נוטר הכרמים כתב:טעם התענית זכר לנס או זכר לתענית הבכורים ביום י"ד
ובדרך דרוש יש לומר לפי מש"כ הטור דהטעם של תענית בכורים הוא זכר לנס שניצולו בכורי ישראל ממכת בכורות. וכ"כ האבודרהם בסדר ההגדה על הא לחמא עניא.
ובפשטות כוונתם כמש"כ בברכי יוסף כאן שהתענית היא לפרסום הנס שנעשה לבכורי ישראל בחצות ליל ט"ו בעת מכת בכורות. ולפי"ז היה ראוי לעשות התענית בט"ו, רק כיון שהוא יו"ט שאסור להתענות בו הקדימוהו לי"ד.
ובספר הליכות שלמה (פרק ח הערה 1) הובא שהגרש"ז אויערבאך הקשה, שכיון שעיקר זמן התענית הוא בט"ו והקדימו לי"ד, א"כ היה ראוי להקדימו לי"ג בחודש, שהרי גם יום י"ד חשוב כיו"ט מפני הבאת הקרבן ואסור במלאכה, [ועי' לקמן מה שהבאנו בזה].
ועוד צ"ב למה עושין הזכר לנס ע"י תענית בדווקא ולא ע"י משתה ושמחה כמו שמצינו בשאר מקומות.
ובשו"ת זכרון יהודא או"ח סי' קלג חידש הגר"י גרינוולד מסאטמר דבאמת אין התענית זכר לנס, אלא שעיקר הטעם כעין תענית אסתר דמסתמא גם במצרים כאשר בא משב רבינו להודיעם שבליל ט"ו ימותו כל בכורי מצרים, בודאי התענו הבכורים כדי שינצלו, ואף שמשה הבטיחם על כך, מ"מ בעינן רחמי שמים, ע"כ עתה הבכורים מתענים זכר לתעניתם, וזו כוונת הטור 'זכר לנס', ולפי"ז ערב פסח זהו עיקר קביעות התענית.
ויסוד הדברים נמצא כבר בדברי החתם סופר בפרק ערבי פסחים (קח,א), יעו"ש.
והנה בסיום מסכת מצינו שאומרים: בהתהלכך תנחה אותך ובשכבך תשמר עליך והקיצותה היא תשיחך. והביאור בזה, שישנה סגולה מיוחדת בגמר מסכת שלימה שהמסכת מגינה על הלומדה, וידוע המעשה המובא בספר חסידים במסכת חגיגה.
ולפי"ז י"ל בדרך דרוש, דאמנם הבכורים שהיו זקוקים באותו הלילה לשמירה מיוחדת, ואיתא במדרש שהיו אומרים השכיבנו, גם עשו סיום מסכת לשמירה. ונמצא שגם בסיום מסכת ישנו ענין של זכר לנס הבכורים כמו בתענית, ולכן הקלו במיוחד בתענית זו בסיום מסכת.
(ע"פ דברים ששמעתי מהגאון ר' שלמה אריאלי שליט"א, וראה עוד בספרו הנחמד רפדוני בתפוחים מועדים עמ' כח).
קושיית מר מדוע לא עשו זכר לנס במשתה ואכילה, יש ליישב בפשיטות שכיון שערב פסח הוא, אדרבה יש למעט כדי לאכול מצה וקפ לתיאבון.
וראה עוד
viewtopic.php?f=27&t=4471#p69875