ואפילו עני שבישראל פשט בתוס'.

[לומד_בישיבה]

בתוס' פסחים (צב,ב) ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב - דסלקא דעתך דהסיבת עני לא חשיבא הסיבה דאין לו על מה להסב ואין זה דרך חירות ויש מפרשים דאדלעיל קאי עד שתחשך ואפילו עני שבישראל פירוש אפי' עני שלא אכל כמה ימים לא יאכל עד שתחשך.
ומעודי אני טורח להבין פשט בדברי התוס' מדוע נאמר שאין העני יכול לקיים מצוות חירות וכלשונם "דאין לו על מה להסב" האם מפני שמעכב בעדו עניין טכני לגמרי ותו לא, או אפשר שכוונתם לומר דאיך יישב כדרך המלך בחירות כאשר הגמחי"ם לא עלינו רודפים אחריו.
אשמח לכל הפנייה ועזרה כל שהיא.

[איש-אחד]

אולי הפשט הוא, דהו"א דדרך חירות צריך להיות כל אחד כמעמדו, ועני כיוון שאינו מיסב אי"ז דרך חירותו, קמ"ל דהסיבה היא צורת דרך חירות לכאו"א.

[יונטף]

דברי התוס' פשוטים, שכיון שאכל מצה בלא הסיבה לא יצא ידי חובה, הו"א שהסבה צריך להיות הסבה בצורה של בני חורין כדברי רש"י על המיטה וכדו' שזה נראה כמו בן חורין והמיסב על הספסל אינו הסבה בצורה של חירות ממילא לא היסב ולא יצא יד"ח שאין לו איך להיסב קמ"ל שזה שמה הסבה. (ואלא שעכשיו צריך לדון בתירוץ תוס' האם הכוונה שצריך רק את ההטייה כי זה רק "דין" הסיבה או שגם זה בדוחק נקרא צורה של הסבת בן חורין)

[יוסףלוי]

תשובתך היא פרקטית, שלעני אין מיטה?? לא נראה.

[לומד_בישיבה]

מדוע לא נראה.
הכוונה שלמרות שאין לו כרים וכו' יכול להסב על הכסא.
ונחשב לו כמיסב.

[עושה חיל]

ואולי החידוש הוא שאפילו עני צריך להשיג משהו שיכול להסב עליו כדבעי (אפי' שעתה אין לו משהו נוח, בעי לטרוח ולהשיג)

[בן אדם]

מהלך הראשון של התס' קצת דחוקים, שיוצא מזה שאין החידוש בגברא - בחילוק שבין העני להעשיר, אלא בחפצא - כלומר בצורת ההסבה.
שהיה הו"א לומר שצורת הסיבה אינו אלא על כרים וכסתות, והמשנה מחדש לנו שגם על הספסל יש לו שם הסבה.
בנוסף לזה, הרי גם הסיפא של המשנה מחדש לנו דין בנוגע לעניים הנזונים מן התמחוי ביחס לשתיית ד' כוסות, ושם ודאי החידוש ביחס לגברא.

אמנם בפשוטו נראה כמו המהלך השני של התוס', דנמשך על מה שכתוב לעיל מיניה, וכך היא צורת המשנה:
ערבי פסחים סמוך למנחה, לא יאכל אדם עד שתחשך - ואפילו עני שבישראל.
לא יאכל (כלומר - האדם הנ"ל) עד שיסב.
ולא יפחתו לו (לאדם כנ"ל) מארבעה כוסות של יין - ואפלו (עני הנ"ל שהוא ניזון) מן התמחוי.

ובביאור הדבר יעויין בתוספות רעק"א על המשנה שמביא פירוש יפה ונכון, על פי מה שמבואר בריש ברכות, שעני דרכו לאכול מבעו"י.
ועל זה מחדש לנו המשנה, שלא רק אדם רגיל שדרכו בכל ימות השנה לאכול משתחשך, אלא אפילו עני שדרכו לאכול מבעו"י יש לו לשנות הרגלו בערבי פסחים, ולא יאכל עד שתחשך.

[שומע ומשמיע]

יעוין ברע"ב ובתוי"ט, נראה שנחלקו איך ללמוד את התוס'.