בס' זכור לדוד מסופר ששאל רבי דוד פרנקל את החזו"א, למה מותר לאכול מצות מכונה אחרי פסח להחוששים בהם משום חמץ, והלא בעל המפעל ודאי לא כיון עליהם במכירת חמץ, שהרי הוא אוכל אותם בפסח, וא"כ הו"ל חמץ שעבר עליו הפסח. ותי' לו החזו"א, דמכיון שכתוב בשטר שהמכירה היא גם על מה שיש בו חשש חמץ, א"כ כשיבוא אליהו אם יאמר שהמצות האלו הם חמץ, ה"ה בכלל המכירה ולא עבר עליהם הפסח ברשות ישראל.
והענין צ"ב מהו באמת מכירת חשש חמץ, אם הגוי יתבע בעלות על הדברים שיש בהם חשש מציאותי או ספיקא דדינא, האם זה תלוי מה הדין כלפי שמיא, והרי דיני ממונות ניתנו להכרעה, או שאם הדבר מסופק אצל הדיינים יכריעו להשאיר את החמץ ביד המוחזק, וא"כ מה הועילה המכירה על דברים שיש בהם חשש מאחר שדינם להישאר אצל המוכר.