פורום אוצר החכמה

שבת כג:, שהרגיל בנר יהיו לו בנים תלמידי חכמים

וכתב שם המאירי לבאר:
"לעולם יהא אדם זריז לקיים את המצות ובקלה כבחמורה שאינו יודע מתן שכרן של מצות, ומ"מ יהא לבו סמוך שאין השם מקפח שכר כל בריה ושמדתו לשלם מדה כנגד מדה,
דרך הערה אמרו הרגיל בנר חנוכה דרך חיבוב מצוה ובהערה מפורסמת הויין לו בנים תלמידי חכמים לקיים עליו נר מצוה ותורה אור".
והיינו, שדוקא מי שמדליק מתוך חיבוב מצוה ובהתעוררות הלב (מהו "מפורסמת" בדבריו?).

ובברכת אברהם לג"ר אברהם ארלנגר שליט"א (שבת, ח"א, עמ' קעה בספר) כתב ביאור נפלא בזה, שאינו "סגולה", אלא שילדיו מתחנכים לכל האמונה הגדולה של חנוכה, עיי"ש לשונו הנפלאה
[מי זוכה ראשון להביא דבריו מאוצר החכמה, לטובת הציבור כאן?]

האם לדעת כל הראשונים מיירי בנ"ח דווקא או שיש הסוברים דאה"נ נר שבת?

רש"י שם פי' בשבת, וכ"מ בטור ר"ס רס"ג. אמנם הרבה ראשונים גרסי בגמ' בנר חנוכה, ועי' ברא"ש ובהג' הגר"א שם. וע"ע ספר העיתים סי' י"א.
ובמק"א ביארתי ד' הראשו' דקאי אשבת, וצ"ב השייכות כמו מזוזה לבית וציצית לטלית, ואולי י"ל דנר ביתו משום שלום בית, ואסמכוה אקרא דוידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא והיינו משום שעונת ת"ח מער"ש לער"ש, וע"ע בעט"ז ובב"ח סי' ר"פ, וא"ש.

מהו לשון הרגיל בנר? (בין בנר חנוכה ובין בנר שבת) הא חיובא הוי! (וא"ת דמיירי במהדרין בנ"ח הל"ל "המהדר בנר").
לבקשת ר' עמיחי:

יישר כח.
כעת נראה לי שאין כוונת הברכ"א שהוא רק מצד ההשפעה החינוכית, אלא גם מצד זה.
ונפק"מ לבחור רווק או שילדיו עדיין רכים ולא מבינים ערך המצוה.

אולי כוונת המאירי "מפורסמת" שהתעוררות הלב שלו ("הערה") גם ניכרת לרואים, בני ביתו, ואז מסייע להבנת הברכת אברהם על ההשפעה החינוכית? וצ"ע.

בנותן ענין להביא מש"כ בזה רבי יצחק סגי נהור בן הראב"ד [מובא בשבות יצחק חנוכה] ז"ל:
אמרו רז"ל הזהיר בנר חנוכה הויין ליה בנים זכרים שיהיו ת"ח, והרי כ"ע מדליקין נרות חנוכה ואין כולם ולא רובם זוכין לבנים זכרים ושיהיו ת"ח. אין לתמוה מזה שהאמת הוא חכמים הם אמת ודבריהם אמת, וכפי מה שכל העולם מדליקין נרות חנוכה שרובא יוצאים ידי חובתן, אבל מיעוטא דמיעוטא זהירין להדליק כפי כל פרטי המצוות והדקדוקים, שהזהיר בהדלקתן בכל פרטיה ודקדוקיה יקנה וישיג בכח המצוה ובסגולתה בנים זכרים.
בדבריו מבואר א. שבכלל הסגולה גם זכיה לבנים זכרים לאפוקי נקבות. ב. שרק למקיים המצוה בכל דקדוקיה זוכה לסגולה זו. ג. שזו ענין סגולי ולא חינוכי.

מש"כ במאירי "מפורסמת", נראה כוונתו שאמנם בד"כ עדיף להצניע לכת גם במצוות, אבל במצוה שענינה פירסומי ניסא (גם ובעיקר כלפי אחרים) ראוי שגם מעשה ההדלקה עצמו יהיה בהתעוררות ניכרת.

כתב רבינו יונה באגרת התשובה: אחד מן החכמים היה רגיל לעבור על פתח אחת מנשי הגדולים, והיה רואה שהיתה בעלת הבית זהירה מאוד להדליק נר של שבת בעתו ונר חנוכה בעתו. אמר החכם: באמת תדעו, כי מן הבית הזה יצאו שני אנשים גדולים, ויהי כן, ותלד האשה ההיא שנים מחכמי ישראל שהאירו את העולם בחכמתם, על דבר אשר האירה האשה ההיא נר מצוה בעתו (שבת כג')

ראשית, זכות ראשונים בפרסום דברי ר"י סגי נהור בן הראב"ד הנ"ל שמורה לראב"ד ירושלים הגר"מ שטרנבוך שליט"א שפרסמה בזמנו בספר 'מועדים וזמנים' שלו, ומשם בכמה דוכתי בתשובות והנהגות, ואחריו העתיקו הכל, כשמקור הדברים הוא בקונטרס כת"י למהר"א אזולאי בעל חסד לאברהם.

שנית, יש לציין לדבר מעניין שמצינו בספר 'מועד לכל חי' להגר"ח פאלאג'י על סמך מאמר זה, שרואים אנו שהשוו חז"ל נר שבת ונ"ח בסגולה זו, כמו שסגולת נר שבת שייכת יותר לאשה, כן סגולת נ"ח, ולכן תהא זריזה האשה לתקן הפתילות וליתן השמן בנרות חנוכה, ומכ"ש אם מדלקת ברצון בעלה דתועיל במקצת לבניה שיהיו ת"ח, והדברים מחודשים ביותר. [ושו"ר בהודעה הקודמת שכבר נמצא להם יסוד בדברי רבינו יונה].