סדר ליל פסח לר' שמעיה תלמיד רש"י (נדפס לראשונה בסוף דקדוקי סופרים למסכת פסחים. מהד' חדשה, עפ"י קריאה חוזרת באותו כת"י, נדפסה בתוך: 'הגדה של פסח עם פירוש הראב"ן... ופירושים מכתבי יד מתקופת רבותינו הראשונים, סדר ליל פסח מרבותינו גדולי הראשונים', רש"א שטרן, בני ברק תשמ"ה, עמ' קג. הנוסח שלהלן נעתק מתוך הדק"ס ומחמת קוצר הזמן לא השוויתי לנוסח המעודכן יותר):
."וכך היה נראה לרבינו זצ"ל שבזמן שבהמ"ק קיים שהיה הפסח היו עושין כל הסדר אחר הסעודה שאנו עושין בתחילה ולא אוכלין מצות מצה [צ"ל: מצת מצוה. עדיאל] בראשונה שהקמחים והסלתות של גוים אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה ומברכין עליה וכל הסדר עם הפסח באחרונה שיהא נאכל על השבע. אבל אנו שכל סעודתינו מצה של מצוה מאחר שהתחיל מסיים על סדרו ומצה וכריכה ובאחרונה יאכל אפיקימון ואין צריך לברך כי אינו אלא רמז וסימן לבני הסעודה זכר לפסח דשוב אין אומר אפיקו מיני מתיקה בקינוח סעודה בפסח שלא יפיג טעם מצה והפסח מפיו"
קישור למהד' שטרן: http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 21&hilite=
יש לציין שבעל הדק"ס כתב שכנראה החיבור לר' שמעיה תלמיד רש"י, ומן הסתם הוא מתבסס על מה שכתוב לקראת סוף החיבור: אני שמעיה ור' יהודה ביר' אברהם שמענום לאלה מפי הקדוש זכור לטוב וכבוד מנחותו ובין תשובות הגאונים מצא רבינו הקדוש זצ"ל תשובה... ואכן נראה שמדובר בר' שמעיה זה, ורבינו הנזכר כאן אינו רש"י אלא ר' מאיר, כנראה אביו של ר"ת, שהרי במרדכי (פסחים פ"י, הוצ' מכון י-ם עמ' קטו. נוסח עפ"י פרויקט השו"ת) מובא ציטוט זה בשם "רבינו מאיר":
ומן הדין היה לנו לעשות הכריכה לבסוף של הסעודה כדרך שהיו אוכלין הפסח על מצות ומרורים לאחר הסעודה אלא הואיל והתחיל [במצות] מצה ומרור בתחלת הסעודה הולך וגומר כל מצותו וכן היה נראה לרבינו מאיר שבזמן שבהמ"ק קיים היו עושין כל הסדר אחר הסעודה ולא היו אוכלין מצת מצוה אלא לאחר שמלאו כריסן מקמח ובצקת ושאר דברים אבל אנו שכל סעודתינו ממצת מצוה כיון שאנו מתחילין בהלכותיה אנו עושין מצותיה זו אחר זו בלא הפסקה אמנם זכר לפסח אוכלין האפיקומן בסוף כל אכילה ורמז בעלמא הוא למסובין ושוב אין אומרים אפיקו מיני מתיקה בקינוח סעודה כדי שלא יפוג טעם פסח מפיו.
ועוד מובא שם (מכון י-ם עמ' קיז, גם כאן מפרויקט השו"ת): "ובין תשובת הגאונים מצאתי לרבינו מאיר תשובה אחת משובשת ... עד כאן לשון רבינו שמעיה". וזה ממש הציטוט דלעיל שהזכרתי אחרי הבאת דברי ר' שמעיה. אמנם יש לציין שבספר האסופות (נדפס בתוך ספרו של רש"א שטרן הנ"ל, עמ' קכד. חיבור זה נכתב פחות או יותר בזמנו של המרדכי, ואינו לתלמיד הרוקח) כתב: "מצאתי שכתבו תלמידיו של רבינו שלמה ה"ר שמעיה וה"ר יהודה ב"ר אברהם מפיו..." (כעדותם בחיבור לפנינו: אני שמעיה ור' יהודה ביר' אברהם שמענום לאלה מפי הקדוש). ומשמע ש"רבינו" הוא רש"י. וצ"ב.
וכעיקר הדברים כתב, בהקשר אחר, בחידושים על התורה המיוחסים לר"ת (דברים טז, יג. נדפס בישורון יז [תשס"ו] עמ' לב. על החיבור יעוי' בישורון יד [תשס"ד] עמ' טו ואילך):
."ואע"ג דאמרינן שסופגנין והדובשנין אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה, היינו בזמן שבית המקדש קיים, שהיה הפסח נאכל באחרונה ולא אתי למסמך עלייהו, אבל בזמן הזה שאנו עושין הסדר בראשונה, חישינן דלמ' אתי למסמך עלייהו ולא יאכל כי אם מצה עשירה, ע"כ גזרו שלא לעשות כלל בליל ראשון אבל בשאר ימים מותר דמי פירות אין מחמיצין"
קישור לישורון יז: http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 31&hilite=
קישור לישורון יד: http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 14&hilite=
וכ"כ בתוספות רבינו פרץ (=ספר המרדכי, סי' תריא, לח ע"א, הוצ' מכון י-ם עמ' קפד-קפה):
לכן נראה דהסדר הוא כך, שעושין שלש מצות כדפרישית וכו'. ומההיא דהכא לא קשה, דקתני הביאו לפניו מצה, דמשמע דליכא אלא מצה אחת שלימה, דהיינו דוקא בימיהם, שהיו עושין הסדר אחר סעודתן, ולכך לא היו צריכין אלא מצה אחת שלימה לעשות הסדר עליה, דהא כבר בירכו ברכת המוציא ואכלו כל סעודתן. אבל אנו שעושין הסדר בתחילה קודם הסעודה אז ודאי צריך שלוש מצות כדפרישית
וכ"כ בספר צרור החיים לר' חיים ב"ר שמואל מטודילה, תלמיד הרשב"א (דיני הסדר אות ה' עמ' קכט):
ואם תשאל כיון דאכילת מצה באחרונה חובה היא אמאי לא עבדינן כוליה סדרא בסוף, מצה ואחר כך מרור ומצה כרוכין, דהא בזמן שבית המקדש קיים שהפסח נאכל על השבע ומצה ומרור עמו, נראה שכל סדרן היו עושין אחר אכילתן. וכתב הראב"ד ז"ל דאפילו בזמן המקדש ברכת מצה וברכת מרור היו עושין קודם אכילתן, כי היכי דלא ליכול מצה אכילה גסה. מלשון גס רוח. כלומר שלא בתאוה. ובאחרונה היו אוכלין מן הפסח על השבע ומן המצה בלא ברכה, כדי שישאר טעם המצה וטעם הפסח בפיו.
לאידך גיסא,
בדברי הרמב"ם (הל' חמו"מ פ"ח) ברור דלא ס"ל הכי, דהוא כותב את סדר ליל הפסח כפי שנהג בזמן המקדש ומציין את השינויים שנוהגים כיום, ובעניין זה לא חילק בין זמן המקדש לזמננו.
עוד יש לציין לדברי ר' יצחק ב"ר שלמה אלאחדב (כנראה נין הרא"ש. בהגדה של פסח שלו – פסח דורות, מהד' שפיגל עמ' יב-טו), ממנו אפשר להבין כרמב"ם:
[ומתחיל לפרט הסדר...]ונדבר תחלה בענין הסדר הנהוג בישראל, אח"כ נפרש ההגדה בע"ה ית'. ונאמר כי אין הפרש בין הסדר הנעשה היום והסדר אשר היה נעשה בזמן שבית המקדש היה קיים, כי אם בקרבן חגיגה וקרבן פסח ודיני אכילתן. כי הם היו מקריבין ערב הפסח שלמי חגיגה וקרבן הפסח והפסח היה צלי שלם ומקולס, ושלמי החגיגה לרצונם אם שלוק אם צלי. והיו אוכלין תחלה בשר חגיגה כדי שבען לרצונם ומברכין על אכילת הזבח, ואחרי שבעם מביעים הפסח צלי ואוכלין אותו על השבע ומברכין על אכילתו ונזהרין בכל דיני הפסח שלא יאכלו אלא עד חצות ולמנוייו ובענין החבורות.
ועתה בגלותינו אין לנו כי אם לעשות זכר, כדאמר נביא ציון היא דורש אין לה, מכלל דבעיא דרישה. ונהגו להביא שני תבשילין בשלחן, אחד לזכר חגיגה ואחד לזכר הפסח...
וכל הדברים שהיו נעשים לאבותינו משאר המצות, הכל שוה בזמן הזה כבזמן ההוא, ויש בין הפוסקים האחרונים שאלות ודיוקים וקושיות בסדר הלילה ובענין הד' כוסות, והראוי שאין לזוז מן המנהג הנהוג מימי עולם בכל ישראל, שכיון שהמנהג אחד בכל ישראל או ברוב ישראל, אין לשום ספק שכן היה תמיד ולא שינוי בשום זמן, שאם כן היה נודע ונזכר, ועם כל זה נזכור מעט מזה כדי לקיים דבר...
אמנם יעוי' עוד מה שכתב שם עמ' טז-יז על זמן המקדש, ושמא משם יש לדייק שהיו אוכלים את הקרבן והסעודה קודם ההגדה, וצ"ב.
קישור להגדה של פסח – פסח דורות, לר' יצחק ב"ר שלמה אלאחדב: http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 56&hilite=
מלבד דברי הראשונים הללו, יש לציין שההבנה של סיעת הראשונים הראשונה, המבדילה בין הסדר בזמן המקדש לזמננו, מיישבת כמה קשיים בפשט המשניות והגמרות. לדיון במשניות ובגמרות, ובדברי אחרונים ומקורות נוספים בעניין זה, יעויין בספר 'שערי היכל' על מס' פסחים (הוצ' מכון המקדש), מערכה קסט (למקור זה הפנה אותי הרב עזריה אריאל שליט"א).