הודעהעל ידי הרואה » ד' מרץ 15, 2017 1:04 am
לשם מה הוצרכו לאכול בחיפזון?
האמנתי כי אדבר אני עניתי מאד, אני אמרתי בחפזי כל האדם כזב.
כיון שאני מספר ביציאת מצרים, לכן אני מאמין בה', ומה אני מספר? שאני עניתי מאד במצרים, מלשון עניות ועינוי. ודווקא מתוך חפזי יכלתי לומר שכל האדם כזב. שאם היציאה ממצרים היתה שלא בחיפזון, היו בני ישראל מתפתים להכנס לסדרי המוסר הקלוקלים של המצרים שעינו אותם. ודווקא מתוך החיפזון כשיצאו לחירות נשאר להם הטעם המר של העבדות ומבינים שאלו לא סדרי מוסר מתוקנים.
וכן: לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר ודברתי על לבה, ונתתי לה את כרמיה וגו' וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים. שכדי שעם ישראל יתנתק בצורה נכונה ממ"ט שערי טומאה היה צריך לצאת מגבולות היישוב וללכת למדבר, ורק שם הקב"ה יכל לפתות את עם ישראל אליו ולתת לנו את התורה. ואח"כ בענותינו את סיפור יצ"מ, אנו חוזרים לכך.
(מעט מזעיר ממה ששמעתי בעניין מפי ר' נתן רוטמן)