היחס למצה התחתונה [השלישית]

[שומע ומשמיע]

שומטים את המצה השלישית לפני ברכת 'על אכילת מצה' מחמת שהיא באה רק ללחם משנה.
והנה את הכורך מקיימים בה, והברכה של 'אכילת מצה' הרי הולכת גם על כורך, אם כן למה לא יברך על המצה השלישית?

[עזריאל ברגר]

כי עיקר הברכה היא על מה שאוכלים בתחילה.

[שומע ומשמיע]

כי עיקר הברכה היא על מה שאוכלים בתחילה.

ומה רע שהברכה תלך גם על מה שהוא לא העיקר.

[עזריאל ברגר]

אולי שלא לערב בין מצה/מצוה שהיא ספק-דרבנן-ספק-רשות לבין מצה/מצוה שהיא דאורייתא?
כעין הדיון על מצוות שמבטלות זו את זו?

[סגי נהור]

להבנתי התשובה פשוטה מאוד. אין שום סברא לאחוז במצה שבלאו הכי נשמוט אותה תכף לאחר הברכה מאחר שאין מקיימים בה את המצוה כעת. מה שאוחזים ביד את המצות העליונות בשעת הברכה הוא מפני שממשיכים תכף (לאחוז בהן ו)לאכול מהן.
לחם משנה הוא דין מיוחד שבו אוחזים שני לחמים אע"פ שבוצעים רק אחד.

[אראל]

כוונתך, משום הפסק, להשמיט המצה בין הברכה לאכילה?

[סגי נהור]

לא, ובפרט שבלאו הכי מפסיק כששומט את המצה השלישית אחר ברכת המוציא.
כוונתי פשוטה מאוד. אין דין מיוחד לתפוס בלחם בשעת ברכה. יש דין לתפוס בלחם שמתכוון לבצוע כבר משעת הברכה ולא רק לאחר מכן (עיין סי' קסז). אבל מה שאינו מתכוון לבצוע עתה אין שום עניין לתפוס בו.

או, אם נרצה לחדד יותר, דין האחיזה בשעת הברכה שייך לענין עובר לעשייתן, וכשאינו עובר לעשייתן אינו. וק"ל.

[לבי במערב]

בהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים (לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע) איתא:

ויאחזם בידו ויברך, כי כל דבר שמברך עליו לאכלו צריך לאחזו בימינו כשהוא מברך (שו"ע סי' רו ס"ד), וכאן י"א דברכת המוציא היא על השלמה וברכת על אכילת מצה על הפרוסה (רש"י, רשב"ם, ר"י ורא"ש בפסחים קטז, א. וכן עיקר), וי"א להיפך (סמ"ג. ראב"ן. תוס' ושאר גאונים כמ"ש בהגמ"יי סוף הל' חו"מ), ולצאת ידי שניהם אוחז שתיהם בידו (שו"ע רבנו סתע"ה ס"ה. וראה בפמ"ג מש"ז סק"ב).

יניח המצה הג' להשמט מידו ויברך (מהרי"ל). אף שמכוון לפטור בברכה זו גם אכילת מצה הג', וכמו שמסיים. וי"ל - כדי להראות שבכ"ז עיקר שייכות ברכה זו היא למצה א' וב', ואפילו לדעת הלל וכנ"ל פיסקא כורך. ויותר נ"ל שהוא כדי שלא יטעה ויבצע גם ממצה הג', וכמו שמצינו שמצניע האפיקומן מפני טעם זה (ראה לעיל פיסקא חלק הגדול).

ככלל, לרוב (ככל) הקושיות והתמיהות בסדר פסח וההגדה - יש מענה (ועכ"פ התייחסות) בחיבור המופלא הנ"ל. מומלץ ביותר!

[שומע ומשמיע]

יישר כוח לכולם.
בדיבוק חברים עכשיו, יצא לנו בדומה למש"כ הרב סגי נהור.
שהרי יש שני דינים בברכה, יש את מה שהברכה פוטרת, ויש על מה מברכים [שעל זה הולך כל דיני קידמה].
ובידו אוחז דווקא את הדבר שעליו מברכים.

[סגי נהור]

חשבתי בתחילה לומר כן, אבל לכאורה לא די בזה, שהרי אנו משתדלים להסמיך הברכה לכורך ולמעט בהפסק, וזה אינו בדברים הנפטרים מחמת הברכה אלא רק במה שעליו מברכים.

[שומע ומשמיע]

אני כותב מזכרון, ולא של אחד שלמד את הסוגיא טוב.
כמדומה שזה חילוק בין מצוה לבין אכילה, ויש באמת [פוסקים/ראשונים?] שטוענים שאין חילוק, ולכן התירו לדבר באמצע מצוה.

[שבענו מטובך]

ב'הסדר הערוך' חלק א עמ' תסד מובא:

הסדר הערוך.JPG (23.69 KiB) נצפה 2005 פעמים