למה א"א להפקיר חמץ במקום לבדוק?

[מלבב]

להשיטה שטעם הבדיקה היא שלא יעבור בבל יראה, וחוששים שלא יבטל בלב שלם, למה במקום לבדוק שלא יפקיר בפה ואז אפילו לא יתכוון בלב שלם הרי דברים שבלב אינם דברים.

[ביליצר]

להשיטה שטעם הבדיקה היא שלא יעבור בבל יראה, וחוששים שלא יבטל בלב שלם, למה במקום לבדוק שלא יפקיר בפה ואז אפילו לא יתכוון בלב שלם הרי דברים שבלב אינם דברים.

כמה תשובות בדבר,
אינו יוצא מרשותו עד דבא לרשות זוכה
הפקר אינו אלא נדר [שניהם תמצא בקצוה"ח]
הרי אינו מפקיר בפני 3 ולענ"ד בכי האי גונא בודאי דברים שבלב הוי דברים דאינו חב לאחריני,

[מלבב]

להשיטה שטעם הבדיקה היא שלא יעבור בבל יראה, וחוששים שלא יבטל בלב שלם, למה במקום לבדוק שלא יפקיר בפה ואז אפילו לא יתכוון בלב שלם הרי דברים שבלב אינם דברים.

כמה תשובות בדבר,
אינו יוצא מרשותו עד דבא לרשות זוכה
הפקר אינו אלא נדר [שניהם תמצא בקצוה"ח]
הרי אינו מפקיר בפני 3 ולענ"ד בכי האי גונא בודאי דברים שבלב הוי דברים דאינו חב לאחריני,

א"כ האיך מועיל הפקר לפני פסח כשמוציאו מרשותו הרי זה לא בא עדיין לרשות אחר?

מה שצריך להפקיר בפני שלושה זה רק דרבנן, ועוד א"כ שיפקירו בפני שלושה.

מניין לך שאם לא חב לאחריני, דברים שבלב דברים?

[אפרים זלמן]

להשיטה שטעם הבדיקה היא שלא יעבור בבל יראה, וחוששים שלא יבטל בלב שלם, למה במקום לבדוק שלא יפקיר בפה ואז אפילו לא יתכוון בלב שלם הרי דברים שבלב אינם דברים.

לא למדתי הסוגיא כעת אבל אולי כי אם דעתו לחזור ולזכות בחמץ אחר הפסח לא מועיל ההפקר.

[אוצר החכמה]

לענ"ד יש פה טעות בהצגת השאלה. כולם יודעים שמבואר בגמרא ובראשונים שחז"ל תיקנו לבער את החמץ בפועל וכל הדיון הוא מה הטעם. אפשר לשאול לפי הסוברים שהטעם הוא שמא לא יבטל יפה למה חז"ל תיקנו לבער ולא להפקיר. אבל על השאלה הזאת קל לענות יותר מלשאול.

רק אולי כוונתך על מנהגינו מפני מה מוכרים את החמץ לגוי ולא מפקירים אותו ועושים לו מחיצה כמו שעושים לחמץ הגוי. ועל זה התשובה פשוטה שמבואר בגמרא היתר של ייחוד מקום ועשיית מחיצה רק בחמץ של אחרים היינו גוי או הקדש אבל אם הוא הפקר שאין לו בעלים לא די המחיצה ועובר על תקנת חז"ל לבערו.

[ביליצר]

לענ"ד יש פה טעות בהצגת השאלה. כולם יודעים שמבואר בגמרא ובראשונים שחז"ל תיקנו לבער את החמץ בפועל וכל הדיון הוא מה הטעם. אפשר לשאול לפי הסוברים שהטעם הוא שמא לא יבטל יפה למה חז"ל תיקנו לבער ולא להפקיר. אבל על השאלה הזאת קל לענות יותר מלשאול.

רק אולי כוונתך על מנהגינו מפני מה מוכרים את החמץ לגוי ולא מפקירים אותו ועושים לו מחיצה כמו שעושים לחמץ הגוי. ועל זה התשובה פשוטה שמבואר בגמרא היתר של ייחוד מקום ועשיית מחיצה רק בחמץ של אחרים היינו גוי או הקדש אבל אם הוא הפקר שאין לו בעלים לא די המחיצה ועובר על תקנת חז"ל לבערו.

שאלת הרב מלבב הוא מדברי הר"ן ורע"א ,
הר"ן כותב את הטעם דצריך בדיקה ואינו מועיל ביטול בלבד מכיון דשמא לא כיון יפה בלבו ,על זה שואל רע"א דהרי דברים שבלב אינם דברים ותירץ דכל גופו של ביטול אינו אלא מה שבליבו וכו, ,ושואל הרב מלבב למה לא להפקיר ואז לא יצטרך בדיקה מכיון דדברים שבלב לא הוי דברים ואין שם את תירוצו של רע"א.

[ביליצר]

א"כ האיך מועיל הפקר לפני פסח כשמוציאו מרשותו הרי זה לא בא עדיין לרשות אחר?

מה שצריך להפקיר בפני שלושה זה רק דרבנן, ועוד א"כ שיפקירו בפני שלושה.

מניין לך שאם לא חב לאחריני, דברים שבלב דברים?[/quote]

א מתי מפקירים בער"פ?

ב גם בפני 3 את הנראה לענ"ד כתבתי ,עיין ראשונים לגבי נותן מתנה וחזר בו וטען דהוי אדעתא למיסק לא"י,
ומצאתי גם באחרונים דתלוי אם חב לאחריני ,

[מלבב]

א"כ האיך מועיל הפקר לפני פסח כשמוציאו מרשותו הרי זה לא בא עדיין לרשות אחר?

מה שצריך להפקיר בפני שלושה זה רק דרבנן, ועוד א"כ שיפקירו בפני שלושה.

מניין לך שאם לא חב לאחריני, דברים שבלב דברים?

א מתי מפקירים בער"פ?

ב גם בפני 3 את הנראה לענ"ד כתבתי ,עיין ראשונים לגבי נותן מתנה וחזר בו וטען דהוי אדעתא למיסק לא"י,
ומצאתי גם באחרונים דתלוי אם חב לאחריני ,[/quote]
א לא מפקירים, אבל כתוב בפוסקים שאפשר להפקיר.
ב לגבי חב לאחריני אם אני זוכר טוב זה מחלוקת אחרונים, אבל זה כשחושבים בלב ולא אומר בפיו, אבל באומר בפירוש נגד מה שבלבו, האם יש מי שאומר דהוי דברים?

[ביליצר]

א"כ האיך מועיל הפקר לפני פסח כשמוציאו מרשותו הרי זה לא בא עדיין לרשות אחר?

מה שצריך להפקיר בפני שלושה זה רק דרבנן, ועוד א"כ שיפקירו בפני שלושה.

מניין לך שאם לא חב לאחריני, דברים שבלב דברים?

א מתי מפקירים בער"פ?

ב גם בפני 3 את הנראה לענ"ד כתבתי ,עיין ראשונים לגבי נותן מתנה וחזר בו וטען דהוי אדעתא למיסק לא"י,
ומצאתי גם באחרונים דתלוי אם חב לאחריני ,

א לא מפקירים, אבל כתוב בפוסקים שאפשר להפקיר.
ב לגבי חב לאחריני אם אני זוכר טוב זה מחלוקת אחרונים, אבל זה כשחושבים בלב ולא אומר בפיו, אבל באומר בפירוש נגד מה שבלבו, האם יש מי שאומר דהוי דברים?[/quote]

באיזה פוסקים ?בנוסח אומרים ביטול ומוסיפים דלהוי הפקר כעפרא דארעא,
כשחושב רק בלב אין כלל על מה לדון ,סוגיית דברים שבלב מתחילה כשיש דיבור ולאחר מכן טוען שהתכוין ....

[אוצר החכמה]

לענ"ד יש פה טעות בהצגת השאלה. כולם יודעים שמבואר בגמרא ובראשונים שחז"ל תיקנו לבער את החמץ בפועל וכל הדיון הוא מה הטעם. אפשר לשאול לפי הסוברים שהטעם הוא שמא לא יבטל יפה למה חז"ל תיקנו לבער ולא להפקיר. אבל על השאלה הזאת קל לענות יותר מלשאול.

רק אולי כוונתך על מנהגינו מפני מה מוכרים את החמץ לגוי ולא מפקירים אותו ועושים לו מחיצה כמו שעושים לחמץ הגוי. ועל זה התשובה פשוטה שמבואר בגמרא היתר של ייחוד מקום ועשיית מחיצה רק בחמץ של אחרים היינו גוי או הקדש אבל אם הוא הפקר שאין לו בעלים לא די המחיצה ועובר על תקנת חז"ל לבערו.

שאלת הרב מלבב הוא מדברי הר"ן ורע"א ,
הר"ן כותב את הטעם דצריך בדיקה ואינו מועיל ביטול בלבד מכיון דשמא לא כיון יפה בלבו ,על זה שואל רע"א דהרי דברים שבלב אינם דברים ותירץ דכל גופו של ביטול אינו אלא מה שבליבו וכו, ,ושואל הרב מלבב למה לא להפקיר ואז לא יצטרך בדיקה מכיון דדברים שבלב לא הוי דברים ואין שם את תירוצו של רע"א.

כלומר שואל מלבב למה חכמים כשתיקנו שלא להסתפק בביטול לא תיקנו להפקיר במקום לבדוק ולבער זה במה שכתבתי למעלה שאפשר לשאול והתשובה פשוטה שאחרי שכבר עשו תקנה עשו אותה באופן מלא.

[מלבב]

לענ"ד יש פה טעות בהצגת השאלה. כולם יודעים שמבואר בגמרא ובראשונים שחז"ל תיקנו לבער את החמץ בפועל וכל הדיון הוא מה הטעם. אפשר לשאול לפי הסוברים שהטעם הוא שמא לא יבטל יפה למה חז"ל תיקנו לבער ולא להפקיר. אבל על השאלה הזאת קל לענות יותר מלשאול.

רק אולי כוונתך על מנהגינו מפני מה מוכרים את החמץ לגוי ולא מפקירים אותו ועושים לו מחיצה כמו שעושים לחמץ הגוי. ועל זה התשובה פשוטה שמבואר בגמרא היתר של ייחוד מקום ועשיית מחיצה רק בחמץ של אחרים היינו גוי או הקדש אבל אם הוא הפקר שאין לו בעלים לא די המחיצה ועובר על תקנת חז"ל לבערו.

שאלת הרב מלבב הוא מדברי הר"ן ורע"א ,
הר"ן כותב את הטעם דצריך בדיקה ואינו מועיל ביטול בלבד מכיון דשמא לא כיון יפה בלבו ,על זה שואל רע"א דהרי דברים שבלב אינם דברים ותירץ דכל גופו של ביטול אינו אלא מה שבליבו וכו, ,ושואל הרב מלבב למה לא להפקיר ואז לא יצטרך בדיקה מכיון דדברים שבלב לא הוי דברים ואין שם את תירוצו של רע"א.

כלומר שואל מלבב למה חכמים כשתיקנו שלא להסתפק בביטול לא תיקנו להפקיר במקום לבדוק ולבער זה במה שכתבתי למעלה שאפשר לשאול והתשובה פשוטה שאחרי שכבר עשו תקנה עשו אותה באופן מלא.

למה להפקיר זה לא אופן מלא? ועוד אחרי שיפקיר מה יש לו לבדוק הרי וודאי אין חמץ ברשותו שיצטרך לבדוק.

[רון]

א"כ האיך מועיל הפקר לפני פסח כשמוציאו מרשותו הרי זה לא בא עדיין לרשות אחר?

מה שצריך להפקיר בפני שלושה זה רק דרבנן, ועוד א"כ שיפקירו בפני שלושה.

מניין לך שאם לא חב לאחריני, דברים שבלב דברים?

א מתי מפקירים בער"פ?

ב גם בפני 3 את הנראה לענ"ד כתבתי ,עיין ראשונים לגבי נותן מתנה וחזר בו וטען דהוי אדעתא למיסק לא"י,
ומצאתי גם באחרונים דתלוי אם חב לאחריני ,

א לא מפקירים, אבל כתוב בפוסקים שאפשר להפקיר.
ב לגבי חב לאחריני אם אני זוכר טוב זה מחלוקת אחרונים, אבל זה כשחושבים בלב ולא אומר בפיו, אבל באומר בפירוש נגד מה שבלבו, האם יש מי שאומר דהוי דברים?

בכל מהלך הדיון נשמט כנראה שיטת תוס' בדף ד' שכל יסוד דין ביטול הוא מדין הפקר וזה גם נוסח הביטול לפי תוס' "ליהוי הפקר כעפרא דארעא" ואף על פי כן חייבו לעשות בדיקה והטעם כמו שכתב הרב ביליצר שליט"א דהגמ' דנה למה צריך לבטל לאחר שבודק, והראשונים דנים בשאלה למה צריך לבדוק מאחר שמבטל וזה מה שכתב הר"ן

[אוצר החכמה]

כלומר שואל מלבב למה חכמים כשתיקנו שלא להסתפק בביטול לא תיקנו להפקיר במקום לבדוק ולבער זה במה שכתבתי למעלה שאפשר לשאול והתשובה פשוטה שאחרי שכבר עשו תקנה עשו אותה באופן מלא.

למה להפקיר זה לא אופן מלא? ועוד אחרי שיפקיר מה יש לו לבדוק הרי וודאי אין חמץ ברשותו שיצטרך לבדוק.

פשוט. בגלל שאחרי שהוא מבער, החמץ אינו נמצא כלל והרי הוא מבוער מן העולם אבל אחרי שיפקיר יכול להיות שיזכה בו ויעבור באיסור בל ייראה ובל יימצא או שיבא לאכלו.

[אוצר החכמה]

בכל מהלך הדיון נשמט כנראה שיטת תוס' בדף ד' שכל יסוד דין ביטול הוא מדין הפקר וזה גם נוסח הביטול לפי תוס' "ליהוי הפקר כעפרא דארעא" ואף על פי כן חייבו לעשות בדיקה והטעם כמו שכתב הרב ביליצר שליט"א דהגמ' דנה למה צריך לבטל לאחר שבודק, והראשונים דנים בשאלה למה צריך לבדוק מאחר שמבטל וזה מה שכתב הר"ן

המלבב הקדים כבר שכל השאלה היא לשיטות שהטעם הוא שמא אינו מבטל יפה בלבו ולפי זה בהפקר אין בעייה. למי שסובר שתקנת חז"ל היא לבדוק אע"פ שמפקירו אין באמת מקום לשאלתו.

[מלבב]

כלומר שואל מלבב למה חכמים כשתיקנו שלא להסתפק בביטול לא תיקנו להפקיר במקום לבדוק ולבער זה במה שכתבתי למעלה שאפשר לשאול והתשובה פשוטה שאחרי שכבר עשו תקנה עשו אותה באופן מלא.

למה להפקיר זה לא אופן מלא? ועוד אחרי שיפקיר מה יש לו לבדוק הרי וודאי אין חמץ ברשותו שיצטרך לבדוק.

פשוט. בגלל שאחרי שהוא מבער, החמץ אינו נמצא כלל והרי הוא מבוער מן העולם אבל אחרי שיפקיר יכול להיות שיזכה בו ויעבור באיסור בל ייראה ובל יימצא או שיבא לאכלו.

הייתי אומר קצת אחרת, שכיון שמפקיר רק בפה ולא בלב, נמצא שרגע אחר שהפקיר זוכה בחזרה ע"י קנין חצר, ולא הואיל ההפקר כלום.