פורום אוצר החכמה

בספר 'אך פרי תבואה' להרה"ק מליסקא פ' ראה בד"ה ראה וכו' (השני) מביא בשם ספר התניא דמה שחייבה התורה כרת לאוכל חמץ או חלב זה דווקא בא"י דשם לא היה להם חיות רק מהקדושה אבל בחו"ל יכול להתקיים אפי' אם ח"ו הוא עובר על התורה.
אם יודע אי מי מקורו בספר התניא ?
נ"ב כדי להביא גאולה לעולם - ראיתי הנ"ל בקובץ 'עץ חיים' באבוב עמ' שמט

אגרת התשובה פרק ד-ו.
ועי' בספה"ק מעגלי צדק (פ' ראה ד"ה ומצינו) שהביא דברי ספר התניא לענין מיתת צדיקים. ועי' בספר כל בו (סי' קכז) שהקב"ה מעניש יותר על עבירות שעושין בארץ ישראל, יעו"ש.

אגרת התשובה פ"ד.
וזלה"ק: "הנה להבין זאת מעט מזעיר צריך להקדים מה שמבואר מהכתוב ומדברי רז"ל ענין הכרת ומיתה בידי שמים כשעבר עבירה שחייבי' עלי' כרת הי' מת ממש קודם חמשים שנה. ובמיתה בידי שמים מת ממש קודם ששים שנה כחנניה בן עזור הנביא בירמי' (ולפעמי' גם במיתה בידי שמים נפרעין לאלתר כמו שמצינו בער ואונן) והרי נמצאו בכל דור כמה וכמה חייבי כריתות ומיתות והאריכו ימיהם (ושניהם) [ושנותיהם] בנעימים".

עיי"ש ביאורו באריכות כדרך החב"ד.

והקדימני הכותב.

בספר התניא שם מחלק בין זמן שביהמ"ק היה קיים שאז היו מקבלים חיותם ע"י נפש האלוקית לבדה וכו' לבין זמן הגלות שאז ע"י גלות השכינה יכולים בעלי העבירה לקבל חיותם כמו שאר בע"ח, אך אין מחלק שם בין א"י לחו"ל.

עיינתי עוד בספה"ק אך פרי תבואה ומדבריו משמע שאין התורה חייבה כרת אלא דווקא בא"י אבל לא בחו"ל, ולא כמובא באגרת התשובה המובא לעיל ששם מבאר באריכות שבזמן המקדש היו מתים ממש קודם חמישים או שישים שנה משא"כ בזמן הגלות מאריכים ימיהם ושנותיהם בנעימים ולא שאין חיוב כרת.

זכרוני שהרמב"ן בפירושו לתורה כותב, שעיקר קיום המצוות הוא בארץ ישראל.

חכם באשי כתב:זכרוני שהרמב"ן בפירושו לתורה כותב, שעיקר קיום המצוות הוא בארץ ישראל.

כוונתך לזה?

והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה, ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה, ושמירתו אותה היה בארץ בלבד, ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות, וכן עמרם, כי המצות משפט אלהי הארץ הן, אף על פי שהוזהרנו בחובת הגוף בכל מקום (קדושין לו ב). וכבר רמזו רבותינו הסוד הזה (בספרי דברים פסקא מג), ואני אעירך בו בעזרת השם (ויקרא יח כה, דברים יא יח). והמצבה מצוה שנתחדשה בזמן ידוע היא, כמו שדרשו (בספרי) באשר שנא ה' אלהיך (דברים טז כב), ששנאה אחר היותה אהובה בימי האבות: (רמב"ן פ' תולדות)

ואפשר שאמרו כן מפני לשון הכתוב שמות יב,טו ונכרתה הנפש ההיא מישראל.
וברש"י שם ד"ה מישראל כבר הרגיש בזה וכתב וז"ל שומע אני תכרת מישראל ותלך לה לעם אחר, תלמוד לומר במקום אחר מלפני (ויקרא כב,ג) בכל מקום שהוא רשותי (מכילתא) ועיין מש"כ בזה בנח"י.

להגיד שבחו"ל הקב"ה מאריך אפיה וגבי דיליה באופן אחר זה אפשרי, אבל אי אפשר להאמין שמישהו יאמר שהדר בחו"ל לא יהיה חייב כרת בדין, והרמב"ן כתב שעיקר קיום המצוות הוא בא"י ולכן האבות שהיו לפני מתן תורה לא נהגו את החיובים, אבל אחר מתן תורה כל מצווה שהיא חובת הגוף, נוהגת בין בארץ ובין בחו"ל וחייבים על המצוות הנוהגות בחו"ל את העונש כדינם.

ואפשר שהכוונה בזה על פי הכתוב ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו וגו' הרי ניתן לנו הארץ על תנאי כדי לשמור חוקיו - וברגע שעובר על המצוות ומפר תנאו של הקב"ה בהכרח הוא בכרת רח"ל.
וראה גם ויקרא כ,כב ושמרתם וכו' ולא תקיא אתכם הארץ וכו' הרי שאין כלל קיום בארץ ישראל ללא תורתינו הק' - ודומני שהשפת אמת האריך בה מדברי הזוהר במה שאמרו המרגלים ארץ אוכלת יושביה.
ובדרך הלצה אמרתי פעם שאפשר משום כך הרבה נוסעים לחו"ל להתרפאות כי על יד כך הם נמטלים מהתנאי הבסיסי שבעבורה ניתנה ארץ ישראל ובחו"ל אין הם בגזירת ולא תקיא אתכם וכו'.

עוד דבר מעניין בהקשר של חמץ לארץ ישראל בדווקא.

כתב הרמב"ם הל' חמץ ומצה (ד,ב), וז"ל: וחמץ של הקדש או של גוי שהיה אצל ישראל אפילו היה עמו בבית, הרי זה מותר מפני שאינו שלו, ואפילו היה של גר תושב שיד ישראל שולטת עליו אין כופין אותו להוציא החמץ מרשותו בפסח, אבל צריך לעשות מחיצה וכו'.

ובשער הציון (תמ,כה) כתב לבאר, דמשמע בדבריו דלאו דוקא אפקדון קאי, אלא דס"ד דאסור לישראל להניח בגבול ארץ ישראל חמץ אפילו ביד מי שאינו ישראל, קמ"ל דלא, ועיין.

מצוה נוספת שקשורה בארץ ישראל הלא היא חוקת קרבן הפסח, וזה לשון המקרא (שמות יב,כה): והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דבר ושמרתם את העבודה הזאת.

וכן שנה הכתוב (שמות יג,ה): והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני...ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה. ופירש"י: תלה הכתוב מצוה זו בביאתם לארץ, ולא נתחייבו במדבר אלא בפסח אחד שעשו בשנה השנית על פי הדיבור .

וראה עוד בלשון רש"י גיטין צ,א ד"ה כי: כי תבאו כאשר תבאו. ובלשון דהא נפתר במדרש ספרא וספרי, עשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ...וכשתבואו אל הארץ אתם זקוקים למצוות הללו.

בקובץ 'עץ חיים' החדש שיצא זה עתה ישנו דיון בנושא זה (במכתבים להמערכת) כפי שראיתי בתוכן הענינים שהתפרסם כאן.

גימפעל כתב:בספר 'אך פרי תבואה' להרה"ק מליסקא פ' ראה בד"ה ראה וכו' (השני) מביא בשם ספר התניא דמה שחייבה התורה כרת לאוכל חמץ או חלב זה דווקא בא"י דשם לא היה להם חיות רק מהקדושה אבל בחו"ל יכול להתקיים אפי' אם ח"ו הוא עובר על התורה.
אם יודע אי מי מקורו בספר התניא ?
נ"ב כדי להביא גאולה לעולם - ראיתי הנ"ל בקובץ 'עץ חיים' באבוב עמ' שמט

אז למה רב יוסף עשה סעודה כשהגיע לגיל 60?!