בתרגום המיוחס ליונתן עה"פ (יב, ד) וְאִם־יִמְעַ֣ט הַבַּיִת֘ מִהְיוֹ֣ת מִשֶּׂה֒, וז"ל, וְאִין זְעִירִין אִינְשֵׁי בֵיתָא מִמִּנְיַן עַשְׂרָא כְּמִיסַת לְמֵיכוּל אִימְרָא וכו'.
ולכאורה תמוה היכן מצינו דבעינן עשרה להימנות על קרבן פסח, והן אמנם שבתוספתא פסחים (פ"ד הט"ו) איתא, פעם אחת בקש אגריפס המלך לידע כמה מניינן של אכלוסין אמ' להם לכהנים הפרישו לי כוליא מכל פסח ופסח והפרישו לו שש מאות אלף זוגות של כליות כפלים כיוצאי מצרים ואין לך כל פסח ופסח שלא היו עליו יתר מעשרה מנוין, בפשוטו לאו דווקא משום דבעינן עשרה, וכמו דתנן להדיא (פ"ט מ"י), שתי חבורות שנתערבו פסחיהן... וכן חמש חבורות של חמשה חמשה ושל עשרה עשרה.