהפך לטובה.
ועי' עוד בספר טעמא דקרא פרשת חיי שרה.
אולם באמת יל"ע טובא מאי טעמא מסרי נפשייהו לקיים מצות הדלקת נר חנוכה בהדלקת נרות בחוץ, הרי להדיא אמרו ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו (שבת כא, ב).
ואמנם יש לדון אם מעיקרא כאשר תקנו בזמן בית שני הדלקת נר חנוכה תקנו הגבלה זו של שעת הסכנה, או שהוסיפו לתקן כן רק כאשר הגיעה שעת הסכנה, (לרש"י היינו שהיה להם לפרסיים חוק ביום אידם שלא יבעירו נר אלא בבית עבודה זרה שלהם, ולתוס' היינו מכי אתו חברי לבבל).
וראיתי בשו"ת משנה שכיר (או"ח סי' רצז) שכתב "ועוד י"ל בטעמא דמילתא דאין מדליקין בחוץ, דעיין במדרש איכה רבתי טרכינוס שחיק טמיא נולד לו ולד בתשעה באב ועשו ישראל אבלות, ונשתתק בחנוכה והדליקו נרות, ועשה בעוה"ר הריגה גדולה, ע"כ מי יודע איזה קנאה יעורר עוד כשיראו שאנו מדליקין נרות בחוץ, וישתמשו לסיבה רעה ח"ו, ע"כ אמרו להדליק בפנים ודי בהכירא לב"ב".