שו"ת יביע אומר, ט, או"ח, ע
והנה במגילה (ז ב) איתא, אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי. ופירש רש"י, זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו, ובשניה סועד חבירו עמו. ע"כ. והקשה ע"ז מרן הב"י (ס"ס תרצה), שאם כן לא היו מקיימים מצות משלוח מנות, וא"ת שהיו שולחים ג"כ מנות, א"כ מאי קמ"ל. והר"ן פירש שלא היה לאחד מהם כדי שיוכל לשלוח לחבירו ולהשאיר לעצמו, לפיכך היו שולחים כל אחד סעודתו זה לזה כדי לאכול סעודת פורים, ולקיים מצות משלוח מנות. ע"כ. וכתב ע"ז הרמ"א בדרכי משה, ולא ידעתי מאי קשיא ליה למר, שאפילו אי ס"ל דבעינן משלוח דוקא, ובעי שלוח ממש, ולכן אם אוכל עם חבירו לא יצא, מ"מ לק"מ, שאפשר דרש"י ס"ל דמשלוח לאו דוקא, אלא הוא הדין אם אוכל עם חבירו, דמאי שנא אוכל עמו בביתו או ששלח אליו וכו'. ולכן אין לדחות פירוש רש"י מפני קושיתו. ע"כ. ולכאורה נראה דפליגי רש"י והר"ן, וכן מרן והרמ"א, אי בעינן "משלוח" בדוקא. [וע' בשו"ת זקן אהרן הלוי סי' ריד]. אולם בשו"ת נחלת בנימין (סי' קלו) כתב, דלכ"ע בנותן המנות מידו ליד חבירו יוצא י"ח רק נחלקו אם צריך שיהיה הדבר ניכר אם הוא מקיים משלוח מנות, דהר"ן ס"ל שצריך לשלוח המנות לרעהו שיאכלם בביתו, ולא מהני אם הוא סועד בהם על שלחן חבירו, אבל אם נתן המנות מידו ליד חבירו ע"מ שהמקבל יאכלם בביתו, בודאי יוצא י"ח, ורש"י ס"ל שאפילו הוא סועד בהם על שלחן המקבל יוצא י"ח, שאע"פ שאין קיום המצוה ניכר, מ"מ יוצא י"ח. ע"ש. וכ"כ בשו"ת קב חיים (סי' נו). ע"ש. ובשו"ת קרית חנה דוד ח"א (חאו"ח סי' קכה) כתב דהתם לא מיירי בדין משלוח מנות, אלא להשמיענו שסעודת פורים תהיה יחד עם רעים אהובים, להרבות השמחה, וכדכתיב משפחה ומשפחה. ולא יחידי. ע"ש. וכבר כתב כן בחידושי אנשי שם סביב הרי"ף, והאליה רבה (סי' תרצה סק"י). וכן הובאו בילקוט הגרשוני (סי' תרצה סק"ז). ע"ש. וע' בספר מאורי אור (עוד למועד, דף קכט סע"א) שכתב, ומסתברא שהמזמין עני לאכול על שלחנו יוצא י"ח משלוח מנות, דלאו דוקא שליחות בעינן. וכמ"ש בנחמיה ושלחו מנות לאין נכון לו. וכן הרמב"ם כתב שחייב להאכיל לעניים, ולא הזכיר שליח דוקא, ואולי בפורים קפדינן לשלוח דרך כבוד. ע"כ.
שו"ת דברי יציב, או"ח, רצז
ובזה אמרתי דבר נחמד בש"ס מגילה דף ז' ע"ב רב אשי הוה יתיב קמיה דרב כהנא נגה ולא אתו רבנן וכו' עיין שם, ולכאורה למה לא מיהרו כל אחד בסעודתו. אלא משום דהחיוב לסעוד ביחד ולהרבות בסעודה, ולכן הוא שלא ידע דסעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא לא ידע ג"כ מזה ולכן שאל למה אינם נחפזים לבוא. וביתר שאת י"ל, דלמה הוא עצמו לא היה טרוד בסעודת פורים, אלא דס"ל שתלמוד תורה דרבים דוחה עשה דיחיד דסעודת פורים, וכל זה לפי דעתו שלא ידע דעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו, וא"כ לא ידע שהחיוב במשפחה ומשפחה ולקבץ חביריו, וממילא ס"ל דלא הוה עשה דרבים ות"ת דרבים דוחה אותה ודו"ק.
מחשבות חרוץ לרצ"ה מלובלין, יט
ובכל פורים יש התנוצצות מאותו אור דזביחת היצר ותיקון התחלת החטא. ועל כן נקרא ימי משתה דלא נקרא כן שום יום טוב דהוא רק זמן שמחה ולא זמן משתה. שזה אין ראוי בעולם הזה וכל זמן שיצר רע בעולם אלא לרשעים שהפיזור הנאה להם והנאה לעולם (סנהדרין ע"א ב) והמשתה שמסיטרא דרע גורמת פיזור ופירוד ולא התחברות והתאחדות. והכינוס לצדיקים דהנאה להם והנאה לעולם אינו בא על ידי המשתה ואין המשתה גורמת הכינוס וההתחברות רק הכינוס גורם המשתה. כמו כשנתכנסו אחי יוסף עם יוסף ונתחברו יחד אחר כך שתו יין. וכן בימי מרדכי ואסתר דנקהלו היהודים בעריהם לעמוד על נפשם זהו הכינוס לצדיקים דנתחברו יחד. וכן לעתיד תיקנו להיות עושים משפחה ומשפחה מדינה וגו' היינו להתחבר יחד. וכן משלוח מנות וגו' הוא בשביל התחברות. ובזה זוכין שיוכלו לטעום ממשתה דלעתיד שהוא ההסתלקות היצר רע מלב לגמרי בשלוש עבירות עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים הנמשכים משלושה יצרים הנזכרים. שגרמו חורבן בית ראשון וכנגדן שנאת חנם השקול נגד כולם שגרם חורבן בית שני. ואז בתחילת בית שני התעוררו לתקן זה שכשיתוקן זה שיהיו כל ישראל בהתחברות יחד יהיה תיקון הכל. וטוב לב משתה תמיד והם פעלו שמץ מזה בפורים:
שפת אמת לפורים, תרמ"א (וכן תרנ"ג, ד"ה בפסוק עם אחד;
איש יהודי יחידי כו' ע"ש במדרש. כי כשבני ישראל נעשין אגודה אחת אין לעמלק שליטה בהם. רק ברפידים. ולכן הלשין המן עם אחד מפוזר ומפורד. שכל כח שלהם האחדות. ועתה הם מפורד. והאמת כן הי' על ידי החטאים נתעורר כח עמלק ואינו מניח להם להתאחד. ולכן נאמר כנוס כו' כל היהודים. להקהל ולעמוד על נפשם. הכל ע"י הכינוס והקהילה. ומרדכי הצדיק איחה אותם ונתאחדו ע"י כי היה לו כח האחדות כנ"ל. לכן נק' יחידי. כלל כל היהודים. וכן בכל פורים מתעורר כח האחדות וע"ש זה קבעו המצות קריאה בצבור משפחה ומשפחה כו'. שבזמן הבית היו מתאחדים ממש במקום אחד. ועתה בגלות התאספות כל מקום ומקום בכח מצות אלו. משלוח מנות ומתנות לאביונים. הכל בעבור האחדות כנ"ל. וכן אומרים בראותם יחד תכלת מרדכי בכח האחדות כנ"ל:
אמנם ראה שו"ת חתם סופר, א, או"ח, קצו, שתוכ"ד כתב (וע"ע שו"ת בית שערים, או"ח, קעז):
אדרבא לפ"ז יש להביא ראיה לרבינו אפרים, דאיך עלה על דעת ר' זירא ששום אדם לא יאכל סעודת פורים עם בני ביתו מפני הסכנה אלא יתבודד בחדרי חדרים, אלא ע"כ מאותה שעה נתבטלה מצוה דבסומי בפוריא ורק להזמין תלמיד חכם אצלו אינו נכון, משום שאינו ניכר וכנ"ל. ויש לדחוק ולומר שאין חשש סכנה עם בני ביתו דלבו גס בהם וגייסי אהדדי, רק רעים אחרים המרבים התעוררות ושמחה איכא סכנה. והנה פ"ק דמגילה [ג' ע"א] אמרינן משפחה ומשפחה לאתויי משפחות כהונה ולוים שמבטלים עבודתן וכו', והנה רש"י בפי' מגלה [ט' - כ"ח] כתב ע"ד פשוט שיתאספו משפחות וישמחו בפורים, וא"כ קשה מנ"ל לש"ס ללמוד מזה דמבטלים עבודתן הא אפשר לפרש כפשוטו, אלא ע"כ ס"ל לש"ס כיון דמצוה לבסומי אין נכון להתאסף משפחות משפחות אלא כל אחד עם בני ביתו.
