שו"ת בית מרדכי חלק א סימן כט
דעתו של אחד מגדולי הפוסקים הראשונים האשכנזים היא, שהקטניות אסורים בפסח מפני שהם עצמם חמץ, כלומר מחמיצין כמו חמשת מיני דגן. בספר המנהגות, שחובר לפני שבע מאות וחמישים שנה, בערך, על ידי ר' אשר בר' שאול מלוניל (פורסם על ידי הר"ש אסף, ז"ל, מתוך כתב יד שבאוניברסיטה בקמברידז ב"ספרן של ראשונים" על ידי חברת מקיצי נרדמים, ירושלים תרצ"ה), סובר המחבר כי טעם איסור הקטניות בפסח הוא, שהקטניות עצמן מחמיצים. הפיסקא הזאת אינה בספר המנהגות שבידינו. היא מובאת בשם ספר המנהגות בספר המנוחה, פירושים וחידושים על הרמב"ם. מחבר ספר המנוחה, ר' מנוח, היה מגדולי הפוסקים ותלמידו של ר' מאיר בר ברוך, וחי ופעל בנרבונה. מרן ר' יוסף קארו מביאו כמה פעמים בבית יוסף. בספר המנוחה (דפוס פרשבורג תר"י, כ, ב) אומר רבינו מנוח: "וכתוב בספר המנהגות ונהגו כל העולם שלא לאכול זרעונים בפסח מפני שהם מחמיצים, ועל כן נקראים חימצי" (ע' ספר המנהגות ע' 176).
בעל ספר המנהגות מתכוון בשם "חימצי" למה שנזכר ביבמות סג, א, ופרש"י שם ד"ה חימצי: "מין קטניות" ובעל גליון הש"ס מעיר שם: "ונזיד עדשים, תרגום תבשיל דטלופחין", עי' שם פרש"י ד"ה אפיק ליה. השם "חימצי" נזכר גם בחולין נב, א: "כל מיני קטניות אין בהם משום ריסוק אברים (אם נפל עליהם עוף), לבר מן רוביא, חימצי אין בו משום ריסוק אברים" ועי' שם תוספות ד"ה קטניות וערוך השלם ערך חימצי.
רבינו מנוח בספר המנוחה משיג על טעמו זה של ספר המנהגות ומוסר למנהג זה טעם שלא מצאנוהו, עד כמה שניתן הדבר לברר, בשום מקום במפרשים ופוסקים ראשונים. ואלה הם שם דבריו: "ולא מסתבר לומר שיהיה המנהג תלוי באיסור כלל, שאין בשום קטניות בעולם שום חימוץ, אלא מפני שאין דרך לאכול קטניות במועד, שהרי כתוב ושמחת בחגך, ואין שמחה באכילת תבשיל קטניות".
עד כאן