פורום אוצר החכמה

קונטרס על המכות
מצרוף קונטרס (שעוד לא גמרתיו) שליקטתי מפרשני החומש (בעיקר רש"י רמב"ן אב"ע וספורנו) על סדר המכות.
אשמח לשמוע הערות והארות.

דינים וטעמיהם לפסח, מהרב הגדול רבי חביב טולידאנו זצוק"ל

אוצר מאמרים - פסח

מצ"ב.
הספר יצא לאור בימים אלו.

.

מהגר"י לנדא

בקישור זה יש מאמר על חג הפסח שמשום מה חסום לי באתרוג, אשמח אם אחד מחו"ר הפורום יוכל להעלותו לכאן.
http://www.oz-vehadar.com/he/%D7%9E%D7% ... %D7%9D/273

בתודה מראש.

כל הארה או הערה תתקבל בברכה, אפשר להגריל 1000 ש"ח

ידידי הרב אליעזר וויספיש, מחבר הספר רמות גלעד על ענייני אליהו הנביא הנמצא גם באוצר, נתן לי את הקונטרס המצורף בענייני כוס של אליהו, חלק מן הכרך הבא של ספרו רמות גלעד.

כפי שכתב שם הקונטרס עדיין בשלבי עריכה וישמח לשמוע הערות ותגובות ופשיטת ספיקותיו.

מצו"ב מאמר נפלא על שביעי של פסח מהגאון הרב גבריאל טולדנו שליט"א

לקט מנהגים והלכות, בשפה קלה ובהירה.

קיבלתי זאת חוברת יפה מאוד

פניני הלכה ומנהג, טעמים וביאורים בשפה שווה לכל נפש.
אשמח להערות, עדיף למייל שלי. הכתובת בפנים.
פסח כשר ושמח לנו ולכל בית ישראל.

דברים נפלאים מהג"ר שלמה הכהן זצ"ל אב"ד צילץ

הועתק זה עכשיו מכתב יד קודש של הגרש"כ אב"ד צילץ זצ"ל מח"ס בתי נפש וכו'.
להנאתכם!

מהדורא קצת יותר מעודכנת

פסק הלכה על דבר ההמצאה החדשה, שעושין את הרידוד בעמידה ולא בשטיחה על השולחן, וככה מספיקים לאפות יותר מצות,
האם זה נחשב כמצות עבודת יד.

פניני הלכה ומנהג, איש על ידו ומכונו, בשפה קלה ושווה לכל נפש.
הערות והארות יתקבלו בברכה במייל שבפנים.

מצו"ב דרוש קצר לפסח

קונטרסים להורדה בענייני פסח

קונטרס א' בהלכה
א. גדר סיפור יציאת מצרים
ב. בעניין טיבול ראשון וד' כוסות - שני חלקים לסדר ליל פסח
ג. יסוד מצוות ההלל בליל פסח ובמועדים
ד. שיטת הגר"א באכילת מצה כל שבעה
ה. מצוות תשביתו והמסתעף

קונטרס ב' באגדה והגדה
א. יסוד החידוש באמונה שהתחדש ביציאת מצרים
ב. סודה של פרשת וארא – נתיבי אמונה ובטחון
ג. החודש הזה לכם – גדר קדושת החודש
ד. טעמי מצוות מצה – י' טעמים
ה. ביאורים בהגדה של פסח
ו. שביבים על חג המצות

מצו"ב קיצור הלכות ליל הסדר שקיבלתי בלשון קצרה ברורה ותמציתית

התקבל במייל

עוררוני בדבר מה שכתוב כאן לאסור אכילת שניצל בערב פסח, שאולי יש לומר שאף שהשניצל עצמו לא משוקע בשמן, הציפוי שלו משוקע בשמן וממילא אבד ממנו תואר לחם. האם יש לומר כדבר הזה?

בירור מקיף
* דרשת חכז"ל שבעת ימים הוא רשות
* בערב תאכלו מצות ליל ראשון חובה
* מח' הגאון ר' איצל'ה פאנאוויזשער והגאון ר' יוסף ענגיל אם על מצות ומרורים יאכלוהו ובערב תאכלו מצות מצוה א' או ב' מצות
* מח' מזרחי וגור ארי' בביאור שבעת ימים מצות תאכלו
* טעמים שכתבה התורה שבעת ימים אע"פ שהם רשות
* ירושלמי שהוא איסור עשה על אכילת חמץ
* שיטת החזקוני והגר"א שמצוה באכילת מצה כל שבעה - דברי החת"ס בזה
* הנחת תפילין בחוה"מ משום מצות אכילת מצה שהם עצמם אות
* דברי פני יהושע דלרבי שמעון חובה לאכול מצה כל ימי הפסח
* דרשת חכז"ל במנחות לסתור דעת הצדוקים ממחרת השבת

גליון נפלא עד למאוד

כרגיל, הערות והארות יתקבלו בברכה במייל שבפנים.

נתבקשתי להעלות.

הקונטרס נכתב לרפואת ילדה קטנה שחולה במחלה ה"י. נא ונא להעתיר לרפואת אסתר בת יפה לרפו"ש בתושח"י.
בשורות טובות ופסח כשר ושמח.

אני מצרף בזה רשימה העוסקת בנושא הנוגע להלכות ליל הסדר.

לע"נ אמי מורתי. כרגיל, הערות והארות יתקבלו בתודה וברכה במייל שבתוך העלון.
בברכת פסח כשר ושמח.

מצ"ב

במאמר שלפנינו נדבר בעז"ה, בשבח העבודות לקראת חג הפסח אשר מטרתם היא לנקות את הבית מחמץ שלא יראה ולא ימצא בו ח"ו חמץ. אמנם נכון הוא הדבר שבמקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה, אך במקום שמכניסים בו חמץ צריך גם צריך לנקות ולבדוק. והואיל והחמירה התורה בחמץ יותר מבכל שאר המאכלות האסורים, שחובה להשביתו קודם הפסח, והזהירה עליו בבל יראה ובל ימצא בפסח, ואסרתו בהנאה, וענשה על אכילתו עונש כרת החמור, וכן אמרו חכמים חמץ אסור במשהו – לפיכך ישראל החרדים על המצוות ויראים מן החטא, קבלו על עצמם חומרות יתרות בפסח כדי להרחיק עצמם מחשש חמץ1. וכמו"כ נכתוב מעט בשבח ה'חומרות' הנהוגים בחג הפסח. ובדברים שלפנינו סידרנום לכתחילה מעורבים זה בזה מפני שאחד הם.
החתם סופר בשו"ת (ח"ו, ליקוטים סימן ל') כותב במענה לתשובה על שאלה בימים שלפני חג הפסח: יקרת מכתבו הגיעני בימים האלו ימי טלטולא דגברא דהני נשי דידן מפנים חפצים מזוית לזוית אפי' ספרים אינם מוכנים לי לעיין, ע"ש. ובמקום אחר, גם בתשובה בימים אלו כותב (ח"א - אורח חיים סי' קלו') כותב: והיותי חוץ לחדר לימודי כי גרשוני נשים צדקניות המכבדים לי"ט של פסח ע"כ לא יכולתי להאריך ככל הצורך, ע"ש. גם בשו"ת נודע ביהודה (מהדורא תניינא - אורח חיים סי' נז') אנו מוצאים כהא וז"ל: הנה ביומי דניסן אני טרוד מאוד בטרדות הציבור העמוסים עלי להורות לעם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשים אשר יעשון בהלכות חג הפסח אשר נפישין מיליה ורבו השואלים זה בא בכדו וזה בא בחביתו ונוסף לזה אין לי מקום פנוי ואני מטולטל מחדר לחדר ומזוית לזוית כי מגרדין הכתלים ומכבדין את הבית לכבוד החג. לכן אני בא בקצרה מה שנראה לענ"ד.
כתב בספר פלא יועץ2: שאם בכל הימים ראוי לחוש לצאת ידי כל הדיעות, על אחת כמה וכמה בענין חמץ ומצה שאיסורו חמור מאוד שיש בו כרת רחמנא לצלן, והנזהר בו תועלתו גדולה. שכתבו משם האר"י שהנזהר בפסח מאיסור חמץ וחושש לצאת ידי כל הדיעות ונזהר בתכלית האיסור – מובטח לו שלא יחטא כל השנה כולה, על זאת ראוי ליזהר הרבה שאין שכר גדול מזה וכו'. ואשריהם ישראל, ונשותיהם יותר מהם. נזהרים לבער החמץ בתכלית הזהירות ומחמירין יותר ממה שצריך, תבוא עליהם ברכת טוב.
בספר הרוקח3 כתב, שלא יאמר אדם כמה טורח פסח זה, כי רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם מה טורח זה לכם. ועכשיו אין העולם נזהרים בזה, ע"ש. ויש שלומד4 עליהם זכות שאינו נקרא רשע אלא כשאומר מה טורח זה על טורח הקרבת הפסח שהיא מצוה מן התורה, ונראה מדבריו שמצות התורה הן עליו לטורח, מה שאין כן בזמן הזה כשאומר על גודל הזהירות וחומרות יתירות כמה טורח אין איסור בדבר5.
בספר קב הישר (לרבי צבי הירש קאיידנוור, אב"ד פרנקפורט, וקראקא) כתב, ויש קבלה בידי כל טורח שאדם מטריח את עצמו לכבוד יו"ט של פסח והוא עיף ויגע בהטורח, אזי בעסק זה הוא הורג כל המזיקים הנקראים נגעי בני אדם, והעוסק בטרדת המצוה של ימי הפסח הוא מתקן התיקון וכוק, ע"ש. וע"ע בספר התודעה (ניסן, ערב פסח. עמ' סט')
ובתשו' הרז"ו6 הביא בשם האריז"ל להחמיר כל החומרות בפסח, ע"ש. וכן בספר משנת חסידים כתב, והשומר פסח מחמץ כהלכתו ומחמיר בו בכל החומרות שמחמירים המחמירים, יועיל לנפש כל השנה.
כתב בספר מחזיק ברכה7: ומ"מ אשר תאוה נפשו להחמיר בזה וכיוצא בזה אין מזניחין אותו, כי כ"ע ידעי דבפסח כל אחד מחמיר לעצמו ועושה גדרות וסייגים כי רב הוא, תוקף איסור חמץ החמור מכל איסורין שבתורה כאשר בירר הרדב"ז בתשו'. ואינו יוהרא ולא דבר תמוה כי כל העולם מקצה יודעים היו כמה מיני חומרות עושה כל אחד כאשר תאוה נפשו ובכהאי גוונא ליכא משום לעז.
ובספר מועד לכל חי לרבי חיים פלאג'י8 כתב: לא תתגודדו ליכא בחומרות דפסח, וגם אין לחוש ליוהרא כי משפחה ומשפחה מנהג אבותיהם בידיהם וכו' ואפילו מי שאינו נוהג חומרות כשרידים אשר ה' קורא, אפילו הכי מה טוב דבימי הפסח יקיים אשרי יושבי ביתך טפי משאר ימות השנה, ע"ש.
ובספר משך חכמה9 כתב, הנה המתבונן יראה כי במצרים נשכח מהם גופי תורה וכו' וכן הפרו ברית מילה. אמנם הסייגים והגדרים שמרו ביתרון גדול כמו שאמרו במכילתא שלא שנו שמם שלא שנו לשונם וכו' ולכן הרבה התורה בסייגים גבי פסח וחמץ בבל יראה מפני שעל פי הגדרים וסייגים נגאלו וכו', ע"ש.
ומובא בשם הרה"ק מפשיסחא, שהיה נוהג לומר שהחומרות של פסח אין להם שיעור והם כמו תכשיטי כלה אשר כל המוסיף תכשיטים הרי זה משובח.
הגרש"ז אויערבך זצ"ל השיב לשואלים אודות ההנהגה הרצויה בנקיון הבית לקראת הפסח, שאם כי ע"פ ההלכה נמסרו לנו כללים ברורים ואין חיוב להוסיף עליהם, מכל מקום כבר נהגו אמותינו מעולם להרבות יותר בעסק זה כמו שהזכירו כבר הראשונים, וידועים דברי הרדב"ז בשו"ת ח"ג סי' תקמ"ו שחיפש טעם לחומרא דחמץ וסיים 'על כן אני סומך על מה שארז"ל במדרשות כי חמץ בפסח רמז ליצה"ר והוא שאור שבעיסה ולכן כלה גרש יגרש אותו האדם מעליו ויחפש עליו בכל מחבואות מחשבותיו ואפילו כל שהוא לא בטיל' וטרחה זו מועילה להחדיר בלבבות חומר איסור חמץ, ולכן יש לנשים לעשות כמנהגן, ואף האנשים יסייעו בידן כפי הצורך, ויכלכל כל אדם מעשיו בהשכל וביושר. והדריך רבנו זצ"ל את מחנכי תשב"ר, שבשיחותיהם לחניכים אודות מצוותיה של תורה יש להזהר מאד מלטשטש את התחומים, ושנות הילדות הן הזמן לחקוק בקרבם את משמעותן המעשית של המצווה כפשוטה, וכדוגמא לדבר נקט ענין זה, שאין לחנך את הילד שחמץ היינו יצר הרע, אלא ש"חמץ" הוא חמץ כפשוטו 10.
מקורות וציונים
1. ספה"ת. 2. ערך פסח. 3. סי' רפ"ג, מובא בבאר היטב הלכות פסח סי' תס"ט א'. כתב בספר חסידים (אות תתקכ"ג): מי שנושא ספרים או טורח בספרים אל יעשה כאיש שאומר על הטרחים הגדולים אוי כמה טרחתי הרבה, לדברים שרצון הבורא חפץ בהם לא יתכן לומר כן. 4. חק יעקב. 5. שו"ע הרב סי' תס"ט ה'. וע"ע בשו"ע סי' תמ"ב סעי' ו' ובמ"ב שם. 6. סי' ו'. 7 . סי' תס"ז. 8. סי' ב' י"ז. 9. פרשת בא. 10. הליכות שלמה – פסח פרק ה' הערה 7.
(נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי)

נפלא עד מאד !
לתשומת לב הלומדים, לקראת סוף הספר החל מעמ' רס"ט יש פרק ארוך מאד בשם "שעונים עליו דברים הרבה" ובו מגוון "ווארטים" קצרים וקליטים שכל אחד אוהב שיהיה לו בצד לשלוף, לא דברים ארוכים וכבדים, אלא פרפראות לקינוח סעודה. מומלץ.

גליון למיסבר קראי חג הפסח תשע"ח
* מחלוקת רבא וראב"י אם מצה בזמה"ז דאורייתא פסחים קכ.
* ב' פירושי הרמב"ן בפסוק ואכלו את הבשר וכו' צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו
* קושית השאגת אריה סי' ק על הרא"ש דמרור אין צריך כזית, תי' החת"ס ואבני נזר
*דעת האחרונים שיש ב'מצוות במצה
ועוד ועוד

ייש"כ, סידר לי כמה הלכות שלא זכרתי כראוי.

התקבלה הודעה:

שלום,

מצורף בזאת מאמר חדש מפרי עטי, בו ההדרתי בע"ה ששה סימנים חדשים לליל הסדר.
הערות יתקבלו ברצון. (רק אעיר על טעות קלה בניקוד, בסימן ב טור 4, צ"ל: אֲזַי, ולא אֲזֵי כנדפס.)

בעבר פרסמתי מאמרים נוספים מענייני חג הפסח (וחודש ניסן):
1. דרשה בענייני יציאת מצרים וחג הפסח לדרשן ביזנטי משלהי תקופת הראשונים
2. הנס שביטל את גזירת המצרים על פריה ורביה
3. חמשה סימני ליל הסדר חדשים מכתבי-יד
4. צור תעודה; סימן חדש לסדר ליל פסח
5. שמו של חודש ניסן על שם הניסים
וכולם זמינים להורדה מכאן.

חג פסח כשר ושמח
יעקב ישראל סטל

מאמרי מחשבה בעניני יציאת מצרים, מיוסדים בעיקר עפ"י תורת הגראי"ק והגרי"מ חרל"פ. הגיתים ורשמתים בעבר וכעת לא סיפק הזמן בידי לעבור עליהם ולבררם כדבעי. בתקוה שלא יצאתי מכלל חבר שאינו מוציא מתח"י וגו'...

במאמר שלפנינו נדבר בעז"ה אודות המנהג המובא במשנה ברורה בהל' בדיקת חמץ (סי' תלב' ס"ק ב'), ליטול ידים קודם בדיקת חמץ, משום נקיות. (בלא ברכה – חק יעקב סי' תלב' ס"ק א'), ויל"ע במאי עסקינן, אי ידיו לא נקיות הן, א"כ פשיטא שצריך לפני הברכה לנקות הידים. ואי נקיות הן, מאי טעמא בעינן הכא נט"י קודם, האם משום הברכה, או משום חשיבות המצוה, או מפני שניהם?
כתב בספר מהרי"ל (מנהגים - הלכות בדיקת חמץ, מובא בב"ח סוסי' תלב'): ויטהר ידיו על ידי נטילה טרם שיברך על הבדיקה. דכל המברך צריך נקיות ידים מקודם. וכן יסד הפייט (בפיוט לשבת הגדול במנהג אשכנז) בסדר אדיר דר מתוחים. וז"ל "מברך כזאת באומץ על ביעור חמץ", ור"ל באומץ הוא נטילת ידים דכתיב (איוב יז' ט'): טהור ידים יוסף אומץ. וכן מסיק במהרא"ק בשם רבינו אפרים, ע"ש. מדברי המהרי"ל מבוא' שהטעם לנט"י קודם, הוא משום הברכה. וכך מבוא' בדברי ספר בן איש חי (ש"א, פ' צו, סעי' א') וז"ל: ויטול ידיו קודם שמברך על הבדיקה, וכנזכר באחרונים ז"ל. וכ"כ בכף החיים (סי' תלב' א').
אמנם בשו"ת מהרש"ל (סי' פו') כתב: וקודם אשר יבדוק יטהר ידיו, אפי' בלא שפשוף. ואין זה מגסי רוח (פי' שמראה בעצמו שהוא מדקדק במצות במה שאין צריך. עי' שו"ע או"ח סי' קנח' סעי' ה'), מאחר שבדיקת החמץ היא באה לטהרת הרגל, שהרי סמכינן אזמן שמברכין ברגל (פי' הרא"ש במס' פסחים פ"א סי' י', כותב, הטעם שאין מברכין 'שהחיינו' על בדיקת חמץ? מפני שברכת 'שהחיינו' שמברכין בליל הסדר בקידוש, כוללת כל מצוות החג) א"כ מצוה חשובה הוא וראויה להיותה בנקיות וכן פסק מהרי"ל, מ"מ ע"י היסך ושפשוף עדיף, ע"ש. מדברי המהרש"ל מבוא' שהטעם לנטילת ידים, הוא משום חשיבות מצות בדיקת חמץ, וראוי לעשותה בנקיות. וכך כתב המג"א (סי' תלב' ס"ק א') וז"ל: יטול ידיו קודם הבדיקה, ע"ש. וכתב בפרי מגדים (א"א שם): וה"ה אם בעל הבית מברך ובני ביתו אצלו, יטהרו קודם שיתחילו לבדוק מהאי טעמא. ואם אין ידיהם נקיים מאחר דיש לענות אמן, פשיטא שצריכין ליטול ידיהם.
בהגדה של פסח עם פירוש אגדות ריב"א (לרבי יוסף מעססינג, י"ל בבערסלויא בשנת תרכ"ז) כתב, ירחץ ידיו קודם 'בדיקת חמץ והברכה', הרי דהוא ס"ל שנטילת הידים היא משום כבוד המצוה והברכה.
כתב בספר ערוך השולחן (סי' תלב' סעי' א'): ונכון ליטול ידיו קודם הבדיקה, אך אם בודק תיכף אחר תפילת מעריב, אין צריך ליטול ידיו שהרי נטלן קודם תפלת ערבית, ע"ש.
עפ"י דברי המהרש"ל (שהבאינו לעיל), מחדש לנו הדרכי תשובה (יו"ד סי' יט' ס"ק ד'), ששוחט המדקדק במצוות ששוחט קודם הרגל, (וקודם השחיטה מברך כמבוא' בשו"ע יור"ד סי' יט') יכול ליטול ידיו דרך נטילה ממש, דהרי אם כוונת המהרש"ל לנטילת ידים דרך נקיות, גם בשאר ימות השנה אין בזה משום יוהרא ויטול ידיו קודם הברכה והשחיטה, אלא ודאי כוונת המהרש"ל דרך נטילה ממש. ואם שוחט לכבוד הרגל הדין כן שיטול ידיו קודם. וכן נראה מדברי הפרי מגדים (הל' פסח, סי' תעו', משב"ז ס"ק יז') שכתב בשם הלבוש, שהטעם שתיקנו נטילת ידים בליל הסדר לטיבול ראשון, אע"פ שיש בזה איסור דהנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח (עי' שו"ע או"ח סי' קנח' סעי' ה')? כי בפסח וכן בכל יום טוב דכל ישראל מטהרין עצמן ברגל ונזהרים טפי, לא שייך החשש יוהרא. הרי דלדינא סמכינן על טעם של כבוד הרגל להינצל מחשש יוהרא, א"כ הוא הדין בשוחט לכבוד הרגל. (נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי)

מצורף כאן בס"ד מאמר שהוא כל כולו עיבוד של קטע קצר בשפת אמת.

הקטע המקורי מובא בסוף המאמר ככתבו וכלשונו.

המאמר מתוך קונטרס "בשער" חלק ב שעדיין בכתובים, וממתין לגאולתו.

הכותב ישמח לשמוע חוות דעת הרבנים דכאן.