מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

ניקור הרחיים - רק אחרי פורים?

הלכות חג בחג, חקרי מנהג, מאמרים לעיון והורדה
עושה חדשות
הודעות: 12559
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

ניקור הרחיים - רק אחרי פורים?

הודעהעל ידי עושה חדשות » ש' מרץ 18, 2017 8:16 pm

מ"ב סי' תנג ס"ק לז -
לנקר הרחיים וכו' שלא ישאר בהם קמח מחומץ מכל השנה וכו' ואין חילוק בכל זה בין אם הוא טוחן לצורך פסח אחר פורים או קודם פורים [כ"כ כמה אחרונים: אליה רבה ושערי תשובה בשם יעבץ, וכן הסכים בספר בית מאיר, דלא כנחלת שבעה]

(וז"ל נחלת שבעה: נשאלתי אם מותר לטחון חטים של פסח קודם פורים בלי ניקור הרחיים ובלי פריסת סדינים.
דבר פשוט הוא שמותר. ואל תטעה במה שכתב בשולחן ערוך סימן תנ"ג (סעיף ח') והוא מתשובת מהרי"ל (סימן נ"ח) נוהגין לנקר הרחיים וכו' הביאו הבית יוסף בשם האגור בשם מהרי"ל. דזהו מיירי לאחר פורים שהוא תוך שלשים לפסח, מה שאין כן קודם פורים לא נהגו. ומאי דיש לחוש משום דזימנין דטחנו בהם תבואה לתותה לסלת, כבר נתבטל קודם שלשים לפסח, ואין כאן מבטל איסור לכתחילה, שאינו טוחן על מנת לבטל האיסור כמו שכתב הטור (בסימן תנ"ג סעיף ג') שאין לחוש לנשיכת העכברים מזה הטעם. וכן כתב התורת חטאת (כלל וסימן מ"ו סעיף י') לענין חטין מתולעים שבורחין מחמת נדנוד הרחיים ומה שנשארין שם נתבטלו, ואין כאן מבטל איסור לכתחלה שאינו טוחן כדי לבטל האיסור.
ועוד נראה לי דאין בזה משום מבטל איסור אפילו דיעבד, חדא דשמא לא טחנו שום תבואה לתותה, ואם תמצא לומר שטחנו, שמא ביני וביני כמה פעמים טחנו תבואה טרם שטחנו חטים לפסח, ואם כן הוי ספק ספיקא דאפילו בדאורייתא אזלינן לקולא, וכל שכן דהוי תרתי ספק ספיקא וגם נתבטל במיעוטו. ואל תטעה במה שכתב השולחן ערוך בסימן תמ"ז (סעיף ד') וז"ל ואם נתערב חמץ קודם פסח ונתבטל בששים אינו חוזר וניעור בפסח לאסור במשהו ויש חולקין, וכתב עליו רמ"א ונוהגין כסברא ראשונה בכל תערובות שהוא לח בלח, מיהו בדבר יבש שנתערב או שיש לחוש לתערובות, כגון פת שנפל ליין, אף על פי שנטלו משם אסור בפסח עכ"ל. היינו שהחמץ גוש אחד לעצמו ואינו נבלל רק שנתערב ואינו מכירו, מה שאין כן בקמח אף על פי שהוא יבש הוא נבלל ואין האיסור בעין ממש כמו לח בלח, ולכן שפיר נתבטל קודם פסח, דכל היכא דנתבטל בששים קודם פסח אינו חוזר וניעור, כמו שכתב רמ"א עצמו בסימן תנ"ג (סעיף ג').
ואם לחשך אדם לומר דעדיין יש בזה חשש מבטל איסור לכתחילה, דמי דחקו לטחון קודם פורים בלי ניקור הרחיים, ינקר הרחיים ויפרוס סדינים ויריעות סביב אחר פורים כנהוג בקרב ישראל, דבשלמא גבי חטין שאכלו מהם עכברים אי אפשר בענין אחר, מה שאין כן בניקור הרחיים דכל מה שיש בידו לתקן יתקן, דזה אינו, דאם כן גם בחטין שאכלו העכברים ממנו נמי נימא הכי כי אפשר בחטין אחר, דדוחק לומר דאיירי שכל החיטין שבעיר נשוכות מן העכברים, דאם כן הלא גדולה מזו התיר הגאון לקנות קמח מן השוק בשעת הדחק, אלא ודאי שאינו שעת הדחק, א"כ למה לא יבררו החטין מנשיכת העכברים, אלא ודאי מאחר שבוודאי יש ששים נגד הנשוכות אין צריך לבררם, כי מאחר שיש טורח בברירותם חשיב דיעבד.
וכן כתב בפסקי מהרא"י (תרומת הדשן סימן קצ"ז) בשם התוספות דערובין (דף ה' ע"ב ד"ה ספק) דכל דבר שיש בו טורח לתקן חשיב כמו דיעבד, והכי נמי אף אם טחנו בהם תבואה לתותה, מכל מקום יש ששים נגד האיסור, ומפני שיש טורח לנקר הרחיים ולפרוס סדינים ויריעות חשוב כמו דיעבד. דמה שנהגו להחמיר לנקר הרחיים היינו לאחר פורים, והיכא דלא נהגו לא נהגו, והבו דלא להוסיף עליה להחמיר לנקר קודם שלשים יום לפסח. ומה שצריך לברר חטין שצמחו ולא שרינן בלא ברירא מהאי טעמא, היינו דשם יש לחוש שמא אין ששים מאותן שלא צמחו, מה שאין כן בחטין נשוכין שאין בהם רק אחד מאלף כמו שכתב הטור (שם), ואין בזה משום מבטל איסור לכתחילה כמו שנתבאר, ועוד דשמא אין כאן איסור כלל כדאמרן.
ועוד דהא צריך להוציא הוצאות לנקר הרחיים, ולפרוס יריעות תוך התיבה שקולט בו את הקמח מן האפרכסת, ואיתא ביורה דעה (סימן ק"ב סעיף ג') אף על פי שבדבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל, מכל מקום בענין כלי שנאסר מבליעת איסור לא מיקרי דבר שיש לו מתירין, לפי שצריך להוציא הוצאות להגעילו, והכי נמי וכל שכן בנדון זה כמו שכתבתי שאפשר שאין בו חשש חמץ כלל שמא לא טחנו תבואה לתותה, ואף אם יש בו חשש שמא טחנו תבואה לתותה, שמא אחר כך טחנו כמה פעמים תבואה אחרת ביני וביני, ואם תמצא לומר שלא טחנו תבואה אחרת ביני וביני, מכל מקום יש ששים כנגדו, ואין בזה משום מבטל איסור לכתחלה, דאינו מכוון לבטל האיסור רק לטחון קמחו קמכוון כמו שכתב הטור, וגם יש בו טורח לתקן כמו שכתב מהרא"י בשם התוספות, וגם צריך להוציא הוצאות כמו שכתוב ביורה דעה לענין דבר שיש לו מתירין, ואם כן הכא דכולהו איתנהו ביה כל שכן דמותר ולית דין צריך בשש.
וכל זה כתבתי לרווחא דמילתא כי ראיתי יש רוצין למחות, וכל שכן ביש מקומות שיש להם קצת אונס, מדאגה מדבר פן יתרבו אחר כך המים שאין הרחיים טוחנות מרוב מים, כאשר הוא עלול לרבוי מים בין פורים לפסח, דכל שכן דמותר לטחון קודם פורים. והמפקפק בדבר לית מאן דחש לקמחיה.
הנראה לעניות דעתי כתבתי, נאם הצעיר שמואל הלוי)


ועדיין לא זכיתי להבין מאיזה טעם יש חילוק בין הנך שלושים יום לקודם פורים? והאם מצינו דכוותיה בהכנת מאכלים לפסח?

ישראל אליהו
הודעות: 1795
הצטרף: ב' מרץ 02, 2015 9:32 pm

Re: ניקור הרחיים - רק אחרי פורים?

הודעהעל ידי ישראל אליהו » ש' מרץ 18, 2017 8:23 pm

לזכרוני מצאנו דעת הב"ח (אולי סי' תנח) שיאפו המצות אחר פורים.
[אמנם לעצם תמיהתך, צ"ע]

עושה חדשות
הודעות: 12559
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: ניקור הרחיים - רק אחרי פורים?

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' מאי 02, 2017 11:07 pm

ראיתי סברא מחודשת, בנוגע להא דחמץ לא בטיל משום דהוי דבר שיש לו מתירין. דהנה כשהמאכל מתקלקל הרי ל"ח יש לו מתירין, וכן אם צריך להוציא הוצאות ג"כ ל"ח דשיל"מ. וא"כ כשנתערב פירור חמץ במצה, היות והמצות בפסח מחירם יקר מאד, ואחר הפסח נפסד שויותן, א"כ ל"ח דשיל"מ. לענ"ד זה קצת מחודש לדון את הפסד ערכן הממוני כאילו "אין לו מתירין". אולי יש לכם מקורות לענין זה.


חזור אל “פסח”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 20 אורחים