פורום אוצר החכמה

אנו אומרים בכל יום בתפילה את שירת הים, וכבר האריכו כאן שהמקור הוא מהראשונים ויש שטענו שמקורו קדום עוד יותר.

ואני רוצה לשאול שאלה פשוטה, ואם כבר שאלו שאלה זו אשמח להפניות.

בגמ' בשבת קיח:

אמר רבי יוסי: יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום איני והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף כי קאמרינן בפסוקי דזמרא

מבואר שהאומר הלל בכל יום הרי הוא מחרף ומגדף. ונאמרו טעמים רבים מדוע האומר הלל בכל יום נקרא מחרף ומגדף,

הרבנו יונה בברכות מבאר שאין זה דומה לאומר תהלה לדוד בכל יום כי בתהילה לדוד הוא אומר שבח על מה שהקב"ה עושה בכל יום וגם על העתיד, משא"כ בהלל הוא מזכיר רק את הנסים שהיו לישראל בשעת הצרה ובשעה שהיתה הצרה מזכירים זאת, אך אם אומר בכל יום הרי זה כאילו כל יום ויום נעשו צרות לישראל.

המהר"ל מבאר ע"פ הגמ' בע"ז ששאלו פילוסופים למה לא מבער הקב"ה את הע"ז וענו להם שמפני שוטים שבעולם אינו מחריב את עולמו אלא עולם כמנהגו נוהג, וכשאומר הלל בכל יום הרי מראה כאילו הקב"ה עושה נסים גלויים בכל יום.

ובמשך חכמה פרשת בחוקותי כתב שהטעם הוא כי אם יזכירו הנסים הגלויים בכל יום יבוא האדם להכחיש את הימצאות הקב"ה בנסים הנסתרים.

ובשל"ה כתב

ומאחר ששבעים פנים לתורה, אומר אני גם כן דעתי הקלושה בביאור זה המאמר. כי זמן אמירת הלל דוקא במועדים שהם זכר ליציאת מצרים, ונקרא הלל המצרי, שאמרו דוד ברוח הקודש על יציאת מצרים. ואז כשאנו משבחים השם יתברך בעת הפלא שעשה נפלאות, אז נאמרים מאתנו השבחים והתארים הנזכרים שם מצד הפעולות. אבל כשאומרם ביום שאינו זכר ליציאת מצרים, נמצא האומרם לא ימנע מחלוקה, או אמרם מצד השגה בהם דרך ראות נבואיי, ואנחנו חסרים מזה בעוונותינו הרבים, או אמרם מצד השבח מצד עצמו שמשבחו יתברך, ואין לך חירוף וגידוף בעולם מזה, לומר דבר שהוא חסרון בחקו, כי הוא בבחינת עצמותו פשוט. ומה שאומרים הלל בראש חודש, משום שמקביעות ראש חודש נמשך זמן המועדים, כמו שכתוב (בראשית א, יד) 'והיו לאותות ולמועדים'.

ואני שואל, איך המנהג לומר שירת הים בכל יום מתיישב עם הטעמים הנ"ל.

להרב נשר

הלל זה הגדת שבחו של מקום ולכך צריך לומר כולו והאומר מקצתו ומשמע כאילו הגיד כל מעלותיו של המקום הרי זה מחרף ומגדף.

שירה זה תחושת בעל הנס כלפי מי שעשה לו את הנס ואין זה שבח המקום אלא שמחת הניצול.

ואידך זיל גמור

לא עיינתי כרגע בטעמים שכתבת, אבל לתומי הטעם שהוא כמחרף ומגדף שהוא מקהה את תחושת ההלל מהזמנים שכן מחוייב, מעתה שירת הים שלעולם אינה מחוייבת בזמנה, רק כקה"ת כדי לומר פסוק בשעתו, [ונעזוב כמובן את המנהגים המחודשים בהקשר לזה], אין כאן חשש כלל וז"ב.

להרב אבי, לא הבנתי את דבריך כלל, הרי בזמני המועדים התירו לומר הלל ולכן צריך להגיע לטעמים שנכתבו ועל זה היתה שאלתי.

וחוץ מזה, מה המקור לחילוק בין שירה להלל המובא בדבריך?

להרב פר"י, אכן הדגשתי שהשאלה היא לטעמים שעתבתי.


לגופה של שאלה, היתה לי הרגשה שכבר דיבר בזה הגר"מ שפירא, אך לא ידעתי היכן, ואולי את השאלה שמעתי ממנו, וכעת ב"ה מצאתי את השאלה באחד מכותבי שיעוריו. מעניין מי עוד מדבר על זה.

שתי תשובות האחת שהשיבני ת"ח, והאחת שעלה במחשבתי

א. ההלל הוא על כללות המצב שנעשה ניסים לישראל, וזה אינו בכל יום. אבל שירת הים היא על מאורע מסויים שמציינים אותו להדיא שאירע בעבר, וזה אין חסרון.

ב. ההלל היינו הודאה כאילו עכשיו יש הנהגה של ניסים בכל יום, אבל שירת הים המטרה היא לומר שירה שהוא סוג מסויים של עבודת ה', אלא שהסיבה שאמרו את השירה היא בגלל נס. אבל אין המטרה לומר הילול על המאורע. ומה שאמרו שהאומרו בשמחה כאילו שעבר את הים היינו לגבי ההתרגשות שחווים את ההתרגשות כאילו שאירע עתה.

יפה דרש

בעיקר מה שהובא פה בשם השל"ה:
"כי זמן אמירת הלל דוקא במועדים שהם זכר ליציאת מצרים, ונקרא הלל המצרי, שאמרו דוד ברוח הקודש על יציאת מצרים. ואז כשאנו משבחים השם יתברך בעת הפלא שעשה נפלאות, אז נאמרים מאתנו השבחים והתארים הנזכרים שם מצד הפעולות. אבל כשאומרם ביום שאינו זכר ליציאת מצרים, נמצא האומרם לא ימנע מחלוקה, או אמרם מצד השגה בהם דרך ראות נבואיי, ואנחנו חסרים מזה בעוונותינו הרבים, או אמרם מצד השבח מצד עצמו שמשבחו יתברך, ואין לך חירוף וגידוף בעולם מזה, לומר דבר שהוא חסרון בחקו, כי הוא בבחינת עצמותו פשוט. ומה שאומרים הלל בראש חודש, משום שמקביעות ראש חודש נמשך זמן המועדים, כמו שכתוב (בראשית א, יד) 'והיו לאותות ולמועדים'".
וצ"ב שהרי גם בחנוכה קבעו הלל מפני הנס שבו כדאי' בערכין (י:) והרי אין הנס שייך כלל ליציאת מצרים???

מהרש"א ערכין י: [אולי זה גם עונה על הלל בכל יום]
וישראל אומרים שירה. היינו שירת הלל אבל שירת אז ישיר אומרים בראש השנה וביה"כ דאינו אלא סיפור דברים שירה שאמרו משה וישראל וכה"ג כתבו התוס' די"ל בר"ה ויה"כ והחיות ישוררו כו' דאינו אלא סיפור דברים מה שהחיות אומרים וק"ל.