האוכל מצה בשאר ימי הפסח-למה לא יעבור על בל תוסיף?

[אליהו בן עמרם]

לולא דברי הגר"א שיש מצוה קיומית באכילת מצה בשאר ימי החג, לאחר ליל הסדר.
למה לא יעבור על "בל תוסיף" אם אכל מצה בשאר ימי החג לאחר ליל הסדר?
(דמטו מיניה דהגר"א שהקפיד לאכול חמץ במוצאי פסח, והוא לשיטתו אזיל שיש מצוה קיומית בשאר ימי החג)

ואם השאלה נכונה, האם אפשר ליישב את זה בבאור חדש על דברי הגמרא בפסחים ק"כ. - "מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות", שאין הכוונה רק לומר שלילה ראשון חובה ותו לא, אלא שנתחדש לנו ממדרש הפסוקים שאין "בל תוסיף" באכילת מצה בשאר הימים, לאחר לילה ראשון, כי יש לו "רשות" לאכול מצה.

[פרי יהושע]

ולמה לכו"ע לא יעבור כשאוכל בשבת?

[אליהו בן עמרם]

ולמה לכו"ע לא יעבור כשאוכל בשבת?

נכב"ב על שאלת מר בפורום נכבד זה (נא לחפש), והאמת שעוד לא נתיישבה דעתי בתירוץ טוב על זה.

[קו ירוק]

למה לך להפך דבר הגמרא והראשונים.
לחם לבב אנוש יסעד, והתורה לא אסרה לאכול לחם, וגם מצה היא לחם.
ובפסח צוותה תורה 'שבעת ימים תאכל מצות' שלא לאכול לחם חמץ אלא רק לחם מצות.
אלא שבערב תאכלו מצות - הכתוב קבעו חובה.
וגם לולי דברי הגר"א מהיכן עלתה על דעת שצריך לימוד מיוחד שלא יהא בל תוסיף, ומהכ"ת להוציא הפסוק ממשמעו הפשוטה 'שבעת ימים תאכל מצות'.

[אליהו בן עמרם]

למה לך להפך דבר הגמרא והראשונים.
לחם לבב אנוש יסעד, והתורה לא אסרה לאכול לחם, וגם מצה היא לחם.
ובפסח הזהירה תורה 'שבעת ימים תאכל מצות' שלא לאכול לחם חמץ אלא רק לחם מצות.
אלא שבערב תאכלו מצות - הכתוב קבעו חובה.
וגם לולי דברי הגר"א מהיכן עלתה על דעת שצריך לימוד מיוחד שלא יהא בל תוסיף, ומהכ"ת להוציא הפסוק ממשמעו הפשוטה 'שבעת ימים תאכל מצות'.

מסכים בהחלט שזאת פרשנות שיש בה "העזה", שבעניותי לא מצאתי לה בינתיים חבר.
ונכון, שבראשונים שראיתי, פירשו אחרת.
אך בגמרא - אין לכאורה הכרח נגד פירוש זה לענ"ד.
ומראש שאלתי, האם אולי אפש"ל כך, או שזה באור דחוי שאין לו ידיים ורגליים.

והעיקר שרציתי לקבל יישוב טוב לשאלה בתחילת דברי בענין בל תוסיף. ומה אומר מר על זאת?

[עזריאל ברגר]

האוכל מצה בערב פסח - לוקה מכת מרדות מדרבנן כמי שבא על ארוסתו בבית חמיו.

ומדוע אינו לוקה מדאורייתא משום בל תוסיף?!

אלא מוכרחים לומר שאין זו הוספה כלל.

[אב בבינה]

עי' תוס' ר"ה כח:

[אליהו בן עמרם]

האוכל מצה בערב פסח - לוקה מכת מרדות מדרבנן כמי שבא על ארוסתו בבית חמיו.

ומדוע אינו לוקה מדאורייתא משום בל תוסיף?!

אלא מוכרחים לומר שאין זו הוספה כלל.

לפי מיטב זכרוני יש מחלקים בין לפני זמן החיוב, לאחרי זמן החיוב.
ראה נא בפורום זה תחת הכותרת "בל תוסיף לפני החג".

[אליהו בן עמרם]

עי' תוס' ר"ה כח:

לא הבנתי לאיזה תוס' מתכוון מר.
אם לדבריו הידועים שאין בל תוסיף באכילת כמה כזיתים של מצה, הלא זה רק בליל הסדר לכאורה - שהוא זמנו, ולא לאחר זמנו, כלומר בשאר הימים.

[ונתנו ידידים]

תמהתי על השאלה הרי שלא בזמנה לכו"ע אין עוברין אלא אם נתכון לשם מצוה ומאי בל תוסיף איכא, [ושוב נתישב לי כונת מר שמכיון שמתכון לצאת מספק משום דעת הגר"א אית לי' כונה וא"כ עה"צ דלית הלכתא כהגר"א עובר בבל תוסיף, אמנם גם זה אינו נכון דכל שעושה כן מספק מצוה אינו בל תוסיף וכמו מניח תפילין בחול המועד ואוכל בסוכה בחוץ לארץ בשמיני].
אמנם בין כך ברור דכל השיחה כאן הוא פטומי מילי בעלמא דהכתוב אומר מפורש שבעת ימים מצות תאכלו ואמרו חז"ל רשות ואו שהכונה כהגר"א או שהכונה כפשוטו, וממילא דא"א לומר בל תוסיף על דבר שנאמר מפורש בקרא שמותר לאוכלו, וכבר ביאר כן הרב 'קו ירוק', ומסתמא כונת מר להוכיח מכח הקושיא דבל תוסיף כשיטת הגר"א.

[פרי יהושע]

ולמה לכו"ע לא יעבור כשאוכל בשבת?

נכב"ב על שאלת מר בפורום נכבד זה (נא לחפש), והאמת שעוד לא נתיישבה דעתי בתירוץ טוב על זה.

אדרבא ציין היכן, כי הוא פירכא מעיקרא דבעי לימוד על כך

ודברי הרב קו ירוק נכונים בטעמם, שבמצה לא ניכר עניין המצוה, ולכן לא שייך לאסור משום בל תוסיף
הגע עצמך שיהיה גם איסור בל תוסיף באכילת מרור, יהיה אסור לאכול כרין וחסה ביו"ט?

[פרי יהושע]

תמהתי על השאלה הרי שלא בזמנה לכו"ע אין עוברין אלא אם נתכון לשם מצוה ומאי בל תוסיף איכא, [ושוב נתישב לי כונת מר שמכיון שמתכון לצאת מספק משום דעת הגר"א אית לי' כונה וא"כ עה"צ דלית הלכתא כהגר"א עובר בבל תוסיף, אמנם גם זה אינו נכון דכל שעושה כן מספק מצוה אינו בל תוסיף וכמו מניח תפילין בחול המועד ואוכל בסוכה בחוץ לארץ בשמיני].למרות שאינו עובר שלא בזמנו אלא בכוונה, מכל מקום החמירו מדרבנן לעשות היכר בישיבה בסוכה בשמיני עצרת בחוץ לארץ, להוכיח שאינו מוסיף על המצוה לעשות סוכה שמונה ימים (בעל המאור סוכה מח א).

כגון שידליק בסוכה את הנר, אם היא סוכה קטנה שאין מכניסים את הנר לתוכה (ראה ערך סוכה), או שיכניס לתוכה כלי האוכל, אם היא סוכה גדולה (גמ' שם, לפי רש"י ד"ה הא לן).

או שאין יושבים בסוכה בליל שמיני, אלא רק ביום (טור או"ח תרסח, בשם יש נוהגין), כדי לעשות הפסקה בין שביעי לשמיני, שלא יהיה נראה כמוסיף על המצוה (ב"ח שם).

או שההיכר נעשה בזה שאין מברכים לישב בסוכה (ראה ערך שמיני עצרת), וממילא יש היכר שאינו עושה זאת בכוונה להוסיף על המצוה (ראבי"ה מגילה תקסב; מרדכי סוכה תשעב, בשמו)

[אליהו בן עמרם]

תמהתי על השאלה הרי שלא בזמנה לכו"ע אין עוברין אלא אם נתכון לשם מצוה ומאי בל תוסיף איכא, [ושוב נתישב לי כונת מר שמכיון שמתכון לצאת מספק משום דעת הגר"א אית לי' כונה וא"כ עה"צ דלית הלכתא כהגר"א עובר בבל תוסיף, אמנם גם זה אינו נכון דכל שעושה כן מספק מצוה אינו בל תוסיף וכמו מניח תפילין בחול המועד ואוכל בסוכה בחוץ לארץ בשמיני].
אמנם בין כך ברור דכל השיחה כאן הוא פטומי מילי בעלמא דהכתוב אומר מפורש שבעת ימים מצות תאכלו ואמרו חז"ל רשות ואו שהכונה כהגר"א או שהכונה כפשוטו, וממילא דא"א לומר בל תוסיף על דבר שנאמר מפורש בקרא שמותר לאוכלו, וכבר ביאר כן הרב 'קו ירוק', ומסתמא כונת מר להוכיח מכח הקושיא דבל תוסיף כשיטת הגר"א.

על ראשון ראשון:
א. אם מנהג הגר"א לאכול חמץ מיד במוצ"ש, היה בגלל בל תוסיף, למה לא הסתפק באכילת מצה - לא לשם מצוה?
ב. היושב בשמיני בסוכה לא צריך לעשות היכר בסוכה?

על אחרון אחרון:
א. האם מר מצטרף למה שרציתי לומר (ב"העזה"), שבעצם התורה התירה לאכול מצה בשאר הימים בהיתר מפורש, גם כדי להתיר את ה"בל תוסיף", או שכוונת מר אחרת?
ב. נכון, שאם לא יהיה תירוץ טוב, נמצאה לנו הוכחה לשיטת הגר"א לכאורה.

[אליהו בן עמרם]

ולמה לכו"ע לא יעבור כשאוכל בשבת?

נכב"ב על שאלת מר בפורום נכבד זה (נא לחפש), והאמת שעוד לא נתיישבה דעתי בתירוץ טוב על זה.

אדרבא ציין היכן, כי הוא פירכא מעיקרא דבעי לימוד על כך

נא לחפש תחת הכותרת "היכרא באכילת מצה ביום השמיני"
(או שבמחילה ילמדני מר כיצד להפנות לקישור...)

[אליהו בן עמרם]

ולמה לכו"ע לא יעבור כשאוכל בשבת?

נכב"ב על שאלת מר בפורום נכבד זה (נא לחפש), והאמת שעוד לא נתיישבה דעתי בתירוץ טוב על זה.

ודברי הרב קו ירוק נכונים בטעמם, שבמצה לא ניכר עניין המצוה, ולכן לא שייך לאסור משום בל תוסיף
הגע עצמך שיהיה גם איסור בל תוסיף באכילת מרור, יהיה אסור לאכול כרין וחסה ביו"ט?

ידועה החקירה אם כוונת "לשם מצת מצוה" מהותה להחיל על המצה שם "מצת מצוה" (חפצא של מצוה), כמו בטווית ציצית או בעשיית תפילין.
או מצד שני, שאין כוונה זו מחילה שום "חלות שם", אלא רק "מייעדת" את העשיה ל"מטרת" מצת מצוה. (המקור עפ"י דברי הגר"ח בכוונת "לשם", ודברי העונג יו"ט לגבי מצה)
לענ"ד, אם כהצד הראשון, הרי נמצא אוכל בשאר הימים "מצת מצוה", חפצא של מצוה, ואינו דומה לאכילת חסה ומרור שאין בהם דין עשיה/הכנה "לשם מרור".
ודומה יותר למניח שתי תפילין שעובר ב"בל תוסיף".

[פרי יהושע]

ולמה לכו"ע לא יעבור כשאוכל בשבת?

נכב"ב על שאלת מר בפורום נכבד זה (נא לחפש), והאמת שעוד לא נתיישבה דעתי בתירוץ טוב על זה.

ודברי הרב קו ירוק נכונים בטעמם, שבמצה לא ניכר עניין המצוה, ולכן לא שייך לאסור משום בל תוסיף
הגע עצמך שיהיה גם איסור בל תוסיף באכילת מרור, יהיה אסור לאכול כרין וחסה ביו"ט?

ידועה החקירה אם כוונת "לשם מצת מצוה" מהותה להחיל על המצה שם "מצת מצוה" (חפצא של מצוה), כמו בטווית ציצית או בעשיית תפילין.
או מצד שני, שאין כוונה זו מחילה שום "חלות שם", אלא רק "מייעדת" את העשיה ל"מטרת" מצת מצוה. (המקור עפ"י דברי הגר"ח בכוונת "לשם", ודברי העונג יו"ט לגבי מצה)
לענ"ד, אם כהצד הראשון, הרי נמצא אוכל בשאר הימים "מצת מצוה", חפצא של מצוה, ואינו דומה לאכילת חסה ומרור שאין בהם דין עשיה/הכנה "לשם מרור".
ודומה יותר למניח שתי תפילין שעובר ב"בל תוסיף".

כבר העירותיך לעיל מהא דלכו"ע אוכל אחר הפסח מצות אף שנעשו לשמה לפי איך שתלמד.

[ונתנו ידידים]

תמהתי על השאלה הרי שלא בזמנה לכו"ע אין עוברין אלא אם נתכון לשם מצוה ומאי בל תוסיף איכא, [ושוב נתישב לי כונת מר שמכיון שמתכון לצאת מספק משום דעת הגר"א אית לי' כונה וא"כ עה"צ דלית הלכתא כהגר"א עובר בבל תוסיף, אמנם גם זה אינו נכון דכל שעושה כן מספק מצוה אינו בל תוסיף וכמו מניח תפילין בחול המועד ואוכל בסוכה בחוץ לארץ בשמיני].למרות שאינו עובר שלא בזמנו אלא בכוונה, מכל מקום החמירו מדרבנן לעשות היכר בישיבה בסוכה בשמיני עצרת בחוץ לארץ, להוכיח שאינו מוסיף על המצוה לעשות סוכה שמונה ימים (בעל המאור סוכה מח א).

כגון שידליק בסוכה את הנר, אם היא סוכה קטנה שאין מכניסים את הנר לתוכה (ראה ערך סוכה), או שיכניס לתוכה כלי האוכל, אם היא סוכה גדולה (גמ' שם, לפי רש"י ד"ה הא לן).

או שאין יושבים בסוכה בליל שמיני, אלא רק ביום (טור או"ח תרסח, בשם יש נוהגין), כדי לעשות הפסקה בין שביעי לשמיני, שלא יהיה נראה כמוסיף על המצוה (ב"ח שם).

או שההיכר נעשה בזה שאין מברכים לישב בסוכה (ראה ערך שמיני עצרת), וממילא יש היכר שאינו עושה זאת בכוונה להוסיף על המצוה (ראבי"ה מגילה תקסב; מרדכי סוכה תשעב, בשמו)

היכר צריך כשזה נרראה שעושהו למצוה וכגון בישב בסוכה ביום השמיני אבל באכילת מצה שאין לחם אחר לאכול בימי הפסח שיש איסור באכילת חמץ למה שנצטרך היכר.

תמהתי על השאלה הרי שלא בזמנה לכו"ע אין עוברין אלא אם נתכון לשם מצוה ומאי בל תוסיף איכא, [ושוב נתישב לי כונת מר שמכיון שמתכון לצאת מספק משום דעת הגר"א אית לי' כונה וא"כ עה"צ דלית הלכתא כהגר"א עובר בבל תוסיף, אמנם גם זה אינו נכון דכל שעושה כן מספק מצוה אינו בל תוסיף וכמו מניח תפילין בחול המועד ואוכל בסוכה בחוץ לארץ בשמיני].
אמנם בין כך ברור דכל השיחה כאן הוא פטומי מילי בעלמא דהכתוב אומר מפורש שבעת ימים מצות תאכלו ואמרו חז"ל רשות ואו שהכונה כהגר"א או שהכונה כפשוטו, וממילא דא"א לומר בל תוסיף על דבר שנאמר מפורש בקרא שמותר לאוכלו, וכבר ביאר כן הרב 'קו ירוק', ומסתמא כונת מר להוכיח מכח הקושיא דבל תוסיף כשיטת הגר"א.

על ראשון ראשון:
א. אם מנהג הגר"א לאכול חמץ מיד במוצ"ש, היה בגלל בל תוסיף, למה לא הסתפק באכילת מצה - לא לשם מצוה? כמדומני שאתה הוא שחידשת שזה הי' טעמו, וחוץ מזה במוצאי פסח שאפשר לאכול חמץ כבר צריך היכר
ב. היושב בשמיני בסוכה לא צריך לעשות היכר בסוכה?

על אחרון אחרון:
א. האם מר מצטרף למה שרציתי לומר (ב"העזה"), שבעצם התורה התירה לאכול מצה בשאר הימים בהיתר מפורש, גם כדי להתיר את ה"בל תוסיף", או שכוונת מר אחרת? איני יודע מה הי' כונת התורה אבל אם התורה אמר שמותר לאוכלו לא שייך כבר בזה ענין של בל תוסיף כי הוא עושה ע"פ תורה ואינו מוסיף על המצוה
ב. נכון, שאם לא יהיה תירוץ טוב, נמצאה לנו הוכחה לשיטת הגר"א לכאורה.

[הפשוט בפשטותו]

לולא דברי הגר"א שיש מצוה קיומית באכילת מצה בשאר ימי החג, לאחר ליל הסדר.
למה לא יעבור על "בל תוסיף" אם אכל מצה בשאר ימי החג לאחר ליל הסדר?
(דמטו מיניה דהגר"א שהקפיד לאכול חמץ במוצאי פסח, והוא לשיטתו אזיל שיש מצוה קיומית בשאר ימי החג)

ואם השאלה נכונה, האם אפשר ליישב את זה בבאור חדש על דברי הגמרא בפסחים ק"כ. - "מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות", שאין הכוונה רק לומר שלילה ראשון חובה ותו לא, אלא שנתחדש לנו ממדרש הפסוקים שאין "בל תוסיף" באכילת מצה בשאר הימים, לאחר לילה ראשון, כי יש לו "רשות" לאכול מצה.

נו באמת... הרי בן עמרם הנחיל לנו בתורתינו הקדושה: "שבעת ימים תאכל מצות"!
ובר מן דין, אכילת מצה היא אכילה ששיכת אף בימות השנה ואין ניכר שהיא מצוה, ומה גם שאינו עושה לשם מצוה. ואף בשמיני עצרת רק מדרבנן צריך לפסול הסוכה אבל אין בה משום בל תוסיף.

[אליהו בן עמרם]

עלה בדעתי דבר חדש, בענין מה שרצו חלק מהכותבים הנכבדים לתרץ שאין בל תוסיף באכילת מצה לאחר זמנה אם לא כיוון לשם מצווה.
ואז נדרשנו לפלפל אם צריך היכרא או לא.
אך לכאורה קיי'ל באכילת מצה, שלא צריך כוונה לצאת - לפי השו'ע בסימן תע'ה, הואיל ונהנה באכילתה. ובפשטות הנאתו היא שעושה את הכוונה הנדרשת, או מחליפה אותה. ( בבאור דבר זה יש אריכות גדולה באחרונים)
ואם כן, אחד שאוכל מצה לאחר הזמן צריך לחוש לכאורה לאיסור בל תוסיף, כיון שנהנה באכילתו וחשיב כמתכוון לצאת.
כמובן, שכל השאלה לפי הסוברים שדין כוונה של בל תוסיף תליא בדין מצוות צריכות כוונה, כלומר שמי שסובר מצוות צריכות כוונה הוא שסובר שצריך לכוון כדי לעבור בבל תוסיף. וכן דברי המג'א סימן תרנ'א ס'ק כ'ז בשם רבינו ירוחם.

ואם החשבון הנ'ל נכון, אם כן על מנת ליישב את השאלה, חייבים לכאורה לומר שהתורה היא זאת שאמרה שאין בל תוסיף באכילת מצה, כפי שאמרה: 'שבעת ימים תאכל מצות'.

אלא שלפי זה קשה מאד, למה לא מקפידים כהגר'א לאכול חמץ במוצאי שביעי של פסח, כי הלא אם יאכל מצה, יעבור לכאורה על בל תוסיף גם אם לא כיוון לצאת, כיון שנהנה באכילתה.

או שנימא לכל אחד שיכוון במוצאי שביעי של פסח כוונה הפכית מיוחדת לא לצאת ידי חובה....באכילת המצה...
וזה לא שמענו ולא ראינו...

[נושא ונותן]

רק להעיר, דלפו"ר לא נכתב בשום דוכתא שטעמו של הגר"א הוא משום בל תוסיף, אלא כמ"ש במע"ר "ובמוצאי יו"ט היה משתדל לטעום חמץ וכן חדש באורתא [דשיבסר] נגהי תמניסר, וכ"ז להכירא לעשיית המצוה שאין עושין אותה להנאה אלא מפני גזירת הבורא יתעלה שמו".וכ"כ בחיי אדם כלל קל"ב י"ב לגבי חדש, "הגר"א היה מהדר לאכול מצות מחדש בליל י"ח ניסן כיון שהיה עליו שם איסור עד היום כדי להראות שמה שנמנע היה מחמת ציווי הבורא והיה מחמיר באיסור חדש ככל איסורי תורה",

אמנם שו"ר בתורה תמימה (שמות יב הערה קסח) שהשווה מנהג זה [שמקורו בתרגום יב"ע, כידוע] להא דעושין היכר בהכשר הסוכה להראות שפטורין ממנה, ושם הוא שייך לבל תוסיף דרבנן.

[אליהו בן עמרם]

רק להעיר, דלפו"ר לא נכתב בשום דוכתא שטעמו של הגר"א הוא משום בל תוסיף, אלא כמ"ש במע"ר "ובמוצאי יו"ט היה משתדל לטעום חמץ וכן חדש באורתא [דשיבסר] נגהי תמניסר, וכ"ז להכירא לעשיית המצוה שאין עושין אותה להנאה אלא מפני גזירת הבורא יתעלה שמו".וכ"כ בחיי אדם כלל קל"ב י"ב לגבי חדש, "הגר"א היה מהדר לאכול מצות מחדש בליל י"ח ניסן כיון שהיה עליו שם איסור עד היום כדי להראות שמה שנמנע היה מחמת ציווי הבורא והיה מחמיר באיסור חדש ככל איסורי תורה",

אמנם שו"ר בתורה תמימה (שמות יב הערה קסח) שהשווה מנהג זה [שמקורו בתרגום יב"ע, כידוע] להא דעושין היכר בהכשר הסוכה להראות שפטורין ממנה, ושם הוא שייך לבל תוסיף דרבנן.

ובכל אופן, גם אם נימא דאין זה טעמו של הגר'א,
קשה לענ'ד מאד:
למה לא יהיה בל תוסיף באכילת מצה ביום השמיני?
ואין לתרץ שלא מכוון לשם מצוה, כי באכילת מצה גם אם לא כיוון לשם מצוה, יוצא ידי חובה גם למ'ד מצוות צריכות כוונה, כי יש לו הנאה באכילתו, כמתעסק בחלבים ועריות שחייב.
וא'כ הואיל ונהנה חשיב כמתכוון למצוה.
ולמה לא יעבור בבל תוסיף?

[נושא ונותן]

החיבור שלך לדין מצוות צריכות כוונה אינו נכון, הן אמנם שייתכן ובבל תוסיף בזמנה תלוי הדבר אם יוצא יד"ח בכוונה, [ב' לשונות בעירובין צה, ב, ושם ברש"י וברא"ש וברמב"ן במלחמות] אבל שלא בזמנה מבו' להדיא בגמ' שצריך כוונה, ואף אם בעלמא ל"צ כוונה לקיום המצוה. וכל המקום להצריך היכר בקיום המצוה שלא בזמנה כמו הדלקת הנר והכנסת הכלים הוא חומרא מדרבנן בעלמא, וכלשון הבעה"מ בסוכה, ובמצה אין שייך לעשות כל היכר, ובני חו"ל אוכלים מצה ביום השמיני ואין בזה בל תוסיף משום שאינם מכוונים לשם מצוה עה"צ שאינו היום השביעי, וכמ"ש רש"י בעירובין.

וייתכן שאם היה שייך היכר באכילת מצה היו עושים זאת. אדרבא, אם יש לך רעיון נשמח לחומרא חדשה גם ליום שלאחר הפסח...

[נושא ונותן]

מלבד זאת, הרי גם בסוכה אינו עושה היכר הפוסל את הסוכה, שהרי הכנסת כלים אינה פוסלת, אלא עושה איזה היכר אשר מורה שאינו נוהג בה מנהג דירה (הבעה"מ שם) אף שכמובן גם בהיכר זה היה ראי קיום הדין של ישיבת סוכה.
וא"כ ייתכן ואפשר לאכול השבת איזה מאכל שאיננו אוכל בפסח כמו שרויה למחמירים או קטניות ומצה עשירה וכו', שבזה הוא מורה שאים היום בכלל שבעת הימים שבהם אוכל רק אכילה המתאימה ל'שבעת ימים תאכל מצות', אף שאינו אוכל דווקא חמץ. [כמובן שהנידון בבל תוסיף אינו על עצם אכילת המצה אלא על מה שאוכל מצה ולא חמץ, והראיה מהגר"א שעשה את ההיכר להפסיק באכילת המצה ע"י אכילת חמץ].


[ואגב ידיד סיפר לי ששמע שבקהילת הרב זילברמן בעיר העתיקה נוהגים בשבת החלה במוצאי הפסח לקבל לחם משכניהם הערביים, האם עוד שמעו על כך?]

[אליהו בן עמרם]

החיבור שלך לדין מצוות צריכות כוונה אינו נכון, הן אמנם שייתכן ובבל תוסיף בזמנה תלוי הדבר אם יוצא יד"ח בכוונה, [ב' לשונות בעירובין צה, ב, ושם ברש"י וברא"ש וברמב"ן במלחמות] אבל שלא בזמנה מבו' להדיא בגמ' שצריך כוונה, ואף אם בעלמא ל"צ כוונה לקיום המצוה. וכל המקום להצריך היכר בקיום המצוה שלא בזמנה כמו הדלקת הנר והכנסת הכלים הוא חומרא מדרבנן בעלמא, וכלשון הבעה"מ בסוכה, ובמצה אין שייך לעשות כל היכר, ובני חו"ל אוכלים מצה ביום השמיני ואין בזה בל תוסיף משום שאינם מכוונים לשם מצוה עה"צ שאינו היום השביעי, וכמ"ש רש"י בעירובין.

וייתכן שאם היה שייך היכר באכילת מצה היו עושים זאת. אדרבא, אם יש לך רעיון נשמח לחומרא חדשה גם ליום שלאחר הפסח...

אשמח לציון מדויק היכן דברי רש'י המדבר בענין אכילת מצה ביום השמיני?
ובעצם על עיקר השאלה לא נתקבלה תשובה:
הלא באכילת מצה הנאת האכילה היא במקום כוונה, ואם כן נחשב שבאכילתו כיוון שלא בזמנה לשם מצוה גם אם לא כיוון להדיא, וא'כ למה לא יעבור בבל תוסיף?

[אליהו בן עמרם]

מצאתי בחיי אדם בכלל המדבר בענין בל תוסיף, שכתב:
א. באופן עקרוני יש בל תוסיף באכילת מצה ביום השמיני.
ב. על מנת לעבור יצטרך לכוון כוונה מיוחדת להוסיף עוד יום לשבעת הימים. שכך קיבל כתורה שבעל פה, שאכילת מצה אינה רק שבעה ימים, אלא שמונה.
וא'כ גם השאלה שנשאלה לעייל למה לא יעבור בבל תוסיף גם בלי כוונה לצאת, כי הרי במצה מספיק שנהנה וכבר נחשב שכיוון לצאת. גם היא מתורצת בדבריו, כי לא מספיק כוונה רגילה לצאת ידי חובה על מנת לעבור בבל תוסיף, אלא צריך כוונה מיוחדת להוסיף עוד יום למצות אכילת מצה, שמונה ימים ולא רק שבעה.

[כרמי שלי]

לולא דברי הגר"א שיש מצוה קיומית באכילת מצה בשאר ימי החג, לאחר ליל הסדר.
למה לא יעבור על "בל תוסיף" אם אכל מצה בשאר ימי החג לאחר ליל הסדר?
(דמטו מיניה דהגר"א שהקפיד לאכול חמץ במוצאי פסח, והוא לשיטתו אזיל שיש מצוה קיומית בשאר ימי החג)

ואם השאלה נכונה, האם אפשר ליישב את זה בבאור חדש על דברי הגמרא בפסחים ק"כ. - "מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות", שאין הכוונה רק לומר שלילה ראשון חובה ותו לא, אלא שנתחדש לנו ממדרש הפסוקים שאין "בל תוסיף" באכילת מצה בשאר הימים, לאחר לילה ראשון, כי יש לו "רשות" לאכול מצה.

כ"כ להדיא בגו"א עה"פ בא יב, טו. וז"ל:

והקשה הרא"ם לא לכתוב קרא ד"שבעת ימים תאכל מצות", והשתא לא צריך קרא גם כן ד"ששת ימים", ולא צריך לכתוב רק "בערב תאכלו מצות" כיון דכל ז' רשות הוא, ויראה לומר דלכך אתא "שבעת ימים תאכלו מצות" . . ועוד נראה, דבא ללמד כי כל השבעה הם רשות, ולא תאמר שאם יאכל מצות עובר ב"בל תוסיף", לכך כתב שהוא רשות. ואפילו לרבא דסבירא ליה במסכת ר"ה דלעבור בבל תוסיף שלא בזמנו צריך כונה שעושה לשם חובה, אבל שלא בכונה לא עבר שלא בזמנו, והשתא ממה נפשך - אם מכוין למצוה למה לא יעבור, ואם אינו מכוין לשם מצוה - למה יעבור, דנראה אלי כיון שנקרא "חג המצות" אפילו מכוין למצוה אינו עובר, דכיון שהכתוב אומר "שבעת ימים" הם רשות לאכול בהם מצות, אם אוכל בהם מצות אפילו לשם חובה - אין כאן איסור, כיון שהתורה נתנה רשות לך אם אתה רוצה לאכול אכול - אם הוא אוכל לשם מצוה אינו עובר בבל תוסיף, כך יראה:

[אליהו בן עמרם]

לולא דברי הגר"א שיש מצוה קיומית באכילת מצה בשאר ימי החג, לאחר ליל הסדר.
למה לא יעבור על "בל תוסיף" אם אכל מצה בשאר ימי החג לאחר ליל הסדר?
(דמטו מיניה דהגר"א שהקפיד לאכול חמץ במוצאי פסח, והוא לשיטתו אזיל שיש מצוה קיומית בשאר ימי החג)

ואם השאלה נכונה, האם אפשר ליישב את זה בבאור חדש על דברי הגמרא בפסחים ק"כ. - "מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות", שאין הכוונה רק לומר שלילה ראשון חובה ותו לא, אלא שנתחדש לנו ממדרש הפסוקים שאין "בל תוסיף" באכילת מצה בשאר הימים, לאחר לילה ראשון, כי יש לו "רשות" לאכול מצה.

כ"כ להדיא בגו"א עה"פ בא יב, טו. וז"ל:

והקשה הרא"ם לא לכתוב קרא ד"שבעת ימים תאכל מצות", והשתא לא צריך קרא גם כן ד"ששת ימים", ולא צריך לכתוב רק "בערב תאכלו מצות" כיון דכל ז' רשות הוא, ויראה לומר דלכך אתא "שבעת ימים תאכלו מצות" . . ועוד נראה, דבא ללמד כי כל השבעה הם רשות, ולא תאמר שאם יאכל מצות עובר ב"בל תוסיף", לכך כתב שהוא רשות. ואפילו לרבא דסבירא ליה במסכת ר"ה דלעבור בבל תוסיף שלא בזמנו צריך כונה שעושה לשם חובה, אבל שלא בכונה לא עבר שלא בזמנו, והשתא ממה נפשך - אם מכוין למצוה למה לא יעבור, ואם אינו מכוין לשם מצוה - למה יעבור, דנראה אלי כיון שנקרא "חג המצות" אפילו מכוין למצוה אינו עובר, דכיון שהכתוב אומר "שבעת ימים" הם רשות לאכול בהם מצות, אם אוכל בהם מצות אפילו לשם חובה - אין כאן איסור, כיון שהתורה נתנה רשות לך אם אתה רוצה לאכול אכול - אם הוא אוכל לשם מצוה אינו עובר בבל תוסיף, כך יראה:

יישר כח גדול. שימחתני.
וברוך ה' שכיוונתי לדברי רבינו

[כרמי שלי]

הלא באכילת מצה הנאת האכילה היא במקום כוונה, ואם כן נחשב שבאכילתו כיוון שלא בזמנה לשם מצוה גם אם לא כיוון להדיא, וא'כ למה לא יעבור בבל תוסיף?

הלא הנאת האכילה מועלת לצי"ח רק היכא דיודע עכ"פ שהלילה פסח ושהוא חייב באכילת מצה (דהוי כמו כונה פורתא), וזה כמובן ליתא שלא בזמנו.

[אליהו בן עמרם]

הלא באכילת מצה הנאת האכילה היא במקום כוונה, ואם כן נחשב שבאכילתו כיוון שלא בזמנה לשם מצוה גם אם לא כיוון להדיא, וא'כ למה לא יעבור בבל תוסיף?

הלא הנאת האכילה מועלת לצי"ח רק היכא דיודע עכ"פ שהלילה פסח ושהוא חייב באכילת מצה (דהוי כמו כונה פורתא), וזה כמובן ליתא שלא בזמנו.

לענ'ד הבאור שאין מועיל 'נהנה' במקום כוונה, במקום שהוא מתעסק לגמרי שאינו יודע שעכשיו זמן החיוב, הוא כיון שגם במתעסק עצמו בחלבים ועריות ה'נהנה' לא הופך אותו למזיד. ודו'ק.
ולענ'ד מי שחושב שגם אחרי פסח זהו זמן של מצוה, אף שטועה במחשבתו, יעבור בבל תוסיף לכאורה גם אם לא כיוון לשם מצוה, כי נהנה.
מה שכן, מר צודק בהערתו, כי בדרך כלל מי שאוכל מצה ביום השמיני לא חושב שזה זמן החיוב.
יישר כח

[לבי במערב]

כ"כ להדיא בגו"א עה"פ בא יב, טו . .

כדברים האלה כתב הרידב"ז בפירושו (תוס' הרי"ד) לירושלמי פאה פ"א ה"ג:

רי''ד.JPG (177.01 KiB) נצפה 9988 פעמים