פורום אוצר החכמה

נתבקשתי לפתוח נושא.

קונטרס בענין הפרזים שקראו בט"ו והפרזים שקראו בי"ד. ועוסק בערי הספק ובערים שנוטה לעיקר לקרוא בט"ו.

כמה ערים יש כאלו?
כמדומה: לוד, כפר משהד (ליד שכונת 'הר יונה' בנצרת/נוף הגליל), נבי סמואיל וקרית יערים.
כל השאר נתונות לספיקות נוספים של חורבות ללא ישוב.
(לוד לא רק בגדר נוטה).

קו ירוק כתב:כמה ערים יש כאלו? כמדומה
לוד, כפר משהד (ליד שכונת 'הר יונה' בנצרת/נוף הגליל), נבי סמואיל וקרית יערים.
כל השאר נתונות לספיקות נוספים של חורבות ללא ישוב.
(לוד לא רק בגדר נוטה).

טבריה (נראה בגמרא שהדעה העיקרית היא שרק ט"ו, ומהיכי תיתי שהלכה כחזקיה שהסתפק בזה?)
יפו (הרב אלישיב הכריע שמוכח בגמרא שהיא מוקפת, ואף שהוא עצמו סבר שאין ראיה שיפו היא במקום המקובל - אבל באמת אין מקום להסתפק בזה)

קו ירוק כתב:כמה ערים יש כאלו? כמדומה
לוד, כפר משהד (ליד שכונת 'הר יונה' בנצרת/נוף הגליל), נבי סמואיל וקרית יערים.
כל השאר נתונות לספיקות נוספים של חורבות ללא ישוב.
(לוד לא רק בגדר נוטה).

מה עם שילה?

טבריה הוכרעה בגמ' כספק בעצם הדין. ואינה מן הענין.
אני מדבר על ספיקות שלנו הנוטים לטו.

שילה חרבה. אין עליה ישוב.

יפו. לא מוכרעת. רש"י מפרש כך אבל בפסקי תוס' והובאו במהרש"ל לא מצריכנן עיר חומה לשילוח ציפור אלא אף פרזית מחוץ לעיר. ובמקרה היה לה גם חומה ואולי לא היה לה חומה על הים וכיו"ב. שוב לפ"ז יפו ספק מקופ"ח.

קו ירוק כתב:טבריה הוכרעה בגמ' כספק בעצם הדין. ואינה מן הענין.

אכן הובאה בגמרא דעה שטבריה היא ספק בדין, אבל סתמא דגמרא נוקטת שטבריה היא ט"ו, וגם למסקנה כך דעת רבי, ולא ידעתי היכן מצאת בגמרא הכרעה כחזקיה. ואפילו אם יש להסתפק אם הלכה כרבי או כחזקיה הרי אין צד של ודאי י"ד אלא או ספק או ודאי ט"ו כך שודאי זה בגדר נוטה לעיקר לקרוא בט"ו.

קו ירוק כתב:יפו. לא מוכרעת. רש"י מפרש כך אבל בפסקי תוס' והובאו במהרש"ל לא מצריכנן עיר חומה לשילוח ציפור אלא אף פרזית מחוץ לעיר. ובמקרה היה לה כם חומה ואולי לא היה לה חומה על הים וכיו"ב. שוב לפ"ז יפו ספק מקופ"ח.

הנידון אם יפו מוכרעת או לא הוא נידון תורני שבו אני סומך על הגרי"ש יותר מאשר עליך...

לדידי הכרעת החזו"א להלכה עדיפא, ואף שב"ב ויפו היו עיר אחת ממש בשעתו, לא חשש לה אלא מספק.
ביכולתך לסמוך על מי שאתה רוצה, כולל על הבנתך שלך בהבנת דברי הגריש"א. לא ראיתי כעת את ההערות לקידושין בפנים.

אבל הגריש"א לדבריך מכריע במחלוקת ראשונים?
זה רש"י בקידו' נז: ותוס' שם שמבארים את דברי רש"י - שלדעתו מצריכה הגמ' עיר חומה בדוקא.
אבל תוס' חלוקים עליו מחמת קושייתם, ומפסקי תוס' הבין מהרש"ל שהתוס' חלוקים על רש"י.
והרמב"ם ס"ל כרש"י והמל"מ תמה מה מקורו של הרמב"ם. ותירוצי האחרונים בישוב תמיהת המל"מ אינם אלא בהסבר הבנת רש"י והתוס' בגמרא, אבל בפשוטו לא חידשה הגמ' דבר שלא הוזכר במשנה ובתו"כ.

עץ הזית כתב:

קו ירוק כתב:טבריה הוכרעה בגמ' כספק בעצם הדין. ואינה מן הענין.

אכן הובאה בגמרא דעה שטבריה היא ספק בדין, אבל סתמא דגמרא נוקטת שטבריה היא ט"ו, וגם למסקנה כך דעת רבי, ולא ידעתי היכן מצאת בגמרא הכרעה כחזקיה. ואפילו אם יש להסתפק אם הלכה כרבי או כחזקיה הרי אין צד של ודאי י"ד אלא או ספק או ודאי ט"ו כך שודאי זה בגדר נוטה לעיקר לקרוא בט"ו.

לי קשה להוציא הלכות מהגמרא. הראשונים הכריעו שטבריה מסופקת, ומכח זה פסקו הגאונים שהובאו ברמב"ן, שזו מידת חסידות. והרמב"ם חולק והלכה כמותו בשו"ע. וא"כ הלכה כחזקיה.
ואף סוגיין גופא כחזקיה ולא כרבי. ואמנם אמרו שם מאי דמספקא ליה לחזקיה פשיטא ליה לרבי, אבל הגמ' להלן מינה מביאה את הסוגיא כצורתא 'גופא חזקיה' וכו' כי זו ההלכה, ולא כרבי.

הרמב"ם והשו"ע פסקו כרב אסי לקרוא יומיים בעיר שספק אם היא מוקפת מימות יהושע או לא. היכן מצאת ברמב"ם שהלכה כחזקיה לקרוא יומיים בעיר שודאי מוקפת מימות יהושע אלא שימה חומתה?
סוגיין נוקטת בפשטות ש"טבריה מוקפת חומה מימות יהושע הואי" - ולכן אמרו שרבי (שמוכח מנטיעתו שהוא לא הסתפק) הוא בן ט"ו (למרות שלכאורה היה אפשר באותה מידה להגיד שהוא בן י"ד, לולא שהיה פשוט להם דליכא למ"ד שטבריה ודאי י"ד).

קו ירוק כתב:אבל הגריש"א לדבריך מכריע במחלוקת ראשונים?

אתה נוקט שכל דבר שיש בו מחלוקת ראשונים הרי הוא ספק שאין הגרי"ש יכול להכריעו?

קו ירוק כתב:זה רש"י בקידו' נז: ותוס' שם שמבארים את דברי רש"י - שלדעתו מצריכה הגמ' עיר חומה בדוקא.
אבל תוס' חלוקים עליו מחמת קושייתם, ומפסקי תוס' הבין מהרש"ל שהתוס' חלוקים על רש"י.

הגרי"ש לומד שמבואר בתוס' כרש"י.

קו ירוק כתב:והרמב"ם ס"ל כרש"י והמל"מ תמה מה מקורו של הרמב"ם. ותירוצי האחרונים בישוב תמיהת המל"מ אינם אלא בהסבר הבנת רש"י והתוס' בגמרא, אבל בפשוטו לא חידשה הגמ' דבר שלא הוזכר במשנה ובתו"כ.

ברור שהגמרא כאן לא חידשה דבר שלא הוזכר בתורת כהנים - שהרי היא בסך הכל ציטטה את התורת כהנים, ומה שפירשו רש"י (ותוס') והרמב"ם בגמרא הם פירשו גם במשנה ובתורת כהנים. (אלא כנראה כוונתך שהדרשה מהפסוק "אל מחוץ לעיר" [שכתוב בצרעת בתים, וללמוד מזה שגם בטהרת מצורע צריך שהשילוח יהיה מתוך העיר זה לא "פשוטו של מקרא"] היא דרשה שאי אפשר לומר שהתורת כהנים מתכוון אליה בלי לומר אותה במפורש. ואיני יודע אם זו קושיה מספיקה כדי לדחות את דברי רש"י והרמב"ם, ובפרט שאפשר לומר שדרשה זו כתובה [כמעט] במפורש במשנה.)

קו ירוק כתב:לדידי הכרעת החזו"א להלכה עדיפא, ואף שב"ב ויפו היו עיר אחת ממש בשעתו, לא חשש לה אלא מספק.

ייתכן שגם החזו"א הסתפק אם ברור שזו יפו. ועוד שכנראה הוא הסתפק אם ברור שבני ברק היא עיר אחת עם יפו (עד לשנה האחרונה לחייו הספק היה עד כדי שהוא לא קרא בט"ו בציבור, אך גם בשנה האחרונה לחייו שהוא קרא בט"ו בציבור - היינו משום שהצד שזו עיר אחת היה כבר צד רציני מאד, אבל זה לא מכריח שהיה ברור לו לגמרי שזו עיר אחת. וכן הגרש"ד בהסבריו מה השתנה מזמן החזו"א לזמנינו נוקט שגם בזמן החזו"א זה לא היה ברור).

קו ירוק כתב:כמה ערים יש כאלו?
כמדומה: לוד, כפר משהד (ליד שכונת 'הר יונה' בנצרת/נוף הגליל), נבי סמואיל וקרית יערים.
כל השאר נתונות לספיקות נוספים של חורבות ללא ישוב.
(לוד לא רק בגדר נוטה).

בס"ד
מה עם בית שמש?
viewtopic.php?f=26&t=49643&p=746714&hilit=%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%AA+%D7%A9%D7%9E%D7%A9&sid=7fd068cb4e68c77da0bf0cb9a7b3dbd7#p746714

איננה מיושבת, כך שזה מחלוקת הפוסקים וא"א לברך.

עץ הזית כתב:

קו ירוק כתב:

עץ הזית כתב:

קו ירוק כתב:טבריה הוכרעה בגמ' כספק בעצם הדין. ואינה מן הענין.

אכן הובאה בגמרא דעה שטבריה היא ספק בדין, אבל סתמא דגמרא נוקטת שטבריה היא ט"ו, וגם למסקנה כך דעת רבי, ולא ידעתי היכן מצאת בגמרא הכרעה כחזקיה. ואפילו אם יש להסתפק אם הלכה כרבי או כחזקיה הרי אין צד של ודאי י"ד אלא או ספק או ודאי ט"ו כך שודאי זה בגדר נוטה לעיקר לקרוא בט"ו.

לי קשה להוציא הלכות מהגמרא. הראשונים הכריעו שטבריה מסופקת, ומכח זה פסקו הגאונים שהובאו ברמב"ן, שזו מידת חסידות. והרמב"ם חולק והלכה כמותו בשו"ע. וא"כ הלכה כחזקיה.
ואף סוגיין גופא כחזקיה ולא כרבי. ואמנם אמרו שם מאי דמספקא ליה לחזקיה פשיטא ליה לרבי, אבל הגמ' להלן מינה מביאה את הסוגיא כצורתא 'גופא חזקיה' וכו' כי זו ההלכה, ולא כרבי.

הרמב"ם והשו"ע פסקו כרב אסי לקרוא יומיים בעיר שספק אם היא מוקפת מימות יהושע או לא. היכן מצאת ברמב"ם שהלכה כחזקיה לקרוא יומיים בעיר שודאי מוקפת מימות יהושע אלא שימה חומתה?
סוגיין נוקטת בפשטות ש"טבריה מוקפת חומה מימות יהושע הואי" - ולכן אמרו שרבי (שמוכח מנטיעתו שהוא לא הסתפק) הוא בן ט"ו (למרות שלכאורה היה אפשר באותה מידה להגיד שהוא בן י"ד, לולא שהיה פשוט להם דליכא למ"ד שטבריה ודאי י"ד).

לשון הרמב"ן ריש מגילה: "ועכשיו אנו נכנסין בספק אחר במדינות ישנות שלא נודע היקפן אם יצטרכו לקרות שני ימים, כשם שאמרו בהוצל וטבריא האיך יברכו עליה".
וזוהי הכרעת הראשונים כחזקיה. ורבי חלק וסבר שדינא מוקפ"ח בודאי.
ואין מקור הרמב"ם מרב אסי יותר מחזקיה. וזה ספק וזה ספק, והה"מ והג"מ על הרמב"ם כרכו את טבריא והוצל יחד. ומינה שס"ל דהכרעת הסוגיא כחזקיה.

קו ירוק כתב:לשון הרמב"ן ריש מגילה: "ועכשיו אנו נכנסין בספק אחר במדינות ישנות שלא נודע היקפן אם יצטרכו לקרות שני ימים, כשם שאמרו בהוצל וטבריא האיך יברכו עליה".
וזוהי הכרעת הראשונים כחזקיה. ורבי חלק וסבר שדינא מוקפ"ח בודאי.

אז מצאת הכרעה ברמב"ן. איך זו נהיתה הכרעת כלל הראשונים? הרי מסתימת הרמב"ם נראה שפסק רק את רב אסי ולא את חזקיה.

כתבתי לעיל תשובה לשאלתך. הראשונים הבינו כך ברמב"ם.
וגם בעצם ריהטת הסוגיא, מהיכי תיתי שגופא דסוגיא שמביאה לחזקיה ולרב אסי בחדי מחתא, זה הלכה וזה לא?

קו ירוק כתב:כתבתי לעיל תשובה לשאלתך. הראשונים הבינו כך ברמב"ם.
וגם בעצם ריהטת הסוגיא, מהיכי תיתי שגופא דסוגיא שמביאה לחזקיה ולרב אסי בחדי מחתא, זה הלכה וזה לא?

איזה ראשונים הבינו כך ברמב"ם? (שוב ראיתי שהוספת בהודעתך לעיל שהגה"מ והה"מ על הרמב"ם שם הביאו גם את חזקיה וגם את הוצל - אמנם נראה פשוט שלא הביאו את חזקיה אלא לגבי העיקרון שבספק קוראים יומיים [גם בספק הלכתי], אבל לא הביאו להלכה את זה שכשימה חומתה זה ספק.)
(האמת שגם מהרמב"ן שציטטת איני רואה הכרח, אלא לכל היותר קצת משמעות.)
הגמרא מביאה שיש מחלוקת אם טבריה ודאי ט"ו או ספק י"ד ספק ט"ו, ואחר כך היא דנה מה פשר הדעה שזה ספק והמסקנה שזה ספק הלכתי, ואחר כך הביאה את רב אסי שיש ספק בהוצל ועל זה לא הביאה שום מחלוקת. לא הבנתי איך אפשר לדרוש סמוכים או גזירה שווה מחזקיה לרב אסי ולומר שאם הלכה כרב אסי אז בהכרח הלכה כחזקיה.

קו ירוק כתב:זה הלכה וזה לא?

ייתכן ששניהם הלכה רק לגבי העיקרון (שבספק קוראים יומיים, בין בספק הלכתי כטבריה בין בספק מציאותי כהוצל) ושניהם אינם הלכה לגבי הנידון הפרטי (אלא בטבריה הלכה כרבי שודאי ט"ו, ובהוצל הלכה כלישנא בתרא דרב אסי שהיא ודאי מוקפת - וכדרך הרמב"ם ורוב הפוסקים לפסוק כלישנא בתרא).

בענין טבריה כבר נשתברו קולמוסים.
הרשב"א מתרץ על קושיית תוס' מדריב"ל, שבאמת לריב"ל קוראים רק בי"ד, ולדעתו כך צריך לפסוק להלכה. כמדומה מובא בר"ן וציינוהו כמה אחרונים.
הריטב"א לעומתו מאריך שההלכה לקרוא רק בט"ו, כדעת רבי וכן ר' יוחנן בירושלמי, ודלא כספיקא דחזקיה. ומעניין שהוא גם כותב שכך איתא בגמ' בערכין ולפנינו שם ליתא.
וכך גם נראה שנקט בכפו"פ.
והרי"ד הוא שפוסק כחזקיה שזה ספק, וכן נקט במג"א.

עץ הזית כתב:

קו ירוק כתב:אבל הגריש"א לדבריך מכריע במחלוקת ראשונים?

אתה נוקט שכל דבר שיש בו מחלוקת ראשונים הרי הוא ספק שאין הגרי"ש יכול להכריעו?

ראשית כן, ומהיכי תיתי, אין על זה שו"ע. שנית, ה'הערות' זה שיעור, הוא לא פילח בו את הסוגיא.
אבל רש"י מפרש כך ותוס' לא. ואף ב'הערות' אין שום הכרעה. כתוב שם שעל שאלה א' יש תירוץ ועל שאלה ב' אין לו תירוץ.
ומהרש"ל כותב שתוס' חלוקים על רש"י, ורהיטת לשון התוס' שלא מתרצים את הקושיא, אלא לשיטת רש"י. וכ"ה בפסקי תוס' וכך הכריע מהרש"ל בדעתם.

קו ירוק כתב:איננה מיושבת, כך שזה מחלוקת הפוסקים וא"א לברך.

בס"ד
בכזה סוג של 'ספק' אפשר וחובה לברך בט"ו, ואחר שהכריעו הפוסקים שכרך שחרב הסמוך לו קוראים בט"ו וכן מוכח ברבותינו הראשונים. והטיב לבאר זאת בספר הנפלא הנ"ל חומת בית שמש - מעיקה"ד אי"צ כלל לקרוא בי"ד. כפי שנהגו בירושלים אחרי תש"ח. ואולי לקרוא בי"ד ללא ברכה כפי שאמרו שנהג הגרי"ז זצ"ל.
וגם אם אליבא דאמת דין המקום פרוז, לא בירך לבטלה ויצא ידי חובה.

ובכלל בענין זה רבו המשגים.
ואולי אתכוב כאן אי"ה גם לגבי ברק שודאי שנכון לקרוא ג"כ בט"ו.

קיי"ל ספק ברכות להקל.
ואחרי שיש כאן מ"ב וחזו"א (או"ח קנג) גבי חרב הכרך, אע"ג דרהיטת הסוגיא כחזו"א שאין חולק בביאור דברי הירושלמי, עדיין מדי ספק ברכות לא נפקא.
ועוד שגם על בית שמש וירמות וזנוח (וח'רבת אל קייאפה), אמנם נוטה וקרוב לודאי שזה ערים ידועות המקופ"ח, אבל עדיין אין עליהן מסורת ודאית בכדי לברך בשם ומלכות, כי לא היו מיושבות ברצף ולכן הוודאות על זיהויים היא לא על ברכה.

קו ירוק כתב:קיי"ל ספק ברכות להקל.
ואחרי שיש כאן מ"ב וחזו"א (או"ח קנג) גבי חרב הכרך, אע"ג דרהיטת הסוגיא כחזו"א שאין חולק בביאור דברי הירושלמי, עדיין מדי ספק ברכות לא נפקא.
ועוד שגם על בית שמש ורמות וזנוח (וח'רבת אל קייאפה), אמנם נוטה וקרוב לודאי שזה ערים ידועות המקופח, אבל עדיין אין עליה מסורת ודאית בכדי לברך בשם ומלכות, כי לא היו מיושבות ברצף ולכן הוודאות על זיהויים היא לא על ברכה.

בס"ד
מה זה קשור לספק ברכות?
חבל שאת הטועה בדבר ששגו בו בדורנו.
כאשר יש מחלוקת לגבי עשרה בטלנים לא אמרו שיקרא יומיים ויברך בי"ד. אלא יקרא בט"ו ויברך, ויקרא ג"כ בי"ד ולא יברך.
ועד יש הרבה מה להאריך.

כאשר דנו הפוסקים על מקום מסויים אם הוא י"ד או ט"ו לא דיברו במונח של ספק ברכות. ואין כאן ברכה לבטלה בוודאות.

להלכה איננו קוראים במקומות המסופקים אלא בי"ד בברכה, ובט"ו בלי ברכה, כהכרעת הב"י והשו"ע.
וגם מקום שהספק שבו הוא ספק דיני (כגון חרב הכרך והסמוכות לחרב), יכלל בהכרעת השו"ע הנ"ל כספק.

קו ירוק כתב:להלכה איננו קוראים במקומות המסופקים אלא בי"ד בברכה, ובט"ו בלי ברכה, כהכרעת הב"י והשו"ע.
וגם מקום שהספק שבו הוא ספק דיני (כגון חרב הכרך והסמוכות לחרב), יכלל בהכרעת השו"ע הנ"ל כספק.

בס"ד
אף אחד לא התווכח על פסק השו"ע.
אבל מה שכן אנו רואים בברור בדברי הפוסקים הוא, שדיברו על ספקות השקולים, אבל כאשר דנו לגבי כמה הלכות, לא ראינו אפילו אחד מגדולי הראשונים והאחרונים (עד מרן החזו"א ועד בכלל), שסבר שיקרא ויברך בי"ד, כי יצא בדיעבד.
וכבר כתבנו אשתקד שזה נבע מכך שהבינו שהמוקף ודאי יוצא בי"ד, אבל הפרוז לא יוצא בט"ו.

זה נכון, אבל גם ספק נוטה לודאי זה עדיין ספק.

קו ירוק כתב:זה נכון, אבל גם ספק נוטה לודאי זה עדיין ספק.

בס"ד
וזאת מנין לך? האם יש לך הוכחה נגד המהרי"ל דסקין ור' הירש מיכל שפירא?

אחרון התלמידים כתב:

קו ירוק כתב:זה נכון, אבל גם ספק נוטה לודאי זה עדיין ספק.

בס"ד
וזאת מנין לך? האם יש לך הוכחה נגד המהרי"ל דסקין ור' הירש מיכל שפירא?

ראשית, מידות חכמים וליבותם הן גופי תורה, ור' הירש מיכל שפירא אינו פוסק הדור.
שנית אינני יודע מהיכן הוצאת מדבריו ומדברי הגריל"ד שספק נוטה לודאי יקראו בו בברכה בטו.

יוצא פוניבז' כתב:בענין טבריה כבר נשתברו קולמוסים.
הרשב"א מתרץ על קושיית תוס' מדריב"ל, שבאמת לריב"ל קוראים רק בי"ד, ולדעתו כך צריך לפסוק להלכה. כמדומה מובא בר"ן וציינוהו כמה אחרונים.
הריטב"א לעומתו מאריך שההלכה לקרוא רק בט"ו, כדעת רבי וכן ר' יוחנן בירושלמי, ודלא כספיקא דחזקיה. ומעניין שהוא גם כותב שכך איתא בגמ' בערכין ולפנינו שם ליתא.
וכך גם נראה שנקט בכפו"פ.
והרי"ד הוא שפוסק כחזקיה שזה ספק, וכן נקט במג"א.

לא ידעתי מאי שייכא ענין ריב"ל לטבריה.
הריטב"א פירש שהלכתא כרבי גבי טבריה דגם רבי יוחנן בירו' ס"ל הכי, וכוותיה אמרינן בערכין. ור"ל סמך ארשב"י בירושלמי שטבריה מסופקת, ע"ש.
ולא רק התוס' רי"ד נוקט שהלכה כחזקיה, אלא כך משמע דברי הרמב"ן ריש מגילה, והר"ן על הרי"ף ריש מגילה, וכן רהיטת דברי הרשב"א וכן דברי הג' מיימוני והרב המגיד בפ"א ממגילה הי"א (וכך למדו בדעת הרמב"ם), וכך נקט הב"י להלכה דטבריא מסופקת בספיקו דחזקיה ופסק כוותיה, וגם בשו"ע.

בס"ד

קו ירוק כתב:

אחרון התלמידים כתב:

קו ירוק כתב:זה נכון, אבל גם ספק נוטה לודאי זה עדיין ספק.

בס"ד
וזאת מנין לך? האם יש לך הוכחה נגד המהרי"ל דסקין ור' הירש מיכל שפירא?

ראשית, מידות חכמים וליבותם הן גופי תורה, ור' הירש מיכל שפירא אינו פוסק הדור.
שנית אינני יודע מהיכן הוצאת מדבריו ומדברי הגריל"ד שספק נוטה לודאי יקראו בו בברכה בטו.

אולי כבודו ידבר בפירוש ולא ברמז? אני לא מבין מה טענותיך מה הם ראיותיך?

הסכמתי עם מר בנקודה שא"א לומר שבלאו הכי מי שיקרא בי"ד יצא ודי לו בזה, אלא ודאי חיוב לברר מה דין העיר, שבמקופ"ח חייב לקרא בט"ו ולא יצא בי"ד.
אלא שאמרתי שספק הוא ספק, ולא משנה כמה אחוזי ספק יש, א"א לקרא בברכה בט"ו. ונקטינן דבעיר שהיא ספק יוצא בי"ד.
רק בעיר שהיא ודאי אפשר לקרא בברכה בט"ו.

טען מר, אם הבנתי נכון, שהגריל"ד ועוד נוקטים לא כך, אלא שרק בספק השקול עושים בי"ד. שאלתי היכן?

קו ירוק כתב:לא ידעתי מאי שייכא ענין ריב"ל לטבריה.

הרשב"א כתב זאת לעיל על דברי ריב"ל, ולא כאן על הגמרא המביאה את מחלוקת רבי וחזקיה בטבריה.

קו ירוק כתב:הסכמתי עם מר בנקודה שא"א לומר שבלאו הכי מי שיקרא בי"ד יצא ודי לו בזה, אלא ודאי חיוב לברר מה דין העיר, שבמקופ"ח חייב לקרא בט"ו ולא יצא בי"ד.
אלא שאמרתי שספק הוא ספק, ולא משנה כמה אחוזי ספק יש, א"א לקרא בברכה בט"ו. ונקטינן דבעיר שהיא ספק יוצא בי"ד.
רק בעיר שהיא ודאי אפשר לקרא בברכה בט"ו.

טען מר, אם הבנתי נכון, שהגריל"ד ועוד נוקטים לא כך, אלא שרק בספק השקול עושים בי"ד. שאלתי היכן?

בס"ד
אם כדבריך, א"כ ממש כל ספק הלכתי או מציאותי קוראים בי"ד ויוצאים, וגם לא משנה כמה אחוזי ספק, למה באין עשרה בטלנים, לא קוראים בי"ד בברכה. ולמה בשנת תש"ח -תשכ"ז לא עשו כן בירושלים. וכן בנראה יותר ממיל וכו' וכו'. מסתמא אינך שייך לאלו שסבורים שספק ברכות להקל - ולכן בכל שאלה הלכתית המסקנה ברורה לפני שנדון בה.

כל מה שאמרו שספק קוראים בי"ד זה העדפת יום היותר פשוט בלבד. והטעם שמברכים הוא משום שבאנוס יצא של זה בזה. אבל מקום שנוטה לט"ו מציאותית או הלכתית אין טעם וריח לנהוג בי"ד. וזה היה פשוט למהריל"ד ולר' הירש מיכל, וזה גם פשוט בכל הפוסקים שכאשר דנו אם דין המקום י"ד או ט"ו לא אמרו שעדיף י"ד אלא אחר שהחליטו שהוא ספק הורו לברך בי"ד.

היתה הכרעה של גדולי הדורות שגם באין יב"ט קוראים בטו. ולכן כך עשו בירושלים למעשה. רק הרב מבריסק חשש וקרא ללא ברכה גם ביד (ור' יוליש מסמטר אחז שרק בי"ד, אבל דעתו איננה חשובה לדינא כשל דעת גדולי הדור מלבד אצל חסידיו).

אבל במקום שהוא ספק עיר חומה, הלכה למעשה מה נ"מ כמה אחוזים יש? זה ספק ולא קוראים בברכה.
נכון משום שזמן קריאה לכל הוא י"ד, וכל שאינה עיר חומה היא י"ד וכל ספק לא הגיע לדרגת עיר חומה. והרי בכה"ג בי"ד יוצא מדינא.
וכל זה במקום שהוא ספק מצד המסורת. כמואר כי אין רצף, אף שהכל מורה על ט"ו. וגם במחלוקת הפסוקים עדיין ספק ברכות הוא.
איפה המקור של הגריל"ד ור' הירש מיכל שפירא?

אני חושב שרק לוד היא לא ספק. היא ודאי בטו. ואם לא קוראים בה בברכה רק בט"ו, זה רק מחמת שגדולי הרבנים לא קבעו, ואנחנו דור יתום (אם כי לדעתי זה דבר שאם הציבור והרבנים יסכים עליו מחדש, בודאי יהיה דינו רק בט"ו, ומי שיקרא בו בי"ד בלא ברכה יהיה מן המתמיהים).
ויתכן שבספק שכזה אמנם הנכון יותר לקרא בט"ו וכלל לא בי"ד, אלא שאולי הקב"ה לא דורש מאתנו מה שלא הורו גדולי הרבנים.

קו ירוק כתב:היתה הכרעה של גדולי הדורות שגם באין יב"ט קוראים בטו. ולכן כך עשו בירושלים למעשה. רק הרב מבריסק חשש וקרא ללא ברכה גם ביד (ור' יוליש מסמטר אחז שרק בי"ד, אבל דעתו איננה חשובה לדינא כשל דעת גדולי הדור מלבד אצל חסידיו).

אבל במקום שהוא ספק עיר חומה, הלכה למעשה מה נ"מ כמה אחוזים יש? זה ספק ולא קוראים בברכה.
נכון משום שזמן קריאה לכל הוא י"ד, וכל שאינה עיר חומה היא י"ד וכל ספק לא הגיע לדרגת עיר חומה. והרי בכה"ג בי"ד יוצא מדינא.
וכל זה במקום שהוא ספק מצד המסורת. כמואר כי אין רצף, אף שהכל מורה על ט"ו. וגם במחלוקת הפסוקים עדיין ספק ברכות הוא.
איפה המקור של הגריל"ד ור' הירש מיכל שפירא?

אני חושב שרק לוד היא לא ספק. היא ודאי בטו. ואם לא קוראים בה בברכה רק בט"ו, זה רק מחמת שגדולי הרבנים לא קבעו, ואנחנו דור יתום (אם כי לדעתי זה דבר שאם הציבור והרבנים יסכים עליו מחדש, בודאי יהיה דינו רק בט"ו, ומי שיקרא בו בי"ד בלא ברכה יהיה מן המתמיהים).
ויתכן שבספק שכזה אמנם הנכון יותר לקרא בט"ו וכלל לא בי"ד, אלא שאולי הקב"ה לא דורש מאתנו מה שלא הורו גדולי הרבנים.

בס"ד
נראה שאתם אומרים ללא ראיות אלא באיזה סברא כוללנית מאוד.
הבנתי מדבריך כך: א. אתה מסכים שודאי ט"ו לא יצא בי"ד. ב. כל ספק 1). מציאותי 2). הלכתי 3). אפילו לא שקול 4). אפילו כמה אחוזים - דינו כערי הספק שיקרא בי"ד בברכה ובט"ו ללא ברכה. ג. יוצא מן הכלל י' בטלנים אפילו שעונה להגדרה הנ"ל של ספק הלכתי של כמה אחוזים - נחשב כודאי שקוראים בט"ו, משום שהוכרע שנחשב מוקף.
דרך אגב, בירושלים תש"ח - תשכ"ז, זה לא רק י' בטלנים אלא כרך שחרב. אלא שבראשונים שבידינו ברור שדינו ט"ו, ולא אכנס לזה כעת.

ראשית, המ"ב סק"ח ובשעה"צ סק"ח, נוטה מאוד לדעת הראשונים שצריך יב"ט, וכך הבין בביאור הגר"א. ולמעשה כותב המ"ב לקרוא גם בי"ד. ופשוט שכוונתו ב"ד ללא ברכה ובט"ו בברכה.
ועתה לדבריך, האם אינו דיי כדי להיחשב ספק, לקרוא בי"ד בברכה, ובט"ו ללא ברכה?

אבל אביא עוד הוכחה: כתב הרמ"א שם בשם הר"ן 'שבתסמא הוקפה ולבסוף ישבה'. שם הספק הוא מציאותי, האם אין כמה אחוזים שישבה ולבסוף הוקפה? וביותר: כותב המ"ב סק"ד:"מסתמא אמרינן שישב על דעת להקיפה אחר כך שכן דרך רוב המדינות המוקפין חומה דאפילו אם אין מקיפין אותה מתחלה עכ"פ מיישבין אותה ע"ד להקיפה אח"כ". כלומר אפילו אם אנו יודעים שישבה ולבסוף הוקפה קוראים בט"ו, כי 'מסתמא' יושבים על דעת להקיפה.

עתה הרי וודאי שיש מקומות שיושבים לא ע"ד להקיפה, שבלא"ה, לא היו אומרים שדוקא בהקופה ולבסוף ישבה, אלא שכיון ש'בסתמא' גם כשיושבים קודם כוונתם כבר להקיף, די בזה כדי לקרוא בט"ו. כלומר משום שבנתונים אלו ההגיון אומר שהיא הוקפה כראוי, דינו כמוקף ודאי.

מוכרח שבין בספק הלכתי ובין בספק מציאותי, רק אם הוכרע שהדבר נחשב ספק שקול קוראים בי"ד בברכה ובט"ו בלא ברכה ולא די ב'אחוזים'. אבל בשאלה הלכתית במקום שלמעשה אנו נוקטים כצד מסויים בהלכה, אפילו שהצד החולק הוא כבד משקל - קוראים בט"ו בברכה וטוב להחמיר לקרוא בי"ד ללא ברכה. וכן בשאלה מציאותית, אע"פ שיש צד ממשי שאין למקום דין מוקף קוראים בי"ד בברכה, אבל במקום שההגיון נוטה שהתקיים בו ההקפה כראוי, דינו בט"ו.

עתה אמור לי כחוקר וידען, האם בית שמש הוא פחות הגיוני שהיתה מוקפת מאשר ישב ולבסוף הוקף ???........ אינני רוצה להתקיל אותך עם בני ברק!!!............

ר' הירש מיכל שפירא נמצא בשו"ת שלו ציץ הקודש סימן נ"ד.

ובאנו כאן לדון בהלכה הפסוקה בלימוד הגמרא והפוסקים, כולל גדולי הדורות האחרונים המהרי"ל דסקין המ"ב והחזו"א, איך נוקטים בענין הודאי והספק על פי צדדי ההלכה והמציאות שנמצאת מולנו. ואני מציע לא לערב את הנושא של מנהגים וחתימות וכו' כאן. נשאיר ונניח זאת לאשכולות אחרים שמיצו כוס זו עד תום.