פורום אוצר החכמה

פסחים נג.

אמר רב יהודה אמר רב אסור לו לאדם שיאמר בשר זה לפסח הוא מפני שנראה כמקדיש בהמתו ואוכל קדשים בחוץ

שו"ע סימן תסט

אסור לומר על שום בהמה בין חיה בין שחוטה בשר זה לפסח, לפי שנראה שהקדישו מחיים לקרבן פסח ונמצא אוכל קדשים בחוץ, אלא יאמר בשר זה ליום טוב

נסתפקתי האם איסור זה שייך אפי' באופן דהוי אומדנא דמוכח שאין כוונתו לקר"פ, (מסדר את המקפיא ואומר הבשר הזה לפסח והבשר הזה לשבת וזה לחוה"מ וכו'), שאם היה כאן נידון אמיתי מהי כוונתו לא היה בזה צד ספק שמא התכוין להקדיש, ואולי מ"מ גזרו ואסרו אפי' בכה"ג.

בציפיה לעזרתכם בסברא ובראיה.

המאירי (פסחים נג) כותב שהאידנא אין איסור, דאין דרך להקדיש כך. [וע' חת"ס (קלט) דהרמב"ם השמיט דין זה יען דהיום ליתא, דלא הקדיש כדרך המתנדבים].
ולא מסתבר שהם יעקרו דינא דגמ' אא"כ האידנא הוי אומדנא דמוכח שלא נתכוין להקדש.

ומזה ששאר הראשונים פליגי ע"ז, וכ"פ בשו"ע, משמע דס"ל דמ"מ תקנה לא זזה ממקומה.

נראה שדווקא בשעה שקונה את הבשר או מכין אותו אסור לומר 'בשר זה לפסח', ולא כשמסדר את המקפיא. וכן משמע מלשון המשנ"ב תסט ס"ק ד.

נ.ב. הערוך השלחן תסט ס"ד-ה נתן טעם אחר להשמטת הרמב"ם. ונראה שהעה"ש לא ראה את המאירי.

אולי י"ל שהיום לא שייך דין זה כלל מפני שלשוננו משונה מלשון חז"ל, שבזמנם כשהיו אומרים פסח היו מתכוונים [בד"כ] לקרבן פסח, והחג היה נקרא "חג הפסח", [וחז"ל החמירו שלא לומר בשר זה לפסח אע"פ שכוונתו ניכרת מתוך מעשיו, כיון שהלשון עצמה משתמעת כאילו כוונתו לק"פ], אבל היום כשאומרים פסח מתכוונים [בד"כ] לחג הפסח, והקרבן נקרא "קרבן פסח", וא"כ י"ל שע"ז לא גזרו כלל.

מעל"ע, ז"ל הגר"ז שם - לא יאמר אדם כמה טורח פסח זה כי רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם מה טורח זה לכם ועכשיו אין העולם נזהרין בזה ויש שלומד עליהם זכות שאינו נקרא רשע אלא כשאומר מה טורח זה על טורח הקרבת הפסח שהיא מצוה מן התורה ונראה מדבריו שמצות התורה הן עליו לטורח מה שאין כן בזמן הזה כשאומר על גודל הזהירות וחומרות יתירות כמה טורח אין איסור בדבר.