מדברי הגמ' במסכת שבת (כא' ע"ב), מבואר שהמקום בו חייב אדם להדליק נר חנוכה הוא בביתו 'נר איש וביתו' (וכמו שמבאר הפני יהושע שם בדברי הגמ' שהדלקת נר חנוכה אינה חובה על היחיד דהיינו חובת הגוף, אלא חובת הבית כמצות מזוזה ונר שבת. עי' בשפ"א שביאר הענין. ולכך מי שאין לו בית אינו מדליק אלא מברך ברכת הרואה – עי' תוס' סוכה בד"ה הרואה) וכדי לפרסם הנס יש להדליק הנר בפתח ביתו או בחלון וכו'. אך המנהג להדליק בבית הכנסת נרות חנוכה ובברכות לא מוזכר בדברי הגמ' ומובא בספרי הראשונים. במאמר שלפנינו נדבר בעז"ה בענין מנהג זה וטעמו.
טעם הדבר
כתב בספר כל בו (הל' חנוכה – סי' מד'): ונהגו בכל המקומות להדליק נר חנוכה בבית הכנסת להוציא מי שאינו בקי ושאינו זריז בזאת גם כי הוא הידור המצוה ופרסום הנס וזכר למקדש, ע"ש.
ובספר המנהיג (סי' קמח') כתב: ויראה לי דאין חיובא בבית הכנסת להדליק נר חנוכה כי אם בבית שאדם דר, מדאמרינן 'כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל' ובית הכנסת פטור ממזוזה כדאמרינן בפ"ק דיומא. אלא א"כ יש בה בית דירה לחזן בית הכנסת. אלא כך נהגו (להדליק בבית הכנסת) על זה שהנס בא במקדש בית עולמים ועושים כמו כן במקדש מעט בגולה לפרסם הנס שכולם מתקבצים שם. ובחידושי הריטב"א (כג' ע"א) כתב, ונהגו להדליק בבתי כנסיות כדי לעשות פרסומי ניסא במקום הרבים. ובמאירי כתב: וזה שנהגו להדליקם בבית הכנסת עיקר הענין משום פרסומי ניסא ולא לכונה אחרת והדבר נאה.
ובספר שבלי הלקט (סי' קפה') כתב, כתב בעל הדברות (העיטור) ז"ל, נהגו להדליק נר חנוכה בבית הכנסת. ויש מקומות שנהגו להניחה על הפתח ויש שמניחים אותה באמצע בית הכנסת, עכ"ד. וגם אנו נוהגין להדליק בבית הכנסת ולא ידענו שורש וענף למנהג זה. ומורי ר' יהודה אחי שני נר"ו, היה נמנע מלהדליקה שלא לברך עליה וכן דעתי נוטה שכל אחד ואחד מדליקה בביתו, מה צורך להדליק בבית הכנסת. ואילו היו אורחים ישנים היום הם צריכים להדליק דקי"ל אכסנאי חייב בנר חנוכה. ואם אין שם אורחים מה צריך להדליק. ושמא מפני שהיא בית דירה לחזן הכנסת בבית הכנסת נהגו כן א"כ השתא דלית בהו בית דירה אין להדליק, ע"כ.
בשו"ת הריב"ש (סי' קמא') נשאל, על מה שנהגו כלל ישראל להדליק נר חנוכה בבית הכנסת השליח ציבור או השמש, מדוע נהגו כן, דאי לפרסומי ניסא כל אחד חייב להדליק בביתו, ואי להוציא עניים ידי חובה כמו קידוש (עי' שו"ע הל' שבת סי' רסט'), הרי עני המתפרנס מן הצדקה חייב להדליק בבית (עי' שו"ע הל' חנוכה סי' תרע"א סעי' א') וכמו שבליל פסח אין מקדשין בבית הכנסת כן ראוי לעשות בנר חנוכה, א"כ הברכה המדליק בבית הכנסת יראה שהיא ברכה לבטלה. ואם נאמר להוציא עצמו באותו הדלקה בודאי אינו יוצא משום חשד, שאם חצר שיש לה ב' פתחים לב' רוחות צריכה ב' נרות כמבוא' בדברי רבא בגמ' (שבת שם) משום חשד, כל שכן החזן או אחר שחייב להדליק בביתו. ועוד שלא נהגו כן אלא שחוזר ומדליק בביתו וכו'. והשיב הריב"ש, שהמנהג להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא כיון שאין אנו יכולים לקיים המצוה כתיקונה כל אחד בביתו וכו'. וכיון שעתה יד האומות תקיפה עלינו ואין אנו יכולים לקיים המצוה כתיקונה ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו לבד (עי' שו"ע הל' חנוכה סי' תרע"א סעי' ה') לזה הנהיגו להדליק בבית הכנסת וכו'. ומ"מ באותה הדלקה של בית הכנסת אין אדם יוצא בה וצריך לחזור ולהדליק כל אחד בביתו דמצות חנוכה נר איש וביתו, ע"ש.
בבית יוסף (סי' תרע"א) כתב, נראה שתיקנו (להדליק בבית הכנסת) כן, מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו וכמו שתיקנו קידוש בבית הכנסת משום אורחים דאכלו ושתו בבי כנישתא, וכן כתב הכל בו. וכתב עוד טעם אחר שהוא כדי לפרסם הנס בפני כל העם ולסדר הברכות לפניהם שיש בזה פרסום גדול להשם יתברך וקידוש שמושמברכין אותו במקהלות, וע"ש שהביא דברי הריב"ש שהבאינו לעיל, ע"ש. והנה לכאו' המעיין בדברי הכל בו שהבאינו לעיל לא יראה את הטעם שכתב בהית יוסף בשמו. ונראה דכוונת הבית יוסף לדברי הכל בו בהלכות פסח (סי' נ' – באה"ד) וז"ל: וכן הדין ענין קידוש בבית הכנסת, והטעם לפי שיש בזה פרסום גדול לשם יתברך וקדוש שמו כשמברכין אותו במקהלות ואין בזה משום ברכה לבטלה כיון שמסדרין שם הברכות בפני בקיאין ושאינן בקיאין ודומה למה שנהגו להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת לפרסום הנס בפני כל העם ולסדר הברכות בפניהם גם שיצאו ידי חובתן הרואין שאין להם בית לברך שם, ע"ש.
מקום וסדר ההדלקה
אע"פ שהמדליק בביתו יש לו להניח המנורה בפתח או בחלון הפונה לרשות הרבים, בבית הכנסת אינו כן אלא יש להניח המנורה בכותל דרום או על השולחן שעומד אצל כותל דרום בית הכנסת זכר למנורה שמקומה במקדש בדרום. ומסדר את הנרות ממזרח למערב כעין המנורה שהייתה בבית המקדש בין מזרח למערב (עי' במ"ב סי' סי' תרע"א ס"ק מב'). והמדליק עומד אחוריו לדרום ופניו לצפון, ומתחיל מימינו, שהוא הנר הסמוך לארון הקודש, ושוב מוסיף והולך ומתחיל מהשמאלי ופונה לימינו (שו"ע, רמ"א ומ"ב שם).
ברכות
מברכין בהדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת אפי' שזה רק מנהג, כמו שמברכין על הלל של ראש חודש שאינו אלא מנהג. ואח"כ שמדליק נרות חנוכה בביתו מברך עוד הפעם (שם. ע"ש במ"ב לענין ברכת שהחיינו).
זמן ההדלקה בבית הכנסת
נוהגים להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת בין מנחה לערבית, אפילו מי שנוהג להדליק בזמן צאת הכוכבים, בכ"א בבית הכנסת נוהגין להדליק אחר מנחה בזמן שהציבור מקובצים שם. ומה שאין מדליקים אחר ערבית? משום דאין נכון לעכב הציבור לכך, מפני שצריך כל אחד למהר לילך לביתו ולהדליק נר חנוכה (שם, ע"ש לענין ערב שבת).
הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת בתפלת שחרית
כתב בספר נהר מצרים (לרבי רפאל אהרן בן שמעון. י"ל ב-נא אמון בשנת תרס"ח): פשט המנהג בירושלים ובמצרים להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת גם ביום בתפילת שחרית ופשוט דבלא ברכה הוא, וטעם המנהג לפרסומי ניסא, ומנהג יפה אף נעים. כי יותר מתפרסם הנס בהיות מדליק הנרות ביום שאין להם צורך רק להודיע הנס, מלהדליק בלילה אשר זה דרכינו להדליק נר להאיר בחושך. וגם יהיה מזה תועלת למי שלא הדליק בלילה העובר (שעבר) כי היה בדרך ונאנס שידע בליל הבא כמה נרות הוא מדליק כדי שיברך על הנר הנוסף. וכן בשו"ת מלמד להועיל (לרבי דוד צבי האפפמאנן. או"ח סי' קכא'. י"ל בפרנקפורוט בשנת תרפ"ו) כתב, שכך המנהג בבערלין בכל הבתי כנסיות. ועוד כתב, ומצאתי בספר שדי חמד (ערך חנוכה) שהביא תשובת בנין שלמה, שחקר טעם על מה שנוהגין בכמה מקומות בבתי כנסיות ובתי מדרשות להדליק נרות גם בעת תפלת שחרית על מה הוטבע מנהג זה, ע"ש מה שכתב. ולי נראה דהמנהג נתיסד לפי שברוב פעמים לא דלק בערב כשיעור והשלימו זה בשחרית וכו'. ומ"מ בבית הכנסת דעיר טעם ההדלקה לפרסם הנס גם ביום מדליקין, ע"ש. (נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי)