אכילת פירורי האפיקומן משום חיבוב מצוה

[נוטר הכרמים]

בקובץ מוריה החדש [ניסן תשע"א – עמ' לט] בתוך 'הלכות ליל הסדר מספר יוסף אומץ ע"פ כתבי יד' [אות תשעד], מצינו דבר חדש, וז"ל: ומצוה מן המובחר שיהיה האפיקומן שני זתים וכו', ובשעת אכילתו יניח ידו תחת סנטרו ופיו, שאם יפלו פירורי האפיקומן מפיו או יפלו לתוך ידיו, ויחזור ויאכלם מפני חיבת המצוה.

והנה לעיל בדבריו לגבי אכילת מצה לא כתב הנהגה זו, ועמד בזה בהערות הרב עמיחי כנרתי שם, וכתב: יתכן שכונתו שדווקא במצת האפיקומן יש לנהוג כך, לסימן שקשה עלינו הפרידה ממצות אכילת המצה ולכן בולעים כל פירור, שהרי לא כתב הנהגה זו לעיל בענין אכילת מצה אלא רק באכילת האפיקומן. בדומה לכך מצאנו בהנהגת המהר"ם להיפרד מהסוכה סמוך ליציאת שביעי של סוכות, ראה בתשב"ץ קטן סי' קמח וברמ"א סי' תרסז, וכן במנהג הגר"א לאכול מצות סמוך ליציאת שביעי של פסח, ראה במעשה רב סי' קפה.

[נוטר הכרמים]

אמנם נראה לענ"ד לומר כי באפיקומן יש בדבר תוספת טעם, שהרי כבר בראשונים ובטוש"ע סי' תעח מצינו שנקרא הכזית מצה שאוכלים באחרונה בשם אפיקומן [ועי' ב"י שם, וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית ערך אפיקומן], וצ"ב שהרי במשנה ובהגדה נזכר אפיקומן בתור דבר אחר, ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח, אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.

ובטעמא דמילתא כתב הלבוש שם, וז"ל: ואפשר לומר שאנו קורין את המצה עצמה אפיקומן סתם, ע"ש שהיא במקום הפירות שדרך לאכול אחר הסעודה בפעם אחר, ואגב חביבותא דמצוה שהיא חביבה עלינו כפירות מתוקים אנו קורים אותה אפיקומן, כלומר שאומר לבני ביתו או כל אחד לחבירו אפיקו לנו מיני מתיקה והיא המצה שמתוקה עלינו מצותה, עכ"ל. הרי שישנו ענין של חביבות יתירה באכילת האפיקומן.

ואולי יש ליתן עוד טעם לשבח בזה, דהנה שיטת הרא"ש בפרק ערבי פסחים (סי' לד), שאכילת האפיקומן היא זכר לקרבן פסח, וכך שיטת הרבה ראשונים (רמב"ן, ר"ן, מאירי וחינוך), וכן פסקו בטוש"ע, [וחולקים על שיטת רש"י ורשב"ם (קיט,ב) שזה זכר למצה הנאכלת עם הפסח, וזוהי מצה הבצועה שאנו אוכלין באחרונה לשם חובה]. והנה נפסק בשו"ע ריש סי' תעז שהאפיקומן נאכל בהסיבה, וצ"ב דהתינח אם יוצא באכילתו יד"ח מצות אכילת מצה מבואר דין ההסיבה, אבל אם האכילה היא רק זכר לקרבן פסח מהיכי תיתי דליבעי הסיבה.

אכן בביאור הגר"א ביאר שלשיטת הרא"ש חייב בהסיבה כיון שבזמן הבית היה עיקר אכילתו. כלומר, כיון שבזמן הבית אכילת הכזית מצה באחרונה ובהסיבה, לכן עתה ג"כ חייבים לאכלה בהסיבה, אע"פ שעתה הוא זכר לפסח.

ולכאורה הדבר תמוה, דסו"ס בזה"ז אוכלה זכר לק"פ ולא למצות אכילת מצה הבאה עמה. ומוכרח מזה, דאף כי האפיקומן בזה"ז הוא זכר לק"פ, מ"מ לא נקבע בצורת האכילה שלו כ'זכר' בעלמא, אלא יש בזה גם סממן של אכילה כדרך שהיה אז, ומכאן נובע חיוב ההסבה, אף שבזמן הבית ההסבה היתה מטעם אחר לגמרי.

ובזה יש לבאר ענין החביבות המיוחדת של אכילת האפיקומן שהיא חביבה עלינו ביותר, אף שלדעת הרא"ש אין בה אלא קיום זכר לק"פ בעלמא, ואין בה קיום מצות מצה, כיון שתקנת אכילתה היא באופן שבו נאכל בזמן הבית, ויש בה כעין אכילת הפסח והמצה שעמו בזמן הזה, ודוק.

יה"ר שנזכה במהרה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר המזבח לרצון.

[ר' גרונם יקום פורקן]

בקובץ מוריה החדש [ניסן תשע"א – עמ' לט] בתוך 'הלכות ליל הסדר מספר יוסף אומץ ע"פ כתבי יד' [אות תשעד], מצינו דבר חדש, וז"ל: ומצוה מן המובחר שיהיה האפיקומן שני זתים וכו', ובשעת אכילתו יניח ידו תחת סנטרו ופיו, שאם יפלו פירורי האפיקומן מפיו או יפלו לתוך ידיו, ויחזור ויאכלם מפני חיבת המצוה.

ראוי לדייק שפיסקה זו כלשונה ממש מופיעה גם ביוסף אומץ המצוי שנדפס לפני כמאה שנה.

[נוטר הכרמים]

בקובץ מוריה החדש [ניסן תשע"א – עמ' לט] בתוך 'הלכות ליל הסדר מספר יוסף אומץ ע"פ כתבי יד' [אות תשעד], מצינו דבר חדש, וז"ל: ומצוה מן המובחר שיהיה האפיקומן שני זתים וכו', ובשעת אכילתו יניח ידו תחת סנטרו ופיו, שאם יפלו פירורי האפיקומן מפיו או יפלו לתוך ידיו, ויחזור ויאכלם מפני חיבת המצוה.

ראוי לדייק שפיסקה זו כלשונה ממש מופיעה גם ביוסף אומץ המצוי שנדפס לפני כמאה שנה.

ייש"כ.
אכן עצלות היתה בי שלא בדקתי.

[גאולה בקרוב]

לנוטר הכרמים,
יישר כח על הפנייתך לדברי הלבוש בקשר להנהגת היוסף אומץ,
אציין לזה בעז"ה במהדורה החדשה של הספר הנ"ל
עמיחי כנרתי

[שבטיישראל]

וכן במנהג הגר"א לאכול מצות סמוך ליציאת שביעי של פסח, ראה במעשה רב סי' קפה.

כוונתך בוודאי לאחרון של פסח ולא לשביעי של פסח (ואכן המנהג ליטול הידים לסעודת נעילת החג אחר מנחה באחש"פ משא"כ בשאר יו"ט), ואגב אורחא נקטת !!

[אוצר החכמה]

אתה צודק כמובן שלזה הכוונה בהגר"א, רק כיוון שהוא לא רגיל לאחרון של פסח כתב שביעי של פסח.

[זקן ששכח]

בקובץ מוריה החדש [ניסן תשע"א – עמ' לט] בתוך 'הלכות ליל הסדר מספר יוסף אומץ ע"פ כתבי יד' [אות תשעד], מצינו דבר חדש, וז"ל: ומצוה מן המובחר שיהיה האפיקומן שני זתים וכו', ובשעת אכילתו יניח ידו תחת סנטרו ופיו, שאם יפלו פירורי האפיקומן [b]מפיו או יפלו לתוך ידיו, ויחזור ויאכלם מפני חיבת המצוה. [/

וכי להיכן יפלו? מה הכוונה 'או'?
אגב, אם אמר שלוקח שני זיתים, הלא הסבר פשוט יותר יש שיאכל הפירורים, כדי שלא יחסר לו מן השיעור הדרוש.

[גאולה בקרוב]

כתוב שם: "אז יפלו לתוך", ולא "או".

בקשר לשיעור 2 זיתים, אולי א"א לצמצם ותמיד לוקחים מעט יותר.

[זקן ששכח]

כתוב שם: "אז יפלו לתוך", ולא "או".

בקשר לשיעור 2 זיתים, אולי א"א לצמצם ותמיד לוקחים מעט יותר.

תודה רבה.
את מי נאשים בטעות, את הדי. בי. אס.?!...

מה שתרצת אכן מסתבר, אבל מה אעשה וכתוב שם 'שני זיתים', ולדבריך היה לו לומר 'שני כזיתים'.