פורום אוצר החכמה

בשנה זו (תשע"ב) יחול פורים דמוקפים ט"ו באדר בערב שבת קודש, כתב הרמ"א1: כשחל פורים ביום שישי יעשו הסעודה בשחרית משום כבוד השבת. וכתב במ"ב2: והיינו קודם חצות היום לכתחילה. וביד אפרים כתב בשם מהרי"ל להתיר קודם תחילת שעה עשירית. (בשעות זמניות)
יש הנוהגים בכהאי גוונא עקב כך שבבוקרו של יום לאחר קריאת המגילה עסוקים הם עד הצהרים במצוות מתנות לאביונים ובמשלוחי מנות3 ולאחמ"כ תפילת מנחה, ולאחמ"כ מתכוננים לשבת, ואח"כ אין באפשרותו לאכול סעודת פורים כמו שמבוא' בהלכה מפני שלא יוכל לאכול סעודת ליל שבת שהיא סעודת מצוה. ואשר על כן נוהגים הם "פורס מפה ומקדש" דהיינו מתחילים את סעודת פורים קודם שעה תשיעית (שעות זמניות, מפני שלאחמ"כ אסור כבר לאכול סעודה מפני כבוד השבת, עי' שו"ע סי' רמט' סעי' ב' ומ"ב שם). נוטלים ידיים ואוכלים כביצה לחם ועוד, כמחצית השעה קודם השקיעה האשה מדלקת נרות, והבעל מקבל את השבת ע"י דיבור או ע"י אמירת (עי' במ"ב סי' רסא' ס"ק כא') ואז פורס הוא מפה על הפת הנמצאת על השולחן ואינו צריך להביא לחם משנה, וי"א שצריך הוא להביא לחם משנה. (ולכסותם) ומוזג כוס יין ומקדש ויכולו וכו', ואם כבר שתה יין בתחילת הסעודה אינו מברך כעת שוב 'בורא פרי הגפן' אלא ממשיך עד 'מקדש השבת'. ושותה ומחלק לכל המסובין, ואינו צריך לברך שוב על הפת מפני שכבר בירך בתחילת הסעודה, אך צריכים כולם עתה לאכול כביצה (עי' מ"ב סי' רצא' ס"ק ב') מן החלה מפני שאין קידוש אלא במקום סעודה וממשיך בסעודתו, ולאחר צאת הכוכבים ממשיך לאכול סעודתו ויקפיד לאכול אז עוד פת או מזונות קצת יותר מכביצה ומתכוין לצאת בזה גם יד"ח סעודת שבת, ויצא יד"ח סעודת פורים וסעודת שבת. ולאחר ברכת המזון מתפלל ערבית. (יוצא לנו למסקנא שצריך לאכול מתחילת הסעודה לכל הפחות ג' כזיתים, א' בתחילת הסעודה. ב' לאחר הקידוש. ג' לאחר צאת הכוכבים. (עי' מ"ב סי' רסז' ס"ק ה')
ועתה נשאלת השאלה מה מזכיר בברכת המזון, האם רק 'רצה' כי עכשיו שבת ולא פורים, או רק 'על הניסים' כי בתר תחילת הסעודה אזלינן4, או שאומר גם 'על הניסים' וגם 'רצה'. כתב המשנה ברורה5: כשחל פורים בערב שבת ומשכה סעודתו עד הלילה חייב להזכיר של עכשיו דהיינו רצה וא"כ איך יאמר על הניסים דהוי תרתי דסתרי וכיון דאין הזכרת על הניסים חמור כל כך לכן יאמר רק של שבת6.
אמנם המאירי7 כתב: ואף אנו ואבותינו נוהגים בפורים שחל להיות ערב שבת שמתחילין בסעודה מבעוד יום עד שיקדש היום ופורסין מפה ומקדשין וגומרין את הסעודה ומזכירין בה של פורים מטעם זה שהרי אף חמשה עשר יום נס הוא והדין נותן להזכיר בה של פורים אף על פי שעבר יום ארבסר בשעת הברכה הא בשאר סעודות שבערבי שבתות וימים טובים וראשי חדשים ומוצאיהם הכל הולך כשעת הברכה ואפילו אכל מבעוד יום ושכח ולא בירך ומשחשיכה נזכר מברך כראוי לשעת הברכה, ועי"ש. ולפי דברי המאירי אם ט"ו חל בערב שבת ופרס מפה וקידש, בברכת המזון לא יאמר 'על הניסים' אלא רק 'רצה' משום שט"ז אינו יום נס, אמנם בספר מנהגי ארץ ישראל8 כתב: וכשחל פורים בערב שבת המנהג היפה והנעים הוא לעשות הסעודה בערב אחר תפלת המנחה ובאמצע הסעודה פורס מפה ומקדש וחוזר ואוכל סעודת שבת. וכן כתב מהריק"ש בהגהותיו ואחר כך מברכים זמן ואומר על הניסים דבתר התחלת הסעודה אזלינן כדפסק מרן9 ואח"כ מתפללים ערבית של שבת וזו היא הדרך היותר ישרה, וכן הוא מנהגינו בעיה"ק ירושלם ת"ו. מבוא' מדבריו שגם אם חל ט"ו בערש"ק ופרס מפה וקידש בליל ט"ז אומר גם 'על הניסים'.
מקורות וציונים
1. סי' תרצ"ה סעי' ב'. 2. ס"ק י'. 3. עי' מ"ב סי' תרצ"ה ח'. 4. עי' שו"ע תרצ"ה ג'. 5. תרצ"ה ס"ק ט"ו. 6. עי' בשער הציון אות י"ט. 7. כתובות ז' ע"ב. 8. פורים-י"ח. 9. בסימן תרצ"ה.
(מאמר זה מבוסס על מאמר שהתפרסם בעלון 'שערי יושר' ע"י ר"א פלשניצקי בשנת תשס"ח שפורים דפרזים חל ביום ו')
ואת אחי אני מבקש, האם אפשר לנהוג זאת בשנה זו? וא"כ מדוע לא שומעים על כך?

שמעתי שאלו שנהגו לפרוס מפה ולקדש, עשו זאת רק במוצאי פורים דפרזים שהוא עדיין ליל פורים דמוקפין, אבל לפלוש לשבת שאחרי פורים בכל מקום אין ענין.

מספר מנהגי ארץ ישראל (המובא בדברים) מוכח להדיא שגם בפורים דמוקפין עשו 'פורס מפה', ע"ש.

זכורני שמרן הגר"ש דבליצקי שליט"א כתב שאין לנהוג כן אפילו בפורים דפריזים

הבונה כתב:שמעתי שאלו שנהגו לפרוס מפה ולקדש, עשו זאת רק במוצאי פורים דפרזים שהוא עדיין ליל פורים דמוקפין, אבל לפלוש לשבת שאחרי פורים בכל מקום אין ענין.

אם אין ענין אזי בכל שנה אין בזה ענין, והמנהג הוא לא כן, אלא ממשיכים סעודת פורים אל תוך הלילה. וכידוע אצל החסידים שמתחילים הסעודה לקראת לילה.
אמנם מה שהובא לעיל בשם המאירי, שמזכיר על הניסים בברכת המזון משום שהוא ליל חמיסר, זהו דווקא בפרזים, אבל במוקפים זה כמובן לא שייך.

ובכ"א בספר מנהגי א"י כתב כן לומר על הניסים בליל שבת, ע"ש.

אין לעשות כן מפני שיפסידו ערבית בציבור [ואף בקהילות שמארגנים ערבית אחר הסעודה, הנה שכור אסור בתפילה, וצריך לישן להפיג יינו, וצריך לקרוא ק"ש קודם שינתו, ואף אם ימצא מעורר ציבור כבר צ"ע אם יהי' לו]. ע"כ יצא שכרו בהפסדו.

מנהגו של רבינו פרץ מקורביל

לגבי תפילת ערבית במוצאי פורים, שהעיר לזה ס"ק, הנה היה מנהג נפוץ כבר מזמן הראשונים להתפלל ביחיד במוצאי פורים, ראה מה שציינתי בעוניי בלקט יושר הנדפס מחדש, מהד' מכון שלמה אומן, עמ' שס ובהערה 244.

ולגבי פורס מפה ומקדש, ראה בשו"ת מהרי"ל סי' נו [בשואל שם, ומהרי"ל לא התנגד, עיי"ש], שהוא רק בדיעבד, אלא שיש לו צד לומר שפורים שחל בע"ש נקרא בדיעבד.

שמעתי פעם על הגמ' ריש ערבי פסחים הגם לכבוש את המלכה עמי בבית, שהיה בפורים שחל בע"ש שאז היו רגילים לעשות כן, ואמר לו מעניני דיומא.

ובלקט יושר עמ' 156, ובמהד' מכון שלמה אומן מכון ירושלים עמ' שנג, ש"אין נוהגין לקדש על השלחן".

אליהוא כתב:שמעתי פעם על הגמ' ריש ערבי פסחים הגם לכבוש את המלכה עמי בבית, שהיה בפורים שחל בע"ש שאז היו רגילים לעשות כן, ואמר לו מעניני דיומא.

כ"ה בשיחות הרצי"ה בשם אביו.

בראשית הדברים ברצוני להבהיר שהדברים הנאמרים במאמר זה הם הדברים הכתובים כהוייתם, אך להלכה למעשה כל אחד ישאל את רבו אם נכון לעשות מה שכתוב להלן, מפני שרבים הם ההלכות בזה הענין ויכולים לבוא לידי מכשול ח"ו.
בשנה זו (תשע"ח) יחול פורים דמוקפים ט"ו באדר בערב שבת קודש, וכתב הרמ"א ( סי' תרצ"ה סעי' ב'): כשחל פורים ביום שישי יעשו הסעודה בשחרית משום כבוד השבת. ובמ"ב ביאר (ס"ק י'): והיינו קודם חצות היום לכתחילה. וביד אפרים כתב בשם מהרי"ל להתיר קודם תחילת שעה עשירית (בשעות זמניות).
יסוד הדברים
יש נוהגים בכהאי גוונא עקב כך שבבוקרו של יום לאחר קריאת המגילה עסוקים הם עד הצהרים במצוות מתנות לאביונים ובמשלוחי מנות (עי' מ"ב סי' תרצ"ה ח') ולאחמ"כ תפילת מנחה, וההכנות לשבת קודש לשבת ועוד, ואז לכאו' אין באפשרותו לאכול סעודת פורים כמו שמבוא' בהלכה מפני שלא יוכל לאכול בסעודת ליל שבת. ואשר על כן נוהגים הם 'פורס מפה ומקדש' (עי' היטב בגמ' פסחים ק' ע"ב. וע"ע בשו"ע סי' ער"א) וז"ל הרמב"ם בהלכות שבת (פרק כט'): מי שהיה אוכל בערב שבת וקדש עליו היום והוא בתוך הסעודה פורס מפה על השולחן ומקדש וגומר סעודתו ואחר כך מברך ברכת המזון, ע"ש. וכך נהגו חלק מן הראשונים בפורים שחל ביום ו' כמבואר לקמן בדברי המאירי. וגם בספר אורחות חיים (מובא בבית יוסף סי' תרצ"ה) וז"ל: פורים שחל להיות בערב שבת עבדינן סעודת פורים מבעוד יום ובלילה צריכין לקדושי, וצריכין נמי למיטעם מידי בתר קידושא, עכ"ד. וכן הוא במרדכי (מובא במג"א הל' פורים סי' תרצ"ה ס"ק ט').
סדר הדברים
מתחילים את סעודת פורים קודם שעה תשיעית - שעות זמניות. (והטעם, מפני שלאחמ"כ אסור כבר לאכול סעודה מפני כבוד השבת, עי' שו"ע סי' רמט' סעי' ב' ומ"ב שם. ואפשר שבכה"ג של פורס מפה ומקדש מותר אפי' אחר שעה תשיעית, מפני שמצרפים סעודת פורים עם סעודת ליל שבת). נוטלים ידים לסעודת פורים, ואוכלים כביצה לחם (עי' מ"ב סי' רצא' ס"ק ב') ושאר מאכלים, וכארבעים דקות (כמנהג י"ם) או פחות מכך קודם השקיעה, ואפשר כבר מפלג המנחה, האשה מדלקת נרות, והבעל מקבל את השבת ע"י דיבור (עי' במ"ב סי' רסא' ס"ק כא'), ואז פורס הוא מפה על הפת הנמצאת על השולחן (עי' שו"ע סי' רעא' סעי' ט'), ואינו צריך להביא לחם משנה, וי"א שצריך הוא להביא לחם משנה (ולכסותם). ומוזג כוס יין ומקדש ויכולו וגו', ואם כבר שתה יין בתחילת הסעודה אינו מברך כעת שוב 'בורא פרי הגפן' אלא ממשיך עד 'מקדש השבת'. ושותה ומחלק לכל המסובין, ואינו צריך לברך שוב על הפת מפני שכבר בירך בתחילת הסעודה, אך צריכים כולם עתה לאכול כביצה, (עי' מ"ב סי' רצא' ס"ק ב') מן החלה מפני שאין קידוש אלא במקום סעודה וממשיך בסעודתו. ולאחר צאת הכוכבים ממשיך לאכול סעודתו ויקפיד לאכול אז עוד פת או מזונות קצת יותר מכביצה ומתכוין לצאת בזה גם יד"ח סעודת שבת, ויצא יד"ח סעודת פורים וסעודת שבת. ולאחר ברכת המזון מתפלל ערבית. דהיינו תחילת סעודתו הייתה סעודת פורים והמשיכה לסעודת שבת. (יוצא לנו למסקנא שצריך לאכול מתחילת הסעודה לכל הפחות ג' כזיתים, א' בתחילת הסעודה. ב' לאחר הקידוש. ג' לאחר צאת הכוכבים - עי' מ"ב סי' רסז' ס"ק ה').
איזה הזכרה אומר בברכת המזון
ועתה נשאלת השאלה העושה 'פורס מפה ומקדש' מה מזכיר בברכת המזון, האם רק 'רצה' כי עכשיו שבת ולא פורים, או רק 'על הניסים' כי בתר תחילת הסעודה אזלינן (עי' שו"ע תרצ"ה ג'), או שאומר גם 'על הניסים' וגם 'רצה'. כתב המשנה ברורה (תרצ"ה ס"ק ט"ו): כשחל פורים בערב שבת ומשכה סעודתו עד הלילה חייב להזכיר של עכשיו דהיינו רצה וא"כ איך יאמר על הניסים דהוי תרתי דסתרי וכיון דאין הזכרת על הניסים חמור כל כך לכן יאמר רק של שבת. [עי' בחיי אדם כלל קנה' סעי' לב'. ובשער הציון אות י"ט. וע"ע במ"ב סי' קפח' סעי' לג'. המ"ב בדבריו לא ביאר לנו איך נמשכה סעודתו עד הלילה, דהיינו שהתחיל סעודתו בהיתר ונמשכה סעודתו ולא בירך ברכת המזון ופתאום הוא רואה שעכשיו ליל שבת, או שלכתחילה כוונתו הייתה לעשות 'פורס מפה ומקדש' כמו שביארנו לעיל והמשיך סעודתו בליל שבת].
המאירי (כתובות ז' ע"ב) כותב אודות יום י"ד באדר 'פורים דפרזים' שחל להיות בער"ש, וז"ל: ואף אנו ואבותינו נוהגים בפורים שחל להיות ערב שבת שמתחילין בסעודה מבעוד יום עד שיקדש היום, ופורסין מפה ומקדשין, וגומרין את הסעודה ומזכירין בה של פורים מטעם זה שהרי אף חמשה עשר יום נס הוא, והדין נותן להזכיר בה של פורים אף על פי שעבר יום ארבסר בשעת הברכה הא בשאר סעודות שבערבי שבתות וימים טובים וראשי חדשים ומוצאיהם הכל הולך כשעת הברכה ואפילו אכל מבעוד יום ושכח ולא בירך ומשחשיכה נזכר מברך כראוי לשעת הברכה, ע"ש. (עי' במג"א סי' תרצה' ס"ק ט' מה שכתב בשם המרדכי) ולפי דברי המאירי אם ט"ו חל בערב שבת ופרס מפה וקידש, בברכת המזון לא יאמר 'על הניסים' אלא רק 'רצה' משום שט"ז אינו יום נס. אמנם בספר מנהגי ארץ ישראל (פורים - י"ח) כתב: וכשחל פורים בערב שבת המנהג היפה והנעים הוא לעשות הסעודה בערב אחר תפלת המנחה ובאמצע הסעודה פורס מפה ומקדש וחוזר ואוכל סעודת שבת. וכן כתב מהריק"ש בהגהותיו ואחר כך מברכים זמן ואומר על הניסים דבתר התחלת הסעודה אזלינן כדפסק מרן (בסימן תרצ"ה) ואח"כ מתפללים ערבית של שבת וזו היא הדרך היותר ישרה, וכן הוא מנהגינו בעיה"ק ירושלם ת"ו. מבוא' מדבריו שגם אם חל ט"ו בערש"ק ופרס מפה וקידש בליל ט"ז אומר גם 'על הניסים'. אמנם בסוף הספר שם הביא ממרן הגרש"ז אויערבך, שהמדקדקים נוהגים כהרמ"א לעשות הסעודה קודם חצות. (נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי)

דובבת כאן.

עושה חדשות כתב:דובבת כאן.

המאמר החדש, עבר שיפוץ מן היסוד

אריה הכהן כתב:סדר הדברים
מתחילים את סעודת פורים קודם שעה תשיעית - שעות זמניות. (והטעם, מפני שלאחמ"כ אסור כבר לאכול סעודה מפני כבוד השבת, עי' שו"ע סי' רמט' סעי' ב' ומ"ב שם. ואפשר שבכה"ג של פורס מפה ומקדש מותר אפי' אחר שעה תשיעית, מפני שמצרפים סעודת פורים עם סעודת ליל שבת).

יישר כח על כל העבודה הנאה
אשמח לקבל מקור של המשפט שהדגשתי, תודה.

האם פורס מפה ומקדש הוא לכתחילה
להתחיל סעודת פורים שעה אחת קודם חשיכה לכתחילה, או הוא רק בדיעבד, אם נטל ידיו לסעודה אין צריך להפסיק סעודתו?

2) בברכת המזון (אחר חשיכה) אומרים על הניסים או רצה?

אצרן כתב:האם פורס מפה ומקדש הוא לכתחילה
להתחיל סעודת פורים שעה אחת קודם חשיכה לכתחילה, או הוא רק בדיעבד, אם נטל ידיו לסעודה אין צריך להפסיק סעודתו?

2) בברכת המזון (אחר חשיכה) אומרים על הניסים או רצה?

1. משנה ברורה ועוד אומרים שלא לכתחילה, אבל אם עושה מחצות או שעה עשירית יתכן שכבר לא כ"כ טוב, והאמת שהתאבון בפרט לאסטניסים ולאנשים בוגרים שהעיכול אצלם איטי זה מאד קשה, ריבוי הסעודות, וכן יש שתמיד מאחרים הסעודה, כי דרכם כך, ולכן עושים גם ביום שישי מאוחר
לעניין רצה ועל הניסים, משנה ברורה רק רצה, וזה פשוט כי אחר צא"כ זה יום השבת, וא"א לומר תמיד עה"נ רק מפני שנמשך, אחר התחלה, אבל כאן זה תרתי דסתרי, ויש שלא חשו לזה גם בר"ח שחל להיות במצו"ש, ונוהגים כהט"ז שאין חשש לתרתי, והם יגידו גם על הניסים
אלו שחוששים יכולים להוסיף בהרחמן, (אם נוהגים לומר בשבת) או לומר מזמור תודה באמצע הסעודה (עי' בספר פורים משולש להגרש"ד דבילצקי איזה מזמור עפ"י רמ"ע מפאנו)
בכל זאת יש להוסיף שכיון ועכ"פ זה טו אפשר להקל יותר לומר עה"נ, בפרט בערי ספיקות, או אפי' חשש ספיקות אפשר לצרף בדוחק גם זאת.
להפסיק הסעודה א"צ לעולם מהדין
ללכת להתפלל באמצע, לספרדים לדעת המחבר עפ"י הגאונים והרמב"ם א"א, אבל האשכנזים מקלים
להתפלל באמצע בבית אין בעיה רק לרבי יו"ט משום הפסק
להתפלל אחר כך ביחידות, זה דווקא אולי ראוי כי לפעמים עיפיים מהיין, ואין ראוי לעמוד ובפרט בשבת..
ואם יש לו מנין מאוחר, ראוי להדר שהלא אמרו יין קשה שינה מפגיתו, אבל גם דרך, ואם אוויר טוב מצננו
פורים שמח

ביורשלים שבה יצא פורים בער"ש כמה פעמים בזמן האחרון עשו בהרבה מקומות מניין נוסף בליל שבת בשעה מאוחרת.

האם יש דיעה שאפשר לומר על הניסים בברהמ"ז כשעשו פורס מפה והפסיקו באמצע גם לתפילת ערבית

כמדומה שלא (ראה שו"ע אדה"ז סי' קפח סי"ז, וש"נ).

מאירי כתובות ז ע"ב

אך לא התפללו ערבית מקודם, ופשוט.

גימפעל כתב:

עומק הפשט 301 תצוה תשפ''א - פורס מפה ומקדש בפורים.pdf

האם יש אפשרות להעלות או לשלוח קישור לקונטרס "פריסת שלומים" המוזכר כאן

לבי במערב כתב:אך לא התפללו ערבית מקודם, ופשוט.

אינו מוכח מדברי המאירי

בברכה המשולשת כתב:

גימפעל כתב:

עומק הפשט 301 תצוה תשפ''א - פורס מפה ומקדש בפורים.pdf

האם יש אפשרות להעלות או לשלוח קישור לקונטרס "פריסת שלומים" המוזכר כאן

כאן תיקייה בגוגל של המקורות: https://www.jumbomail.me/l/he/gallery/3 ... 3838673D3D

אהרן תאומים כתב:אינו מוכח מדברי המאירי

עצם זה שלא הזכיר התפלה תוך הסדר - מוכיח שלא התפללו מקודם; ואת"ל, עכ"פ סברא הוא - דודאי תרתי דסתרי לא עבדי.

לבי במערב כתב:

אהרן תאומים כתב:אינו מוכח מדברי המאירי

עצם זה שלא הזכיר התפלה תוך הסדר - מוכיח שלא התפללו מקודם; ואת"ל, עכ"פ סברא הוא - דודאי תרתי דסתרי לא עבדי.

"סברת" זה לא הוכחה, ומצינו נוהגים לגבי תפילת מנחה מעריב בצמידות בזמן תרתי דסתרי

מעמיד ומקשה.

גימפעל כתב:

בברכה המשולשת כתב:

גימפעל כתב:

עומק הפשט 301 תצוה תשפ''א - פורס מפה ומקדש בפורים.pdf

האם יש אפשרות להעלות או לשלוח קישור לקונטרס "פריסת שלומים" המוזכר כאן

כאן תיקייה בגוגל של המקורות: https://www.jumbomail.me/l/he/gallery/3 ... 3838673D3D

תודה רבה!

לבי במערב כתב:אך לא התפללו ערבית מקודם, ופשוט.

למה התפללו גרוע מעשו קידוש.

בברכה המשולשת כתב:זכורני שמרן הגר"ש דבליצקי שליט"א כתב שאין לנהוג כן אפילו בפורים דפריזים

בכלל. על פי הקבלה!
יש עניין לאכול את סעודת פורים.
מוקדם בבוקר! עד לחצות היום!

גימפעל כתב:כאן תיקייה בגוגל של המקורות: https://www.jumbomail.me/l/he/gallery/3 ... 3838673D3D

נתבקשתי להכניס:

אם אפשר להעלות שוב (פג תוקף).

ראיתי בעלון סדיגורא ב"ב, שב5.15 עלה אחד החסידים והדליק נרות בברכה. היכן מצינו לברך על הדלקת נרות שבת בבהכ"נ?

יוסף חיים אוהב ציון כתב:ראיתי בעלון סדיגורא ב"ב, שב5.15 עלה אחד החסידים והדליק נרות בברכה. היכן מצינו לברך על הדלקת נרות שבת בבהכ"נ?

כנראה היו שאכלו שם סעודה.

הבאר ההיא כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:ראיתי בעלון סדיגורא ב"ב, שב5.15 עלה אחד החסידים והדליק נרות בברכה. היכן מצינו לברך על הדלקת נרות שבת בבהכ"נ?

כנראה היו שאכלו שם סעודה.

הם נפטרים בהדלקת נשותיהן כמבואר בפוסקים.
הרי חזרו לביתם.

מתי חזרו לביתם?
אם שילבו בין סעודת פורים לסעודת ליל שבת הרי שאת סעודת ליל השבת הם אכלו בבת הכנסת.
באילו פוסקים מצאנו שנשים פוטרות את בעליהן מחיוב הדלקת נרות במקום האכילה של הבעלים כאשר הנשים מדליקות במקום אחר?

על כב' להביא ראיה להיפך מדברי.

ראה שו"ע אדה"ז סי' רסג ס"ט:

אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ – אֵינוֹ נִפְטָר בְּבִרְכַּת אִשְׁתּוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד שָׁם בְּמָקוֹם שֶׁמִּתְאָרֵחַ.