פורום אוצר החכמה

בקרבן פסח נצטוו (שמות יב,כא): משכו וקחו לכם...ושחטו הפסח. ובמכילתא: ר' יוסי הגלילי אומר, משכו מעבודת כוכבים והדבקו במצוה.

ובמדרש שמו"ר (טז,ג): הה"ד יבושו כל עובדי פסל. בשעה שאמר הקב"ה למשה לשחוט הפסח, אמר לו משה, רבון העולם הדבר הזה היאך אני יכול לעשות אי אתה יודע שהצאן אלהיהן של מצרים הן, שנאמר הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו. אמר לו הקב"ה, חייך אין ישראל יוצאין מכאן עד שישחטו את אלהי מצרים לעיניהם שאודיע להם שאין אלהיהם כלום.

ומבואר בספרים (תורת חיים חולין צב,א ד"ה גפן, בני יששכר ועוד), ששחיטת השה לקרבן פסח זה ביטול הע"ז של מצרים שישראל היו שטופים בו (עי' רמב"ם הל' ע"ז סוף פר' א), שכן הטלה הוא אלהיהם של מצרים, ובשחיטתו הוכיחו את אפסיותו.

וראה בספר שפתי כהן עה"ת כאן שהאריך לבאר שזהו כל מצות שחיטת הפסח, לבטל את את מזל טלה שהמצרים שלטו בו, וגם לשחוט הפה - סח של המקטרג שרו של מצרים שאמר מה נשתנו אלו מאלו, לזה שחטוהו כדי שידע שבטלתם אתו ויסתם פיו. ושחטוהו יום יד לפי שליל טו היו נימולים וע"ז של ישראל אין לה ביטול.

ועוד כתב טעם לאיסור 'כל עצם לא תשברו בו', לפי שאיזה מישראל היו עובדים למזל טלה, וע"ז של ישראל אין לה ביטול עולמית, לזה העצם שהוא העיקר לא ישבר שהוא אסור בהנאה ואין לו ביטול.

וכן כתב בחתם סופר על אתר, והוסיף לבאר לפי"ז הכתוב להלן (שם יב,כד): ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם, דהיינו בעתיד בזמן שכבר לא יזדקקו לבטל את הע"ז, ואז תהא מצות קרבן פסח כחק בלא טעם.

ויתכן שכיון שמהות קרבן פסח זה הכפירה בע"ז, לכן מצינו בו פסול מיוחד של ערלות שלא נמצא מעכב כזה בכל התורה. שהרי אפילו מי שאנוס בכך שלא מל כגון מתו אחיו מחמת מילה לא יאכל בו, ולא עוד אלא שאפילו מילת עבדיו ובני ביתו מעכבתו, וזה משום שלאכילת הפסח נצרך שם יהודי הכופר בע"ז, וזה ג"כ ענינה של מילה כידוע [ובמקו"א הארכתי בזה, ואכ"מ}

ועוד זאת מצינו בספרי שהובאו דבריו ברש"י (במדבר מח,יב): וכי יגור אתך גר ועשה פסח - יכול כל המתגייר יעשה פסח מיד, ת"ל והיה כאזרח הארץ מה אזרח בארבעה עשר אף גר בארבעה עשר. הרי דבעינן ילפותא שלא נימא שקרבן פסח הוא חלק מסדר הגירות והכניסה לכלל ישראל.

ומצאתי במשך חכמה פרשת בהעלותך שגם עמד ע"ד הספרי הנז', וביאר על דרך האמור בהרחיבו בענינו של קרבן פסח שהוא קרבן מיוחד של הבדלה מע"ז לעבודת ה' והאריך ברעיונות נפלאים. ובסו"ד כתב לחדש, דיתכן דאף דגר צריך להביא קרבן עולת העוף, זה דווקא בלא עשה פסח, אבל עשה פסח עם הציבור סגי בלא קרבן והוא כאזרח הארץ, ותו אינו צריך להביא את קרבנו ואוכל אח"כ בקדשים, כמו שישראל מאכלו פסח בלא קרבן, יעו"ש היטב.

ואני ראיתי הענין של איסור שבירת העצם על מנת שעצמות הבהמות יתגלגלו בחוצות כזלזול בע"ז שלהם.

ואחר כל ההקדמה הנ"ל, הבה נקרא היטב את האמור במתני' ובהגדה בטעם הפסח: פסח שהיו אבותינו אוכלים בזמן שבית המקדש היה קיים, על שום מה? - על שום שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים, [בהגדה ובמשניות שבגמ' נוסף: שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה', אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים, בנגפו את מצרים, ואת בתינו הציל]. הרי מבואר שטעם הפסח הוא זכר לפסיחה ולא ע"מ לבטל את הע"ז. ועמד בקושיא זו הרב חיד"א בפירושו שמחת הרגל וכתב דבאמת אין האמור בהגדה טעם לפסח שעשו בני ישראל במצרים שזה היה לבטל הע"ז, אלא טעם לפסח שהיו אבותינו אכלים 'בזמן שביהמ"ק היה קיים',שאז לא היה שייך הך טעמא, והדברים מחודשים.

אולם באמת בלשון המדרש עצמו [שם] מצינו שני הטעמים מובאים בחדא מחתא, וז"ל: משכו וקחו לכם, כלומר, משכו ידיכם מעבודת כוכבים וקחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים, ועשו הפסח, שבכך הקב"ה פוסח עליכם. הרי שהדברים כרוכים זה בזה.

ולכאורה נראה מזה שיש כאן מעשה ותוצאה כאחד, מעשה של ביטול ע"ז של מצרים, ובזכות זה נוצר הפסיחה על בתיהם וההצלה מנגפי מצרים. והביאור הפשוט הוא, שאין זה סתם ענין של שכר ועונש, אלא הכפירה באלהי מצרים יוצרת חומה של התבדלות גמורה מהמצרים, שלא שם חלקם כהם, שהם משתחוים להבל וריק, ואנן עבדי ה' ולא עבדי פרעה, וזה היוה את ההבדלה והפסיחה על בתי ישראל, והדם שהיה על המשקוף ועל שתי המזוזות היה העדות על אותה הבדלה.

לא הבנתי את הקושיא אחר נשיקות עפר רגלי החיד"א ז"ל.
קרבן פסח הוא על שם שפסח על בתי אבותינו, כך כתוב בפסוק. אבל למה הקרבן בא מן הצאן, ולא למשל מן הבקר או תור ויונה, או אולי מנחה? ולמה גם אסור לשבור בו עצם?
התשובה היא משום שיש בזה משום ביטול הע"ז.