פורום אוצר החכמה

המהרש"א פי' (ח"א מגילה ז.) שאינו מבדיל בין ברכת מרדכי שזכה לשני עולמות לבין ארור המן שאיבד אפילו את העה"ז.
וכשראיתי דבריו התעוררתי לפרש על פי דרכו פירוש פשוט ומתקבל יותר, שמדובר באמת בהבדל בין גדולת המן [בתחילתו] לגדולת מרדכי, שכלפי חוץ שניהם שוים, אלא שמי שיש בו דעת יודע שזה סופו לאבדון ככל רשע וטוב לו, וזה מבורך באמת. ושיעור השכרות הוא שלא יהיה באדם דעת להבין זאת אלא יהיה ככסיל שעליו נאמר לגבי ענין זה ממש, כסיל לא יבין את זאת בפרוח רשעים.

אמנם לפי שתי המהלכים לא נתבאר מהו שורש ועומק הענין, ומדוע צריך להשתכר בפורים דווקא כשיעור זה. ויש בזה בבעלי האגדה מהלכים לעשרות, ואקווה ע"י חבר הת"ח דכאן לקבץ כמה מהמעולים שבהם.

בספר סדר היום (סדר פורים, בסופו) הביא טעם, לפי שהמן הרשע ביקש להשמיד להרוג ולאבד ולשפוך דם היהודים, לכן אנו נוהגים לעשות ענין קרוב לזה מתוך שמחה, דהיינו שאנו שותים הרבה יין ומשתכרים עד שנשארים כמתים מושכבים ארצה.

ועוד, כי המן הרשע חשב לשפוך דם היהודים, לכן אנו נוהגים להוסיף דם על דמינו ע"י שתיית יין, עכ"ד.

והנה דבר נחמד שכתב בספר תורת משה נתן [להג"ר משה נתן נטע הלוי זצ"ל אבד"ק יארמאט] (לפורים), דהנה אחר שתלו את המן על העץ, נפל פחד על יושבי המדינות, עד שכתוב (אסתר ח, יז) ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם. אבל מרדכי רצה לבחון מי הוא אשר מתגייר באמת לשם שמים, ומי שעושה כן רק לפנים, ובאמת שנאתו בלבו נגד ישראל, ובמה יובחן אם הוא גר צדק, לכן עלה בלבו דבר חכמה, הלא אמרו חז"ל (עירובין סה.) נכנס יין יצא סוד, ולכן גזר גזירה על היהודים שיקהלו וישתו הרבה יין וישתכרו, ועל ידי כן מי שהיה יהודי בלב ונפש, גם בעת שהיה שיכור יהיה צועק ברוך מרדכי וארור המן, אבל מי שנתגייר ולבו בל עמו, כשהיה שיכור יצא הסוד, ויוציא מפיו את אשר עם לבבו, ויקלל את מרדכי ויברך את המן, ואז מיד יהרגוהו, והיה זה עצה נכונה מאוד. ומכיון שהוקבע בגזירת מרדכי לשתות יין הרבה בעת ההוא, לא זז המנהג ממקומו, ומנהגן של ישראל תורה היא. ועם כל זה זיל בתר טעמא, למען לבוא אל האמת מי הוא גר צדק, ועתה לא שייך בחינה זאת, לכן אמר רבא מיחייב איניש לבסומא בפוריא רק עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, אבל בין ארור המן לברוך המן בוודאי צריך שידע החילוק, כי אין צריך להשתכר עצמו כל כך, עכ"ד.

מצורף בזה גליון נחמד שכל המעונין מקבלו במייל מדי שבוע, שבתחילתו ישנו ליקוט בעניננו.

יישר כח ר' נוטר!

אולי תזכיר ותסביר לנו את דברי הגר"א על מאמר זה בענין נקמה שנתנה בין שתי אותיות..?

ראיתי פעם לבאר, דהגימטריא של ארור המן והגימטריא של ברוך מרדכי הם אותו חשבון ממש, וזהו מה שאמרו שחייב איניש לבסומי כ"כ חזק עד שלא יוכל לחשב את החילוק בגימט' בין ארור המן לברוך מרדכי! (אני חושב, שראיתיו בספר 'אוצר שיחות צדיקים'-איטינגא).

נאשער כתב:ראיתי פעם לבאר, דהגימטריא של ארור המן והגימטריא של ברוך מרדכי הם אותו חשבון ממש, וזהו מה שאמרו שחייב איניש לבסומי כ"כ חזק עד שלא יוכל לחשב את החילוק בגימט' בין ארור המן לברוך מרדכי! (אני חושב, שראיתיו בספר 'אוצר שיחות צדיקים'-איטינגא).

ידוע גם בשם ר' יוסף חיים זוננפלד.

נאשער כתב:ראיתי פעם לבאר, דהגימטריא של ארור המן והגימטריא של ברוך מרדכי הם אותו חשבון ממש, וזהו מה שאמרו שחייב איניש לבסומי כ"כ חזק עד שלא יוכל לחשב את החילוק בגימט' בין ארור המן לברוך מרדכי! (אני חושב, שראיתיו בספר 'אוצר שיחות צדיקים'-איטינגא).

מוזכר כבר בראשונים, כדומני הראב"ד.
וחוששני מלכתוב... אך החפץ לראות מאמר מקיף בענין, שיעיין נא בספרו של רש"א 'אלפא ביתא קדמייתא'

וראה בספר קהלת משה שהביא בשם הגאון המקובל מוה"ר שמשון מאוסטראפאליא זצ"ל על הפסוק (אסתר ה, יג) וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי וגו', דלכאורה מלת "וכל זה" הוא מיותר, והול"ל ואיננו שוה לי, ותו לא. ואמר לבאר, דהנה איתא בספרי מקובלים (מחברת הקודש שער הפורים) כי מרדכי ואסתר הוא שם הוי"ה, כי מרדכי במספר קטן בגימטריא י"ג, ואסתר במספר קטן בגימטריא י"ג, ושני פעמים י"ג הוא כ"ו כמספר שם הוי"ה. והנה המן וזרש יחד במספר קטן ג"כ בגימטריא כ"ו כמספר שם הוי"ה, אבל אינם לאחדים י"ג וי"ג כמו מרדכי ואסתר, כי המן במספר קטן בגימטריא י"ד, וזרש במספר קטן בגימטריא י"ב. ואמרו המקובלים (?) אלמלא היה המן וזרש לאחדים במספר קטן כמו מרדכי ואסתר לא היה שום בריה יכולה להפיל אותם. והנה מלת ז"ה בגימטריא י"ב, כמספר קטן של זרש. וזהו שאמר המן, וכל זה איננו שוה לי, ר"ל ששם אשתי זרש איננו שוה כשמי, משא"כ מרדכי ואסתר שניהם בגימטריא י"ג, עכ"ד.

ובספר נפש יהונתן [להג"ר יהונתן בנימין זצ"ל דומ"ץ דק"ק סעליש] (מגילת רות ד"ה אשר לזה נ"ל) הביא עד"ז בשם הרה"ק מאפטא זי"ע, לבאר המדרש פליאה, אמר המן לזרש, אני ואת כמו מרדכי ואסתר, אמרה לו זרש, אני לא כאסתר ואתה לא כמרדכי, אלא מקום אחר, כי מרדכי במספר קטן עולה י"ג כמנין אח"ד, וכן אסתר במספר קטן עולה ג"כ י"ג כמנין אח"ד, ושניהם יחד עולה בגימטריא כ"ו, כמנין שם הוי"ה. וכן המן במספר קטן עולה י"ד, וזרש במספר קטן עולה י"ב, ומבין שניהם מספר כ"ו כמנין שם הוי"ה, כמו מספר קטן של מרדכי ואסתר. וזהו שאמר המן לזרש, אני ואת כמו מרדכי ואסתר, והכוונה, שהמן נפחד שלא יפול מפני מרדכי ואסתר, כי הרי כח שניהם שוה, וזרש השיבה לו, אני לא כאסתר ואתה לא כמרדכי, אלא מקום אחר לנו, דאסתר הוא י"ג כמנין אחד וכן מרדכי י"ג כמנין אחד, ומנין שניהם כ"ו, שם הוי"ה, אבל אנחנו לא כן, כי המן במספר קטן י"ד כמנין סמא"ל במס"ק, וזרש במספר קטן י"ב כמס"ק של לילי"ת המרשעת, וז"ש מקום אחר, דהיינו סטרא אחרא סטרא דמסאבותא, משא"כ מרדכי ואסתר מספרם ב' פעמים י"ג ושם הוי"ה ביחד שם הקודש, ונפול תפול לפניו, עכדה"ק.

כותב כתב:והנה דבר נחמד שכתב בספר תורת משה נתן [להג"ר משה נתן נטע הלוי זצ"ל אבד"ק יארמאט] (לפורים), דהנה אחר שתלו את המן על העץ, נפל פחד על יושבי המדינות, עד שכתוב (אסתר ח, יז) ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם. אבל מרדכי רצה לבחון מי הוא אשר מתגייר באמת לשם שמים, ומי שעושה כן רק לפנים, ובאמת שנאתו בלבו נגד ישראל, ובמה יובחן אם הוא גר צדק, לכן עלה בלבו דבר חכמה, הלא אמרו חז"ל (עירובין סה.) נכנס יין יצא סוד, ולכן גזר גזירה על היהודים שיקהלו וישתו הרבה יין וישתכרו, ועל ידי כן מי שהיה יהודי בלב ונפש, גם בעת שהיה שיכור יהיה צועק ברוך מרדכי וארור המן, אבל מי שנתגייר ולבו בל עמו, כשהיה שיכור יצא הסוד, ויוציא מפיו את אשר עם לבבו, ויקלל את מרדכי ויברך את המן, ואז מיד יהרגוהו, והיה זה עצה נכונה מאוד. ומכיון שהוקבע בגזירת מרדכי לשתות יין הרבה בעת ההוא, לא זז המנהג ממקומו, ומנהגן של ישראל תורה היא. ועם כל זה זיל בתר טעמא, למען לבוא אל האמת מי הוא גר צדק, ועתה לא שייך בחינה זאת, לכן אמר רבא מיחייב איניש לבסומא בפוריא רק עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, אבל בין ארור המן לברוך המן בוודאי צריך שידע החילוק, כי אין צריך להשתכר עצמו כל כך, עכ"ד.

הנה אפשרות ליישב את המחלוקת על הגיורים...

מספר אשכולות חשובים נפתרים לנו כאן בפרוס ימי הפורים
א. שיש מכאן ראיה לשיטת הפוסלים את הגיורים המדוברים כי הרי אם מקלל את מרדכי הורגים אותו ואם חל הגירות איך יהרגו יהודי אלא ע"כ שמתברר שלא
היה בלבו כלל לקבל עליו את הגירות, ויש להאריך בשאלה אם צריך הוכחה הרי אין כאן אנן סהדי וכו,

ב. שמותר להרוג גוי המקלל את מרדכי "ואז מייד יהרגוהו", עיין אשכול דרך המלך.

אוצר החכמה כתב:מספר אשכולות חשובים נפתרים לנו כאן בפרוס ימי הפורים


ב. שמותר להרוג גוי המקלל את מרדכי "ואז מייד יהרגוהו", עיין אשכול דרך המלך.

המעיין שם היטב גם ימצא מנוח לנפשו בעניין ציטוטים מהברית החדשה דהביאו שם למכביר ומכאן ראיה...

חכם באשי כתב:

נאשער כתב:ראיתי פעם לבאר, דהגימטריא של ארור המן והגימטריא של ברוך מרדכי הם אותו חשבון ממש, וזהו מה שאמרו שחייב איניש לבסומי כ"כ חזק עד שלא יוכל לחשב את החילוק בגימט' בין ארור המן לברוך מרדכי! (אני חושב, שראיתיו בספר 'אוצר שיחות צדיקים'-איטינגא).

מוזכר כבר בראשונים, כדומני הראב"ד.
וחוששני מלכתוב... אך החפץ לראות מאמר מקיף בענין, שיעיין נא בספרו של רש"א 'אלפא ביתא קדמייתא'

אכן הוזכר בהרבה ראשונים רי"ו ועוד

חכם באשי כתב:החפץ לראות מאמר מקיף בענין, שיעיין נא בספרו של רש"א 'אלפא ביתא קדמייתא'

יש"כ על ההפניה. אכן הביא שם כמה מקורות קדמונים לביאור זה, שהכוונה היא לחישוב הגי' הזהה של ברוך מרדכי עם ארור המן.

---

ובתוך דברי רש"א שם מובא עוד פי' מהראש' בענין זה, וכדלהלן.
באבודרהם כתב -

ואמר בפרק קמא דמגלה (ז, ב) מחייב איניש לאיבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. יש מפרשים עד שיתחלף לו המן במרדכי ומרדכי בהמן. ויש מפרשים כי ארור המן עולה למנין ברוך מרדכי. ור"ל עד שלא ידע לכוין החשבון, ובעל המנהגות כתב ונראה בעיני שפיוט היה שעל הבית האחד עונין ארור המן ועל הבית האחר עונין ברוך מרדכי וצריך צילותא שפעמים שאין אדם מתכוין וטועה. והרב ר' יצחק עשה פייט בדוגמא זו

וכן כתב באשכול (רצב"א) -

שהיה לקדמונים שיר ובסיום החרוזים אמרו פעם אחת ברוך מרדכי ופעם אחת ארור המן, פעם אחת ברוכה אסתר ופעם אחת ארורה זרש, ומי שאינו בישוב הדעת כל עקר, בקל יוכל להחליף

ונתכוין לזה בהג' הרש"ש.

ואכן רש"א ציין לפיוט דומה במחז"ו סי' רנ, עי"ש.

חסידים פירשו על דרך הצחות: עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי - עד שיכיר שאין דבר נייטרלי שעומד "בין" ארור לברוך, אלא כל דבר שאינו שייך לצד הקדושה הרי הוא שייך לצד הנגדי, כי ביהדות אין תחומים "אפורים".

בעומק פירוש מאמר רז"ל זה האריך בעל התניא זי"ע בדרושי מגילת אסתר שבתורה אור.

נאשער כתב:ראיתי פעם לבאר, דהגימטריא של ארור המן והגימטריא של ברוך מרדכי הם אותו חשבון ממש, וזהו מה שאמרו שחייב איניש לבסומי כ"כ חזק עד שלא יוכל לחשב את החילוק בגימט' בין ארור המן לברוך מרדכי! (אני חושב, שראיתיו בספר 'אוצר שיחות צדיקים'-איטינגא).

מגן אברהם על אתר.

נאשער כתב:ראיתי פעם לבאר, דהגימטריא של ארור המן והגימטריא של ברוך מרדכי הם אותו חשבון ממש, וזהו מה שאמרו שחייב איניש לבסומי כ"כ חזק עד שלא יוכל לחשב את החילוק בגימט' בין ארור המן לברוך מרדכי! (אני חושב, שראיתיו בספר 'אוצר שיחות צדיקים'-איטינגא).

אם ישתכר לא יוכל לחשב את החילוק?! אדרבה, כשהוא פיכח יכול לחשב ולהסיק שהגימטריא שווה. אך כשהוא שיכור הוא לא יצליח לחשב ולא יעלה לו החשבון יפה.

בטעם הדין, עי' במצו"ב ביאור מחודש מאת מהר"ם חלאווה.

ז"ל צרור החיים הדרך השמיני סי' ה -

אמרו חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי והוא שיר שהיו אומרים ארור המן ברוך מרדכי ארורה ושתי ברוכה אסתר חרבונא זכור לטוב והענין שהזהירו בשתיה הוא מפני כי כל הנס מתחלה ועד סוף היה במשתה היין מתחלה ענין ושתי במשתה היין עד שהמליכו את אסתר וענין המן במשתה היין מתחלה ועד סוף וכמו שמצינו בחנוכה שהנס היה על ידי השמן ומדליקין נרות ג"כ בפורים שהיה הנס על ידי היין חייבין לבסומי ולעשות שמחה שיצאו מאפלה לאורה שנאמר ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר

ושורש הדבר באבודרהם, ז"ל -

ואם תאמר האיך חייבו חכמים להשתכר בפורים והלא בכמה מקומות בתורה מזכיר שהוא מכשול גדול השכרות כמו נח ולוט. ויש לומר מפני שכל הנסים שנעשו לישראל בימי אחשורוש היו על ידי משתה כי בתחלה נטרדה ושתי מן המלכות על ידי משתה היין שנאמר (אסתר א, י) ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר להביא את ושתי וגו'. ובאה אסתר תחתיה על ידי משתה שנאמר (שם ב, יח) ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו את משתה אסתר וגו'. וכן ענין המן ומפלתו על ידי משתה היין היה. ולכן חייבו להשתכר בפורים מפני שבא הנס בעבור משתה היין שעשתה אסתר ועתה יהיה נזכר הנס הגדול בשתיית היין

כתב רבינו הרמ"א

שר"ל שחיב לבסומי עד [היינו בעוד] שלא ידע בין ארור המן כו', אבל משידע אסור להשתכר, ור"ל שישתה דוקא בילדותו בעוד שלא ידע בין המן למרדכי, אבל כשיזקין וישיג מהות המן ומרדכי, שנתוסף בו מרדכי שהוא השכל - אל ישתה עוד, כמו"ש אליהו לרב סלא אל תשתה ואל תחטא

מחיר יין ט' י"ט

עוד כתב הרמ"א

ועוד נראה לי בדרך הפשט, כי מאחר שמצות פורים לשתות ולשמוח, וא"א שלא ישתה, ע"כ ישתה הרבה מאד שיגיע לשכרותו של לוט, שאז פטור אף אם יחטא ויעבור על איזה עבירות, כי באונס הוא, אבל אם לא ישתה כל כך הרבה, ויעבור עבירות - חייב כאילו לא שתה כלל, כאמרם 'שיכור שהרג נהרג - אם לא שהגיע לשכרותו של לוט', ולזה ישתה הרבה עד שלא ידע בין עונש לשכר המגיע לצדיק ולרשע כמו שארע להמן ומרדכי,ומעתה אינו מזיק כלל, ואך אם יחטא לא יענש, ומשום זה מייתי בגמ' עובדא דרבה ור"ז עבדי סעודת פורים בהדי הדדי קם רבה ושחטיה לר"ז כו', ובזה גילו טעם שחייב להשתכר כ"כ כדי שלא יענש על מעשים כאלו, והוא מבואר

סעדיה כתב:כתב רבינו הרמ"א

שר"ל שחיב לבסומי עד [היינו בעוד] שלא ידע בין ארור המן כו', אבל משידע אסור להשתכר, ור"ל שישתה דוקא בילדותו בעוד שלא ידע בין המן למרדכי, אבל כשיזקין וישיג מהות המן ומרדכי, שנתוסף בו מרדכי שהוא השכל - אל ישתה עוד, כמו"ש אליהו לרב סלא אל תשתה ואל תחטא

מחיר יין ט' י"ט

וע"ע בשו"ת ראב"י סי' קמ"ט

וחזקת פורים רוב עמי הארץ משתכרים

סעדיה כתב:

סעדיה כתב:כתב רבינו הרמ"א

שר"ל שחיב לבסומי עד [היינו בעוד] שלא ידע בין ארור המן כו', אבל משידע אסור להשתכר, ור"ל שישתה דוקא בילדותו בעוד שלא ידע בין המן למרדכי, אבל כשיזקין וישיג מהות המן ומרדכי, שנתוסף בו מרדכי שהוא השכל - אל ישתה עוד, כמו"ש אליהו לרב סלא אל תשתה ואל תחטא

מחיר יין ט' י"ט

וע"ע בשו"ת ראב"י סי' קמ"ט

וחזקת פורים רוב עמי הארץ משתכרים

התשובה הזו מוזכרת בטור חו"מ סי' תכה, עי"ש. (להיות כעתודין - זה ג"כ רק עמי הארץ?)

בחכמת מנוח (שנדפס בסוף המסכתות מש"ס וילנא) על מסכת מגילה ז. שם קבץ כמה פרושים נאים למימרא זו. אחד מהם הוא שיתכן שאדם שונא לחברו בגלל רעה שעשה לו ובלבבו קורא לו "המן" ויש אדם שמקנא בחברו על שום היו מוצלח בעושר ונכסים וכבוד וכמו שהיה מרדכי רצוי לרוב אחיו כי מקצתם קנאו בו. אומר התנא: חייב להרבות בשתיה ובשמחה וגדולה לגימה שמקרבת כך שיוציא מלבו הן השנאה המרומזת בארור המן והן הקנאה שמרומזת בברוך מרדכי

מצו"ב מאמר מידידי הרב צבי מרדכי ליבער שליט"א בנושא הזאת (ובתו"ד הוא דן בדברי הר"י חלאווה).

עבודה סמינריונית שנכתבה על ידי קרובת משפחתי בענין זה... איני בתוך הענין אך בהשקפה ראשונה נראה שיש בזה גם דברים שיוכלים להועיל לחברי הפורום

הגאון ר' אריאב עוזר ביאר עפ"י הרמח"ל דגם הרשעים יש להם חלק בגילוי השלם ע"י העונש שמקבלים על אפם ועל חמתם וגם הצדיק ע"י מעשיו הטובים והשכר שמקבל שניהם מגלים את כבוד שמים. ובפורים שזכו לגילוי בתוך ההסתר אז זהו הזמן לעיין בזה ולראות ש מרדכי הצדיק אינו מביא יותר כבוד שמים מאשר המן הרשע.

סעדיה כתב:כתב רבינו הרמ"א

שר"ל שחיב לבסומי עד [היינו בעוד] שלא ידע בין ארור המן כו', אבל משידע אסור להשתכר, ור"ל שישתה דוקא בילדותו בעוד שלא ידע בין המן למרדכי, אבל כשיזקין וישיג מהות המן ומרדכי, שנתוסף בו מרדכי שהוא השכל - אל ישתה עוד, כמו"ש אליהו לרב סלא אל תשתה ואל תחטא

מחיר יין ט' י"ט

ועי' שם שמסביר גם באופן אחר:

ועוד נראה לי כדרך הפשט כי מאחר שמצות פורים לשתות ולשמוח וא"א שלא ישתה על כן ישתה הרבה מאד שיגיע לשכרותו של לוט שאז פטור אף אם יחטא ויעבור על איזה עבירות כי באנוס הוא אבל אם לא ישתה כל כך הרבה ויעבור עבירות חייב כאלו לא שתה כלל באמרם שכור שהרג נהרג אם לא שהגיע לשכרותו של לוט ולזה ישתה הרבה עד שלא ידע בין עונש לשכר המגיע לצדיק ולרשע כמו שאירע להמן ומרדכי ומעתה אינו מזיק כלל ואז אף אם יחטא לא יעניש ומשום זו מייתא בגמרא עובדא דרבה ורבי זירא עבדי סעודת פורים בהדי הדדי קם רבה ושחטי' לזירא כו' ובזו גילו טעם שחייב להשתכר כל כך כדי שלא יעניש על מעשים כאלו והוא מבואר

ועי' בספר התעוררות תשובה או"ח סי' ו במה שחידש מדברי הרמ"א האלו לגבי שכרות מחוץ לסעודה

שוב ראיתי במגן אברהם להרה"ק מטריסק שפירש "ידע" לשון חיבור היינו שיבין שאין שום חבור בין צדדי הקדושה לבין הצדדים האחרים (מדות דקדושה מול מדות דסט"א) אשר למרות ש"זלע"ז עשה האלקים" ובחיצוניות הסט"א מנסה להידמות לקדושה הרי שבאמת אין חבור ביניהם

ווארט יפה ששמעתי פעם ורשמתי בשעתו

בפשטות לומדים, שיש להשתכר עד שמבלבלים ומחליפים בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי"; אולם באמת הנקודה היא שיש להגיע למצב שבו ההבדל בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי" הוא כל כך חד וברור, כל כך חדור בעצם הנפש, עד שאפילו כאשר מגיעים למצב של "לא ידע" – בלבול השכל – גם אז זוכרים הבדל זה! גם כש"לא ידע" – עדיין נשאר ההבדל בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי".
יתכן ואדם יידע על כך ש"ארור המן" ו"ברוך מרדכי", אבל הוא יודע זאת בידיעה שטחית; ולכן על האדם לצאת ממצב זה – לבטל את הידיעה השטחית הזאת ("לא ידע"), ולהגיע לידיעה עמוקה יותר – להבין את זה ש"ארור המן" ו"ברוך מרדכי" בצורה חדשה ועמוקה יותר. כלומר: המטרה של "לא ידע" אינה לבטל את ההבדל בין המן למרדכי, אלא אדרבה, להעמיק בהבדל זה ולחדד אותו.
וכפי שהיה סיפור המעשה כפשוטו:
גם לפני נס פורים היה מצב של "ארור המן" ו"ברוך מרדכי". וכמסופר במדרשי חז"ל, שמרדכי היה איש חשוב ומכובד, ואילו המן היה אדם מבוזה, עבדו של מרדכי.
אם כך, מה חידש נס פורים? נס פורים חידד את ההבדל בין מרדכי להמן, ועשה אותו עמוק יותר – וזאת בזכות מצב של "לא ידע":
הגיע אחשורוש, מלך הפכפך ש"לא ידע" מה הוא רוצה מעצמו – ממש כמו שיכור של פורים – וה'קונץ' הוא, שגם הוא הבין את ההבדל בין מרדכי להמן, ואף חידד אותו יותר מכפי שהיה קודם: לפני כן היה המן "ארור", אדם מבוזה – אולם עתה הוא התקלל עוד יותר, נתלה על העץ ונאבד לגמרי; לפני כן היה מרדכי "ברוך", אדם חשוב – אולם עתה הוא התברך עוד יותר, ונעשה למשנה למלך!

דרומי כתב:ווארט יפה ששמעתי פעם ורשמתי בשעתו

בפשטות לומדים, שיש להשתכר עד שמבלבלים ומחליפים בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי"; אולם באמת הנקודה היא שיש להגיע למצב שבו ההבדל בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי" הוא כל כך חד וברור, כל כך חדור בעצם הנפש, עד שאפילו כאשר מגיעים למצב של "לא ידע" – בלבול השכל – גם אז זוכרים הבדל זה! גם כש"לא ידע" – עדיין נשאר ההבדל בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי".
יתכן ואדם יידע על כך ש"ארור המן" ו"ברוך מרדכי", אבל הוא יודע זאת בידיעה שטחית; ולכן על האדם לצאת ממצב זה – לבטל את הידיעה השטחית הזאת ("לא ידע"), ולהגיע לידיעה עמוקה יותר – להבין את זה ש"ארור המן" ו"ברוך מרדכי" בצורה חדשה ועמוקה יותר. כלומר: המטרה של "לא ידע" אינה לבטל את ההבדל בין המן למרדכי, אלא אדרבה, להעמיק בהבדל זה ולחדד אותו.

חיברת שני פירושים שונים.
הראשון - שגם כש"לא ידע" נשאר ההבדל בין ארור המן לברוך מרדכי.
השני - ש"לא ידע" הוא מצב ביניים של מחיקת ההבדלה השטחית, כדי להגיע להבדלה עמוקה יותר.
[ועל זה הדוגמא מסיפור המגילה, שהיה מצב ביניים שבו אכן לא היה ברוך שארור המן וברוך מרדכי, אשר הוביל להבדלה עמוקה יותר ביניהם].
שני הפירושים ממקור אחד, כמובן.

ע. התשבי כתב:

נאשער כתב:ראיתי פעם לבאר, דהגימטריא של ארור המן והגימטריא של ברוך מרדכי הם אותו חשבון ממש, וזהו מה שאמרו שחייב איניש לבסומי כ"כ חזק עד שלא יוכל לחשב את החילוק בגימט' בין ארור המן לברוך מרדכי! (אני חושב, שראיתיו בספר 'אוצר שיחות צדיקים'-איטינגא).

אם ישתכר לא יוכל לחשב את החילוק?! אדרבה, כשהוא פיכח יכול לחשב ולהסיק שהגימטריא שווה. אך כשהוא שיכור הוא לא יצליח לחשב ולא יעלה לו החשבון יפה.

דבריך, ע. התשבי, אינם מובנים כלל. כשהוא פיקח יכול לחשב ולהסיק שהגימטריא שוה וכשהוא שיכור לא יצליח ולא יעלה לו החשבון יפה זה היינו הך לציטוט שהבאת כדי להגיב עליו "אם ישתכר לא יוכל לחשב את החילוק" וסימו השאלה והקריאה וכן המלה "אדרבה" שהבאת בין הציטוט לבין תגובתך הם משוללי כל יסוד, אלא אם נאמר שנהגת כמ"ד והחודש אשר נהפך שכבר מר"ח מצווה בעד דלא ידע....

מיד אחרי שכתבתי הבנתי כוונתך, שרצית לומר שאין חילוק והגימטריא שווה.

פרוש נוסף מודפס בליקוטי חבר בן חיים על השו"ע על אתר בשם רבו החת"ס שהגימטריא של שניהם היא שב"ר ויש שב"ר בש' ימנית שהוא לשון משבר ויש שב"ר בש' שמאלית שהוא לשון תקווה כמו "שברתי לישועתך ה'" וארור המן הוא השבר בש' ימנית וברוך מרדכי הוא השבר בש' שמאלית והאדם חייב להגיע למדרגה שכל שבר בש' ימנית שהוא חווה יוכל להפוך אותו ל"שבר" בש' שמאלית ולתקוה לה'.

סלקא דעתך כתב:הגאון ר' אריאב עוזר ביאר עפ"י הרמח"ל דגם הרשעים יש להם חלק בגילוי השלם ע"י העונש שמקבלים על אפם ועל חמתם וגם הצדיק ע"י מעשיו הטובים והשכר שמקבל שניהם מגלים את כבוד שמים. ובפורים שזכו לגילוי בתוך ההסתר אז זהו הזמן לעיין בזה ולראות ש מרדכי הצדיק אינו מביא יותר כבוד שמים מאשר המן הרשע.

זה כמובן לא סיבה לטעות ולחשוב שארור מרדכי ח"ו. ובלא"ה נמי נראה שהטעות הרצויה (ע"פ דרך הרעיון) היא חד צדדית, ולא ח"ו גם לאידך גיסא.

עושה חדשות כתב:

סלקא דעתך כתב:הגאון ר' אריאב עוזר ביאר עפ"י הרמח"ל דגם הרשעים יש להם חלק בגילוי השלם ע"י העונש שמקבלים על אפם ועל חמתם וגם הצדיק ע"י מעשיו הטובים והשכר שמקבל שניהם מגלים את כבוד שמים. ובפורים שזכו לגילוי בתוך ההסתר אז זהו הזמן לעיין בזה ולראות ש מרדכי הצדיק אינו מביא יותר כבוד שמים מאשר המן הרשע.

זה כמובן לא סיבה לטעות ולחשוב שארור מרדכי ח"ו. ובלא"ה נמי נראה שהטעות הרצויה (ע"פ דרך הרעיון) היא חד צדדית, ולא ח"ו גם לאידך גיסא.

נראה שאתה מפרש משום מה ש"עד דלא ידע" פירושו שיחליף תוארי הברכה והקללה, היינו שיאמר שברוך המן וכן להפך ח"ו, ומתוך כך התקשית בדבר. ברם פירוש זה [שאגב אינו חידוש של ר' אריאב עוזר] לא מתבסס על פשט כזה, אלא - עד שלא ידע להבדיל ולהבחין בין מרדכי הברוך להמן הארור.
וכיוצא בזה רוב הפירושים "ע"פ דרך הרעיון", כולל חלק מאלו שהובאו כאן.

והכל ע"ד המדרש הידוע (ב"ר ב' ה') "רבי אבהו אמר מתחלת ברייתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא במעשיהן של צדיקים, ומעשיהן של רשעים, הדא הוא דכתיב (תהלים א) כי יודע ה' דרך צדיקים וגו', והארץ היתה תהו ובהו, אלו מעשיהן של רשעים, ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו, כיון דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב, הוי במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים".

סגי נהור כתב:

עושה חדשות כתב:

סלקא דעתך כתב:הגאון ר' אריאב עוזר ביאר עפ"י הרמח"ל דגם הרשעים יש להם חלק בגילוי השלם ע"י העונש שמקבלים על אפם ועל חמתם וגם הצדיק ע"י מעשיו הטובים והשכר שמקבל שניהם מגלים את כבוד שמים. ובפורים שזכו לגילוי בתוך ההסתר אז זהו הזמן לעיין בזה ולראות ש מרדכי הצדיק אינו מביא יותר כבוד שמים מאשר המן הרשע.

זה כמובן לא סיבה לטעות ולחשוב שארור מרדכי ח"ו. ובלא"ה נמי נראה שהטעות הרצויה (ע"פ דרך הרעיון) היא חד צדדית, ולא ח"ו גם לאידך גיסא.

נראה שאתה מפרש משום מה ש"עד דלא ידע" פירושו שיחליף תוארי הברכה והקללה, היינו שיאמר שברוך המן וכן להפך ח"ו, ומתוך כך התקשית בדבר. ברם פירוש זה [שאגב אינו חידוש של ר' אריאב עוזר] לא מתבסס על פשט כזה, אלא - עד שלא ידע להבדיל ולהבחין בין מרדכי הברוך להמן הארור.
וכיוצא בזה רוב הפירושים "ע"פ דרך הרעיון", כולל חלק מאלו שהובאו כאן.

יש גם בספרי חסידות (איני זוכר מקור מדויק) שצריך להשתכר עד שמתוך שכרות יחליף התארים וכך יעלה הנ"ק בהמן אלא שזה חיב להיות מתוך בלבול הדעת

שותה או פיכח? ליקוט מרתק על השיטות בעניין השיכרות בפורים. בינהם כמה שיטות מחודשות מפתיעות ונדירות.