פורום אוצר החכמה

המנהג להקל ולאכול בסעודת מצוה

הנה ידוע המנהג שהקלו בתענית בכורים בע"פ לאכול בסעודת מצוה ולרוב בסיום מסכת. וראה משנ"ב (סי' תע,י): ויש מקומות שנהגו הבכורים להקל ולאכול בסעודת מצוה, וכן נוהגין כהיום בכמה מקומות במדינתינו להקל ולאכול אף בסעודת סיום מסכת וכו'.

ויש להבין טעם קולא זו, ומה נשתנה תענית זו מכל התעניות אף דער"ה, שלא נהגו כן.

בשם החזו"א: דין תענית בלי איסור אכילה

ובספר דרך שיחה עמ' רמא הביא המחבר הרה"ג אליהו מן שליט"א, שמועה בשם מו"ר הגאון ר' גרשון אידלשטיין שליט"א, שאביו זצ"ל הגיע פעם לחזו"א ואמר לו כי בנו העיר הערה, היות ובכור הוא, ובערב פסח עשה סיום ואכל, אם צריך לעשות עוד סיום בסעודה שניה, והשיב החזו"א שאין צריך עוד סיום, וראיה משלמה המלך שעשה שבעה ימים סעודה על סיום בית המקדש, [ובבית יוסף סוף סי' תרסט כתב שמכאן המקור שעושין סעודה לגמרה של תורה). באמרו את הדברים לפני מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, הוסיף הגר"א מן שליט"א: אך אמר לי הגאון הנ"ל שלא היה זה משא ומתן בהלכה כי אם שיחת חולין של ת"ח.

והשיב הגר"ח קנייבסקי שליט"א: אף שיחות חולין של החזו"א יש בהם דברים של טעם, ומה שתענית בכורות שונה משאר תעניות שבהם אף אם אכל ממשיך בתענית, משום שבכל תענית מלבד מה שהיום הוא יום תענית יש גם איסור אכילה, ולא כן בתענית בכורות, שמלבד התענית אין כלום.

מנהג רבינו הגר"א

אמנם בספר 'סערת אליהו' שמעינן טפי, שמובא שרבינו הגר"א שהיה בכור הידר בער"פ אחר סעודת מצוה מפני התענית, (ועי' נשמת אדם ריש הל' שבת הוראת הגר"א לאכול אפילו סעודת פדיון הבן שלא בזמנה), הרי דזה בבחינת הידור מצוה שלא להתענות, ותחת זה לאכול בסעודת מצוה. הרי שאין זה רק חילוק בין אם ישנו איסור אכילה נוסף לדין תענית אם לאו.

ערב פסח זה יום טוב

ובדרך פשוט נראה לומר לפי דברי הפמ"ג בקונטרס נועם מגדים שמבאר הטעם שאין אומרים למנצח וקל ארך אפים בערב פסח, (כמבואר ברמ"א או"ח סי' תכט,ב), וז"ל: והטעם נראה לי שיום הקרבת קרבן פסח הוי כיום טוב...ואף שהקר"פ אחר חצות קרב, מ"מ אף בשחרית אין אומרים למנצח, דמ"מ יש לו מעלה יתירה אותו היום.

ועי' פני יהושע פסחים נ,א: ולולי שאיני כדאי היה נראה לי לפרש דעיקר מנהגא דאיסור מלאכה קודם חצות, היינו משום דלאחר חצות פשיטא טובא דאיסור גמור הוא, והיינו משום דכתיב בפר' אמור אלה מועדי ה' וסמיך ליה בחודש הראשון כו' פסח לה', וא"כ משמע דמהאי שעתא די"ד לאחר חצות איקרי מועד, והיינו לענין איסור עשיית מלאכה כחולו של מועד וכו', ומשו"ה יש מקומות שנהגו אפילו קודם חצות משום גדר דלאחר חצות דלא ליזלזלו ביה.

וכן מפורש בדברי רבינו הגר"א בביאורו לשו"ע יו"ד סי' שצט,ט על מה שנפסק שם בדיני אבילות: ובערב פסח מותר בכל אחר חצות, דהיינו מזמן שחיטת הפסח ואילך, וז"ל: נראה דחשיב כמו מועד דקרא חשבו בתוך המועדים.

ולפי"ז יתכן דמטעם שנהגו בו כמקצת יו"ט כבר משחרית, לכך העדיפו שלא להתענות בו כלל, ואפילו לא עד חצות, וכ"ש שלא להשלים בו, שאחר חצות הוא יו"ט גמור.

ושוב ראיתי שמביאים בשם ספר התדיר לחד מקמאי שכבר תמה על מנהג התענית מאחר שאין אומרים תחנונים ואין מתענין בערב פסח.

טעם התענית זכר לנס או זכר לתענית הבכורים ביום י"ד

ובדרך דרוש יש לומר לפי מש"כ הטור דהטעם של תענית בכורים הוא זכר לנס שניצולו בכורי ישראל ממכת בכורות. וכ"כ האבודרהם בסדר ההגדה על הא לחמא עניא.

ובפשטות כוונתם כמש"כ בברכי יוסף כאן שהתענית היא לפרסום הנס שנעשה לבכורי ישראל בחצות ליל ט"ו בעת מכת בכורות. ולפי"ז היה ראוי לעשות התענית בט"ו, רק כיון שהוא יו"ט שאסור להתענות בו הקדימוהו לי"ד.

ובספר הליכות שלמה (פרק ח הערה 1) הובא שהגרש"ז אויערבאך הקשה, שכיון שעיקר זמן התענית הוא בט"ו והקדימו לי"ד, א"כ היה ראוי להקדימו לי"ג בחודש, שהרי גם יום י"ד חשוב כיו"ט מפני הבאת הקרבן ואסור במלאכה, [ועי' לקמן מה שהבאנו בזה].

ועוד צ"ב למה עושין הזכר לנס ע"י תענית בדווקא ולא ע"י משתה ושמחה כמו שמצינו בשאר מקומות.

ובשו"ת זכרון יהודא או"ח סי' קלג חידש הגר"י גרינוולד מסאטמר דבאמת אין התענית זכר לנס, אלא שעיקר הטעם כעין תענית אסתר דמסתמא גם במצרים כאשר בא משב רבינו להודיעם שבליל ט"ו ימותו כל בכורי מצרים, בודאי התענו הבכורים כדי שינצלו, ואף שמשה הבטיחם על כך, מ"מ בעינן רחמי שמים, ע"כ עתה הבכורים מתענים זכר לתעניתם, וזו כוונת הטור 'זכר לנס', ולפי"ז ערב פסח זהו עיקר קביעות התענית.

ויסוד הדברים נמצא כבר בדברי החתם סופר בפרק ערבי פסחים (קח,א), יעו"ש.

והנה בסיום מסכת מצינו שאומרים: בהתהלכך תנחה אותך ובשכבך תשמר עליך והקיצותה היא תשיחך. והביאור בזה, שישנה סגולה מיוחדת בגמר מסכת שלימה שהמסכת מגינה על הלומדה, וידוע המעשה המובא בספר חסידים במסכת חגיגה.

ולפי"ז י"ל בדרך דרוש, דאמנם הבכורים שהיו זקוקים באותו הלילה לשמירה מיוחדת, ואיתא במדרש שהיו אומרים השכיבנו, גם עשו סיום מסכת לשמירה. ונמצא שגם בסיום מסכת ישנו ענין של זכר לנס הבכורים כמו בתענית, ולכן הקלו במיוחד בתענית זו בסיום מסכת.

(ע"פ דברים ששמעתי מהגאון ר' שלמה אריאלי שליט"א, וראה עוד בספרו הנחמד רפדוני בתפוחים מועדים עמ' כח).

בשם מהרצ"ה מזידיטשוב - הגירסא במסכת סופרים: הבכורים מתענגין

בספר פאר יצחק - תולדות מהרצ"ה מזידיטשוב – (פרק כה אות ד) הביא ששמע משמו של בנו הצדיק רמ"מ זצ"ל, שהרה"ק הנ"ל היה בכור ולא הקפיד מעולם על תענית זה, ואמר שעיקר תענית זו הוא ממסכת סופרים (פרק כא, ונזדקר שם טעות שבמקום הבכורים מתענים צ"ל הבכורים מתענגים מפני שהוא יו"ט שלהם. והוסיף הרמ"מ, ואף שהדבר כמעט זר ומתמיה, אחרי שדין זה נזכר בטוש"ע שתי פעמים בסי' תכט ובסי' תע, אל לנו לשכוח מי היה רבינו וכו'.

ובספר נימוקי או"ח סי' תע יצא כנגדו בחריפות גדולה, על שתלה במהרצ"ה בוקי סריקי, וחלילה לסמוך עליו בזה.

יצא להצדיק ב'צבי לצדיק'

ובספר צבי לצדיק פרק יב חזר אותו מחבר ומצדיק את דבריו כנגד דברי הביקורת, ומעלה בתגובתו שלל טיעונים מענינים.

ראשית, מעולם לא אמר שהיה ט"ס בטוש"ע כאשר האשימוהו בזה, אלא בדברי מסכת סופרים שעליה כתב מהרי"א מקומרנא בספר היכל הברכה פרשת ואתחנן ש'לאו מר בר אשי חתים עלה כי מסכת זו נתחברה בדור אחרון, ומי יודע כמה דברים מבטן מי יצאו'.

עוד הוא טוען, לאור אזהרתו החמורה של מהרצ"ה בספרו עטרת צבי פר' ויקהל 'שלא למחוק הספרים אם לא ע"י רב מקובל מפי מקובל עד אליהו', בודאי שלא עבר על דברי עצמו ולא בדה מלבו גירסא חדשה במס' סופרים אם לא שקיבלה מרבותיו.

ועוד, הרמב"ם לא מזכיר מנהג זה בספרו, וגם לא מובא בספר המנהיג. וביותר, שבב"י מובא שיטת רבינו יחיאל שאין ענין התענית אלא מפת, ומותרין הבכורים לאכול מיני תרגימא, שזהב ג"כ מורה שאין הדברים ברורים באשר לתענית זו.

ועוד, למה באמת סומכים כל הבכורים על איזה סיום ותולים עצמם באילן אחד צורבא מרבנן שמסיים, שלא מצינו כן בשום תענית שבחובה.

ועוד הוא כותב: וביותר אני מתפלא אחרי שהוא בעצמו בספר דברי תורה (מהדו"ת אות מב) מאריך בנוגע לתענית יחיד ביום א' שהוא יום אידם, שהגה"ק ר' יחזקאל משיננוא היה נמנע מלהתענות בו, ובקש ומצא לו סמוכים בש"ס (תענית כב,ב) שאנשי מעמד לא התענו ביום ראשון (לדעת ר' יוחנן) מפני הנוצרים שקמו בסוף ימי הבית שני והנהיגו בו יום אידם, ע"כ חדלו להתענות בו.

ועוד זאת, אחרי שהוא בעצמו בספרו חמשה מאמרות (מאמר משיב מפני הכבוד) האריך ע"ד הספר חה"י והמאמר החשוד שבו, על אודות 'בכור בן הצנועה שיש לשפוך לב ונפש עליו בעצם יום התענית של ער"פ', והולך ומברר שהכוונה כאן על משיחם, שנגמר דינו בער"פ, והיום ההוא יום תענית גדול אצלם, ושיש כאן תערובת של מינות ושציו"ת, איך זה לא עלה על לבו שמא דווקא מפני הטעמים הללו עשה רבינו מעשה רב בעצמו ולא התענה בער"פ, כדי להוציא מלבן של צדוקים שרצו להכניס בתענית זה כוונות של ע"ז, שאפילו אם היתה הגירסא במס' סופרים נכונה והדין דין אמת יש להמנע ממנו, שלא יהיה כמודה בע"ז ועילוי יראתם ח"ו.

אם קבלה היא נקבל

הרמ"מ מליובוויטש באגרות קודש ח"ח עמ' שג מתייחס לענין, וכותב על השמועה הזידיטשובית: כבר ביטל שמועה זו מעיקרא בספר דברי תורה מהדורא ה' אות טו להרה"צ וכו' בעל המחבר שו"ת מנחת אלעזר ממונקאטש, וחיזק דבריו בנמוקי או"ח סי' תע. וכיון שנמצא בסמיכות מקום לנושא השמועה וגם עמד אתו בקירוב משפחתי הרי זה מוסיף תוקף לביטול שלו.

אבל בספר ועלהו לא יבול עמ' קעג מובא בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, שאף כי הרבי ממונקאטש התריע כנגד השמועה, אך הרב מבארנוב ז"ל (שדר בסוף ימיו בעיה"ק ת"ו, ותלמידו הוא הגאון המקובל רא"ז מרגליות זצ"ל) בירר ואישר מפי רבנים זקנים ששמעו מפי הרה"ק מזידיטשוב שאכן נכונה השמועה, ושבזה מובן למה לא מובא דבר זה בראשונים עד הטור, מיהו למעשה כך נשתרש המנהג שיוצאים ע"י סיום מסכת, [אבל אין לסמוך ע"ז בלא סיום].

ובספר נטעי גבריאל העיר, שגירסא זו עולה יפה עם מה דאיתא במס' סופרים: אין אומרים תחנון כל ימי ניסן ואין מתענין בער"פ, וכמו שכבר עמדנו בזה לעיל.

ועוד סביב פולמוס זה.

יעויין בשו"ת מנחת יצחק ח"ב סי' צג,ד ובשו"ת יביע אומר ח"ד או"ח סי' מב,א.

ועוד ראה בכל הענין, שו"ת ארץ צבי סי' עט: מקראי קודש פסח ח"ב סי' כב: מועדים וזמנים ח"ז סי' קסט.

[בעיקר מה שהובא לעיל שלא נזכר המנהג עד הטור, אמנם מקור דברי הטור הוא כבר בדברי אביו הרא"ש בפרק ערבי פסחים סי' יט. ואולם הרא"ש מביא ראיה מדברי הירושלמי דאיתא דרבי לא אכל בער"פ משום שהיה בכור. וכבר העירו בזה, דבירושלמי משמע דדחי הך טעמא ומסיק דלא אכל משום דאיסטניס היה, ועי' פר"ח וברכי יוסף כאן, ובירר הענין כשמלה בספר משמרת ליל שימורים להגרמ"מ קארפ שליט"א סי' ה].

יפה מאוד, רבינו הנוטר,
ושתי הערות:
א. מדוע שלא תביא את לשון ספר התדיר ושם מחברו, הרי הספר מצוי באוצר.
ב. המעשה ב'מסכת חגיגה' אינו בספר חסידים אלא במקורות מאוחרים יותר (עי' אלפא ביתא קדמייתא, אריכות גדולה)

יש ספר גדול בנושא מאת ר' זושא קינסטליכער, תענית בכורים וסעודות מצוה בערב פסח, ב"ב תשמ"א.

ר' גרונם יקום פורקן כתב:יש ספר גדול בנושא מאת ר' זושא קינסטליכער, תענית בכורים וסעודות מצוה בערב פסח, ב"ב תשמ"א.

שמעתי על קיומו של הספר, וכמדומני שראיתיו מכבר, אך אינו בסביבתי, וחבל שגם לא באוצר.

ראה על מקור המנהג והשתלשלותו- באורך וברוחב בספר מסורה ליוסף ח"ד עמוד 226 ואילך, בו אגב, יש מספר השגות על 'הספר המקיף' שהובא לעיל, ללא ספק, מעניין לראות אותם. ובכלל, יש שם הערות מאוד חשובות בנושא.

נוטר הכרמים כתב:אבל בספר ועלהו לא יבול עמ' קעג מובא בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, שאף כי הרבי ממונקאטש התריע כנגד השמועה, אך הרב מבארנוב ז"ל (שדר בסוף ימיו בעיה"ק ת"ו, ותלמידו הוא הגאון המקובל רא"ז מרגליות זצ"ל) בירר ואישר מפי רבנים זקנים ששמעו מפי הרה"ק מזידיטשוב שאכן נכונה השמועה, ושבזה מובן למה לא מובא דבר זה בראשונים עד הטור, מיהו למעשה כך נשתרש המנהג שיוצאים ע"י סיום מסכת, [אבל אין לסמוך ע"ז בלא סיום].

ובספר נטעי גבריאל העיר, שגירסא זו עולה יפה עם מה דאיתא במס' סופרים: אין אומרים תחנון כל ימי ניסן ואין מתענין בער"פ, וכמו שכבר עמדנו בזה לעיל.

אין ספר נטעי גבריאל לפני, אבל לא הבנתי דבריו המצוטטים. הן זה לשון מסכת סופרים (פכ"א ה"ג):

לפיכך אין אומרין תחנונים כל ימי ניסן ואין מתענין עד שיעבור ניסן אלא הבכורות שמתענין בערב הפסח והצנועין בשביל המצה כדי שיכנסו בה בתאוה והתלמידים מתענין בו שני וחמישי מפני חילול השם ומפני כבוד ההיכל שנשרף

לא אבין איך אפשר להעמיס "מתענגין" בתוך דברי מסכת סופרים דמיירי לפניה ולאחריה מתענית.
ולא לשכוח, שסימן תכ"ט מאיסור תענית ואי אמירת תחנון מיוסד על הלכה זו שבמסכת סופרים, כך שהנוקט שלאו מר בריה דרב אשי וכו', אי אפשר לו לסמוך גם על דינים הללו.
לגבי מה שמצטט מספר 'ועלהו לא יבול' "בזה מובן למה לא מובא דבר זה בראשונים עד הטור". תמה אקרא, הרי הטור עצמו מביא מדברי הראבי"ה (אבי העזרי), כמו כן כבר ציין הנוטר שזה נזכר גם ברא"ש, אבל באמת כבר הביא המרדכי (פרק ע"פ) מרבינו יחיאל רביה דרביה של הרא"ש שדן במנהג זה ואף התיר לבכורים לאכול מיני תרגימא. ובאמת מוזכר כבר בתוספות פסחים ק"ח. בד"ה רב ששת.
בקצרה, מנהג ותיק של ראשוני אשכנז, ומיוסדת על פי דעה אחת בירושלמי (כמו שכתב מפורש המרדכי בפרק מקום שנהגו), ומפורשת במסכת סופרים. ואיך אפשר לדחות כל זה בקל.
ובאשר למה שמקילין באכילת ערב פסח כל שיש סעודת מצוה, כבר האריכו רבים. ובפשטות אפשר לומר דצירפו עכ"פ לסניף דעת רבינו יחיאל דמותר לאכול מיני תרגימא, נמצא דאינו תענית גמור אלא חיוב מניעת סעודה, וכל כי האי הקילו בסעודת מצוה (נוסף לכך שלדברי רבינו יחיאל אינו נוגע אלא לשחרית, כי אחר סוף זמן אכילת חמץ אף שאר בני אדם אסורים לאכול פת חמץ או מצה.

עתה ראיתי בספר רפדוני בתפוחים מועדים עמ' כח שהעתיק לשונו הזהב של רבינו הגרע"א בענין הסיומים שעושין בתענית בכורים, וז"ל [תשו' ח"ה סי' לד]: גם אנכי דרכי למחות באותם שמכוונים לסיים בכדי לאכול ולהזמין לקרואים, זולת אם באמת אסתייע מילתא שגמר סדרו בער"פ איני מוחה להזמין ת"ח, כההוא דעבידנא יומא טבא לרבנן.

בתוספת למה שהובא כאן לעיל שהסיום מסכת בא ג"כ כזכר לשמירת התורה על הבכורים, הנה מה מאוד שמחתי למצוא במאמרו של הגרח"י קפלן שליט"א בקובץ מוריה החדש [ניסן תשע"א, עמ' רלו] שהביא דברי רש"י בפירושו לסוף משלי פרק אשת חיל, שפירש הפס': 'לא יכבה בלילה נרה' בביאור הנמשל דקאי על התורה ולומדיה, וז"ל: בליל כתיב חסר ה', בליל שמורים שנגפו המצריים האירה לישראל והגינה עליהם. הרי להדיא שהשמירה על הבכורים היתה בזכות התורה, ואין שמירה כתורה.

אריכות נפלאה ומקיפה בכל הענין, במאמרו של הרב אברהם אריה, רב ביהמ"ד תורה ויראה ב"ב, 'שרשי מנהג תימן' אותיות א-ב, קובץ מוריה החדש, עמ' קפד ואילך.

חכם באשי כתב:יפה מאוד, רבינו הנוטר,
ושתי הערות:
א. מדוע שלא תביא את לשון ספר התדיר ושם מחברו, הרי הספר מצוי באוצר.
ב. המעשה ב'מסכת חגיגה' אינו בספר חסידים אלא במקורות מאוחרים יותר (עי' אלפא ביתא קדמייתא, אריכות גדולה)

לא עיינתי עדיין באלפא ביתא שאינו מצוי באיזורי, אבל בימים האחרונים ראיתי כי כבר רמזה המגיד מישרים לבית יוסף בפר' תזריע, וראה עוד בספר מנורת המאור נר ג' כלל ח' ח"ג פ"ה שהביא בשם מדרש תנחומא.

אני עונה לפתיחת האשכול: הענין שהיום נהגו להקל בתענית זו ע"יסיום וכיו"ב [הסיבה המרכזית בכל אופן] משום שהרבה אנשים קשה להם לאכול בצורה רגילה בסוף יום צום ויש חשש שמא לא יוכלו לקיים מצוות אכילת מצה ומרור כדבעי ויצא שכרם בהפסדם, מנהג מול מצוה דאורייתא.

ישר כח ליגל על הקישור דלעיל, מצאתי שם הסבר פשוט המניח את הדעת, והעתיקו כאן:
"הקושיים מרובים,
מאימתי מתענים לציין נס (שלא מתו בכורות ישראל).
ואם מתענים, מניין לקחו עם ישראל הקדושים את המנהג שכ ו ל ם שוברים את תעניתם בהשתתפות בסיום, הכפלסתר יעשו את הדין?

ולענ"ד נראה לצאת מזה באופן אחר.

על הנס מתקנין יום שמחה ומשתה, וכן היה ראוי לעשות.

אלא, שמה לעשות ודין מפורש הוא שבערב פסח אסור להרבות באכילה כדי שיאכל מצה לתיאבון.
לפיכך תיקנו לציין את הנס על ידי צום, אמנם אם אפשר לציין את הצום וגם לאכול כרגיל, מה טוב ומה נעים. וזה מה שאנו עושים, מציינים את הנס בצום שנשבר במסיבות סיום.
ורמז לדבר, בשו"ע מופיע דין תענית בכורות בסימן אחד ובו שני דינים, א. תענית בכורות, ב. תענית איסטניס, דהיינו מי שהוא שבע על ידי מעט אוכל עליו לצום בערב פסח כדי שיאכל מצה לתיאבון. וכשתדקדק ותעיין תמצא שסימן זה הכל עניינו אחד ומאותו טעם שמתענה האיסטניס מתענין הבכורים. ודו"ק."

מדוע מחפשים דוקא סעודת סיום, הרי אפשר כל סעודת מצוה כמו ברית ,7 ברכות, ולמה לא יהיה אפשר גם סעודה עם דברי תורה או שחכם נמצא בסעודה וכדומה,אם נגיד שסיום יותר קל למצוא מהדברים האחרים יש לעיין בדבר, מדוע הבכורות צריכים לצום? ,האם בגלל שיש מידת הדין מתוחה עליהם ועליהם לכפר על כך, ורק בסעודת סיום יש מספיק כח קדושה לבטל הדין מעליהם, ואולי יועיל גם נתינת צדקה ומעשים טובים, כמו כן בדרך כלל צומות קשורים לאבלות על החורבן, ופה לכאורה זה הפוך שהבכורות ניצלו, אז למה צריך לצום?, היה אפשר לתקן שישירו וישמחו על גודל הנס

לא מובן בכלל מה אתה רוצה, עושה רושם שהתבלבלת מהרב שנותן כסף לחקלאים.
הבכורות נוהגים לצום בער"פ. ואם מזדמנת להם סעודת מצווה נהגו שמותר לאכול בה וממילא גם לא חייבים לצום אח"כ.
כיוון שברית אינו תלוי בידי אדם אין הבכורים (שמעדיפים לא לצום מחמת הקושי) סומכים על זה שתזדמן להם סעודה כזאת ולכן מסיימים מסכת ועושים סעודת מצווה. מה נתינת צדקה קשורה לעניין.

אבל שאלתי היא איך הסעודת סיום היא במקום צום, האם בגלל שזה מצוה , ואז כל מצוה תעזור, ולמה נהגו לצום האם בגלל שיש דין עליהם או מסיבה אחרת?

מצאתי פה ,אבל עדיין לא ברור למה סעודת הסיום פותרת מצום של תשובה וקיטרוג
http://www.otzar.org/aspcrops/22557_250_2676364473-2312014.asp

כתב הרמ"א (סימן תקסח ס"ב):
מיהו תענית שני וחמישי ושני שנוהגים להתענות אחר פסח וסוכות, או אפילו בעשרת ימי תשובה, ואירע בהם ברית מילה, מצוה לאכול וא"צ התרה, כי לא נהגו להתענות בכהאי גוונא.
מבואר בדבריו שכל תענית של מנהג, מצוה להפסיקה במקום סעודת מצוה. וכיון שתענית בכורים היא תענית של מנהג, לכך מצוה להפסיק לצורך סעודת מצוה.
עוד שאלות?

ר' שלח, מפורש בהלכה שכל סעודת מצוה כמו פדיון וברית נחשבת לסעודת מצוה שפוטרת.
כל שאר השאלות על עצם הענין מובאים בספרים הנמצאים בכל בית יהודי ואשר לא צריך אפ' לאוצר החכמה בכדי למצאם.

שמעתי שיש מפקפקים על ההיתר של סיום מסכת, ובפרט אם מכוין אותו בכוונה ליום התענית, ובפרט אם לא הוא המסיים אלא מישהו אחר.
ואולי הסיבה שמקילים זה בגלל המצווה דאורייתא של מצה ומרור וסיפור יצי"מ שיפגעו מאוד אם עורך הסדר יהיה בצום עד שעה מאוחרת בלילה.
בכל אופן בפוסקים משמע שהבכורות צמים ממש. (ואולי גם בימינו יש עניין לצום לפחות תענית שעות עד חצות או אח"כ??)

מענין לענין
יום שמת בו אביו ואמו שבג' מבואר לכאורה שהוא כיום שמת בו גדליה בן אחיקם
והיום נשתכח לגמרי ונוהגים להביא לחיים אפי' בלי סיום וצל''ע

אליעזר שלום כתב:מענין לענין
יום שמת בו אביו ואמו שבג' מבואר לכאורה שהוא כיום שמת בו גדליה בן אחיקם
והיום נשתכח לגמרי ונוהגים להביא לחיים אפי' בלי סיום וצל''ע

אכן, דינא דגמ' ונפסק בשו"ע בלי חולק.
אם יש נוהגים שלא לצום אז זה מאוד צ"ע עליהם.

משולש כתב: ובפרט אם מכוין אותו בכוונה ליום התענית

אם סיים את המסכת ומשאיר את ה'סיום' לערב פסח, הרבה [אם לא הכל] אסרו זאת ופסקו שלא מועיל. [העצה היעוצה למי שסיים כמה ימים לפני החג, שימשיך ללמוד ולעסוק בעניני המסכת]
דרך אגב, יש לזכור שמרן הגריש"א זצוק"ל כתב [ולא דווקא בהקשר לסיום של ערב פסח] שממש דחוק שלא ללמוד את המסכת לפי סדר הדפים.

אוהב אוצר כתב:אם סיים את המסכת ומשאיר את ה'סיום' לערב פסח, הרבה [אם לא הכל] אסרו זאת ופסקו שלא מועיל. [העצה היעוצה למי שסיים כמה ימים לפני החג, שימשיך ללמוד ולעסוק בעניני המסכת]
דרך אגב, יש לזכור שמרן הגריש"א זצוק"ל כתב [ולא דווקא בהקשר לסיום של ערב פסח] שממש דחוק שלא ללמוד את המסכת לפי סדר הדפים.

אשמח למקורות לשני החידושים.
תודה.

משולש כתב:שמעתי שיש מפקפקים על ההיתר של סיום מסכת, ובפרט אם מכוין אותו בכוונה ליום התענית, ובפרט אם לא הוא המסיים אלא מישהו אחר.
ואולי הסיבה שמקילים זה בגלל המצווה דאורייתא של מצה ומרור וסיפור יצי"מ שיפגעו מאוד אם עורך הסדר יהיה בצום עד שעה מאוחרת בלילה.
בכל אופן בפוסקים משמע שהבכורות צמים ממש. (ואולי גם בימינו יש עניין לצום לפחות תענית שעות עד חצות או אח"כ??)

לגבי לחכות עם הסיום ליום התענית, מבואר כדבריך בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סיק שיז) ובשו"ת תשובה מאהבה (ח"ב סי' רסז) בשם הנו"ב לגבי תענית בכורות, שנפטר מהתענית רק כשסיים ממילא באותו יום.
אך צ"ע ממ"ש הש"ך (יו"ד סי' רמו ס"ק כז): "וכתוב בסוף תשובת מהר"מ מינץ דכשבאין לסוף מסכתא ישייר מעט בסוף עד שעת הכושר יומא דראוי לתקן בו סעודה וכו'.

אך על עצם ההיתר לאכול בסעודת סיום לאלו שלא סיימו, איני מבין מה שייך פקפוק על זה, כמבואר במה שהבאתי לעיל שמצוה להפסיק תענית של מנהג בכדי לאכול בסעודת מצוה.
ועיין ברמ"א (יו"ד סי' רמו סעיף כו): "כשמסיים מסכת מצוה לשמוח ולעשות סעודה ונקראת סעודת מצוה". ובש"ך שם (ס"ק כז): "וכתוב בסוף תשובת מהר"מ מינץ דכשבאין לסוף מסכתא ישייר מעט בסוף עד שעת הכושר יומא דראוי לתקן בו סעודה וכו' ולכך נהגו כל הבעלי בתים לילך על הישיבה בתחלת הזמן ולכך מנהג להודיעם כשבא הרב לסיים המסכתא כדי שיבואו הבעלי בתים גם כן לסיומא ואז יהיו שמה תחלה וסוף ויחזרו אחר מנין לומר קדיש דרבנן ועשרה בני רב פפא. והיא סעודת מצוה דאפילו אבל תוך י"ב חודש על אביו ואמו יכול לסעוד שם וכו', ועיין שם. גם מהרש"ל כתב בפ' מרובה סי' ל"ז דסיום מסכתא סעודת מצוה היא ואסיק דמכל מקום אין לברך שהשמחה במעונו ובסוף הפרק כתב דאפי' מי שלא סיים מסכתא מצוה רבה שישמח עם המסיים ואפילו יחיד שסיים מחויבים אחרים לסיים עמו כו' עיין שם".
וכ"כ הט"ז שם (ס"ק ט): "כתב רש"ל סוף פרק מרובה דאפי' אחרים שלא סיימו מצוה לשמוח עם זה שסיים".
------
אגב, בש"ך כתב 'אז יהיו שמה תחלה וסוף ויחזרו אחר מנין לומר קדיש דרבנן ועשרה בני רב פפא', משמע שכשאין עשרה אין לומר את שמות עשרת בני רב פפא, ולא שמעתי מי שנזהר בזה.

משולש כתב:אשמח למקורות לשני החידושים.

אם יש לך אוצר החכמה [בכל צורה שהיא] יש ספר בשם יומא טבא לרבנן [דינין]
מלא וגדוש בנושא הזה ומביא את כל הענינים.
אם אין,תכתוב כאן ואביא את מה שצריך.

לאיש רגיל,
מה שהבאת לגבי מי שלא סיים בעצמו: זה שאחרים מצווים לשמוח לא מחייב שהם יכולים בגלל זה להפסיק את התענית.
ומנהג בשר ויין במנחם אב יוכיח, שיש חילוקים ומחלוקות מי מותר לאכול בשר ויין ומתי. (למשל בסעודת ברית י"א רק עשרה אנשים השייכים וכדומה).
כך שצריך מקור מפורש ולא היקש.

לאוהב אוצר:
עד העמ' ה - 40 יש לי עכשיו. שאר הספר, אין לי בבית. ואני צריך בשביל זה ללכת למישהו שיש לו.

יש גם ספר שלם על תענית בכורות (איני זוכר את שם הרב המחבר שליט"א)

בברכה המשולשת כתב:יש גם ספר שלם על תענית בכורות (איני זוכר את שם הרב המחבר שליט"א)

הרב קינסטליכער, כבר דובר עליו כאן.

משולש כתב:לאיש רגיל,
מה שהבאת לגבי מי שלא סיים בעצמו: זה שאחרים מצווים לשמוח לא מחייב שהם יכולים בגלל זה להפסיק את התענית.
ומנהג בשר ויין במנחם אב יוכיח, שיש חילוקים ומחלוקות מי מותר לאכול בשר ויין ומתי. (למשל בסעודת ברית י"א רק עשרה אנשים השייכים וכדומה).
כך שצריך מקור מפורש ולא היקש.

א. אם יש להם מצוה לאכול, הרי הם חלק מהסעודת מצוה.
ב. באשכול שציינו אליו כתב נוטר הכרמים:

נוטר הכרמים כתב:עתה ראיתי בספר רפדוני בתפוחים מועדים עמ' כח שהעתיק לשונו הזהב של רבינו הגרע"א בענין הסיומים שעושין בתענית בכורים, וז"ל [תשו' ח"ה סי' לד]: גם אנכי דרכי למחות באותם שמכוונים לסיים בכדי לאכול ולהזמין לקרואים, זולת אם באמת אסתייע מילתא שגמר סדרו בער"פ איני מוחה להזמין ת"ח, כההוא דעבידנא יומא טבא לרבנן.

ודברי הגרעק"א אלו הם מקור נוסף לדבריך שלא לכוון הסיום לערב פסח, אך סתירה לדבריך שרק המסיים יכול לאכול.