אלמלא אגרות הראשונות וכו' - מגילה יב:

[HaimL]

מעולם לא הבנתי את מאמרז"ל,
---
להיות כל איש שורר בביתו אמר רבא אלמלא אגרות הראשונות לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט אמרי מאי האי דשדיר לן להיות כל איש שורר בביתו פשיטא אפילו קרחה בביתיה פרדשכא ליהוי

וברש"י ז"ל,
אלמלא אגרות ראשונות - שהוחזק בהן שוטה בעיני האומות:

לא נשתייר משונאי ישראל שריד ופליט - שהיו ממהרין להורגן במצות המלך באגרות האמצעיות ולא היו ממתינים ליום המועד:

אמרי מאי האי דשדר לן - אומרים האומות מה זה ששלח לומר לנו להיות כל איש שורר בביתו שאף הגרדן שורר בביתו:

פרדשכא - פקיד ונגיד:
---
אינו מובן, מה שטותו של אחשוורוש, דנהי דהגרדן שורר בביתו, מ"מ פשטא דקרא דהאי שררה היא ומדבר כלשון עמו, היינו שגזר המלך שאם האיש מעם פלוני והאישה מעם פלוני, אז יכול הבעל לכוף את אשתו בנימוסיהם ללמוד את לשון עמו, ואין היא יכולה לטעון למד את לשוני או הוציאני ותן לי את כתובתי (או כל תקנת ממון שיש בדיניהם, בין איש לאשתו), וזהו תיקון גדול, ולאו שטות היא, כלל ועיקר.

[סעדיה]

אוצר החכמה_גביעי גביע הכסף -מהדורה חדשה- - ריבלין, בנימין בן שלמה זלמן_121.pdf

(2.01 MiB) הורד 144 פעמים

[HaimL]

האמת שגם בזה גופא תמיד התלבטתי, אם הוחזק לשוטה בגלל שהדבר ידוע ופשוט, או מפני שהדבר לא ייתכן. אבל מפשטות לשון רש"י ז"ל נראה דגרס פשיטא, שכתב, שאף הגרדן שורר בביתו, היינו מילתא דפשיטא שאין לך קל שבקלים שאינו שורר בביתו. ואם הפשט היה בתמיה, ה"ל לרש"י לפרש, אף הגרדן שנשא בת גדולים יהיה שורר בביתו, בתמיה.

[HaimL]

ועוד, שגם לפי הפירוש שהוא בתמיה, אין הדבר שטות כלל וכלל, דכן הוא גם בדיני ישראל, דאמו חייבת בכבוד אביו, אף אם היא בת פחתי, והוא בן פחותים.

[צופה_ומביט]

עוד קשה בגוף דברי הגמרא, איך יתכן שהיו ממהרים להורגן "במצות המלך" לפני יום המועד, הלוא הוא מרידה במלכות שעוברים על מצות המלך המפורשת באגרות שקבע יום מועד, והיו חייבים בעצמם מיתה על זה.

ואולי היו סוברים שאם המלך כ"כ שונא אותם שרוצה להרוג את כולם מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, א"כ בטח נתן את רווח הזמן רק כדי שנתארגן, ומצד עצם ההריגה בוודאי ישמח אם נעשה את רצונו עוד מקודם, ואדרבה, נוכיח ונראה לו נאמנות ביותר במה שמוותרים אנו על הזמן להתארגן ומבצעים את רצונו מהר יותר.

וצ"ע האם שייך לומר כן, והאם היו טענות כאלה מועילות שלא להיחשב מורד במלכות כנגד צו מפורש.

אמנם [ואני כותב זאת לא כפורים תורה, לצערי] כשרואים היום איך החוק ולשון החוק וכל סדרי השלטון הם כחומר כיד היוצר ממש ביד בעלי הכוח והשנאה המושחתים, שמטים אותם [או פשוט מתעלמים מהם] כרצונם לכל אשר יחפוצו כפשוטו בשקרים ועזות מצח לעין כל ובלי שום בושה ובלי הסברים לסתירות שבדבריהם גופא וכו' - אפשר להבין שבאם המלך באמת שנא את היהודים - שום חוק ולשון חוק וסדרי שלטון לא היו מהווים בעיה ופגם באם היו ח"ו הורגים את כל היהודים עוד מקודם.

[ORI929]

עוד קשה בגוף דברי הגמרא, איך יתכן שהיו ממהרים להורגן "במצות המלך" לפני יום המועד, הלוא הוא מרידה במלכות שעוברים על מצות המלך המפורשת באגרות שקבע יום מועד, והיו חייבים בעצמם מיתה על זה.

ואולי היו סוברים שאם המלך כ"כ שונא אותם שרוצה להרוג את כולם מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, א"כ בטח נתן את רווח הזמן רק כדי שנתארגן, ומצד עצם ההריגה בוודאי ישמח אם נעשה את רצונו עוד מקודם, ואדרבה, נוכיח ונראה לו נאמנות ביותר במה שמוותרים אנו על הזמן להתארגן ומבצעים את רצונו מהר יותר.

וצ"ע האם שייך לומר כן, והאם היו טענות כאלה מועילות שלא להיחשב מורד במלכות כנגד צו מפורש.

אמנם [ואני כותב זאת לא כפורים תורה, לצערי] כשרואים היום איך החוק ולשון החוק וכל סדרי השלטון הם כחומר כיד היוצר ממש ביד בעלי הכוח והשנאה המושחתים, שמטים אותם [או פשוט מתעלמים מהם] כרצונם לכל אשר יחפוצו כפשוטו בשקרים ועזות מצח לעין כל ובלי שום בושה ובלי הסברים לסתירות שבדבריהם גופא וכו' - אפשר להבין שבאם המלך באמת שנא את היהודים - שום חוק ולשון חוק וסדרי שלטון לא היו מהווים בעיה ופגם באם היו ח"ו הורגים את כל היהודים עוד מקודם.

הערה זו אפשר לישב בקל על פי חידושו של הגינת ורדים ועוד רבים שדין חיוב מיתה דמורד במלכות הוא רק בשומע מפי המלך ולא במה שהובא בכתב של המלך. וכמו שנאמר אשר לא ימרה את פיך. ונוהג דין זה גם במלכותו של אחשוורוש כידוע מהחיד''א. ואכמ''ל

[ORI929]

ועוד, שגם לפי הפירוש שהוא בתמיה, אין הדבר שטות כלל וכלל, דכן הוא גם בדיני ישראל, דאמו חייבת בכבוד אביו, אף אם היא בת פחתי, והוא בן פחותים.

לענ''ד גם שאלה זו אפשר ליישב על פי דברי רש''י שהדת והחוק שייכתב מעתה שהי' דין חיוב מיתה לאשה שלא שומעת לבעלה או מבזה או לא מדברת כלשונו וכו' ועלזה הוא דבר שטות מי הוא זה אשר יהרוג את אשתו על דברים כאלו שכל יום ויום חוזרים על עצמם ולא יוכלו לעמוד בחוק זה כלל וכלל. ונמצא אם הנושא הוא טוב ומושכל בין אם הוא פשוט או לא, מ''מ העונש על זה הוא שטות שלא יתכן כן. ולא שמענו מעולם שאכן התקיים חוק כזה

[HaimL]

ועוד, שגם לפי הפירוש שהוא בתמיה, אין הדבר שטות כלל וכלל, דכן הוא גם בדיני ישראל, דאמו חייבת בכבוד אביו, אף אם היא בת פחתי, והוא בן פחותים.

לענ''ד גם שאלה זו אפשר ליישב על פי דברי רש''י שהדת והחוק שייכתב מעתה שהי' דין חיוב מיתה לאשה שלא שומעת לבעלה או מבזה או לא מדברת כלשונו וכו' ועלזה הוא דבר שטות מי הוא זה אשר יהרוג את אשתו על דברים כאלו שכל יום ויום חוזרים על עצמם ולא יוכלו לעמוד בחוק זה כלל וכלל. ונמצא אם הנושא הוא טוב ומושכל בין אם הוא פשוט או לא, מ''מ העונש על זה הוא שטות שלא יתכן כן. ולא שמענו מעולם שאכן התקיים חוק כזה

היכן נמצא הרש"י הזה, אני לא מצאתי אלא,
---
ומדבר כלשון עמו" - כופה את אשתו ללמד את לשונו אם היא בת לשון אחר
---
אשמח לדעת היכן הוא נמצא. עכ"פ, גם לפירש"י שהביא כבודו, אין זה מה שכתוב בגמרא. בגמרא כתוב דהשטות הייתה שאפילו הגרדן הוא מלך בביתו, היינו שאף מי שמלאכתו בזויה, ונשא בת גדולים, יוכל לכופה בנימוסיהם ללמוד את לשון עמו, וזה לא ייתכן, שיהיה העבד כופה את הגבירה לרצונו. וע"ז שאלתי דבפשטות כ"ה גם בתוה"ק, דאפילו היא בת כהן שנישאה למנוול ומוכה שחין, חייבת בכבוד בעלה.

[ORI929]

ועוד, שגם לפי הפירוש שהוא בתמיה, אין הדבר שטות כלל וכלל, דכן הוא גם בדיני ישראל, דאמו חייבת בכבוד אביו, אף אם היא בת פחתי, והוא בן פחותים.

לענ''ד גם שאלה זו אפשר ליישב על פי דברי רש''י שהדת והחוק שייכתב מעתה שהי' דין חיוב מיתה לאשה שלא שומעת לבעלה או מבזה או לא מדברת כלשונו וכו' ועלזה הוא דבר שטות מי הוא זה אשר יהרוג את אשתו על דברים כאלו שכל יום ויום חוזרים על עצמם ולא יוכלו לעמוד בחוק זה כלל וכלל. ונמצא אם הנושא הוא טוב ומושכל בין אם הוא פשוט או לא, מ''מ העונש על זה הוא שטות שלא יתכן כן. ולא שמענו מעולם שאכן התקיים חוק כזה

היכן נמצא הרש"י הזה, אני לא מצאתי אלא,
---
ומדבר כלשון עמו" - כופה את אשתו ללמד את לשונו אם היא בת לשון אחר
---
אשמח לדעת היכן הוא נמצא. עכ"פ, גם לפירש"י שהביא כבודו, אין זה מה שכתוב בגמרא. בגמרא כתוב דהשטות הייתה שאפילו הגרדן הוא מלך בביתו, היינו שאף מי שמלאכתו בזויה, ונשא בת גדולים, יוכל לכופה בנימוסיהם ללמוד את לשון עמו, וזה לא ייתכן, שיהיה העבד כופה את הגבירה לרצונו. וע"ז שאלתי דבפשטות כ"ה גם בתוה"ק, דאפילו היא בת כהן שנישאה למנוול ומוכה שחין, חייבת בכבוד בעלה.

רש''י על מגילת אסתר במקום בקרא דיכתב בדתי פרס ומדי וכו'
מ''מ גם למבואר בגמ' אם נצרף את רש''י אז זה מובן שאם בציור הנ''ל יש חיוב מיתה אז זה שטות שהגרדן יחייב מיתה את הבת גדולים שנישאת לו ודו''ק.

[HaimL]

רש''י על מגילת אסתר במקום בקרא דיכתב בדתי פרס ומדי וכו'
מ''מ גם למבואר בגמ' אם נצרף את רש''י אז זה מובן שאם בציור הנ''ל יש חיוב מיתה אז זה שטות שהגרדן יחייב מיתה את הבת גדולים שנישאת לו ודו''ק.

לא פלא שלא מצאתיו, כי הוא אינו שייך לענייננו. דהלא שם כתב רש"י ז"ל,
---
"ולא יעבור" - חוק זה מביניהם שיהא זה חוק ודת לכל הבוזה את בעלה
---
היינו שהמלך גזר שתי גזירות,
1. אשר לא תבא וכו', כפירש"י שם, ("אשר לא תבוא ושתי" - ולכך נהרגה), וזה חוק לכל מי שמבזה את בעלה, כמו שפירש רש"י לעיל מיניה ("ויקצף" - ששלחה לו דברי גנאי), ובגמרא אמרו, אמר רבא שלחה ליה בר אהורייריה דאבא וכו'. דהיינו, כל המבזה את בעלה בדברי גנאי, תיהרג.
2. וכל הנשים יתנו יקר וגו', להיות כל איש שרר וגו', היינו כדאמרן, ובזה לא נאמרה מיתה.

וגם א"ת דכולא חדא גזירה היא, דאף הממאנת לכבד את בעלה ולדבר בלשון עמו תיהרג, היכא רמיזא דמשו"ה הוחזק לשוטה, דלא אתפרש בהאי אגדתא דנהרגה ושתי, ומי אמר דס"ל רבא דנהרגה, דהא בקרא כתיב אשר לא תבא וגו', ותו לא. ואף א"ת דכולא אגדתא דבתריה היא מדברי רבא, דלא רצו רבנן לא להרגה ולא להניחה, ויעצו למלך לדונה אצל עמון ומואב דיני נפשות, ונמצא דרבא ס"ל דהרגוה, אכתי ה"ל לפרש דמשו"ה הוחזק לשוטה. וגם, דאמאי יוחזק לשוטה, אם נועץ בחכמי האומות, ודנוה בהכי, דאף אם נאמר שמה שהרגו את ושתי היה מן הדין, דהוא מלך, וחשוב ממנה, אבל לא יוכל הגרדן לחייב את אשתו, שהיא בת גדולים מיתה, אבל א"כ, הרי אמרנו שכל הגזירה הייתה בעצה אחת, ומדוע יחזיקוהו לשוטה, ועוד שהגמרא אומרת שחכמי ישראל יעצו לו ללכת אצל עמון ומואב, שהם מיושבים בדעתם, כמו שפירש רש"י ז"ל,
---
וטעמא אמרו ליה - ויפה אמרו לו דודאי כן הוא שמתוך שהאדם שקט דעתו מיושבת עליו שנאמר שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו וסיפיה דקרא על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר:
---
וא"כ, מוכח שלא היה שטות, אלא עצה טובה השמיעוהו.

[ORI929]

רש''י על מגילת אסתר במקום בקרא דיכתב בדתי פרס ומדי וכו'
מ''מ גם למבואר בגמ' אם נצרף את רש''י אז זה מובן שאם בציור הנ''ל יש חיוב מיתה אז זה שטות שהגרדן יחייב מיתה את הבת גדולים שנישאת לו ודו''ק.

לא פלא שלא מצאתיו, כי הוא אינו שייך לענייננו. דהלא שם כתב רש"י ז"ל,
---
"ולא יעבור" - חוק זה מביניהם שיהא זה חוק ודת לכל הבוזה את בעלה
---
היינו שהמלך גזר שתי גזירות,
1. אשר לא תבא וכו', כפירש"י שם, ("אשר לא תבוא ושתי" - ולכך נהרגה), וזה חוק לכל מי שמבזה את בעלה, כמו שפירש רש"י לעיל מיניה ("ויקצף" - ששלחה לו דברי גנאי), ובגמרא אמרו, אמר רבא שלחה ליה בר אהורייריה דאבא וכו'. דהיינו, כל המבזה את בעלה בדברי גנאי, תיהרג.
2. וכל הנשים יתנו יקר וגו', להיות כל איש שרר וגו', היינו כדאמרן, ובזה לא נאמרה מיתה.

וגם א"ת דכולא חדא גזירה היא, דאף הממאנת לכבד את בעלה ולדבר בלשון עמו תיהרג, היכא רמיזא דמשו"ה הוחזק לשוטה, דלא אתפרש בהאי אגדתא דנהרגה ושתי, ומי אמר דס"ל רבא דנהרגה, דהא בקרא כתיב אשר לא תבא וגו', ותו לא. ואף א"ת דכולא אגדתא דבתריה היא מדברי רבא, דלא רצו רבנן לא להרגה ולא להניחה, ויעצו למלך לדונה אצל עמון ומואב דיני נפשות, ונמצא דרבא ס"ל דהרגוה, אכתי ה"ל לפרש דמשו"ה הוחזק לשוטה. וגם, דאמאי יוחזק לשוטה, אם נועץ בחכמי האומות, ודנוה בהכי, דאף אם נאמר שמה שהרגו את ושתי היה מן הדין, דהוא מלך, וחשוב ממנה, אבל לא יוכל הגרדן לחייב את אשתו, שהיא בת גדולים מיתה, אבל א"כ, הרי אמרנו שכל הגזירה הייתה בעצה אחת, ומדוע יחזיקוהו לשוטה, ועוד שהגמרא אומרת שחכמי ישראל יעצו לו ללכת אצל עמון ומואב, שהם מיושבים בדעתם, כמו שפירש רש"י ז"ל,
---
וטעמא אמרו ליה - ויפה אמרו לו דודאי כן הוא שמתוך שהאדם שקט דעתו מיושבת עליו שנאמר שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו וסיפיה דקרא על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר:
---
וא"כ, מוכח שלא היה שטות, אלא עצה טובה השמיעוהו.

חזק ובורוך דברים של טעם כתבתם ובלי נדר נחזור ונעיין בשנה הבאה אם לא נשכח
מ''מ חן חן על דבריך