<בשם הגרח"ק> חשיבות הנשים לענין הסיבה - תלוי בחדר"ג

[נוטר הכרמים]

בהגדה של פסח 'שיח הפסח' ליקוטים ואמרות ממרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א שנכתבו מפיו ע"י נכדו מופיעה ה'המצאה' המענינת הבאה.

כתב הרמ"א סי' תעב,ד: וכל הנשים שלנו מיקרי חשובות, אך לא נהגו להסב כי סמכו על דברי ראבי"ה דכתב דבזמן הזה אין להסב. אמנם מרן הקה"י זי"ע הורה בביתו למעשה שנשים מסבות, וכן מורה ובא הגר"ח בביתו, והיינו לפי שהיום הבעל אינו מקפיד בכך על האשה אם תסב. ופעם שאלו להגר"ח, מאיזה זמן נהפכו הנשים לחשובות שצריכות להסב. והשיב [בבדיחותא]: משעה שרבינו גרשם גזר בחרם שלא ישאו שתי נשים. והוסיף שלכן הרמ"א כתב כן, אבל המחבר לא העתיק דבר זה כיון שבני ספרד לא קיבלו עליהם חדר"ג, אמנם בכף החיים כתב שבבני ספרד מנהג נשים להסב.

[איש_ספר]

בראשונים כבר ביארו טעם נשים שלנו שהם חשובות וצריכות הסיבה, וא"צ להשערות מוזרות. יעוין אנצ"ת ערך הסבה.
בשאילתות כתב דטעם שנשים אינם מסיבות לפי שאין רגילות להיסב, וכתבו אחרונים (פר"ח ועוד) שהוא עיקר, וכתב הגר"ז לדבריו, דנשים חשובות מסיבות לפי שדרכם להסב.
וע"פ זה שמעתי דבר מחודד מת"ח שליט"א, טעם שרק בנשים סמך הרמ"א על ראבי"ה לפוטרן מהסבה, וקשה שהרי ראבי"ה פוטר הסבה בכלל מטעם שאין רגילים.
ולאמור הרי זה כמבואר, דכיון שכל חיוב הנשים הוא משום שדרכם בהסבה, כמש"כ הגר"ז בדעת השאילתות, א"כ כיון שכתב ראבי"ה דבזה"ז אין מסיבים וכו', חזר דינם של הנשים לעיקרא לפוטרן. אבל באנשים שאין חיובם תלוי בדרך הסבה, אין לפוטרם מטעם הראבי"ה. והוא כו"פ.

[מתעמק]

יש לחלק את הנושא לשנים. א' עצם הדבר שהנשים חשובות ועם זאת אין אוכלות בהסיבה. ב' מה קרה שפתאום נעשה הנשים חשובות.
מענה הגרח"ק שייך רק לענין הב', אך אינו נוגע להלכה או לשום ענין, רק אימרא חריפה הערבה לאוזן שומע כשמקבל מענה כזו תוך כדי דיבור.
מה שציין איש ספר דבר מחודד בשם ת"ח. זכורני שראיתי כן באחד מספרי החת"ם סופר, אך לא אזכור כרגע מקומו.

[תוך כדי דיבור]

יש להעיר שבאמת מקור דין הראבי"ה אינו הראבי"ה עצמו אלא סבו הראב"ן (כמו שהזכיר בב"י), שכן כתב: "והם היו נוהגין לישב על המיטות ולהסב בהסיבת שמאל, אבל אנו שאין אנו רגילין בכך יוצאין אנו כדרך הסיבתינו, ואין לנטות ימין ושמאל". וכשהדברים לפנינו במלואם נמצאנו למדים לכאורה חידוש בשיטה זו, שאין הכוונה שבטלה מצוות הסבה או שאנו פטורים ממנה (כמו שהבינו האחרונים מדברי הראבי"ה הקצרים), אלא שאנו מקיימים אותה בדרך שאנו רגילים לישב בנוח. ואגב לענ"ד נפלה בדבריו (כפי שלפנינו) בהמשך ט"ס דמוכח, שכן כתב מייד: "ונשים בעו הסיבה. וחייבין באכילה מצה דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה. וחייבין בד' כוסות שאף הן היו באותו נס דגאולה". ופשיטא שאין שום אפשרות לומר שגברים פטורים מהסיבה אבל נשים חייבות (למרות שלפי הביאור הנ"ל בשיטתו, לו יצוייר שדווקא הנשים נוהגות בסתמא להסב על שמאל והגברים לא, א"כ יתחייבו הן להסב כדרכן לפי שיטת התוס' שבימינו חשובות הן, והגברים יסבו כדרכם. אבל אנו יודעים היטב שגם הנשים לא נהגו כן), ועל כן לענ"ד יש לגרוס בדבריו: "ונשים לא בעו הסיבה".

נ.ב. הדבר המחודד איני יודע היאך להבינו, הרי הראבי"ה וכו' דיברו על הגברים, שלא חייבום להסב אלא כשדרכם להסב, וממילא כשמדברים ע"פ שיטתם אי אפשר לומר שהגברים "אין חיובם תלוי בדרך הסבה". בכל אופן בגלל הקושיה הנזכרת כתבו הגר"א והאשל אברהם וערוה"ש ועוד שבאמת הנשים אינם נסמכות על הראבי"ה אלא על השאילתות.

[היא שיחתי]

בזמנם אכלו על מיטות ויכלו לשכב על הצד ולהסב
אינני מבין טעם בהסבה של היום שאין בה דרך חירות ורק עינוי היא
ווודאי ובוודאי שאין דרך להסב כן אף באנשים
אולי בכסא עם ידיות יש מעט דרך להסב

[איש_ספר]

מתעמק. בראשונים יש תשובה גם לשאלה ב.
תוכ"ד. לדבריך הראבי"ה (כפי שהבינוהו אחרונים, ונניח כעת לראב"ן) לא חידש כלום, ועיקר דבריו כבר כתב בשאילתות. האמנם כך אתה סבור?

[תוך כדי דיבור]

למה לומר כן? הם שתי שיטות שונות לגמרי, השאילתות (כרוב הראשונים) לא סובר שחיוב גברים בהסבה תלוי במה שדרכם בכך (שהרי אנו רואים שאפילו עני לא יאכל עד שיסב, כמו שהעיר הערוה"ש) - משא"כ אצל נשים (שהרי חז"ל בעצמם חילקו בין חשוב לאינה חשובה) - אבל כן סובר הראבי"ה. ולשיטתו אין חילוק בזה בין גברים לנשים.

מלבד זאת, לשיטת השאילתות יש ייחוד משל עצמה, שמנמק את הטעם שאשה לא בעי הסיבה, משום דלאו אורחייהו למזגי (ואין זה שווה למקצת ראשונים שכתבו "שאין דרכן להסב"). ויש בזה כמה נפק"מ לעומת הסוברים שזהו משום שאימת בעלה עליה, וכמו שהעלו הפוסקים: א' שגם גרושה ואלמנה לא צריכות להסב, ב' שאפשר שסובר שצריכות להסב באכילת מצה (בזה נחלקו, כי יש שבאמת תפסו בשאילתות שהכוונה להסבה בכלל ולא דווקא בשתיית יין, אבל איני יודע כיצד נכנס זה בלשונו), ג' מה מקרי אשה חשובה לעניין זה.

[ר' גרונם יקום פורקן]

מצאתי מי שחילק בין אנשים לנשים בזמן הזה לגבי חיוב הסבה, שאף על פי שאשה חשובה מסיבה כאיש, בכל זאת אין עיקר חיובן שווה. הנשים כולן לא היו בכלל תקנת הסבה, ורק אשה חשובה שהיא רגילה להסב כל השנה יצאה מכלל כל הנשים לענין זה והרי היא מסיבה. ובזמן הזה שאין רגילים כלל בהסבה כדברי ראבי"ה, אין לאשה חשובה מעלה על יתר הנשים, וחזר דינה להיות ככל הנשים שאינן בכלל תקנת הסבה. משא"כ, חובת אנשים בהסבה היא גם לבני אדם שאינם רגילים להסב. וכך שנינו בפסחים (צט ע"ב): "אפילו עני בישראל לא יאכל עד שיסב", ואף שמש העומד לפני בני הבית לשרתם צריך הסב (פסחים קח ע"א). מבואר שבאיש אין החיוב תלוי במי שדרכו להסב, על כן אין לפטור אנשים מהסבה מהטעם שבזמן הזה איננו רגילים בכך, כסברת ראבי"ה.

[תולעת ספרים07]

בזמנם אכלו על מיטות ויכלו לשכב על הצד ולהסב
אינני מבין טעם בהסבה של היום שאין בה דרך חירות ורק עינוי היא
ווודאי ובוודאי שאין דרך להסב כן אף באנשים
אולי בכסא עם ידיות יש מעט דרך להסב

ראה פסחים צ"ט עמוד ב' רש"י ד"ה ואפילו עני שבישראל וכו' וז"ל עד שיסב כדרך בני חורין זכר לחירות
ואמרתי בזמנו שרש"י בא בדבריו לתרץ קושיית התוס' שם ד"ה ואפילו עני וז"ל דסלקא דעתך דהסיבת עני לא חשיבא הסיבה דאין לו על מה להסב ואין זה דרך חירות. עכ"ל ועל הדגיש רש"י זכר לחרות.
ובאמת שדברי התוס' אין להם מובן לכאו' מהו דאין לו על מה להסב אם כוונתם שאין לו סיבה להסב היות והוא עדיין בהרגשת עבד או כוונתם שאין לו מטה על מה להסב.
ושמעתי פעם להוכיח מדברי התוס' שאכן הסיבה ניתן לקיים מעיקר הדין רק בישיבה ותו לא ועד כמה שזכור לי כעת כן הוכיחו גם מדברי המ"ב ואינו ת"י כעת.

[איש_ספר]

תוכ"ד, ואלו הדברים: לראבי"ה אכן גם אנשים יצאו מכל הסבה, אבל אנו משתמשים בראבי"ה רק לענין עדותו על המציאות שמעיד שאין אנו מורגלין וכו'. החידוש בראב"ן, שיוצאים הסיבה בדרך ישיבה, הוא מעניין אבל אינו מוכרח כלל, ואפשר לפרש יוצאין יד"ח דקאי אמצה ושאר דברים שמחוייבים בהסיבה. ואגב מש"כ ואין לנטות ימין ושמאל, ברור שהוא מליצת לשון בעלמא, והסיבת ימין אין שמה הסיבה כלל.

[אגב, במאמר שכתב ת"ח אחד, לשלול יחוס פירוש ההגדה שהדפיס רש"א שטרן לראב"ן, נזכר גם השמטת דין ההסיבה שם]

[תוך כדי דיבור]

איש ספר, למרות מה שכתבתי שלכאורה נראה וכו', בעיון נוסף האמת נראית כדבריך, שהרי באותו משפט מתחיל הראב"ן "ואינו יוצא ידי מצה אלא באוכלה בהיסיבה על השלחן", ועל זה ממשיך לומר את מה שציטטתי ש"אנו שאין אנו רגילין בכך יוצאין אנו כדרך הסיבתינו". [וא"כ נופל מה שרצה הר"ד אביטן במהדורתו לברכי יוסף (על אתר), לתרץ שמש"כ הראב"ן "נשים בעו הסיבה" פירושו אותה הסבה שלא לנטות ימין ושמאל שכתב לפני כן]. אבל שוב אני רואה בחיד"א שם שציין להגמ"י (חמץ ומצה פ"ז ה"ז) שכשהביא דברי הראבי"ה הוסיף "ואדרבה ישיבה כדרכן הויא דרך חרות" - והרי זה לכאורה כמו שרצינו להבין מתחילה בראב"ן, שזו היא היא ההסבה בזמננו.

ר' גרונם, מה שכתבת הוא החילוק שהזכרתי לעיל בין השאילתות בראבי"ה, ומבואר בין השאר בערוה"ש (סי' תע"ב, עיי"ש במה שדחה עוד בשיטת ראבי"ה, שאדרבא דווקא משום שאיננו רגילים אין זו סיבה להפסיק להסב, שהרי מצוה לשנות כדי שישאלו התינוקות, והביא לזה ראיה ממה שבימינו ישנו בנוסח "מה נשתנה" שאלה על ההסיבה אע"פ שבמשנה יש במקומו שאלה על אכילת בשר צלי. ויש להעיר שגם לפי זה אין ראיה לחייב נשים בהסיבה, שלטעם השינוי כדי שישאלו מספיק שיסבו הגברים).
אבל כל זה דווקא להסוברים שהטעם שאשה חשובה מסבה משום שדרכה להסב, אבל להרבה ראשונים אין זה הטעם (עיין לדוגמא בר"ן על הרי"ף. ואף לרשב"ם והבאים בעקבותיו, אין הכרח שהכוונה שמפני אימת בעלה אינה מסבה גם בימות החול והכל חוזר לדרכה להסב, אלא העיקר שכיוון שכפופה לבעלה א"כ מה שייך לגבה דרך חירות, ראה לשון המאירי בזה. ולכן אמרו לשיטות אלה שכשאינה בפני בעלה צריכה להסב, וכן אלמנה וגרושה. וזו כמובן גם שיטת התוספות וסיעתם, שעל כן כתבו שנשים דידן מסבות).

[אוצר החכמה]

מצאתי מי שחילק בין אנשים לנשים בזמן הזה לגבי חיוב הסבה, שאף על פי שאשה חשובה מסיבה כאיש, בכל זאת אין עיקר חיובן שווה. הנשים כולן לא היו בכלל תקנת הסבה, ורק אשה חשובה שהיא רגילה להסב כל השנה יצאה מכלל כל הנשים לענין זה והרי היא מסיבה. ובזמן הזה שאין רגילים כלל בהסבה כדברי ראבי"ה, אין לאשה חשובה מעלה על יתר הנשים, וחזר דינה להיות ככל הנשים שאינן בכלל תקנת הסבה. משא"כ, חובת אנשים בהסבה היא גם לבני אדם שאינם רגילים להסב. וכך שנינו בפסחים (צט ע"ב): "אפילו עני בישראל לא יאכל עד שיסב", ואף שמש העומד לפני בני הבית לשרתם צריך הסב (פסחים קח ע"א). מבואר שבאיש אין החיוב תלוי במי שדרכו להסב, על כן אין לפטור אנשים מהסבה מהטעם שבזמן הזה איננו רגילים בכך, כסברת ראבי"ה

הראייה מעני צ"ע שהרי שם אינו רגיל להסב מחמת עניו ואדרבה אם יוכל להיות עשיר ולהסב ישמח בזה ויהי זה לגביו דרך חירות משא"כ בזמן הזה שאין רגילות אפילו לעשירי עשירים להסב ואין בזה מנהג חירות וזו סברת הראבי"ה

[אליהוא]

כתבתי במק"א לבאר דברי הראב"ן, עפי"ד הגר"ח שיש דין הסיבה על השלחן, וזה נוהג כיום גם בנשים, וחלוק בזה מהראבי"ה שכתב דלא נוהג היום כלל דין הסיבה.
אגב, במרדכי מובא הראב"ן בשיבוש, ובמרדכי השלם מתוקן.

[אליהוא]

אני מצרף משכב"ז לפו"ר.

[היא שיחתי]

בראשונים כבר ביארו טעם נשים שלנו שהם חשובות וצריכות הסיבה, וא"צ להשערות מוזרות. יעוין אנצ"ת ערך הסבה.

לא הבנתי מדוע השגת על הוורט של הגר"ח, הלא גמ' מפורשת היא דאשה חשובה מסיבה, וברור שלא היה חדר"ג, ולא נתכוון הגרח"ק אלא לבדיחותא כפי שהדגיש נוטר

יש להעיר שבאמת מקור דין הראבי"ה אינו הראבי"ה עצמו אלא סבו הראב"ן (כמו שהזכיר בב"י),

כפי שכבר הזכירו כאן הדבר מופיע גם בראבי"ה וגם בראב"ן וכתב בהגהות על הראבי"ה שטעה בזה בהגהות בגדי ישע אות לג על המרדכי בפ"י מפסחים שכתב לתקן לשון המרדכי עיי"ש

וע"פ זה שמעתי דבר מחודד מת"ח שליט"א, טעם שרק בנשים סמך הרמ"א על ראבי"ה לפוטרן מהסבה, וקשה שהרי ראבי"ה פוטר הסבה בכלל מטעם שאין רגילים.

תוכ"ד, ואלו הדברים: לראבי"ה אכן גם אנשים יצאו מכל הסבה, אבל אנו משתמשים בראבי"ה רק לענין עדותו על המציאות שמעיד שאין אנו מורגלין וכו'.

קשה מאוד לומר שהרמ"א ציין לראבי"ה רק בשביל להוכיח שכן המציאות, ועי' בדרכי משה שדומני שמשמע יותר לא כן, ובפשוטו הכוונה היא שנסתפק אי הלכה כדברי הרי"ו שהביא הב"י שבזמנינו נשים חשובות הן, והכריע דיש לצרפו לשיטת הראבי"ה ובזה יתישב מה שדברי הראבי"ה אמורים גם לגבי אנשים דבאנשים אין צירוף ודו"ק

בשאילתות כתב דטעם שנשים אינם מסיבות לפי שאין רגילות להיסב, וכתבו אחרונים (פר"ח ועוד) שהוא עיקר, וכתב הגר"ז לדבריו, דנשים חשובות מסיבות לפי שדרכם להסב.

קדמו לגר"ז- בית יוסף אורח חיים סימן תעב "ובשאילתות דרב אחאי (פרשת צו סי' עז) כתב דלאו אורחא דנשי למיזגא ולפי זה אפילו אלמנה וגרושה נמי אבל אשה חשובה אורחא למיזגא"

יש להעיר שבאמת מקור דין הראבי"ה אינו הראבי"ה עצמו אלא סבו הראב"ן (כמו שהזכיר בב"י), שכן כתב: "והם היו נוהגין לישב על המיטות ולהסב בהסיבת שמאל, אבל אנו שאין אנו רגילין בכך יוצאין אנו כדרך הסיבתינו, ואין לנטות ימין ושמאל". וכשהדברים לפנינו במלואם נמצאנו למדים לכאורה חידוש בשיטה זו, שאין הכוונה שבטלה מצוות הסבה או שאנו פטורים ממנה (כמו שהבינו האחרונים מדברי הראבי"ה הקצרים), אלא שאנו מקיימים אותה בדרך שאנו רגילים לישב בנוח.

קדמך הב"ח בחידוש זה "ב"ח אורח חיים סימן תעב ס"ב עיי"ש דקאי על דברי הראבי"ה עיי"ש
ז"ל "משמע מדבריו דאף בהסיבה ה"ל דרך חשיבות וחירות אלא מפני שהסיבה הויא לפעמים דרך חולים הילכך ישיבה כדרכה הויא דרך חירות לעולם ולכך אין צריך להסב אבל אם רצה להסב שפיר דמי דבאינו חולה ודאי יורה על דרך חירות" ועיי"ש בכל דבריו

[היא שיחתי]

אליהוא קראתי מש"כ באות א' והוא יפה מאוד השאר אקרא בעז"ה אח"כ

תולעת עי' במש"כ אליהוא באות א' ואולי לדבר אחד נתכוונתם

ותירצת בדבריך מה שהקשיתי

בזמנם אכלו על מיטות ויכלו לשכב על הצד ולהסב
אינני מבין טעם בהסבה של היום שאין בה דרך חירות ורק עינוי היא
ווודאי ובוודאי שאין דרך להסב כן אף באנשים

[מתעמק]

מתעמק. בראשונים יש תשובה גם לשאלה ב.

יתכן שיש בראשונים שמפורש בהם למה נשים שלנו חשובות, אבל עכ"פ המרדכי ורבינו ירוחם לא ביארו דבריהם, רק כתבו בסתמא שכן הוא (ואף הא שלפי דעתם הטעם שנשים אינם מסיבות הוא משום אימת בעלה, גם כן אינו מפורש, רק מכללא איתמר).
ומענין לענין באותה ענין, בשו"ת אגרות משה ח"ח או"ח סימן כ' אות לג, מבאר טעם לחשיבות הנשים בימינו, והדברים תמוהים, כתובים ברוח ליברלי-אמריקאי, וקשה לקבל שנכתבו בידי הגרמ"פ. ואולי גם זה נאמר בעל פה בתוך שיחה, ונרשם על ידי באי ביתו, וזו הטעם שנמצא במוסגר http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=112

(והב"ח הקשה להרשב"ם בפירוש עצמו שהוא מטעם אימת בעלה, הרי גם אשה חשובה צריך שתהא עליה אימת בעלה. ולא מובן קושייתו, וכי הוא מצווה ורצון החכמים שתהא אימת בעלה בדברים בעלמא שאינו נוגע לו, וגם בבטול מצווה. וגם אין זה דבר טוב לפני הבעל שיקפיד על אשתו, כדחזינן שכמה מאות בשנים שלא מקפידין על זה, כדאיתא בב"י בשם הר"י בשם התוס', שכל הנשים חשובות הן וצריכות הסיבה, וגם מהמרדכי הביא כן. ולא שייך לפרש שכל הנשים נעשו חשובות ממש, דהבעל צריך לכבדן אף מדרך העולם. אלא בהכרח שהוא מצד שהכירו במשך הזמן שאין להאינשי במה להתגאות נגד נשותיהן, והנשי הכירו צורך הגדול שיש להאינשי בהן. והמיעוט חשובות שהיו בכל הזמנים היו נשי כאלו שהכירו צורך הבעל בהן, כמו שיש להן צורך בבעליהן, והכירו שגם בעליהן יודעין זה)

להעיר עוד, שנראה קצת שהכותב הזה לא ידע שר"י ממנו הב"י מעתיק דבר זה, הוא רבינו ירוחם

[תוך כדי דיבור]

'היא שיחתי', נא לקרוא יותר במתינות. כשכתבתי שמקור הדברים בראב"ן לא עלה על דעתי לומר שאינם בראבי"ה (והרי ציינתי לב"י, כשתעיין תראה שהזכיר שניהם), אלא שהמקור הראשון להם הוא הראב"ן. ולגבי מה שכתבת מהב"ח, תשו"ח, בכל אופן בינתיים כבר ראינו שכך משמע בהגהות מיימוניות שהבין כן בשיטה זו (ואפילו בדעת ראבי"ה), וא"כ צריכים אנו עיון בפשט הדברים (ובדומה לזה צריכים אנו עיון בדברי השאילתות שכתב דלאו דרכייהו למזגי, לכאורה משמע דווקא בענייני יין, אולם רבנו ירוחם ועוד הבינו בשיטתו שאין כוונתו בענייני יין דווקא, אלא ר"ל שאין דרכן להסב בכל עניין, וכדעת הרי"צ גיאת [בהלכות שלו] והבאים אחריו).

מתעמק, איני יודע איזה מקום לומר שיש שהתוס' ואחריהם המרדכי לא הלכו בשיטת הרשב"ם וכו' בהסבר למה אשה בפני בעלה לא מסבה, וממילא נלמד מהו פירוש נשים חשובות, וממילא נדע למה אמרו התוס' שנשים שלנו מקרי חשובות.
והרי זו שיטת חכמי אשכנז שגרסו בגמרא "אשה בפני בעלה לא בעיא הסיבה", וממילא הטעם שאינה מסבה קשור לבעלה, ומזה יוצא גם מהו אישה חשובה, וע"כ פירשו כנ"ל (וגם הר"ן והמאירי גרסו כן ופירשו בדומה לזה בעקבותיהם), אבל בספרי רוב חכמי ספרד, הרי"ף והרמב"ם ועוד נכתב "אשה לא בעיא הסבה" היינו אשה סתם (וכן היה בספרים שלפני הב"י, ראו בכס"מ [וכן כתב בשו"ע], ושלא כספרים שלפנינו עתה), וכן גירסת השאילתות כמו שציין הערוה"ש, וע"כ פירשו השאילתות והרי"צ גיאת וכו' שהטעם שאינה מסבה (ולהפך בחשובה) אינה קשור לבעלה. והבן.


אליהוא, ייש"כ על הדברים (מה שכתבת צע"ק וכו' וצ"ע שלא הוזכר וכו', מלבד מה שכתבת אח"כ, יש להעיר שבזמן חז"ל לא היו אוכלים ישובים בכסאות על יד שולחנות. וכמבואר בכ"מ שהיו מביאים לפניהם שולחנות קטנים וכו'). וקובץ על יד ירבה.

[מתעמק]

אך מה טעם נשתנה היחס, אין מפורש ואף אין מרומז. אולי האנשים למדו מוסרי חז"ל אוקירו לנשייכו וכו', או שהנשים שינו דעתם מאיזה סיבה, או סתם שינוי מדור לדור.
ועל זה הוסיף הגרח"ק השערה/סברא/בדיחה, שזה קשור לחדר"ג. אם כן או לא, אין נ"מ זולת לנודר ולמקדש על תנאי זה.

[היא שיחתי]

מתעמק. בראשונים יש תשובה גם לשאלה ב.

יתכן שיש בראשונים שמפורש בהם למה נשים שלנו חשובות, אבל עכ"פ המרדכי ורבינו ירוחם לא ביארו דבריהם, רק כתבו בסתמא שכן הוא (ואף הא שלפי דעתם הטעם שנשים אינם מסיבות הוא משום אימת בעלה, גם כן אינו מפורש, רק מכללא איתמר).
ומענין לענין באותה ענין, בשו"ת אגרות משה ח"ח או"ח סימן כ' אות לג, מבאר טעם לחשיבות הנשים בימינו, והדברים תמוהים, כתובים ברוח ליברלי-אמריקאי, וקשה לקבל שנכתבו בידי הגרמ"פ. ואולי גם זה נאמר בעל פה בתוך שיחה, ונרשם על ידי באי ביתו, וזו הטעם שנמצא במוסגר http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=922&st=&pgnum=112

(והב"ח הקשה להרשב"ם בפירוש עצמו שהוא מטעם אימת בעלה, הרי גם אשה חשובה צריך שתהא עליה אימת בעלה. ולא מובן קושייתו, וכי הוא מצווה ורצון החכמים שתהא אימת בעלה בדברים בעלמא שאינו נוגע לו, וגם בבטול מצווה. וגם אין זה דבר טוב לפני הבעל שיקפיד על אשתו, כדחזינן שכמה מאות בשנים שלא מקפידין על זה, כדאיתא בב"י בשם הר"י בשם התוס', שכל הנשים חשובות הן וצריכות הסיבה, וגם מהמרדכי הביא כן. ולא שייך לפרש שכל הנשים נעשו חשובות ממש, דהבעל צריך לכבדן אף מדרך העולם. אלא בהכרח שהוא מצד שהכירו במשך הזמן שאין להאינשי במה להתגאות נגד נשותיהן, והנשי הכירו צורך הגדול שיש להאינשי בהן. והמיעוט חשובות שהיו בכל הזמנים היו נשי כאלו שהכירו צורך הבעל בהן, כמו שיש להן צורך בבעליהן, והכירו שגם בעליהן יודעין זה)

להעיר עוד, שנראה קצת שהכותב הזה לא ידע שר"י ממנו הב"י מעתיק דבר זה, הוא רבינו ירוחם

עי' ב viewtopic.php?f=7&t=275&start=0&st=0&sk=t&sd=a&hilit=%D7%90%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%AA+%D7%9E%D7%A9%D7%94
ואקפיץ את זה כעת

[אליהוא]

מש"כ הרב תוכ"ד לעיל דהשאילתות מיירי ביין דווקא פלא בעיני שנעלם מבקיאותוו לשון מיזגא בכל הש"ס שהוא הסיבה, וביותר שבאותו העמוד הוזכר זגינן אברכי דאהדדי. והיינו הסיבה.

[תוך כדי דיבור]

האמת אודה שיש כאן המחשה למה שאמרו חז"ל בענייני חינוך, שבשתא כיון דעל על. את פרקי בהלכה זו שניתי לראשונה עוד בטרם באתי לישי"ג, ומאז כנראה נתקבע אצלי הבנה משובשת זו בלשון מזגי של השאילתות, וכששניתי פרקי נותרה הטעות אף שאני יודע כמובן מדברי רש"י על הדף.

[אליהוא]

אילולי טעיתי בזה בעצמי לא הייתי עומד ע"ז.

[נוטר הכרמים]

בספר מעגלי צדק - סדר פסח [עמ' קד, להגרד"צ קרלנשטיין שליט"א ראש ישיבת גרודנא] האריך לבאר טעמם של אלו החולקים על הראבי"ה, וכן הכריע המחבר, דלכאורה תמוה, הרי כיון שכיום אין נוהגים להסב, ואפילו אין דרך המלכים בזה, אין כאן דרך חירות, ואדרבה זה דומה לחולי, (כלשון המהרי"ל בהל' ההגדה שמביא דברי הראבי"ה), אלא נראה לומר דלדידהו מלבד דין הסבה כניהוג דרך חירות, יש בזה קיום של זכר למה שהיה ביציאת מצרים, ומצינו במדרש רבה ריש בשלח שלמדו מ'ויסב אלקים את העם' שמכאן למדו רבותינו שאפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, שכך עשה להן הקב"ה, וכן מבואר בכמה מאמרי חז"ל, וזה כמו שמצינו שעושין כמה מיני זכר בלילה זה, כמו שנותנים האפיקומן במפה זכר למשארותם צרורים (משנ"ב תעג,נט) ועוד.

ויעו"ש שמפליא לפי"ז לפרש כמה ענינים, וזה ממש כדברי הרב תולעת לעיל שדייק בלשון רש"י שכתב על דין ההסבה של עני 'זכר לחירות', ומיושב בזה קו' תוס', ומעניין שלא עמד בזה בספר הנ"ל.

[למאי_נמ?]

כדברי הגרח"ק מובא בהליכות שלמה בשם הגרא"ד אוירבך שליט"א אב"ד טבריה (ואביו זצ"ל שבחו ע"ז), וע"ש הסבר נוסף. (כתבתי מהזיכרון, הספר לא תח"י).

[למאי_נמ?]

גבי הטעם שנשים דידן איקרו חשובות - כתב הרה"ג 'איש_ספר' שהוא מפורש בראשונים, ולא אדע מקומו.

שו"ת אור לציון חלק ג - הערות פרק טו - דיני ליל הסדר הערה ב:
"והנה צריך לבאר כוונת המרדכי ורבינו ירוחם שנשים שלנו חשובות. וראה בגדר אשה חשובה בכס"מ פרק ז' מהלכות חמץ ומצה הלכה ח' ובברכ"י שם אות ג' וכה"ח שם אות כ"ו. ונראה לבאר, שבזמן התלמוד לא היו הנשים יושבות בסעודה יחד עם בעליהן כמו בזמנינו, (וראה לשון הגמ' בפסחים דף ק"ח ע"א אשה אצל בעלה. וראה עוד בפסחים דף צ"א ע"א), ולכן בזמנינו שכל הנשים יושבות עם בעליהן הרי הן חשובות, ולכן צריכות הסיבה. וכיון שמנהג בני ספרד כשיטת המרדכי ורבנו ירוחם שמסיבות כמו האנשים, דאנן נקטינן דנשין שלנו כולן חשובות הן, א"כ כמו שנתבאר שהאיש ששכח ולא הסיב צריך לחזור, הוא הדין אשה ששכחה להסיב צריכה לחזור ולהסיב. (וראה בבאורים לתשובה הקודמת באשה שקשה לה להסיב ומצטערת בכך)."

[למאי_נמ?]

ראו בהנהגות הקה"י הערה 21.

[אבי קלמן]

כדברי הגרח"ק מובא בהליכות שלמה בשם הגרא"ד אוירבך שליט"א אב"ד טבריה (ואביו זצ"ל שבחו ע"ז), וע"ש הסבר נוסף. (כתבתי מהזיכרון, הספר לא תח"י).

[אדג]

בהשגח"פ ראיתי הדיון המעניין עתה. מצו"ב מאמרו של הגר"ח רפפורט מלונדון, שנדפס זה מכבר בקובץ "הערות וביאורים" (גליון 1033).

[תוך כדי דיבור]

ייש"כ. וקצת הערות (שמועילות גם לגוף העניין דנן):
1. לא ידעתי למה דחק דברי המאירי לאחת מהערות השוליים (במקום לציינו במקומו בגוף הפירוש הב'), ומזה יצא לו שכתב כחידוש מדעת עצמו "ונראה דלפ"ז אפילו אשה נשואה שמאיזו סיבה שתהי' אינה אצל בעלה חייבת בהסיבה" - בעוד שזה כבר מבורר בהדיא במאירי.
2. בשאלה מדוע לשיטת השאילתות אשה חשובה צריכה להסב, שביאר שהוא כעין הפירוש השני ברבנו מנוח שהיא מיוחדת באופיה ובתכונותיה וכו' - אין לזה מקום. שכבר נכתב בהלכות רי"ץ גיאת (ההולך בשיטת הגאונים), שאשה חשובה "דרכה להסב" (ובלשון הכלבו "שדרכה להסב בשאר הימים"), וכמו שהביא הב"ח, וממילא אין זה נוגע כלל לפירוש השני ברבנו מנוח (כי כמובן אין שייכות בהכרח בין תכונותיה ויראת ה' וכו' לבין האם רגילה להסב), אלא ודאי שהביאור בזה הוא שמחמת חשיבותה בענייני דעלמא כבר נוהגת מנהג אנשים ורגילה להסב כמותם, וכעין מש"כ הערוה"ש "גדולה בנוי או בעושר" וכו'.
3. מה שהקשה על המובא בספר הליכות שלמה לחלק בין פנויה לבין אלמנה וגרושה, יש לחזק קצת מדברי האו"ז (שקדם בזה לרא"ש) "לפי זה אם אין לה בעל צריכה הסיבה", ומשמע דקאי אכל פנויה (ובהמשך דברי האו"ז נראה דנפלו קצת ט"ס, שעל פירוש השאילתות "לאו דרגא דנשי למזגי" וצ"ל דרכא, הוסיף "לפירוש זה אפי' יש לה בעל" וצ"ל אין, ודוק).
4. מש"כ בהיכי תמצי שאולי הרמ"א ממשיך אחרי השו"ע כשיטת השאילתות, אינו מובן, הרי מקור דברי הרמ"א בתוספות ופשוט דאתיא בשיטת הרשב"ם. ולאידך אי אפשר להכניס בפשט דעת השאילתות הך דנשי דידן חשובות נינהו. (וכנראה רצה להכריח כל זה ברמ"א בגלל השו"ע הרב שאח"כ, אבל השוע"ר לחוד והרמ"א לחוד וכבר ביאר בעצמו שם דעת השוע"ר. ואגב מה שכתב "שהב"ח ואדמו"ר הזקן החליטו כדעת השאילתות ואעפ"כ כתבו שנשים שלנו היו צריכות להסיב לולי שהיו סומכות על שיטת ראבי"ה", לא ידעתי היכן בב"ח מצא כל זה, הב"ח אכן החליט כשאילתות, ורק בסוף דבריו הזכיר בקצרה דעת התוספות, ותו לא; ואפילו תמצי להכניס בדעתו שהחליט בזה שדברי התוס' שייכים גם לפי השאילתות - מה שאינו לענ"ד - מכל מקום ודאי לא הזכיר בעניין זה לא הראבי"ה ולא מנהג הנשים).
5. מש"כ לברר שאין הראבי"ה דעת יחיד (כלשון ההגמ"י) כי מלבד שכן דעת הראב"ן גם מצאנו כן בספרים בשם עוד מקצת מבעלי התוספות וכו' - הנה גם זה אכתי כדעת יחיד חשיב לעומת כל שאר הראשונים שנקטו הסבה בתורת חיובא.