פורום אוצר החכמה

כתב המשנה ברורה [תעג, סקכ"א]

או מי מלח - לטבול בהן הכרפס והירק. אם חל בשבת יעשה המי מלח קודם שבת ולא יעשה בשבת כמו שכתוב בסימן שכ"א ס"א ואם לא עשה קודם שבת ואין לו חומץ לטבול בהן יש לעשות מי מלח מעט כמו שכ' שם.

ביצה - ע"ש דבעא רחמנא כו'. מה פשר ההדגשה על הרצון?

ועד"ז לא הבנתי בנוסח הברכה: "ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו" - מה החידוש בזה שהיה רצון?

זה מלשון הפסוק תהלים פרק קב, טו
כִּֽי־רָצ֣וּ עֲ֭בָדֶיךָ אֶת־אֲבָנֶ֑יהָ וְֽאֶת־עֲפָרָ֥הּ יְחֹנֵֽנוּ:
והוא לשון חביבות וחן ומענין ריצוי, ולא ענין של כוונה לעשות דבר.

צ"ל למה תפילין לא מניחים בחול המועד פסח כלומר מה האות שנאמר בחול המועד פסח
כפי שידוע שבשבת היא אות ולכן לא מניחים תפילין שהיא גם אות

שו"ע סימן לא ,רמ"א משנה ברורה

שלום,
עסקתי בברכת המצה בשאר ימות השנה, שלדעת הגר"ע יוסף זצ"ל ועוד פוסקים ספרדים ברכתה מזונות.
השאלה הנשאלת היא בימים שלפני הפסח (קודם ערב פסח), במקומות בהם נערך ניקיון יסודי, כך שנאסרת הכנסת חמץ כשבוע לפני החג, ועובדי המקום אוכלים מצות - האם בזה יברכו המוציא או מזונות? השאלה מצויה בבסיסים צבאיים ובבתי חולים.
שמעתי שיש לכך התייחסות של הראשל"צ בשו"ת הראשל"צ, אך אינו תחת ידי.

של"ה שער האותיות אות דל"ת - דרך ארץ
כתב אבא מורי ע"ה בצוואת יש נוחלין (ענין משא ומתן), וזה לשונו: קבלה ישנה מאבותי ז"ל, שלא להשליך שום חשבון ישן, אף על פי שנחשב ונפרע הכל, ואין יוצא [לכם] עתה מזה החשבון כלום, מכל מקום לא יושלך, אלא יהא מונח במקום מוצנע, כי מי יודע מה יולד יום, באולי יבא עת שצריך להוכיח איזה דבר מתוכו, עכ"ל.

[ונפק"מ בזמנינו למחיקת מיילים ישנים].

מימי הוקשה לי על שיטת הגר״א דאיכא מצוה באכילת מצה כל שבעה, מהמבואר בגמ׳ בפסחים (צא:) ״תנו רבנן – פסח ומצה ומרור בראשון חובה מכאן ואילך רשות, רבי שמעון אומר – באנשים חובה, ובנשים רשות. אהייא קאי? אילימא אפסח, פסח כל שבעה מי איכא? ואלא אמצה ומרור, אימא סיפא רבי שמעון אומר – באנשים חובה, ובנשים רשות, לית ליה לרבי שמעון הא דאמר רבי אכילת מצה דבר תורה, שנאמר ׳לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות׳ כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה, והני נשים הואיל וישנן בבל תאכל חמץ ישנן בקום אכול מצה? אלא אימא פסח מצה ומרור בראשון חובה מכאן ואילך רשות, רבי שמעון אומר – פסח: באנשים חובה בנשים רשות״. לכאורה ממה שהביאו את ׳פסח׳, ׳מצה׳ ו׳מרור׳ בהדי הדדי משמע שה׳רשות׳ של מרור ופסח, הוא אותו סוג של ׳רשות׳ שיש באכילת מצה בשאר ימי הפסח, שהיא רשות גמורה שאין בה כלל מצוה.

האם יש דרך להכשיר אותו לפסח?

בחזקוני פרשת בשלח יד פסוק ב.
ד"א לפני פי החירות להטעות את פרעה שיהא סבור נבוכים הם בארץ ומתחרטים על שיצאו כשהם חוזרין לפני פי החירות שהוא פיתום מקום שעבודם
ובפסוק ד. כתב
ורדף אחריהם. כשיצא לקראתם למלחמה הם ינוסו והוא ירדפם ונמצאת הפשיעה עליו ועל עמו שלא יניחום לחזור.
א"כ שבנ"י שבו למקום שעבודם למה רדף פרעה אחריהם ? צא וקבלם בשמחה
אולי הפשט דפרעה שלחם ביד חזקה כמו שפירש רש"י שמות ו. א. על כרחם של ישראל יגרשם ולא יספיקו לעשות להם צדה. אבל היות שמשה רבינו אמר דרך שלשת ימים נלך במדבר לא רצה הקב"ה שיחשבום המצרים לבדאים. לכן צוה הקב"ה שישובו. אבל פרעה שהיה לו די צרות מן המכות כששמע שהם חוזרים רדף אחריהם להבריחם.
או י"ל כמו שפירש הרמב"ן שמות א. י. דבעצם רצה פרעה להכותם בחרב רק שתהיה בגידה גדולה להכות חנם עם אשר בא למצרים במצות המלך הראשון. ובאופן זה מפרש מאמר האומרים למשה רבינו אשר הבאשתם את ריחינו לתת חרב בידם כי אתה ימצאו עילה להורגם כי הם מורדים במלכות. ואולי כאן ראה בע"ח לגבות חובו להרגם בתירוץ שהם מורדים במלכות כי אמרו דרך שלשה ימים נלך ועכשיו באו האיקטורן והגידו שביום ד לא התחילו לשוב ע"כ הם מורדים במלכות.

השאגת אריה בסי' ק' מחדש שצריך לברך ברכת המצוות על אכילת חצי שיעור ממצווה, לדוגמא: לברך לפני אכילת חצי כזית מצה. (לדבריו - גם ב"חצי שיעור" יש מצוה כמו "שחצי שיעור אסור מן התורה", וצריך לברך על מצוה זו)
לפי זה, מה יהיה הדין, אם היה לפניו כזית מצה, ברך על אכילת מצה, התחיל לאכול חצי כזית, ועתה החליט במזיד (ולא באונס) שלא ישלים את אכילתו לשיעור כזית.
מצד אחד, אדם זה ביטל מצות עשה של אכילת מצה כיון שלא השלים אכילתו לכזית, ומצד שני - ברכתו לא תהיה לבטלה, כיון שאכל חצי שיעור, וגם על זה צריך לברך לפי דבר השאג"א.
היתכן?

במקורות שונים מן המאה ה-19 (קורות העתים, מבשרת ציון)
מוזכר מנהגם של יהודי צפת לערוך הילולא על קבר רבי יוסי בנאה
ביום השני של פסח.
המנהג התקיים עד אמצע המאה ה-20 על פי עדויות בעל פה.
מישהו מכיר מקורות נוספים על האירוע, מקורותיו ותיאוריו ?
בתודה !

בקיצור שולחן ערוך (הגר"ש גנצפריד) סי' קיט סעיף ח הביא דיני אכילת אפיקומן, ולא הזכיר כלל הדין המוזכר בשו"ע שצריך לאכלו קודם חצות.

א. האם ישנם פוסקים נוספים שלא הזכירו דין זה?
ב. האם יש מקורות בראשונים או פוסקים קדמונים החולקים על דין זה? [מלבד הידוע בשם החת"ס, שסיפור יצי"מ דאו' ואפיקומן דרבנן, שאף הוא בעיקר הדבר סובר כן, אלא שהעדיף לקיים סיפור יצי"מ באריכות אף על חשבון אפיקומן קודם חצות, אך ודאי שאין להאריך ב'שולחן עורך' ולאחר באכילת אפיקומן לאחר חצות]

על שקדי מרק של כל השנה ראיתי פעם [בגליון של בויאן] ממשגיח בבד"ץ עד"ח שהשקדים בהכשרם הם בטיגון עמוק שדינו כבישול.
האם ידוע מה עם השקדי מרק של פסח [בהכשר עד"ח], האם יש בהם חשש לשים אותם בשבת?

המוצא חמץ במועד יבערנו, ולכתחילה בשריפה דמחמירים כר' יהודה.

לא מצאתי התייחסות בפוסקי זמנינו לאדם שמוצא מאכל במועד שלא נכתב עליו במפורש 'כשר לפסח', וברכיבים לא מוזכר להדיא חיטה ושאר דברי חמץ, כגון מצא בקבוק שתיה ללא כשרות לפסח או שאר מיני מאכל ללא הכשר.

בתערובת חמץ, מפורש במשנה שאלו עוברין שגם זה צריך לבער (לפירוש רש"י שם ושכ"פ הרמב"ם והשו"ע (תמב)), השאלה היא בתערובות כאלו שאינן ברורות.

איתא בבני יששכר במאמרי סיון מאמר א אות ז' שהטעם שאומרים מקדש השבת ששבת נשפע שלא על ידי מעשינו. אבל יום טוב הוא על ידי קידוש בית דין. על כן אומרים מקדש ישראל והזמנים.
ועיין שם שפסח הוא כמו שבת שנשפע שלא על ידי מעשינו. ועל כן נקרא פסח במקרא שבת. אם כן לפי דבריו לא היו צריכים לומר בפסח מקדש ישראל והזמנים.?
והא לכם לשונו https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=250

שאראש-פאטאק כתב:ועיין שם שפסח הוא כמו שבת שנשפע שלא על ידי מעשינו. ועל כן נקרא פסח במקרא שבת. אם כן לפי דבריו לא היו צריכים לומר בפסח מקדש ישראל והזמנים.?
והא לכם לשונו https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=250

למען הדיוק: רק יום ראשון של פסח הוא כמו שבת לפי דבריו, ולפי״ז לא ראו לחלק בין יום ראשון לשאר הימים.

בגמ' פרק כל שעה למדנו שאין לעשות סריקין המצויירין לפסח, משום שמשתהא בם ובאים לידי חימוץ. ואע"פ שבייתוס בן זונין היה יכול לעשותו במהירות ע"י דפוס, אסור משום 'לא פלוג' (יאמרו של כל העולם אסורין ושל בייתוס מותרין).

לפני כחמש עשרה שנה הייתי במאפיית מצות מסוימת, והימים ימי חורף והעובדים היו משועממים. ה'פינער' קפץ במקומו, ולאחר גמר מלאכתו מסר את העיסה לזה שחתך אותה לחתיכות וחילק אותה לה'וועלגערערס'. הלה, מרוב שעמומו, חמד לו לצון, וכמהירות הבזק עשה את כל העיסות בצורת ברווז (קאטשקע באידיש), וכך מסר אותו. כולם חייכו או צחקו, והמשיכו בעבודה.

חשבתי לעצמי בשעתו שאולי אין לאסור במהירות, שאם כל האיסור הוא מראית עין ולא פלוג, אם המצות יוצאות למעשה בצורה רגילה, אין לאסור.

ראיתי שכ' אחד מן הפוסקים שמי ששכח ולא בדק בליל יג' צריך לבדוק בליל שבת ע"י אור החשמל והנרות (ללא טילטול) בברכה.
האם הוא מוסכם או שזה סברא דיליה? הרי גם יש חשש שמא יטה לבדוק ע"י נרות, ועוד איך יברך הרי זה לא בצורה שתיקנו חז"ל שהרי אינו יכול לבדוק בחורים ובסדקים?

אשמח למידע ממה עשוי עמילן מעובד E1422, והאם הוא חמץ.
יישר כח!

אשמח אם למאן דהו ישנה אפשרות להעלות לכאן צילום (ברור) מנוסח ההרשאה של הבד"ץ העדה החרדית לשנה זו?

החזון איש (ב’’ק סי’ יח אות ו’) סובר דל’’ש אודייתא בהקנאה לאחר זמן, כי אינו מודה כעת, ולכן ליכא קנין ודו’’ק.
וא’’כ מה עושים בשנה זו, שעושים הקנינים לפנה’’צ (מנהג רוב הבתי דינים) רק שעושים שהקנין יחול מאוחר יותר (או זמן קצר לפני שבת, או בשבת ואכמל’’ב) וא’’כ מפסידים קנין אודייתא.
פתרונות בבקשה !

קיבלתי זה באישי

במתני' משמע שנתקן בזמן הבית מפני שכללוה במה נשתנה עם השאלה של 'כולו צלי'. האם דברו בזה?

אני מגיה כעת הגש"פ שנדפסה השנה לקראת שנה הבאה.
האם יותר נכון לכתוב אחרי הקידוש, סימן "ורחץ" או סימן "רחץ"?

אור עולם כתב:אני מגיה כעת הגש"פ שנדפסה השנה לקראת שנה הבאה.
האם יותר נכון לכתוב אחרי הקידוש, סימן "ורחץ" או סימן "רחץ"?

ברוב רובם של כתבי היד מופיע "ורחץ", השינוי שמצאתי מהמקובל הוא "ירחץ".
רבי אברהם חילדיק בספר המנהגים שלו (מנהגי חודש ניסן - מנהגי ליל הסדר וחג ראשון של פסח) הוסיף את הסימן 'רחץ' כסימן למים אחרונים.

מצוות אכילת מצה - ביאור בדברי הגריי"ר מפוניבז' זצ"ל

שאלה. בית המשפט של הערב רב, גזר שבתי החולים לא יכולים לאסור הכנסת חמץ לבית החולים, וממילא אם לא יבוא המשיח, אז ר"ל זה יהא המצב בבתי החולים, האם א"כ ראוי להמנע לבוא או לשהות בבתי חולים, יהיה מצב שבחדר שאתה נמצא על השולחן לידך יהא מונח חמץ, או שאין סרך חומרא בדבר זה.

הרב יחיאל העליר ז"ל בביאורו להגש"פ מביא שדעת הגר"א (ולענ"ד לפי המהרי"ל והרמ"א ג"כ), חותמים בישתבח של ליל שימורים בשם ומלכות.

בעוד שלפי הרב ב"י והאר"י לא חותמים.

מה דעת חו"ר הפורום בזה ?

במילים אחרות, מה פה המחלוקת ?

גל של אגוזים כתב:במתני' משמע שנתקן בזמן הבית מפני שכללוה במה נשתנה עם השאלה של 'כולו צלי'. האם דברו בזה?

האריך בזה הרב כשר, בהגדש"פ ובתו"ש, וגם במאמר שנד' בהדרום-ב, וע"ע כאן.

החמץ נאסר במדינה שבעת ימים, ובביהמ"ק כמעט כל השנה אין המנחות נאפות חמץ ואסור להקטיר שאור.
האם מצינו בחז"ל או בקדמונים ששייכו במפורש בין האיסורים האלו? [ראה כאן הצעה אפשרית בדברי ראב"ע].

ממקראי הקודש שבפרשת החודש מבואר שבפסח מצרים, היה קיים רק את הלאו דבל יימצא.

האם הדיוק הזה נכון ?

אם נכון, האם היו בזה נפ"מ להלכה לגבי פסח דורות

וגם למה התווסף לפסח דורות את הלאו דבל ייראה ?

ממקראי הקודש שבפרשת החודש מבואר שבפסח מצרים, היה קיים רק את הלאו דבל יימצא.

האם הדיוק הזה נכון ?

אם נכון, האם היו בזה נפ"מ להלכה לגבי פסח דורות

וגם למה התווסף לפסח דורות את הלאו דבל ייראה ?

מעניין לשים לב שגם בפסח, בתחילת הקייץ וגם בסוכות בתחילת החורף, רצתה התורה לערב את בתינו אל תוך מערכת מעשי מצוות החג.

מצוות ישיבה בסוכה בסוכות, ול"ת דבל יראה ובל ימצא ומ"ע דתשביתו בפסח.

למה כל כך חשוב לערב את הבתים במצוות המעשיות, שגם בתינו ייהפכו לכלי עשיית מצוות ?
ולמה דווקא בחגים אלו ?

למניעת מכשול.

בקבוקי קריסטל השנה כשרים לפסח רק בהכשר הרב רובין ולא שארית.

על הפקק כתוב כשל"פ, והבקבוק בהכשר שארית ללא סימון, ורק בהזרקת דיו מודפס כשל"פ בהכשר מהדרין.

תמיהני על שארית שנותנים לכתוב על הפקק כשל"פ ללא סימון אזהרה מצידם שכשרותם רק לשאר ימות השנה, ותמיהני על שארית שלא טרחו לפרסם שלא נותנים כשרות לפסח, למרות שעד היום נתנו וזה עלול להטעות.

שארית מאשרים שקריסטל אינו כשל"פ מבחינתם

ידע הציבור ויזהר... 

שאלתי אותם במייל
‫office@sherit.org:
משקאות קלים 'קריסטל' - הם כשרים לפסח בהשגחתכם?
וענו:
כן.

מה הדין בגילוח חולי נפש בימי הספירה, שמרגישים יותר טוב כאשר הם מגולחים (מדובר בחולי סכיזופרניה , bipolar , מניו דפרציה וכדו')

קיבלתי;