לגוזר ים סוף לגזרים
שביעי של פסח אינו חג בפני עצמו, כשמיני עצרת של חג הסוכות, אלא סיומו של חג הפסח הוא, ולכן אין אומרים בו 'שהחיָנו' בקידוש. שביעי של פסח, יום שנעשו בו נסים לאבותינו על הים, והתורה צוְּתה עליו (שמות יב): וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם. ברוב המקומות שנזכר בתורה הציווי על יום טוב ראשון של פסח, נסמך לו גם זכר ליציאת מצרים; ואולם לציווי לחוג בקדושה את שביעי של פסח, לא נסמך בשום מקום זכר לנס שהיה באותו היום, נס הים. וכן כשהתורה מספרת על הנס עצמו, בסדר 'בשלח', אין שם שום זכר ליום שבו היה הנס, וגם אין שם זכר לחג זה. אכן, כבר נזכר במקום אחר שלא נִתן חג לישראל לזכר מפלת אויבינו אלא על הישועה שנעשתה לישראל בלבד. שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתם של רשעים, ואף ישראל אין עושים להם שמחה על כך. לפיכך נאמרה להם לישראל מצוַת יום טוב אחרון של פסח לפני שידעו שביום זה עתידים המצרים לטבוע בים. ולפיכך מעלימה התורה גם אחרי כן את הקשר שבין קדושת חג זה עם קריעת ים סוף.
ועיקר השמחה שישראל שמחים ביום זה, הוא על השירה שמשה ובני ישראל אמרו באותו היום ברוח הקֹּדש, וזכו ששירתם נקבעה בתורה לעולמי עד, והקדוש ברוך הוא וכל פמליותיו הקשיבו לשירתם. דבר זה, שקריעת ים סוף היתה בשביעי של פסח, לא נתן להכתב בתורה מן הטעם האמור לעיל; אבל ידענוהו במסורת שכך היה, ולאחר שהתירו לתורה שבעל פה שתכתב גם היא, כבר ידענו גם מן הספר הכתוב (סה"ת).
נתיב קריעתו של הים ניכר עד ימינו
דבר פלא כתב בפרוש 'מדרש בחידוש' על הגדה של פסח (לרבי אליעזר נחמן פואה, תלמיד הרמ"ע מפאנו. דף כא' ע"א. נדפס לראשונה בשנת ת"א בוויניציא) שכתב, שמקום הקרע בים סוף עדיין ניכר, דאמרינן בגמ' ברכות (נד' ע"א), הרואה מעברות הים [מקום מעבר עם ישראל בים סוף עי' ביאור הלכה סי' ריח' ד"ה כגון] ומעברות הירדן ומעברות נחל ארנון וכו'. על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום. בשלמא מעברות הירדן ניכר מפני שהקימו שם י"ב אבנים גדולות. מעברות נחל ארנון נמי מפני השני הרים הסמוכים לו [מקומו ניכר], אלא מעברות הים אילו נשאר רושם הקרע איך יהיה ניכר? אלא האמת הוא שלא חזר [ים סוף] לכמות שהיה לגמרי ועל כן מקומו ניכר, ע"ש.
אמנם הרד"ק בפי' על ספר תהלים בפסוק 'ועקבותיך לא נודעו' (עז' כ') כתב: ועקבותיך לא נודעו, הליכותיך בים לא ניכרו כי שָׁבוּ מי הים על המצרים, כמו שאמר (שמות יד' כז'), וישב הים לפנות בֹּקר לאיתנו, ואומר (שם פסוק כח'), וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים, והנה לא ניכר הדרך בים.
מה אירע בליל שביעי של פסח בכריית 'תעלת סואץ'
בספר דגל מחנה יהודה (לרבי צבי הירש פארבער. י"ל בלונדון בשנת תרפ"ה) הביא את דברי הגמ' בחגיגה (יב' ע"א): דאמר רבי אלעזר אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון, אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן וכו'. ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבא וכו'.
וביאר: כבר מלתי אמורה בביאור דברי המאמר הנפלא הזה בספרי 'כרם הצבי' (ח"א, פרשת בראשית), וכעת אוסיף שנית ידי בעז"ה להעיר ולהאיר בזה, כי כל הניסים אשר ברא הקב"ה בעולמו לצורך שעה אף שנעלמו אח"כ ואינם, עקבותיהם ל"ו נודעו, כי הניח בטבע שיתעורר אותו דבר במקצת גם אחר כן, למען נזכור ע"י זה מפעולות אלוקים חיים ומלך עולם כי הוא אמר ויהי ומשדר הטבע כרצונו, וכמו בענין קריאת ים סוף שהיה ביום כ"א ניסן בצאת ישראל ממצרים אשר נשאר עד היום זכר הנס הגדול הזה אשר הרגיז בשעתו לב כל יושבי תבל, וכמו שהעידו הצרפתים, החופרים תעלת זועץ אשר בליל כ"א בניסן אחר חצות הלילה נבקעו מי ים סוף לגזרים לפני פי החירות לפני בעל צפון (הצפירה תר"נ).
היה מעבירם על פני המים
כתב החיד"א בספרו חומת אנך (מלכים ב' ב' ח') הקשה, עטרת ראשי אבא מארי ז"ל על מה שכתב הרב יפה תואר (בב"ר פ' פ"ד סי' ד'). דאמרו רז"ל דהים נקרע בזכות יוסף. והקשה הרב דאם לא היה בשביל יוסף היה מניחם שיפלו ביד המצרים? ותירץ שהיה מעבירם על פני המים כההיא דאליהו (מלכים שם): ויגלום אדרתו. אבל נס גדול שיקרע הים ויעברו ביבשה לא היה כי אם בשביל יוסף עכ"ל. (נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי).