ויקיפדיה כתב:נראה שמצותיהם של אבותינו נראו כמו המצות של התימנים הדומות לפיתות עיראקיות רכות – יותר מאשר המצות המודרניות, שהן קשות ביותר. המצות הקשות נוצרו לא מתוך חומרה שלא לאכול מצות רכות או עבות אלא בשל ההקפדה לא להכין מצה בתוך פסח עצמו, מחשש שמא הבצק יחמיץ במהלך החג, וכן עקב ההתפתחות התעשייתית והמעבר מאפייה ביתית למסחרית, דבר שהצריך את שימורן של המצות לזמן רב עקב האפיה המוקדמת, מה שלא התאפשר במצות הרכות שהתעפשו במהירות. בשל חומרה זו הכינו את כל המצות לפני פסח (אף על פי שגם כאן ישנה בעיה של חימוץ הבצק, הבעיה חמורה פחות מבצק שהחמיץ בפסח עצמו). באותם ימים לא היה ניתן לשמר מצות רכות, ולכן אפו את המצות דקות ויבשות וכך הן נשמרו לאורך כל החג.
יהודי תימן לא החמירו להכין את כל המצות עבור פסח לפני החג אלא אפו כל יום מצות טריות עבור אותו היום. לפיכך המצות אצלם נשארו רכות.
בכמה קהילות (בעיראק למשל) הכינו מצות רכות כמה שעות לפני ליל הסדר ואילו לשאר החג הכינו מצות קשות. בניגוד ליהודי תימן, הם אמנם הקפידו להכין את כל המצות לפני הפסח, אך את המצות עבור ליל הסדר ניתן היה לעשות לפני פסח אך עדיין לשמור על טריותן כיוון שנעשו כמה שעות לפני כניסת החג.
באתיופיה הכינו "קיטא" הדומה ללחם המקומי, האינג'רה שמרכיביו אינם חמץ. מצה זו רכה.
כיום, עם התפתחות הטכנולוגיה, ניתן להכין מצות רכות ולשמר אותן במקפיא, כמו שמקפיאים פיתות. דבר זה הביא להקמת פסי ייצור המוניים של מצות רכות. רבנים רבים, ספרדים ואשכנזים כאחד, התירו לאכול מצות אלו, כיוון שהן מיוצרות לפני פסח, כנזכר לעיל. בדרך כלל מצות כאלו נאכלות רק בליל הסדר בשל מחירן היקר ביחס למצות הקשות. עם זאת, רבים אוסרים מצות אלו, אם מחשש לחימוץ במצות אלו, ואם משום חוסר מוכנותם "לשנות ממנהג אבות".
יש להוסיף שגם המצות של השומרונים נראים כמו לאפות ובדומה למצות של התימנים.
מהאזכור בתנ"ך בכמה מקומות על אכילת מצה לאו דווקא בפסח כגון:
"בכמה מקומות במקרא מופיעות המצות כמאכל מקובל. כך אופה לוט מצות לאורחיו שהתבררו לאחר מכן כמלאכים (בראשית, י"ט, ג'), כך נותן גדעון למלאך הבא אליו מצות וגדי עזים (שופטים, ו', י"ט-כ'), וכך מגישה בעלת האוב עגל מרבק ומצות למלך שאול המתארח אצלה (שמואל א', כ"ח, כ"ד).
בכל המקרים הללו מוגשות המצות לאורחים, ונראה כי אלמנט החיפזון והמהירות והרצון להגיש את האוכל לאורחים בלי שהיות, גרם לכך. בשניים מהמקרים יש אולי גם רמז לתפקיד הפולחני של המצות (בקורבן המנחה ובקורבן הפסח), כאשר הן מוגשות למלאכים – ואצל גדעון גם עם קורבן של גדי. מוזכרות גם אכילות מצה פולחניות במובהק, כקיום של מצוות הפסח."
ציטוט מויקיפדיה, בחלק מהמקרים הפרשנים מסבירים שהיה ממש באותו היום פסח.
מ"מ עולה כי מצה זו נאכלה אף שלא בפסח, דבר המעיד על כך שהיא הייתה דבר אכיל שמקובל לאכלו, ולא משהו שמאפיין את המצות הקשות של היום.
אם אכן המצות המקוריות היו כאלו, הרי שצריך לחזור למנהג המקורי ובפרט לאלו שמצה מכבידה עליהם (בצירוף מידות הכזית של היום שכל זית מכיל כעשרים זיתים, דבר המקשה על קיום המצווה) ובכל מקרה להתיר את אכילתם של המצות הרכות בפסח לכל העדות,
ישנם הטוענים כי אנו לא בקיאים באפיית המצות האלו מאחר ואין לנו מסורת, טענה לא ברורה שמקורה ב'שמרנות הקלסית', וכי מה צריך להיות בקיאים האם החום של האש ירד ממה שהוא היה בעבר?
(כעין טענת "השיעורים נתקטנו": הזיתים הביצים המקוואות העתיקות נתקטנו (ביחד עם ארץ ישראל שנצתמצמה) ואף הדעות נתקטנו (אם זה גם אני מסכים לפחות במה שנוגע לסוגיית השיעורים שנתקטנו...))
ואף הטענה של חוסר מסורת איננה נכונה, וכי התימנים גוים הם שאסור לסמוך על המסורת שלהם (לפחות לגבי כשרות העופות ידוע לי מהרמב"ם שמספיק אם יש עיר אחת שיש לה מסורת על עוף מסוים שהוא כשר בכדי לאכלו)
מכל מקום וודאי שאין לטעון על מצות כאלו שהם חמץ, לפי כללי ההלכה שעד טפח אין חימוץ.
ולפי זה יוצא שחג הפסח לא היה חג אם יותר מדי מאכלים מיוחדים בעבר:
1. הקיטניות כולם היו מותרים עד לתקופת הראשונים המאוחרת באשכנז
2. החריין לא היה קיים בכלל (מנהג החריין החל רק בתקופת האחרונים משלא היה מצוי אצלם חסה, ואף זיהויו עם ה'תמכה' שנוי במחלוקת, ולדעת החוקרים הזיהוי שגוי לחלוטין (כך שיכול להיות לפי החכם צבי ועוד הטוענים שהחריין הוא לא התמכה שלא יוצאים בו בכלל ידי חובת מרור בפסח.)
3. המצות היו בעצם פיתות.