, עיין בסימן רע"א סי"ג בבה"ל שצדדנו דקטן אינו צריך לשתות רוב רביעית רק כמלא לוגמיו דידיה.
ויעוי' בביאור הלכה בסי' רעא שם ד"ה והוא רובו שמביא ב' צדדים עיקריים בזה, אי מלוא לוגמיו לקטן הוא שיעור לפי קטנו, וז"ל,
ודע דמלשונם משמע דבקטן לפי קטנו אף שהוא בן י"ג שנה ולא בעינן אפילו רוב רביעית וכ"כ בדה"ח דבקטן לפי קטנו והטעם כמו לענין יוה"כ דודאי חייב באדם קטן אפילו פחות מרוב רביעית אם הוא כמלא לוגמיו דידיה דמיתבא דעתיה עי"ז. ולענ"ד יש לעיין בזה דמסתימת הגמרא והוא דשתה רובא דכסא משמע דפחות משעור זה אינו יוצא בכל גוונא והא דהזכיר הגמרא השעור דמלא לוגמיו יש לומר דלאשמועינן דבאדם גדול הוי השעור יותר מרוב רביעית כמ"ש המ"א ואינו ראיה מיוה"כ דשם טעם החיוב הוא משום יתובי דעתיה כדאיתא בגמרא משא"כ לענין קידוש אפשר דתקנת חכמים הוא כך שישתה דוקא רוב הכוס שהוא מקדש עליו וכ"ש לדעת הר"ן שדעתו דכמלא לוגמיו באדם בינוני הוא פחות מרביעית, בודאי י"ל דבכל אדם אפילו קטן ביותר מלא לוגמיו דידיה הוא לא פחות מרוב רביעית. אך דמדברי הגמרא יש לדחות קצת דדוקא לענין ד' כוסות רוב כוס הוא לעכובא אפילו באדם קטן ולא לענין קידוש דעלמא וצ"ע בכ"ז.
ובאמת מצינו שנחלקו בזה הקדמונים, בהלכות רי"ץ גיאת (הלכות קידוש עמוד ט) כתב להדיא לדמות נידון ארבע כוסות לדין יוה"כ, וז"ל,
ולענין ד' כוסות של פסח אמרנו [פסחים ק"ח ע"ב] השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא אמר רב נחמן בר יצחק והוא דאשתי רובא ולא כולו. ומלא לוגמיו שאמרנו כל אחד ואחד בדידה דקים להו לרבנן דבדידיה מייתבא דעתיה בדחברא לא מייתבא דעתיה. והלכתא לא מלא לוגמיו ממש אלא כדי שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו.
וכן הוא במחזור ויטרי (הלכות פסח סימן נז) וז"ל,
הילכך צריך לכל אחד לשתות מלא לוגמיו לכתחילה. ולגימה לאו היינו רביעית... ושיעור לגימה לגדול לפי גודלו ולקטן לפי קוטנו. דפעמים כביצה ופעמים פחות ופעמים יותר, לפי שיעור לגימתו של כל אדם. דהא תריץ הכי התם כי אתשיל בעוג מלך הבשן אתשיל דהוו להו ב"ש לחומרא וב"ה לקולא. (דכי) [דאי] בכל אדם פליגי א"כ ב"ש מקילי. וב"ה מחמירי. והוה ליה למיתנייה הך מתנית' גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה בבחירת'. דיקא נמי דקתני כמה ישתה וכו'. ב"ה אומר מלא לוגמיו. דמשמע לוגמיו של אותו השותה. ולא קתני לוגמא סתם. ש"מ דהכי הוא. וכן פי' בהלכות גדולות. אלמא מלא לוגמיו. דקאמרי' כל חד וחד בדנפשיה. וכן הלכה. ונראה דכי היכי דאמר רב יהודה אמר רב גבי חיוב יום הכיפורים לא מלא לוגמיו ממש אלא כדי שמסלקו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו. והכי נמי מסתברא מדקאמר רבא השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא. ואמר רב נחמן בר יצחק והוא דאשתי רובא דכסא. ואי דווקא מלא לוגמיו וסתם לגימה כביצה א"כ קשיא הילכתא אהילכתא דהא רב גידל בר מנשי ואם לאו לא יצא אפילו דיעבד. והכא אמר רב נחמן רובא דכסא. אפילו פחות מכביצה דבדיעבד שפיר דמי. אלא כמלא לוגמיו קאמר דהיינו פחות מכביצה.
אבל הר"ן (על הרי"ף שבת לג א) כתב וז"ל,
והא דתנן הכא חלב כדי גמיעה שיעורא דכדי גמיעה לא איתפרש ובודאי שהוא פחות מרביעית דהא קתני סיפא ושאר כל המשקין ברביעית שמע מינה דכדי גמיעה בציר מרביעית... ומסתברא דאע"ג דלענין יום הכפורים לכל חד וחד בדידיה משערינן התם הוא דכיון דמשום יתובי דעתא הוא כל חד וחד לא מייתבא דעתיה אלא בדידיה אבל לענין שבת בשל עולם הן שמין בבינונית.
ולפלא שהביה"ל מזכיר את דברי הר"ן הללו, ונקיט מסברא שלפי שיטתו מסתבר דבכל אדם אפילו קטן ביותר מלא לוגמיו דידיה הוא לא פחות מרוב רביעית, ולא מצטט זאת בשמו, שהרי מפורש כן בדבריו.
ובשער הציון (ס"ק סא) הוסיף, וז"ל,
ובזה אפשר ליישב קצת מה שהקשו בתוספות (ושאר מפרשים) בהא דאמר בש"ס, השקה לבניו וכו' והוא דשתה רובא דכסא אם כן האיך יצאו במיעוט כוסו למאן דסבירא לה שאף קטנים חייבין, ולדברינו אפשר שהמיעוט היה די להן למלא לוגמא דידהו.
והנה על עיקר הערת השער הציון לתרץ קושיית התוס' בפסחים, המכוון הוא לדברי התוס' בריש פירקין (צט, ב ד"ה לא יפחתו), וז"ל,
. ובמשנ"ב מהדורת עוז והדר ציינו בטעות לדברי התוס' קח, ב ד"ה ואי אמרת, ואינו בנמצא שם.ועוד דאמר בגמרא (לקמן דף קח:) השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא והוא דשתה רובא דכסא משמע דהם יצאו בשמיעה דהא בעינן רובא דכסא