אבל במהדורה קמא היה הנוסח:אינו עובר משום בל יראה ובל ימצא ללקות עליהם, אלא אם כן קנה חמץ בפסח כו'.
המהדירים לא סברו שיש חילוק עניני בחילוף עליו \ עליהם, ולכן לא הדגישו את התיבות הנ"ל כדרכם בחילופים שיש בהם חילוק עניני.אינו עובר משום בל יראה ובל ימצא ללקות עליו, אלא אם כן קנה חמץ בפסח כו'.
והנה יסודו של הסמ"ג הוא מהרמב"ם הלכות חמץ ומצה פ"א ה"ג:
וראה בסמ"ג שם בעמ' תרסט ד"ה אינו עובר (הב'), שהרא"ם הבין במשמעות הרמב"ם והסמ"ג הנ"ל, שקנה חמץ בפסח לוקה שתי מלקיות על שתי עבירות ב"י וב"י. כיון שהרמב"ם כתב "לוקה משום לא יראה ולא ימצא", והסמ"ג כתב "ללקות עליהם". והקשה הרא"ם, שהרי ענין ב"י וב"י אחד הוא (שלשניהם אותה משמעות להלכה), ולדברי הרמב"ם בהקדמת ספר המצות בשרש התשיעי, במקרה כזה לוקים רק מלקות אחת.אינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אלא א"כ קנה חמץ בפסח כו'.
והכסף משנה הל' חו"מ שם מביא את קושיית הרא"ם, וכתב:
כלומר הסמ"ג מוסיף "ללקות עליהם" בכדי לבאר שמדובר כאן בחיוב מלקות כשקנה חמץ דוקא (משא"כ על עצם האיסור הוא עובר גם אם יש לו חמץ שנשאר מלפני פסח). והסמ"ג הוצרך להדגיש זאת, כיון שבתחילת דבריו כתב "עובר" ושינה מלשון הרמב"ם "לוקה". אבל אין כוונת הסמ"ג להדגיש שלוקה שתים דוקא. ע"כ.ובאמת כי ליישב זה היה אפשר לפרש, דאינו לוקה אלא אחת, אף על פי שהזכיר [הרמב"ם] שני הלאוין. וכן היה אפשר לפרש הסמ"ג, כי אף על פי שהוסיף 'ללקות עליהם' היינו לפי שהתחיל 'אינו עובר' ולא התחיל אינו לוקה.
ונראה שהכס"מ כתב אפשרות זו, מפני שהיה לו סמ"ג בנוסח המהדו"ב בלבד (כך היה הנוסח בדפוסים הראשונים). משא"כ לפי החילוק שלפנינו בין המהדו"ק למהדו"ב, ניכר שהסמ"ג שינה את הלשון כדי שלא יבינו שלוקה אחת אלא באמת לוקה שתים.
[וראה שער המלך ח"א ריש עמ' קצ שכתב בשם הסמ"ג: "אין עובר משום בל יראה ללקות עליו". אמנם השעה"מ עוסק שם בנק' אחרת ולכן לא דקדק בזה, כפי שמזכיר בל יראה בלבד].
ובכל אופן גם הכסף משנה לומד במסקנתו שלוקה שתיים. וכפי שמיישב את קושיית הרא"ם ע"י הסברא שעוברים על בל יראה רק כשהחמץ נראה לעיניים, עי"ש בהרחבה. ונראה בכוונתו, שעפ"ז בל יראה ובל ימצא הם שני ענינים, ולכן מובן מדוע (במקרה שרואה את החמץ בעינים) לוקה עליהם שתים כפשטות הרמב"ם והסמ"ג. ואין בכך סתירה לדברי הרמב"ם בספר המצות. וראה במעשה רוקח שמבאר את הכס"מ. וכן בפרי מגדים בפתיחה להלכות פסח ח"א פ"א.