הודעהעל ידי מחולת המחנים » ה' מרץ 17, 2016 4:27 pm
מתוך שיחתו האחרונה של רבי אליהו ברוך פינקל זצ"ל, ישיבת מיר, ערב פורים תשס"ח
'רפו ידיהם' - מקבלת עול עמלה של תורה
ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים, לפי שרפו ידיהם מן התורה, ונברר קצת מה זה "רפו ידיהם מן התורה", מהו הלשון ידיים? אומרים בשם הבריסקער רב זצוק"ל שזה רפיון מלכתוב חדושי תורה... יש משמעות אחרת שידיים היינו מלחמתה של תורה. כמו שנא' "המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה" שקאי על מלחמתה של תורה. אך צריך כאן ביאור בכלל מה שייך רפו ידיהם מן התורה, הרי זה היה לפני מתן תורה, עוד לא היה תורה בכלל, אז מה שייך רפו ידיהם?
ובמהרש"א מבואר דקאי על המצוות שקבלו במרה, שבת פרה דינים, שמזה רפו ידיהם. ובלבוש אי' בריש הל' שבת שמה שמזכירים בתפילות שבת "באהבה" קאי על מצות שבת דייקא. כיון שזה קבלו כבר במרה ולא היה ע"ז כפיית הר כגיגית, וזה קבלו באהבה. וגם רש"י פי' בפרשת ואתחנן עה"פ "שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוה ה' אלוקיך" כאשר צוך - קודם מתן תורה במרה. אך גם אחר שנכלל מצות שבת בעשרת הדברות נשאר הרושם של הקבלה מאהבה.
אך הלשון רפו ידיהם מן "התורה" לא משמע כ"כ שקאי אמצוות. אף שיש לשונות אחרים בבעל הטורים ועוד שמובא בהם רפו ידיהם מן המצוות, אך הלשון העיקרי המובא בחז"ל הוא "מן התורה".
אך יש רד"ק ביחזקאל (פרק כ פסוק יג) ולשונו שם "רפו ידיהם מן התורה שקבלנו במרה". אז כבר אפשר לפ' דקאי על לימוד התורה - תורה שקבלנו במרה.
אך גם זה קשה, כי לא מסתבר שהיה איסור של ביטול תורה ע"ז, וכי כבר היה אז הצווי של 'ודברת בם ולא בדברים בטלים', 'והגית בו יומם ולילה', 'ושננתם לבניך'? לא נראה שהיה כבר איסור ביטול תורה, שע"ז נענשו בכזה קפידא של ויבא עמלק.
אז יש 'טיפת דיו' של רש"י ביחזקאל שם שהוא מציאה רבתא ומצוה לפרסם. "רפו ידיהם מלקבל את התורה", הנושא הוא לא מצד רפיון דלימוד התורה, אלא רפיון מלקבל עול תורה.
כל הימים שבין יציאת מצרים למעמד הר סיני, היו ימים של הכנה לקבלת התורה, של קבלת עול תורה, במ"ט ימים שבין יציאת מצרים למתן תורה שכידוע הם כנגד מ"ח קניני התורה, כל יום היה שלב בהכנה לקבל את התורה, והיה רפיון ידים מקבלת עול תורה, וזה "הידיים" שבהם כביכול מקבלים את התורה.
הגאון רבי אייזיק חבר מביא מהגר"א על הפסוק "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל" וח"ו להיפך וגבר עמלק. ומבאר הגר"א הענין של הרמת הידיים, שכשמרים ידו למעלה מן הראש, הוא מעלה אותם מעל האזניים. ומונח בזה קבלת עול תורה בבחינה של הקדים נעשה לנשמע, שתשמע הוא באוזן והנעשה הוא בידיים, וכשמרים היד למעלה הוא הקדמת נעשה לנשמע. כך נצחו במלחמת עמלק כנגד רפיון הידיים.
ולפי"ז מובן הלשון 'רפו ידיהם', שבידיים מונח הכח של הקדמת נעשה לנשמע, הכח של קבלת עול תורה. וכשנתרפו בזה ויבא עמלק, והמלחמה בו הוא רק בכח הידיים. וכדאי' במכילתא סוף בשלח שכשמשה הרים את ידו, בזכות זה יתגברו ישראל לעתיד בכח התורה.
וע"ע בס' משלחן רבי אליהו ברוך סו"פ בשלח