עליך עיננו כתב:1.תרעב' סק"יא שכתב שמברך רק בזמן פירסום הנס משמע אפילו שהוא לבד.(וכך גם משמע מהשעה"צ בשם המג"א)
2.אם מדליק בפנים מאי שנא זמנו או לא הרי כל הלילה זמנה.וזה בדיוק היתה השאלה.(כמו שהביא שם בשעה"צ)
נראה לי שהבנתי. ונ"ל דהסברא הפשוטה היא שבאמת המדליק בשעת הסכנה על שולחנו, ליכא בזה פרסומי ניסא כלל, ולא היה צריך להדליק, אבל חכמים לא רצו שתישכח תורת הדלקה. ומנא אמינא לה, מדיוקא דברייתא, מניחה על שולחנו ודיו, היינו שמצד עיקר התקנה ל"ה יוצא יד"ח, רק תיקנו דאפ"ה ידליק על שולחנו, וסגי בהכי, דא"א בעניין אחר. ופשיטא דכ"ז הוא כשמדליק בזמנו, דהוא עיקר תקנ"ח, אבל אחר זמנו, מאי מהני. ורק אם מדליק עם ב"ב, דתו איכא פרסומי ניסא לבני הבית, הרי הוא מקיים את תקנ"ח בכל שעה שידליק, כסברת הר"י הזקן.