מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

סקירת 12 הפסחים המפורסמים בתנך ובחזל. א+ב..ה+ו.

הלכות חג בחג, חקרי מנהג, מאמרים לעיון והורדה
יהודהא
הודעות: 1204
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

סקירת 12 הפסחים המפורסמים בתנך ובחזל. א+ב..ה+ו.

הודעהעל ידי יהודהא » א' אפריל 17, 2022 2:53 am

סקירת 12 הפסחים המפורסמים בתנך ובחזל.

א. פסח מצרים -. ב.פסח מדבר ופסח שני, ג. פסח יהושע בגלגל. ד. .פסח חזקיהו.
ה. פסח יאשיהו ו. פסח יחזקאל . ז. פסח עולי בבל . ח. פסח הלל -שחל בשבת -.
ט. פסח ר יהודה בן בתירה. י, פסח מעוכין, יא . פסח מעובין,. יב פסח בני ברק,

נתחיל לפי הסדר - ונוסיף בהמשך.

ליל מיוחד של פסח ,לילה המסוגל להשפיע ולהישפע בסגוליות המיוחדת שלו,. ויהי בחצי לילה , אני השם ולא שליח , ובעבר היה מלווה בעיקרו של חג זה ,זביחת הפסח הקרבתו , ההלל בהקרבתו ובאכילתו ,אבל מפני חטאינו וכו.
משך השנים היו מספר פעמים שאירעו בו ובשלו - מקרים שהתפרסמו והשאירו חותמם בתנך ובחזל גם שנים רבות אחר חלפו .

ננסה לסקור בקצרה אותם 12 פסחים ולהוסיף מעט נופך למסגרת הכללית שלהם, ולמרות שהדברים ידועים ,עצם סידורם המשווה כאן מציג ומאפשר לנו אופק נוסף ומרחיב בנושא הפסחים.
והיות שבוודאי הדבר ידרוש מסכה ארוכה מהרגיל, נלמד ונתקדם קמעה קמעה, בתקווה שהדבר יעלה בידינו, ויהיו לרצון אמרי פי לאלוקים ולקוראים.

א. פסח שלפני פסח:
למעשה לראשונה אנו פוגשים במדרש את הפסח והמצה כבר אצל אברהם יצחק ולוט עם המלאכים :
אברהם אבינו אופה מצות ואוכלן בליל הסדר יותר מארבע-מאות שנה קודם ליציאה. לא זו בלבד שהוא אוכל מצות, אלא הוא גם מספר לבניו ולבני ביתו, והם למדים ממנו לאכול מצות בליל הסדר הרבה לפני שבצקם של אבותינו לא מספיק להחמיץ (רבינו בחיי על התורה ).

אפילו לוט, שעזב את בית אברהם ובחר בסדום, לא שוכח את המנהג הזה של בית אברהם. הוא זוכר ונוהג להכניס אורחים למרות המנהג הסדומי. לאורחים שבאו לבקרו בסדום הוא אופה מצות, כפי שהיה נהוג בבית אברהם. "וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ" (בראשית יט, ג). למה מצות ולא לחם?! מסביר רש"י: ש"פסח היה".

יצחק ויעקב - כשרבקה מבינה שעשיו עתיד לקבל את הברכות מיצחק היא אומרת ליעקב: "לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְ..". מקשים חכמינו: "וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק? אלא פסח היה, האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים" (רש"י משם פרקי דר"א). גם יצחק, אוכל קרבן פסח הרבה שנים לפני שהקב"ה פוסח על בתי בני-ישראל. ומברך את בנו על המשך הברכה והברית של אברהם אבינו. שני גדיי עיזים. " ומצות אפה" וכו,

ב. קרבן פסח הראשון -
אולם קרבן פסח הראשון המפורש בכתובים הוא: פסח מצרים.ולהלן אנו נתייחס למפורשים.
א וַיֹּאמֶר השם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. ב הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. ג דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת. ... ו וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם. ז וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם. ח וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. ... בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ. יא וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לשם.

. לפסח הזה במצרים.-
מלבד היותו הפסח הראשון, הוא היה שונה מכל שאר הפסחים בכמה אופנים:
א, מועד לקיחת השה ב י ניסן, ולא ביום הקרבתו.
ב, חמץ אסור רק ביום הראשון,
ג , , הזאת הדם באגודת איזוב . ולא בזריקת הדם שהיה במקדש,
ד, . ההזאה לא על המזבח, אלא כל אחד על המשקופים והמזוזה , (שהיוו כעין מזבח פרטי.)
ה. , נאכל בחיפזון ואינם מסובים , הפוך בעמידה חגורים ומוכנים לתזוזה וליציאה ממצרים .

בתוספתא נמנו תשעה הבדלים נוספים:
א. בפסח מצרים לא היה עונש כרת על מי שביטל את הקרבת הפסח. ב. בפסח מצרים לא נאסרו כל המומים שבתורה, אלא רק אבר חסר - כדין קרבנות בני נח. ג. מותר היה להקריב אתנן זונה - ומחיר כלב ד. בפסח מצרים מי שהיה צריך לצרף משפחה אחרת, היה חייב לבחור בשכנו הקרוב, ואילו בפסח דורות אין חיוב כזה . ה. פסח מצרים לא היה טעון מתן דמים וחלבים לגבי המזבח ו. בפסח מצרים חל איסור לצאת איש מפתח ביתו עד בוקר. ז. בפסח מצרים כל אחד שחט בביתו, ובפסח דורות כל ישראל שוחטים במקדש. ח. בפסח מצרים הלינה היתה במקום האכילה דווקא, ובפסח דורות ניתן ללון במקום אחר בירושלים. ט. יש דעה שמילת עבדיו מעכבת רק בפסח מצרים.


לגבי א.
(ועל אף שגם "פסח דורות" טעון בדיקה ארבעה ימים קודם שחיטתו כדי לקבוע שאין בו מום הפוסלו להקרבה, מכל מקום אין צורך להפרישו לקרבן כבר בעשירי בניסן, "אלא בודק אדם שניים-שלושה טלאים בעשור לניסן, ומפריש אחד מהם בשעת שחיטה.
דהיינו ביקורת זו יכולה להיעשות גם על ידי המוכר ,או שהמקריב רשאי לבדוק כמה כבשים וביום יד ניסן לבחור מתוכם את זה שיקריב. מכל מקום אין הוא חייב לייחד לו את השה לקרבן כבר ב י' בניסן..

לגבי סעיף ד,
נתינת הדם על המשקוף ועל המזוזות, כמוה כנתינת הדם על המזבח במקדש, וכך אמרו חז"ל: "שלושה מזבחות היו שם: על המשקוף ועל שתי המזוזות". עם זאת, לדעת האומר, שאת הדם קיבלו בסף שהוא מפתן הדלת, נוסף עליהם מזבח רביעי, היינו 'הסף'. . ולגבי שיירי הדם אומרים חז"ל, שהיה שופך אותו אל יסוד האיסקופה, כי פתח הבית הפך למזבח, והמפתן הרי הוא כיסוד המזבח במקדש.

ולגבי סעיף ה,
מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון. הרלבג - שמות י״ב:י״א
"כבר יראה מזה כי מנהגם היה להתיר חגורם כאשר ירצו לאכול, וכן המנהג היום בקצת המקומות וכזה אמרו בפ"א בשבת בהתחלת הסעודה שהיא משיתיר חגורו , וכן היה מנהגם להסיר נעליהם מרגליהם ולרחוץ אותם קודם האכילה. ולזה אמר אברהם יוקח נא מעט מים ורחצו רגליהם והמקל הוא דבר ישאהו האדם בצאתו לדרך,
והנה צוה אותם שיאכלו הפסח בדמות נוסעים לא יתירו חגורם ולא יסירו נעליהם מרגליהם ויהיה מקלם בידם ויאכלו אותו בחפזון ובמהירות כמנהג האנשים שרוצים ללכת בדרך להעיר אותם כי בפעם הזאת ישלחם פרעה בלי ספק,

ג, פסח (השני) מדבר - ופסח שני.
א וַיְדַבֵּר השם אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר. ב וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ. ג בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעֲרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמוֹעֲדוֹ כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ. ד וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשֹׂת הַפָּסַח. ה וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמִדְבַּר סִינָי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה השם אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ו וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא . (במדבר ט,).

הפסח בשנה השניה
אותו פסח חגגו כל ישראל שנה לאחר היציאה הגדולה, כשכולם חונים סביב הר סיני. שמחים ומקבלים מן מהשמים מידי יום ביומו . את המשכן הם חנכו אך לפני שבועיים ועכשיו זכו להקריב בו את הפסח.והשלים את חנוכת המשכן, שכן, כבר הקריבו משה אהרון ובניו קרבנות מילואים. ולאחר מכן הובאו קרבנות הנשיאים במשך שנים עשר יום.וכעת לבסוף בארבעה עשר לחודש, הובאו קרבנות היחידים של כל עם ישראל בהבאת קרבן הפסח.

היה זה הפסח היחידי שהקריבו משך ארבעים שנות מדבר, ולאב"ע" גם מצות לא אכלו כל השנים הללו , , שהרי ירד להם מן במדבר, ולא היה להם קמח לאפות מצות, כיצד, אם כן, יעשו את הפסח – "בהיותם [במדבר] בארץ אשר לא עבר בה איש, אין להם רק המן לבדו! :במדבר (אבע במדבר ,ט,א,) .

ויש אמנם דעה ששבט לוי הקריב את עולת התמיד במדבר ארבעים שנה: "שבטו של לוי שלא עבדו עבודה זרה, הן הקריבו אותה" . עוד מצינו דעה, ששבט לוי הקריבו קרבן פסח לעצמם: "ר' שמעון בן יוחי אומר: ישראל לא היו מקריבים [כלל] ומי היה מקריב? שבטו של לוי! שנאמר: 'ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך'. (ספרי' במדבר בהעלותך פיסקא סז).

הדברים [u]הזהים בין פסח מצרים לפסח דורות:[/u]
א. פסח מצרים נשחט ב'שלוש כיתות', כלומר בשלוש חבורות השוחטות את הפסח זו אחר זו. ופסח דורות אף הוא מתקיים ב'שלש כיתות', אך כולן בעזרה שבמקדש. ומצינו חכמים שאמרו: "ניתן כוח בקולו של משה, והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך ארבעים יום. ומה היה אומר? - ממקום פלוני עד מקום פלוני [נחשב] כת אחת, וממקום פלוני ועד מקום פלוני - כת אחת".
ב. פסח מצרים נאסר בו להקריב בעל מום - וכן פסח בדורות.
ג. פסח מצרים אסור להותיר ממנו עד בוקר - וכן בפסח דורות.
ד. פסח מצרים טעון שיר, כלומר, קריאת ההלל בשחיטתו ובאכילתו, וכן פסח דורות.
ה. כאמור, יש מי שסובר, שפסח מצרים נוהג בו איסור חמץ כל שבעה כבפסח דורות.

משמעותם של הפסחים
ומה בין פסח מצרים לפסח דורות : לגבי ההבדלים שביניהם . המפרשים מצאו כאן דוגמא לעבודת השם בכלל: שכן בעוד פסח מצרים מסמל בריחה והתנתקות מהעז, הרי פסח דורות מסמל לנו התמדה והיצמדות לקבה, וכך היא גם הדרך בעבודת השם
ואלה דברי ר צדוק בצדקת הצדיק א
"ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון כמו שמצינו בפסח מצרים שהיה נאכל בחפזון ולא פסח דורות. מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאוות עולם הזה שהוא מקושר בהם צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה' ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת מהם אולי יוכל. ואחר כך שוב ילך במתינות ולאט כדין פסח דורות .


פסח שני:
בנוסף - כאן פנו אל משה אותם אנשים שהיו טמאים לנפש אדם, אשר על כן לא יכלו לעשות את הפסח במועדו, בשאלה ״למה נגרע״. להם נתן ה״ תקנה, מי שהיה טמא או בדרך רחוקה מקבל הזדמנות נוספת . ויחוג את הפסח השני בחודש השני הוא חודש אייר

ומה בין פסח ראשון לפסח שני?
א. הראשון - אסור בחמץ בבל יראה ובבל ימצא, ואינו נשחט על חמץ,- . אבל פסח שני - חמץ ומצה עמו בבית
ב. הראשון ואין מוציאין ממנו חוץ לחבורה, - בשני -ומוציאין אותו חוץ לבית אכילתו,
ג. הראשון וטעון הלל באכילתו, - , ושני אינו טעון הלל באכילתו,
ד. הראשון - ומביאין עמו חגיגה, - , ושני אין מביאין עמו חגיגה.
ה.ראשון אפשר שיבוא בטומאה אם נטמא רוב הקהל טומאת מת כמו שביארנו. - , ושני אינו בא בטומאה (מחלוקת תנאים בעניין).
ו. ולבסוף יש להשוות בין פסח שני לפסח מצרים, שהרי יש חגים, חג הפסח + חג המצות . והדמיון בהם הוא בכך שרק חג הפסח נדחה לפסח שני , אבל חג המצות גם הטמאים חוגגים בזמנו,
ולכן בחלק מדיניו דומה לפסח מצרים ,אך יש בו מחלוקת . ויא שביצ"מ היה רק חג הפסח - ואילו על חג המצות נצטוו אחכ
- כך הרמבן.
כמו"כ איו טעון ביקור של הבהמה ארבעה ימים קודם . ואינו קרב שלש כיתות.

אבל שניהם חייבים ב- צלוי, מצה ומרור,ושניהם דוחין את השבת , וטעונין הלל בעשייתם, ונאכלין צלי בבית אחד על מצה ומרור, אין מותירין מהם, ואין שוברין בהם את העצם. ,גם לגבי שחיטה בעזרה, קבלת הדם, זריקתו והקטרת האמורים – דין פסח שני כדין פסח ראשון.

ולעניין אכילת חמץ עם בשר קרבן פסח שני נחלקו בדבר: במדרש נאמר: "דבר אחר: 'לא תאכל עליו חמץ', עליו אי אתה אוכל חמץ, על פסח שני אתה אוכל חמץ" . ואילו ברשי מצאנו בחומש : שיש איסור של אכילת חמץ עם בשר הקרבן. וכבר המנחת חינוך תמה על מקורו. כמוכ נחלקו לגבי חיוב לינה בירושלים – בלילה לאחר ההקרבה.

לאחר פסח זה לא חגגו ישראל את הפסח בכל ימי המדבר כי לא עשו ברית מילהולכל הילדים הנולדים במדבר וקיום מצות הפסח תלוי במילה.
נערך לאחרונה על ידי יהודהא ב ד' אפריל 20, 2022 6:46 am, נערך 7 פעמים בסך הכל.

יהודהא
הודעות: 1204
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

Re: סקירת 12 הפסחים המפורסמים בתנך ובחזל. חלקים א + ב.

הודעהעל ידי יהודהא » א' אפריל 17, 2022 2:57 pm

חלק שני - פסח גלגל- :

ג, פסח גלגל הפסח השלישי (יהושע)

"וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ כָּל הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם. ה כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ. ... וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה. י וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ."

פרטי הפסח בגלגל-
בעשור לחודש הראשון עלו בני ישראל מן הירדן ויחנו בגלגל ( יהושע ד,יט).
בי"א בניסן הקבה הורה ליהושע "עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים, וְשׁוּב מול אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית". הסיבה להוראה זו הייתה, מכיוון שבהיותם במדבר בני ישראל לא נמולו. בגמרא מובאות שתי דעות מה הפירוש שהם לא נימולו:

1 - בני ישראל לא יכלו למול את עצמם. הגמרא מציעה שזה היה מפאת חולשת הדרך, או מפני שלא נשבה רוח צפונית (שהיא לא חמה ולא קרה, והשמש זורחת); וזה שלא נשבה הרוח היה או מפני שהם היו "נזופים", או בכדי שלא יתפזרו ענני הכבוד וההוראה הייתה למול בשנית, כיוון שהפעם הקודמת שכולם מלו היה לפני פסח מצרים.

2. - בני ישראל כן נימולו גם בהיותם במדבר, אך מכיוון שהמצווה שניתנה לאברהם אבינו הייתה רק 'מילה' (חתיכת הערלה) ולא פריעה, הם היו צריכים לשוב ו'לפרוע' את המילה. ולכן ההוראה הייתה למול "שנית", כי הם כבר נימולו פעם אחת.

יהושע הכין "חרבות צורים" (סכינים למילה), ומל את כל בני ישראל, במקום נוצרה גבעה של עורלות. ובני ישראל נשארו במחנה למשך הימים הבאים. מלבי"ם: מפרש שהקב"ה אמר ליהושע למול את בנ"י בחרבות צורים במקום בסכיני ברזל וזאת משום שבזמן המילה היו בנ"י טמאים בטומאת מת ואם היה יהושע משתמש בכלי מתכת, הייתה הטומאה עוברת אליהם.

ארבעים שנות נדודים וחמישים ומאתיים שנות כיסופים הגיעו לסיומם ולמימושם. יהושע בן נון ערך ברית מילה המונית לכל מאות אלפי הגברים שהיו עדין ערלים.. כמו"כ מסביר אברבנאל שהחיוב היה מוטל על יהושע ולא על האבות של הנימולים משום שהאבות הגדולים מתו במדבר, וזה פירוש מה שכתוב בפסוק ד' "כל העם היצא ממצרים הזכרים כל אנשי המלחמה מתו במדבר", דהיינו שהם מתו בשנות נידודם במדבר ולכן לא היה מי שימול את בניהם.

3. את הפסח הם עשו במועדו לראשונה על אדמת הארץ הטובה קרוב ליריחו. החדוש הגדול שהיה להם בפסח זה, שבו החלו בני ישראל לאכול מעבור הארץ מצות וקלוי( חיטה קלויה על האש). או אז שבת המן מלרדת מן השמים. רק עכשיו הושלם מהלך יציאת מצרים, כי לפני היציאה ה׳ הבטיח לבנ״י והוצאתי...והצלתי...וגאלתי...ולקחתי...והבאתי אתכם אל הארץ...עכשיו זכו בנ״י למימוש והבאתי.

* הגמרא אומרת, שבני ישראל הקריבו את הפסח בטהרה, דהיינו, שהם קיבלו את ההזאה הראשונה (שביום השלישי) בהיותם 'ערלים'.ובתאריך המדוייק יש מחלוקת בין ה'סדר עולם' שסובר שערב פסח - יצא בשבת. לבין 'סדר הדורות' שסובר - שיצא ביום שני (הנפקא מינה ממחלוקת זו היא האם אפשרי להזות בשבת.

* אבל הם בכלל היו חייבים להקריב את הפסח ? גם במדבר וגם בגלגל ? ועכ יש מחלוקת בגמרא : האם - בני ישראל חויבו בעשיית הפסח רק לאחר כיבוש ארץ ישראל או לא. לפי הסוברים שהחיוב היה רק לאחר כיבוש הארץ, כאן היה ציווי מפורש על בנ"י לעשות את הפסח למרות שהארץ לא נכבשה. "כהוראת שעה, וכך גם לגבי פסח מדבר !

* ומתי החלו לאכול מצות מתבואת הארץ -ומה אכלו בליל פסח ? גם זה מהווה דיון ומחלוקת בגמרא בבלי וירושלמי ובמפרשים ויש 4 אפשרויות : או שאכלו חדש שזה מותר -שהאיסור חל רק אחרי כיבוש וחלוקה. או שאכלו חדש כיון שעשה דוחה לא תעשה.
או שאכלו בלילה מהמן ( לאב"ע זה לא מצות !). ולר"ת שאכלו בלילה מהתבואה הישנה שהביאו מעבר הירדן ,ורק למחרת אחרי העומר אכלו מהחדש = תבואת הארץ, ויש עוד בנידון.

** ואגב: בנושא זה הרי יש בעייה של חדש, ובגמרא יש מחלוקת בעניין. יש שמציינים תוספות יחיד בשס (למעשה שלושה) בו מוזכרת דעת האבן עזרא .וזה לעניין פירוש הפסוק ביהושע ה, יא "ממחרת הפסח" . בתוספות מסכת ראש השנה דף יג ע"א ד"ה דאקריבו הביא את קושיית רבי אברהם אבן עזרא אודות הסתירה במשמעות הביטוי ממחרת הפסח – אם משמעותו ט"ו או ט"ז ניסן, ואת תשובת ר"ת. ? ,( דעתו זו של האבע מוזכרת שוב באותו עניין גם בתוס בקידושין לז).. וכן עובדה היסטורית על אבע בתענית כ עב, : "כגון רבי אברהם אבן עזרא שכל בני משפחתו היו נקראים כך."..לגבי חניכת אבות.

ד, פסח יחזקיהו -

* הפסח הרביעי. א. וַיִּשְׁלַח יְחִזְקִיָּהוּ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְגַם אִגְּרוֹת כָּתַב עַל אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה לָבוֹא לְבֵית יְהשם בִּירוּשָׁלָ‍ִם לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַשם אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל. ב. וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְכָל הַקָּהָל בִּירוּשָׁלָ‍ִם לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי. ג. כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂתוֹ בָּעֵת הַהִיא כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי וְהָעָם לֹא נֶאֶסְפוּ לִירוּשָׁלָ‍ִם. ד. וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וּבְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל. ה. וַיַּעֲמִידוּ דָבָר לְהַעֲבִיר קוֹל בְּכָל יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן לָבוֹא לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַשם אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלָ‍ִם כִּי לֹא לָרֹב עָשׂוּ כַּכָּתוּב. ו.....
יד וַיָּקֻמוּ וַיָּסִירוּ אֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָ‍ִם וְאֵת כָּל הַמְקַטְּרוֹת הֵסִירוּ וַיַּשְׁלִיכוּ לְנַחַל קִדְרוֹן.
טו וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם נִכְלְמוּ וַיִּתְקַדְּשׁוּ וַיָּבִיאוּ עֹלוֹת בֵּית השם.
א וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בִּירוּשָׁלַ‍ִם אֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה וּמְהַלְלִים לַשם יוֹם בְּיוֹם הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים בִּכְלֵי עֹז לַשם.
כה וַיִּשְׂמְחוּ כָּל קְהַל יְהוּדָה וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הַקָּהָל הַבָּאִים מִיִּשְׂרָאֵל וְהַגֵּרִים הַבָּאִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַיּוֹשְׁבִים בִּיהוּדָה. כו וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלָ‍ִם כִּי מִימֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֹא כָזֹאת בִּירוּשָׁלָ‍ִם..  ( דבהי ב ,ל) 

* 700 שנה מאוחר יותר.
. מפסח יהושע ועד . לפסח חזקיהו- אנו קופצים זמן מעל ל- 700 שנה קדימה, בהם עמ״י התאזרח בארץ, התיסדה המלכות ונבנה בית המקדש בירושלים. ממלכת ישראל התפצלה לשניים. הפיצול גרם לצמצום ניכר של העולים לרגל מרחבי ממלכת ישראל. וכמובן על גדלו וכמותו של הקרבת הפסח.

* חזקיהו בן אחז בן יותם, עלה למלוכה בהיותו בן 25, ומלך 29 שנה בירושלים וראשית מפעלו היה חידוש העבודה בבית ה' שהופסקה כל ימי אחז אביו. הוא השבית את הבמות, בער את הבעלים והאשרות. .שכן אחז אביו הרשע. בחטאיו סגר דלתות האולם, העמיד צלמים בנה במות ועבד אלילים. הממלכה נחלשה מאוד והעמים מסביב חיבלו והכו בנו. בראשית מלכות חיזקיהו שומרון נפלה וסנחריב הגלה את עשרת השבטים מן הארץ.

* חזקיה עשה הטוב והישר בעיני ה'. לאחר חורבן ממלכת ישראל , היריבות ההיסטורית בין ישראל ליהודה נגמרה ונוצרה הזדמנות לאיחוד מחודש של שרידי ממלכת ישראל עם יהודה. על פי הכתוב בדברי הימים, חזקיהו ניצל את ההזדמנות וקרא לכל שבטי ישראל לבא ולהקריב את קורבן הפסח במקדש לפני ה' בירושלם. חזקיהו אף דחה את הפסח בחודש "כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי וְהָעָם לֹא נֶאֶסְפוּ לִירוּשָׁלָ‍ִם.
הטומאה שגרמה לדחייה, י"א על טומאת ע"ז - וטומאה זו לא הותרה להקריב בציבור. ויא שגזירת חכמים היא שגזרו על טומאת ע"ז שלא תותר אף בציבור. גם את בית המקדש הוא טיהר,שכן נמצאה בו גולגולתו של ארנה היבוסי. וחידש את העבודה בו כמימים ימימה.

* הוא שלח איגרות בכל גבול ישראל לבוא ולחוג את הפסח לה׳ אלוהי ישראל. הם עברו מבאר שבע ועד דן. בתחילה היו מלעיגים עליהם, אבל לאט לאט התקבצו שרידי הפליטה מממלכת ישראל הגיעו לירושלים שרידי הפליטה. לראשונה זה כשלוש מאות שנה להקריב את הפסח, בעוד אחרים התעלמו מקריאתו ובזו לה.ככלל כל השנים של הפיצול הקריבו פסחים בדן ובבית קל - לשם עבודה זרה (כדברי רשי בדבהי ב לה ,יח) .
אבל גם בבית ראשון בממלכת ישראל , המלך האחרון :הושע בן אלה התיר לעלות לירושלים, בנוסף לכך היו מהצדיקים שמן הסתם התחכמו לעלות למקדש בירושלים גם בזמן האיסור כמו שמוצאים אנו שהיה כך עם הביכורים.

ה.
החגיגה ארכה כארבעה עשר יום, כפי המסופר בדהי"ב (ל' ט"ו), (גם שלמה שאמנם חגג בסוכות ולא בפסח, אך גם בימיו נחגגו שבעת ימי חנוכת מזבח ועוד שבעת ימי חג ) שחטו את הפסח בארבעה עשר לחדש השני, ומזה מה שכתוב במשנה שחזקיה "עיבר ניסן בניסן" כמו שאמרו חז"ל (פסחים נ"ו.). ולא הודו לו.
ונאמר "כי מימי שלמה בן דוד מלך ישראל לא כזאת בירושלים" (דבהימ ב,ל,כו,) . יא שרק אצל שלמה ואחכ אצל חזקיהו חגגו
שבעה ועוד שבעה = 14 ימים בפתיחת המקדש לעבודת השם ולקרבנות , ועכ ההשוואה הנל.

. היה זה פסח של תשובה וחזרה אל ה׳, של טמאים שנטהרו ושל כאלה שלא. ועליהם התפלל חזקיהו לבל יענשו. ״ ותהי שמחה גדולה בירושלים כי מימי שלמה בן דוד מלך ישראל לא כזאת בירושלים״(דה״י ב, ל) . ולר שמעון התפילה היתה על עצמו שכן: את הפסוק "כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמור, ה' הטוב יכפר בעד" - ".

רבי שמעון אומר... מפני מה ביקש רחמים על עצמו ? שאין מעברין אלא בחודש אדר, והוא עיבר ניסן בניסן" דהיינו: לאחר שהתחיל כבר חודש ניסן, הפך אותו לחודש אדר. ויא שהכפרה היתה עבור אלו שהקריבו ואכלו פסח שלא בזמנו, - והכוונה לאלו שלא צייתו ליחזקיהו ולחכמים- והקריבו את הפסח בחודש הראשון מוקדם מזמנו! כך בתרגום. והרמבם אומר שתפילתו היתה עליו ועל החכמים שהסכימו עימו- לעבר ניסן בניסן,
[בהמשך לנל י"א שמכאן מגיעה התוספת לברכת החודש בשנה מעוברת "ולכפרת פשע" , הפשע הוא שיבוש לוח השנה לעשות עיבור, 13 במקום 12 חודשים , בדומה לתפילת יחזקיהו !]

ו*
* נס סנחריב,
יש עוד פרט חשוב הנוגע לחג הפסח וחזקיהו המלך, והוא הנס הגדול שעשה לו ה׳ במלחמתו עם סנחריב. מפסוקי התנ״ך לא מפורש שהנס קרא בפסח אבל חכמינו מדייקים מלשון הכתוב שהוא קרה בליל פסח. סנחריב הטיל מצור על ירושלים, ולחזקיהו לא היו אמצעים להתמודד איתו צבאית , ה׳ עשה נס והמלאך הרג בלילה אחד 185,000 חיילי צבא סנחריב, והוא חזר בבושת פנים לארצו.

נאמר שם : "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב כהולך בחליל לבוא בהר ה’ אל צור ישראל” (ישעיהו ל’, כט). על פי רש”י בפירושו לפסוק זה, מגפת צבאו של סנחריב בשערי ירושלים אכן התחוללה בליל הפסח, וכך עולה מן הפיוט “ויהי בחצי הלילה” הנאמר בהגדה של פסח (אמנם, רד”ק פירש ששמחת הישועה מצבא סנחריב הייתה כמו השיר שבליל “התקדש חג”, ולאו דווקא בו ביום, וכך משתמע מן הגמרא בפסחים קיז ע”א).

ובגמרא פסחים צה,ב, שמכאן המקור להלל בליל פסח. - "הראשון טעון הלל באכילתו וכו'. מנא הני מילי? – אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: אמר קרא: "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג", לילה המקודש לחג – טעון הלל, לילה שאין מקודש לחג (פסח שני) – אין טעון הלל" . הנביא מבטיח להם שהם עתידים לומר הלל על מפלת סנחריב כפי שאומרים הלל בליל התקדש חג, הוא ליל הפסח, שאין לך לילה שאומרים הלל מלבד ליל הפסח".

ז. כוחם של חכמים
חשובים לכאן הם דברי האב"ע בהקדמתו לתורה והמתייחסים לפסח חזקיהו: שהיה בהרבה מובנים מעין חידוש גדול - דחיית החג, טמאים שעשו הפסח,כנאמר - "כי אכלו הפסח - לא ככתוב".
"וזה לנו האות שסמך משה על תורה שבעל פה, שהיא שמחה ללב ולעצם מרפא, כי אין הפרש בין שתי התורות, ומידי אבותינו שתיהן לנו מסורות, ופסח חזקיהו יחזיק ידי אמונה, כי נעשו על ידי בעלי עצה וזקנה, ולא הקריב הפסח במועדו, ולאכול חמץ בחדש הראשון שלח ידו, ופסח שני כראשון שבעת ימים עשה, ויש ראיות רבות שקבל מעשיו רם ונשא, כי בבית דין היה, ואין ברוחו רמיה ".

ולסיום פרק זה נבקש מהקבה כמו שביקש חזקיהו בליל פסח, בעת המצור של סנחריב:
עמד חזקיהו ואמר: אני אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה אלא אני ישן על מיטתי ואתה עושה, אמר לו הקב”ה: אני עושה” (איכה רבה פתיחתא ל’) .

המשך בקרוב בעהי.

יהודהא
הודעות: 1204
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

Re: סקירת 12 הפסחים המפורסמים בתנך ובחזל. א+ב.

הודעהעל ידי יהודהא » א' אפריל 17, 2022 10:11 pm

סקירת הפסחים.. חלק ג'.

א.
ה, פסח יאשיהו - לאחר כמאה שנה.
הפסח החמישי -
יט וְגַם אֶת כָּל בָּתֵּי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס הֵסִיר יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּעַשׂ לָהֶם כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל. כ וַיִּזְבַּח אֶת כָּל כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר שָׁם עַל הַמִּזְבְּחוֹת וַיִּשְׂרֹף אֶת עַצְמוֹת אָדָם עֲלֵיהֶם וַיָּשָׁב יְרוּשָׁלָ‍ִם. כא וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר עֲשׂוּ פֶסַח לַשם אֱלֹקיכֶם כַּכָּתוּב עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה. כב כִּי לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה. כג כִּי אִם בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה לַשם בִּירוּשָׁלָ‍ִם.
כד וְגַם אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַגִּלֻּלִים וְאֵת כָּל הַשִּׁקֻּצִים אֲשֶׁר נִרְאוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלַ‍ִם בִּעֵר יֹאשִׁיָּהוּ לְמַעַן הָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַכְּתֻבִים עַל הַסֵּפֶר אֲשֶׁר מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן בֵּית השם. כה וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל השם בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ. מלכים ב,כג.

...וְלֹא-נַעֲשָׂה פֶסַח כָּמֹהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, מִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא; וְכָל-מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לֹא-עָשׂוּ כַּפֶּסַח אֲשֶׁר-עָשָׂה יֹאשִׁיָּהוּ וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל-יְהוּדָה, וְיִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָא, וְיוֹשְׁבֵי, יְרוּשָׁלִָם. ,יט בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְמַלְכוּת יֹאשִׁיָּהוּ--נַעֲשָׂה, הַפֶּסַח הַזֶּה. דבהי ב,לה.

ב.
עברו 100 שנה
הרקע למעשה כך הוא . מאז פסח חזקיהו עברו ממעל מאה שנה, 29 של חזקיהו. 55 של בנו מנשה המלך. שנתיים של הבן אמון. ובשנת 18 למלכותו עשה יאשיהו הפסח המדובר של חזקיהו.. מנשה ואמון הרשיעו הרבה. מנשה עבד לכל צבא השמים. עונן ניחש עשה אוב וידעוני. אמנם הוא שב בתשובה, אבל היה מגדולי הרשעים. יאשיהו התחיל מלכותו והוא בן שמונה בלבד,. ובשנת 18 למלכותו עשה יאשיהו הפסח המדובר .

ראשית החל לחזק את בדק הבית. הרס והשמיד את כל הע"ז, שלח את שפן הסופר לחלקיהו הכהן הגדול לאסוף כסף, ולמסור את הכסף מבית ה' לפקידים עושי המלאכה. עודו מקבץ את הכסף שמצא בלשכות העזרה, מצא את "ספר התורה", ונתנו לשפן הסופר שקרא אותו לפני יאשיהו. המלך חרד בשמעו את התוכחה הכתובה בו, קרע את בגדיו, וצווה לדרוש את ה'. חלקיהו ואחיקם בן שפן פנו לחולדה הנביאה, שאמרה: אך יען כי רך לבב המלך ונכנע מפני ה', לא יראה בחייו את הרעה.

המלך קרא את דברי הספר לפני העם, צווה לטהר את בית המקדש מעבודה זרה, השבית את הכמרים, נתץ את מצבותם והרג את כהני הבעל. כהני ה' שהקריבו בבמות לא הורשו עוד לעלות על מזבח ה' בירושלים. אחרי שטיהר את המקדש ציווה להקריב קורבן פסח בזמנו כהלכתו, והמון עם מכל ערי ארץ ישראל באו לירושלים לחוג את החג. ועליו נסובים הפסוקים לעיל. כמצויין היה פסח זה גדול יותר מזה של חזקיהו. הפסוקים מתארים את כמות הפסחים שהמלך תרם לעולי הרגל-שלושים אלף כבשים או בני עזים! ונוסף עליהם 3000 פרים. גם השרים שלו נדבו פסחים לעולי הרגלים עוד 7600 כבשים.

ג.
מה מיוחד בו,בפסח זה ?
דעה אחת ברש״י- המיוחד בו היה שכל השבטים התאחדו יחד לחוג אותו, דבר שבימי חלוקת הממלכה לא היה נעשה כך. ולרש״י עצמו -המיוחד בו היה שהמלך (והשרים) נתן בהמות לפסחים די סיפוקם.
לרד״ק- המיוחד היה אז שכל ישראל נחלצו בלב שלם לעבוד את השם, דבר שאף אצל חזקיהו לא התגשם כי היו כאלה שהלעיגו על שליחי המלך ולא באו לחוג הפסח.

והרלבג המלבים והאברבנל - לדעה אחת נתכוונו, ואלה דברי האברבנל:
כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים - אין הכוונה בזה שלא נעשה פסח מימי השופטים עד ימי יאשיהו, כי בזמן שאר המלכים עשו פסח, אבל יאמר שלא נעשה פסח בטהרה ובביעור העבודה זרה, והסרת הבמות כולם, מימי השופטים עד עתה.
לפי שבימי שאול ודוד היו במות בישראל, ובימי שלמה נשארו הבמות, ובימי חזקיהו לא שבו כל ישראל אל ד', כי קצתם היו מלעיגים מספריו אשר שלח שיבואו לחוג את חג הפסח, כמו שנזכר בספר דברי הימים (ב ל, י), וגם מאותם שהיו בירושלם היו טמאים ואכלו הפסח בטומאה (שם, יח). אך בימי יאשיהו, בשנה הזאת, שבו כל ישראל אל ד', ונעשה הפסח בכל תנאיו, ובטהרה רבה. "

מעניינת במיוחד היא דעת המשך חכמה - . שמציג חידוש עצום לגבי הזכרת שמואל, לעניין הקרבת הפסח, שאכן הנשים (כשליש עם ישראל – היולדות) לא עשו את הפסח ,למרות שהם חייבות, ולמה לא עשו? כי " מימות שחרבה שילה, הלא בבמת נוב ובגבעון לא הקריבו מחוסרי כפרה את חטאתיהם, ואם כן זבה ויולדת לא היו טהורים לאכול קדשים, ואם כן פסח לא אכלו נשים, וכן זבים ומצורעים לא היו יכולים להיטהר.
ואתי שפיר מה דכתיב בספר מלכים (ב כג, כב): 'לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים', ובדברי הימים (ב לה, יח) כתיב: 'מימי שמואל הנביא', כי הנשים לא עשו הפסח " !
ולגבי ימי בית ראשון שכן יכלו להיטהר , כנראה חסרונו היה בגלל פילוג הממלכות והיעדר עשרת השבטים..

וגם ברשי בדהי ב, לה,
ולא נעשה פסח כמוהו – (כתיב כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים, מיום שנחלקו ישראל לשתי ממלכות, שסרו עשרת שבטים מעל מלכי יהודה וישליטו עליהם מלך לבדם.... שכל הימים שהיו לשני גוים, היו שבט יהודה ובנימין עושים פסח לשם ה' בירושלים ואלו לשם עבודת כוכבים בבית אל ובדן. ודבר זה לא אירע כל ימי השופטים, שנחלקו ישראל לשתי משפחות. ולא היה להם לכל דור ודור רק שופט אחד, ואותו השופט היה מכריחם ללכת בדרך ה' …

וכל י' השבטים היו הולכים לשילה ועושים פסח לשם ה'. וכפסח הזה לא נעשה כל ימי מלכי ישראל ויהודה יחד עושים פסח . אבל בימי יאשיהו שכבר פסק מלכות י' השבטים ומשהחזיר ירמיהו השבטים, לא המליכו עליהם עוד מלך, אלא יאשיהו מלך עליהם ועשו כולם פסח יחד לשם שמים בירושלים. וזהו לא נעשה כפסח הזה לה' בירושלים" .

ד.
וצריך עיון:
יש כאן נקודה הדורשת עיון והסבר מעמיק יותר . כמה מתוך כ- 850 שנות השופטים ובית ראשון, לא הקריבו קרבנות פסח במקדש בירושלים בהמון עם ? ואם - בכלל ?
שכן בתקופת השופטים נאמר על עמ"י שהיו זמנים שלא הלכו בדרכי השם. כך גם בחלק ממלכי יהודה שהיו כאלה שהכניסו ע"ז למקדש, והיו כאלה שסגרו בכלל את דלתות ההיכל. ובמלכות ישראל הקריבו פסחים - אבל לע"ז, כדברי רשי.
יש הטוענים שגם בזמני שפל כשהמלכות היתה עובדי ע"ז, ממ הכוהנים שמרו והתאמצו לקיים את חובת הקרבנות וגם את הפסח. ויותר מכך - אפשר אף שגם כאשר המלך והעם סרו מדרך השם, אבל היו מצוות שהחזיקו בהם בקפידה, וקרבן הפסח היה אחד מהם. (אנו מכירים תופעות כאלה, ראה היום מצוות מילה, יום כיפור) .

ה.
פסח גלגל - היה הוראת שעה. יחודיותם של הקרבנות דלעיל.
בגמרא במסכת קידושין (לז ע"ב) נאמר:
תנא דבי רבי ישמעאל: הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחד מהן לאחר ירושה וישיבה, אף כל לאחר ירושה וישיבה". פירש רש"י: "ופרט לך באחת מהן - גבי מלך כתיב: 'כי תבא אל הארץ וגו' וירִשתה וישבתה בה, ואמרת: אשימה עלי מלך' (דברים יז, יד).

לפי זה עולה שגם במצות הפסח לא התחייבו בני ישראל אלא לאחר ירושה וישיבה, כלומר: לאחר ארבע עשרה שנות כיבוש וחלוקה. שכן גם לגבי פסח נאמר: "והיה כי תבֹאו אל הארץ אשר יתן ד' לכם כאשר דבר, ושמרתם את העבֹדה הזאת" (שמות יב, כה). לפי זה קשה: מדוע הקריבו בני ישראל את הפסח בגלגל מיד בכניסתם לארץ, עוד לפני ירושה וישיבה? וכן קשה מדוע הקריבו בני ישראל את הפסח במדבר ?

שאלה זו שאלו התוספות שם (בד"ה "הואיל ונאמרה"): "ואם תאמר: אם כן היאך הקריבו גם פסח זה [של המדבר], וגם אותו פסח שעשו בימי יהושע, קודם שנכבשה ונחלקה הארץ?". ותירצו: "ויש לומר שעשו על פי הדיבור". כלומר שהיתה זו הוראת שעה, שלא לפי הגדרים ההלכתיים הרגילים. דהיינו- יש חידוש בפסוק: אכן על פי הדין לא היו בני ישראל צריכים להקריב את קרבן הפסח בגלגל באותה שנה, והפסוק מחדש שאף על פי כן הם הקריבו אותו, בהוראת שעה!

אבל מדוע בכלל היתה הוראת שעה להקריב את הפסח בגלגל ?

ו.
יסוד משותף לפסחים דלעיל –עפ המשך חכמה.
אבל מדוע היתה הוראת שעה להקריב את הפסח בגלגל ?
ה"משך חכמה" כתב הסבר נפלא על הוראת שעה זו, הן של הפסח במדבר, והן של הפסח בגלגל וזה מתחבר גם לשאר הקרבנות שכאן.
ה"משך חכמה" בפרשת בהעלתך (ט, ז) הביא את דברי הגמרא בקדושין ואת דברי התוספות שם, וכתב:
"והטעם שנצטוו נראה, דמצאנו בכל מקום שהובדלו מעבודה זרה לעבודת ד' יתברך לשמו המיוחד, היה על ידי פסח. כמו שמצאנו בחזקיה (דהי"ב כט-ל), אחרי שביערו כל הטומאה והוציאו הנדה והביאו קרבנות לכפר על שגגת עבודה זרה, עשה פסח לד'... כי הפסח מורה על ההשגחה הפרטית אשר מצוינים בה ישראל מכל העמים, אשר הבדיל ד' בין עמו ישראל למצרים ובין בכור לאינו בכור...

ולכן ביאשיהו שטיהר את יהודה וירושלים מן האשרים עשה פסח לד' (מלכים ב כג, כא)... ולכן אחרי שעשו ישראל את העגל[ פסח מדבר] צוה ד' יתברך בשנה השנית לעשות הפסח (במדבר ט, א-ה), להרחיקם ולהבדילם ולטהרם מגלולי עבודה זרה והבליהם. וכן בשנת הארבעים, שטעו בבעל פעור, 'ויצמד ישראל לבעל פעור' (במדבר כה, ג), אז צוה ד' יתברך לעשות פסח בגלגל, אף שהיה קודם כבוש וחילוק" .

ה"משך חכמה" הסביר את הסיבה להוראת השעה שהיתה גם בפסח מדבר וגם בפסח גלגל: אחרי שבני ישראל עבדו עבודה זרה ונטהרו ממנה - הם נצטוו לעשות פסח. ובעצם בכולם - המשותף לכל חמשת הפסחים שהם נעשו לאחר תקופה של הזנחה או אף עבודה זרה, ולאחר הפסקת הקרבת הפסח ( חלקית או מלאה) עשרות ואולי אף מיותר מכך - שנים !
והקרבת הקרבן מחדש סימנה את היבדלותם מהע"ז ומטומאת העמים - וחידוש הקשר בין קוב"ה ועם ישראל.

.

יהודהא
הודעות: 1204
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

Re: סקירת 12 הפסחים המפורסמים בתנך ובחזל. א+ב+ג+ד.

הודעהעל ידי יהודהא » ב' אפריל 18, 2022 9:02 am

סקירת הפסחים חלק ד'.

פסח יחזקאל - בית שני ,או לעתיד לבוא.

א.- הפסח השישי.
פסח זה שאנו קוראים בהפטרה בשבת פרשת החודש, (יחזקאל מה). ויש בה רב מהנסתר ,וקשה להתאימה לפשט דברי התורה, וכבר בגמרא מנחות מה ניתנו פירושים שונים כדי ליישב, : ר יוחנן אמר פרשה זו אליהו עתיד לדורשה. ור יוסי אומר מלואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה.

כא, בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם הַפָּסַח חָג שְׁבֻעוֹת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל. כב וְעָשָׂה הַנָּשִׂיא בַּיּוֹם הַהוּא בַּעֲדוֹ וּבְעַד כָּל עַם הָאָרֶץ פַּר חַטָּאת. כג וְשִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג יַעֲשֶׂה עוֹלָה לשם. שִׁבְעַת פָּרִים וְשִׁבְעַת אֵילִים תְּמִימִם לַיּוֹם שִׁבְעַת הַיָּמִים וְחַטָּאת שְׂעִיר עִזִּים לַיּוֹם. כד וּמִנְחָה אֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל יַעֲשֶׂה וְשֶׁמֶן הִין לָאֵיפָה .(יחזקאל מה. כא.)

פרקים מה ,מו בספר יחזקאל הן מן הקשין שבספר, והגמרא אומרת שם " אמר רב יהודה אמר רב זכור אותו האיש לטוב וחנינא בן חזקיה שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה מה עשה העלה שלש מאות גרבי שמן וישב בעלייה ודרשו" . ואין אנו יודעין כל מה שהם דרשו.

ב.
מ"מ יש מחלוקת במפרשים כאן -על איזה קרבן פסח מדובר כאן, 1) לרשי הנביא כאן מדבר על בית שני ועל פסח שלו דיבר ונתנבא. ובקרבנות נתכוון - על המילואים. 2) לרדק נראה שכיוון לבית שני, ובקשר לקושיות - הרי יש כאן אכן שינה וחידש אך הם היו כהוראת שעה.
3) ואילו לאברבנל ולמלבים הנבואות כאן נאמרה לעתיד לבוא. וכך הם דברי הרמבם במפורש :" כל שיעורי
הנסכים האמורין בספר יחזקאל ומנין אותן הקרבנות וסדרי העבודה הכתובים שם כולם מלואים הן ואין נוהגין לדורות אלא הנביא צוה ופירש כיצד יהיו מקריבין המלואין עם חנוכת המזבח בימי המלך המשיח כשיבנה בית שלישי" .

וכנל אליהם מצטרף הרדק שאומר על קרבנות הפסח הכתובים כאן : "ועשה הנשיא" כמו שאמר למעלה שהוא יעשה קרבן העם ביום ההוא ביום הראשון של פסח שהרי זכר חג , ואפשר שיהיה פירושו ביום ההוא בי"ד בניסן שזכר, וזה הקרבן אינו בן בקר הכתוב בתורה כי אין בפסח ולא בשאר המועדים פר חטאת אלא שעיר חטאת ,וכאן אומר פר חטאת ושעיר חטאת .... אלא על כרחינו חדוש יהיה בקרבנות לעתיד:


ג, פסח עולי בבל -
הפסח השישי. כמאה ועשרים שנה אחרי פסח יאשיהו.

יט וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי הַגּוֹלָה אֶת הַפָּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן. כ כִּי הִטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם כְּאֶחָד כֻּלָּם טְהוֹרִים וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח לְכָל בְּנֵי הַגּוֹלָה וְלַאֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְלָהֶם. כא וַיֹּאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַשָּׁבִים מֵהַגּוֹלָה וְכֹל הַנִּבְדָּל מִטֻּמְאַת גּוֹיֵ הָאָרֶץ אֲלֵהֶם לִדְרֹשׁ לשם אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל. כב וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה כִּי שִׂמְּחָם השם וְהֵסֵב לֵב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲלֵיהֶם לְחַזֵּק יְדֵיהֶם בִּמְלֶאכֶת בֵּית הָאֱלֹהִים אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל.

אולם בנין המקדש על פי רשיון כורש נעצר בגלל כתבי שטנה , ורק אחר שמונה עשרה שנה עם גילויה של הדכרונא המכילה פקודת כורש בנוגע לבניין בית המקדש והחזרת כלי בית ה' (עזרא ו', א'-ה'), פקד דריוש הראשון לא להפריע בעבודת הבניין ואף צווה לתת את הוצאות הבניין וקורבנותיו השונים על חשבון המלוכה (שם ו', ו'-י"ב).

עבודת הבניין התקדמה במהירות ובשלשה באדר בשנת שש לדריוש נשלם הבניין ועשו חנוכת הבית.את המזבח והקרבת קורבנות החלו מיד כשעלו, ,הם הקריבו קורבנות מרובים ובתוכם שנים עשר צפירי עזים כמניין שבטי ישראל לחטאת ולכפרה עליהם. העמידו את הכוהנים בפלוגותיהם ואת הלוויים במחלקותיהם כמו שכתוב בתורה (שם ו', י"ג-י"ח).

אמנם יש הסוברים שחגיגת חנוכת הבית לא נתקיימה בשלשה באדר או סמוך לתאריך זה, אלא אפשר שנתאחרה בכמה שבועות אולי עד ראש חודש ניסן, שכן היה צורך לשלוח שליחים לקרוא לכנס הגדול, והיה צורך זמן לבוא מכל המקומות בהם היו היהודים גרים. ,ולאחר חנוכת המקדש ,הגיעה השעה להקריב את הפסח הראשון כמתואר בפסוקים. וכל זה כשנה לפני עליית עזרא ונחמייה,

ד.

מדוע התעכב קרבן הפסח ?
. למרות שמותר היה להקריב קרבן פסח גם בבמה, ולכן לכאורה היה מותר להקריב את קרבן הפסח גם לפני שחנכו את בית המקדש, מכל מקום כל עוד בית המקדש לא התקדש - בני ישראל לא נקראו "קהל", משום שיושבי חוץ לארץ אינם נחשבים קהל, וממילא הם לא היו חייבים בהקרבת קרבן פסח.

ואלו דברי המשך חכמה- בפירושו לבמדבר (ט, ב ) שם כתב שלמרות שהקריבו קרבנות מיד לאחר הנחת היסודות של בית המקדש, בעת שזרובבל עלה מבבל, עדיין לא הקריבו קרבנות ציבור, משום שלא היה ניתן להיטהר. ורק לאחר זמן חגי הנביא לימד את בני ישראל את הלכות פרה אדומה . בהמשך דבריו כתב שלמרות שמותר להקריב קרבן פסח בשעה שהציבור טמא, ההיתר קיים רק כאשר הקהל המקריב נחשב ציבור. כל עוד עזרא לא עלה הם לא נחשבו ציבור..

ואלו דבריו שם: " עזרא ו', ויעשו בנ"י את הפסח כו' ויאכלו כו' וכל הנבדל מטמאת כו'. לפלא הלא בנו המזבח והעלו עולות, תמידין ומועדים, וחג, וחדשים ומדוע לא הקריבו פסח עד שנה הששית.
ואולי, משום דכעת הטהרו הכהנים והלוים כאשר מוכח, דחגי הנביא הוא גלה להן אפר פרה (לכן למדם הל' טומאה בחגי), לכן קודם [אע"פ] היו טמאים והקריבו קרבנות צבור בטומאה,
אך מדוע לא עשו פסח, אולי, דקרבנות צבור היו מקריבין מתרומת הלשכה, והיו תורמין לשם כל המדינות, כמבואר פ"ג דשקלים, והיה קרבן צבור, אבל פסח לא היו עושין רק הבאים מהגולה, וכל כמה דלא סליק עזרא לא חשיב (ערכין דף י"ג), לכן כיון שלא היה יסוד המעלה עדיין לא היו חשובים כצבור.
ואף דאמרו, דלענין טומאה הלוך אחר רוב הנכנסין בעזרה, זה השתא דסלוק כולהו, אבל קודם דלא סלוק בימי עזרא ולא נתקדשה הארץ. דקדושת הארץ לא קדשה לע"ל, ובטלה בכבוש הארץ בימי נבוכדנצר, תו השבים מהגולה נגד כל קהל הגולה היו כיחידים, ולא בא פסח בטומאה. ודו"ק. .[האם יש לכך השלכות לדורשים להקריב פסח -כיום ?].

ה.
גילוי מחודש של פקודת דריווש ב1905 !
בשנת 1905 נתגלו שלש תעודות ארמיות בחפירות יב-אלפנטינה.(הוא אי בנהר הנילוס באזור אסואן בדרומה של מצרים. כיום האי הוא חלק מהעיר אסואן.)
אחת מהן הכילה את פקודת דריוש המפורסמת לחיל המצב היהודי ביב [ועכ איה במאמר נפרד] לחוג את חג הפסח. וזו לשון התעודה:

1. אל אח]י
2. יד]ניה וכנותה ח]ילא י]הודאי אחוכם הננ[יה] שלם אחי אלהיא] שאלו.
3. וכעת שנתא זא זנת ]]] ]] דריוהוש מליכא מן מלכא שליח על ארש[ם לאמר:
4. בירח תעובי יהוי פסח לחילא יהוא]יא כעת אנתם כן מנו ארב[עת עשר
5. יומן לירח ניסן ופסחא עב]דו. ומן יום כ ]]] ]] עד יום ד ] ל[ניסן
6. שבעת יומן זי פטירן אנתם] דכין הוו ואזדהרועבידה א[ל תעבדו
7. ביום כ ]]] ]] וביום ד ] אף שכר א]ל תשתו וכל מנדעם זי חמיר א[תיבה
8. אל תאכלו מן יום כ ]]] ]] מן] מערב שמשא עד יום ד ] לניס[ן שבעת
9. יומן אל יתחזי בכם אל תהנ] עלו בתוניכם וחתמו בין יומי[יא אלה
10. כן יתעבד כוי אמר דריוהוש מל]כא.
(המספרים וההשלמות בתוך מרובעים וחצאי מרובעים הם ע"פ קובלי שהוציאה לאור).

תרגום

1. אל אחי;
2. ידניה החילים היהודים אחיכם חנניה שלום אחי ישאלו האלוהים;
3. וכעת שנה זו היא שנת 5 לדריוש המלך. נשלח מן המלך אל ארשח לאמר;
4. בחודש תעובי יהיה פסח לחיילים היהודים. כעת תמנו ארבעה עשר;
5. יום לחודש ניסן ועשו פסח. ומן יום 15 עד יום 21 לניסן;
6. שבעת ימים של מצות אתם היום טהורים והיזהרו שאל תעשו עבודה;
7. ביום 15 וביום 21, אף שכר אל תשתו וכל דבר שבו חמץ;
8. אל תאכלו מן 15 מערב שמש עד יום 21 לניסן שבעה;
9. ימים אל יראה אצלם אל תכניסו בחדריכם. יחתמו בין ימים אלה;
10. כך יעשה כזה אמר דריוש המלך.
(התרגום הוא חפשי בערך, שורה לעומת שורה)

ו.
מכל ההערות שיש להעיר בפרטי התעודה ובפירושיה חשוב להעיר במיוחד על אחת: בשורה 8 צריך להשלים: "אל תאכלו מן 14 מערב שמש" שכן איסור אכילת חמץ חל ביום ארבעה עשר מחצות היום ואילך. הרושם הראשון של תעודה זו הוא מפליא ומדהים. מלך המלכים, שליט על אימפריה עולמית ועמים וגזעים שונים בה, ובעיות מבעיות שונות ש ה ו א יטפל בשאלות הלכתיןת רבניות.
אולם אין תעודה זו שונה מן אלה שנזכרו בספר עזרא, הראשונה של כורש (עזרא א', ב'-ד') שמקורה נמצא בגנזך שבאחמתא בירת מדי (שם ו', ג'-ה') וכן היו בערך פקודת דריוש הראשון (שם ו', ו'-י"ב) וארתחששתא (שם ז', י"א-כ"ו). הן מלמדות זו על זו ומאשרות אחת את השניה. מובן שזה נעשה בהשפעת מנהיגי היהודים שהיו בחצר המלך. (על שמו וזהותו של המלך עיין במפרשים).

בזאת סיימנו את הפסחים המוזכרים במפורש בתנך , ובעזהי - נשלים גם את השאר מימי בית שני..

יהודהא
הודעות: 1204
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

Re: סקירת 12 הפסחים המפורסמים בתנך ובחזל. א+ב+ג+ד.

הודעהעל ידי יהודהא » ב' אפריל 18, 2022 10:05 pm

איגרת פסח מייב - שהוזכרה לעיל.
"איגרת הפסח", , נשלחה על ידי אדם בשם חנניה לאדם בשם ידניה וחבריו בחיל המצב היהודי ביב ועוסקת במנהגי הפסח.
ב תמונה - "מכתב אל בגוהי הפחה", ונשלח אל בגוהי פחת יהודה (השליט הפרסי הממונה על פחוות יהודה),במכתב מבקשים בני הקהילה סיוע בשיקום המקדש שנהרס. מתוך איגרת זאת מתברר כי איגרת מקבילה נשלחה גם לדליה ושלמיה, בניו של סנבלט מושל שומרון מכיוון שאיגרת קודמת ) שנשלחה לבגוהי וליוחנן הכהן הגדול בירושלים - לא נענתה.

מכתב מייב.jpg
מכתב מייב.jpg (42.6 KiB) נצפה 1924 פעמים

יהודהא
הודעות: 1204
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

Re: סקירת 12 הפסחים המפורסמים בתנך ובחזל. א+ב+ג+ד.

הודעהעל ידי יהודהא » ב' אפריל 18, 2022 10:58 pm

סקירת הפסחים חלק ד' -. - פסח שמיני של הלל .

ח. פסח הלל -

א.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף סו עמוד א,
תנו רבנן: הלכה זו נתעלמה מבני בתירא.
פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת,
שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו.
אמרו: כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו?
אמרו להם: אדם אחד יש שעלה מבבל, והלל הבבלי שמו, ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון
ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו.
שלחו וקראו לו. אמרו לו: כלום אתה יודע אם הפסח דוחה את השבת אם לאו?
אמר להם: וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת? והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת.
אמרו לו: מנין לך?
אמר להם: נאמר מועדו בפסח ונאמר +במדבר כח+ מועדו בתמיד. מה מועדו האמור בתמיד - דוחה את השבת אף מועדו האמור בפסח - דוחה את השבת.
ועוד,
קל וחומר הוא: ומה תמיד שאין ענוש כרת דוחה את השבת, פסח שענוש כרת - אינו דין שדוחה את השבת.

מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם, והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח.
התחיל מקנטרן בדברים, אמר להן: מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם - עצלות שהיתה בכם,
שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון.
אמרו לו: רבי, שכח ולא הביא סכין מערב שבת מהו?
אמר להן: הלכה זו שמעתי ושכחתי. אלא,
הנח להן לישראל אם אין נביאים הן - בני נביאים הן.

למחר, מי שפסחו טלה - תוחבו בצמרו, מי שפסחו גדי - תוחבו בין קרניו.
ראה מעשה ונזכר הלכה, ואמר: כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון.

ב.
בירושלמי יש הרחבה והשלמה לסיפור:
ודנים שם מה גרם לבני בתירא לוותר על הנשיאות ולהעבירה להלל ? בגלל הלכה אחת שהוא ידע והם לא? והירושלמי עוד מוסיף ומקשה: "והלא אי אפשר לשני שביעית שיחול ארבעה עשר להיות בשבת ולמה נתעלמה הלכה מהן"? הרי האירוע אינו כל כך נדיר! ) לפי הירושלמי פעם במחזור של ארבע עשרה שנה חייב לחול ערב פסח בשבת

* אז איך אפשר שאף אחד בירושלים לא ידע כיצד נוהגים בערב פסח שחל בשבת ורק הלל הבבלי ידע? תשובת הירושלמי היא שכל העניין היה "כדי ליתן גדולה להלל". באמת ידעו את ההלכה, אלא שהחליטו למנות את הלל מסיבה ששימש את שמעיה ואבטליון: "אע"פ שהיה יושב ודורש להם כל היום לא קבלו ממנו, עד שאמר להם: יבוא עלי, כך שמעתי משמעיה ואבטליון. כיון ששמעו ממנו כן, עמדו ומינו אותו נשיא עליהם".

מי וותרן גדול יותר-
ומסיים שם: שלשה הניחו כתרן בעולם הזה וירשו חיי העולם הבא ואילו הן: יונתן בן שאול ואלעזר בן עזריה
וזקני בתירה.
יונתן בן שאול, אמר רבי: לא אפילו נשים מאחורי הקוריין יודעות היו שדוד עתיד למלוך!
אלעזר בן עזריה, תניין הוה. (שכך היה התנאי).
לית לך כהדא דזקני בתירה דשרון גרמון מן נשייותא ומנוניה נשיא. = שמעצמם וויתרו על כבודם,
והניחו את כתר הנשיאות להלל ולבניו לדורות,

ג.
סיפור זה מעורר כמה תמיהות:
1. כיצד יתכן ששכחו פרט כל כך מהותי - כמו השאלה האם קרבן פסח דוחה שבת?
2. האם זו היא דמותו של הלל שאנו מכירים אותה? בני בתירא התנהגו באצילות וויתרו על מנהיגותם מפני הלל רק בגלל שהכירו בכך שהוא יודע יותר מהם, וכתוצאה מכך הוא מקניט אותם ומזלזל בהם?
3 איך יתכן שכל העם זכר אפילו את הפרטים הקטנים של הבאת הסכין, בעוד הדיינים החשובים ביותר לא זכרו אם פסח בכלל דוחה שבת או לא?

השכחה כדי להכתיר את הלל-
לגבי השאלה הראשונה ראינו לעיל שהתלמוד הירושלמי מסביר באופן אחר את העובדה שההלכה הזו התעלמה מבני בתירה, ולפי ההסבר הזה מדובר בדבר מכוון שנעשה (בין אם נסביר שזה מעשה מכוון שלהם ובין אם נסביר שזה נס שנעשה משמים) כדי לתת הזדמנות להלל הזקן לעלות לגדולה ולהפוך להיות הנשיא. במסגרת זו גם משבחים חז"ל את בני בתירה על המעשה היחיד במינו שעשו:

ד.
אבל התרומת הדשן אומר שאכן זו תופעה חריגה מידי שערב פסח חל בשבת, והוא משתמש בזה גם לענות על השאלה מה עושים בתענית בכורות במקרה כזה (להלכה נוהגים הבכורות להתענות במקרה כזה ביום חמישי, אבל מקילים להשתתף בסעודת מצוה אפילו יותר מאשר בשנים רגילות).

וכך אומר תרוה"ד:
שאלה: ערב פסח שחל להיות בשבת מתענין הבכורות או לאו, ואם מתענין באיזה יום מתענין?
תשובה: יראה דמתענין ביום חמישי שלפני השבת, וכן ראיתי בימי חורפי בספר רוקח. וכן שמעתי דחד מרבוותא רצה להוכיח דלא מתענין כלל, ..... ונראה לדחות, דאיכא למימר דלא ידעי אמוראי היאך עביד בשבת, ואין זה דוחק דכה"ג אשכחן פ' אלו דברים (פסחים סו ע"א) בבני בתירה שהיו נשיאים ונתעלמה מהן כשחל ע"פ בשבת, אם קרבן פסח דוחה שבת או לאו, והיאך שכחו מה עשו בשנים הראשונים? אע"כ בשנים מרובות לא חל להם ע"פ בשבת, ונשתכח מהן הדבר אע"פ שהיתה מילתא דצבור כו', כ"ש שנוכל לומר מילתא דיחידאי דנשתכח גם בימיו לא חל כ"כ בשנים מרובות.
.
ה.
כללי העיבור -שכחו -
הצלח מסביר זאת כך: (, 'הנודע ביהודה') שההלכה שנתעלמה מבני בתירה היא - שבמקרים שערב פסח עלול לחול בשבת יש לעבר את החודש באופן כזה שזה לא יקרה, בגלל כל הבעיות ההלכתיות שזה יוצר. כי עד אז דאגו החכמים שזה לא יקרה: ולכן זה לא קרה בימיהם מקודם . וכעת שאירע כך - הם לא ידעו מה לעשות.

ת"ר ...ולכן נלע"ד הכוונה הלכה זו נתעלמה מבני בתירה, פעם אחד שחל י"ד להיות בשבת זה עצמו שהניחו לחול י"ד בשבת היה העלמת הלכה מהם... ואם כן דבר זה עצמו שהניחו לחול ר"ח ניסן באחד בשבת ולא עיברו השנה היה העלמת הלכה מהם. וזהו כונת המאמר ת"ר הלכה זו נתעלמה מבני בתירה פעם אחת חל י"ד בשבת, ושפיר קאמר הלכה זו, ומורה באצבע איזה הלכה ואומר שההלכה שנתעלמה היא שחל י"ד בשבת ונתעלם מהם שמעברין השנה שלא יודחה הפסח


ועוד הקשו מצד אחר:, איך יתכן שנתעלמה מהם הלכה זו, הלא בשנה השנית לצאת בני ישראל ממצרים חל ערב פסח להיות בשבת, כמו שאמרו ז"ל (שבת פז, ב): "'ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן' (שמות מ, יז), תנא, אותו יום נטל עשר עטרות, ראשון למעשה בראשית, ראשון לנשיאים, ראשון לכהונה" וכו'.
ונמצא שר"ח ניסן חל באותה השנה ביום ראשון למעשה בראשית, ויום ט"ו היה גם כן ביום ראשון בשבוע, ויום י"ד שבו שהוא ערב פסח חל להיות ביום השבת, ונצטוו אז בהקרבת הפסח, כדכתיב (במדבר ט, א-ג): "וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים וגו'. ויעשו בנ"י את הפסח במועדו. בארבעה עשר יום בחדש הזה בין הערבים תעשו אותו" וגו' ?

ו.
על "למדין" מהוראת שעה נסתפקו -
בספר 'אור חדש' כתב לתרץ, על פי מה שמבואר בתוס' (קידושין לז, ב ד"ה הואיל), שלפי דעת רבי ישמעאל (שם) "שכל מקום שנאמר ביאה ומושב אינו אלא לאחר ירושה וישיבה", לא נתחייבו בפסח כל ארבעים שנה במדבר, כי בפסח כתיב ביאה, ופסח שעשו בשנה השנית לצאתם ממצרים, וכן בפסח שעשו בימי יהושע קודם חלוקת הארץ, היה על פי הדיבור באותה שנה בלבד (ועי"ש שיטה נוספת שגם לדעת רבי ישמעאל לא היתה חובת קרבן פסח תלויה בביאתם לארץ).
ואם יסברו בני בתירא כשיטה זו שלא נתחייבו בקרבן פסח כי אם לאותה שנה בלבד על פי הדיבור, שפיר לא היו יכולים ללמוד מאותה שנה, כי 'על פי הדיבור שאני' (עי' חולין ה, ב) וכעין זה במשך חכמה,.


ז. על קרבן יחיד -נסתפקו -

עוד מצינו לה'חתם סופר' שכתב ליישב, וכ"כ הרה"ק ר' גרשון העניך מראדזין זצ"ל בספר 'סוד ישרים' (מאמרים לשבה"ג שחל בער"פ, ענין י), דיתכן שבני בתירא סבירא להו כרבי נתן (פסחים עח, ב) "שכל ישראל יוצאין בפסח אחד", ולפי דבריו אכילת הפסח לא מעכבא, שאין בו כזית לכל אחד ואחד, והנה קרבן פסח כאשר כל יחיד מביאו - דין קרבן יחיד יש לו, אכן, לפי רבי נתן - כשכל ישראל יוצאין בפסח אחד יתכן שיש לו דין קרבן ציבור, ועל כן נסתפקו בני בתירא - כי יתכן שבשנה השנית שער"פ חל להיות בשבת היו יוצאין כל ישראל בפסח אחד, והיה לו דין קרבן ציבור, ולכן היה דוחה את השבת - כמו קרבן תמיד שדוחה את השבת, ונסתפקו אם גם קרבן פסח של כל יחיד ויחיד דוחה את השבת, והלכה זו נתעלמה מהם.

ח. על ההקטרה נסתפקו.
ויעשו בנ"י כו'.: הנה היו שש מאות אלף מבן כ' גברים, ולמ"ד נשים בראשון חובה, א"כ היו כפלים, וכהנים לא היו רק אהרן ושני בניו, דנדב ואביהוא מתו, ופנחס לא נתכהן עדיין, וכן משה, וא"כ שלשה כהנים היו צריכים לעסוק בעבודת רבבות פסחים בזמן קצר, אם כי מצאנו לאהרן, שהניף כ"ב אלף לוים ביום אחד, יעוין פתיחה לאיכה במד', בכ"ז הוא פלא יותר גדול,

לכן דייק השי"ת בין הערבים תעשו אותו, שבזמן קצר מחצות היום עד הערב. והכפיל הכתוב ויעשו בין הערבים, כי הוא פלא גדול. ולכן צוה השי"ת בשנה זו שר"ח ניסן היה באחד בשבת, והיה הפסח בשבת, דאז לא הוצרכו אהרן ובניו להקטיר האימורים עד ערב, דחלבי שבת קרבין ביו"ט, אבל בקביעות אחרת היה להם להקטיר בין הערבים, דחלבי חול אין קריבין ביו"ט, וזה אי אפשר כלל. ודו"ק. ולפ"ז א"ש מה שנסתפקו בני בתירה אם פסח דוחה שבת, היינו על הקטרה נסתפקו. ודו"ק., משך חכמה במדבר ט,ב.
............................................................

ט. הפסח התשיעי של ר' יהודה בן בתירא :

א.
הָהוּא אַרְמָאָה דַּהֲוָה סָלֵיק וְאָכֵיל פְּסָחִים בִּירוּשָׁלַיִם. אֲמַר: כְּתִיב ״כׇּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ״, ״כׇּל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ״, וַאֲנָא הָא קָאָכֵילְנָא מִשׁוּפְרֵי שׁוּפְרֵי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא: מִי קָא סָפוּ לָךְ מֵאַלְיָה? אֲמַר לֵיהּ: לָא. כִּי סָלְקַתְּ לְהָתָם אֵימָא לְהוּ: סְפוֹ לִי מֵאַלְיָה. כִּי סְלֵיק, אֲמַר לְהוּ: מֵאַלְיָה סְפוֹ לִי!
אֲמַרוּ לֵיהּ: אַלְיָה לְגָבוֹהַּ סָלְקָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: מַאן אֲמַר לָךְ הָכִי? אֲמַר לְהוּ: רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא. אֲמַרוּ: מַאי הַאי דְּקַמַּן? בְּדַקוּ בָּתְרֵיהּ, וְאַשְׁכְּחוּהוּ דְּאַרְמָאָה הוּא וְקַטְלוּהוּ. שְׁלַחוּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא: שְׁלָם לָךְ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא! דְּאַתְּ בִּנְצִיבִין וּמְצוּדָתְךָ פְּרוּסָה בִּירוּשָׁלַיִם. (פסחים ג,ב,)

ומדוע היה הנכרי חייב מיתה כבר כתבנו עכ .
viewtopic.php?f=27&t=59244

ולשאלה - על רבי יהודה בן בתירא בעצמו - מדוע לא עלה הוא לרגל ? תירצו בתוס:
א , י"ל שלא היה לו קרקע.
ב. או זקן היה שאינו יכול להלך ברגליו דפטור מפסח כמו מראיה.
ג , אי נמי נציבין חוץ לארץ היא כדמוכח בסיפרי בפ' ראה.

המשנה למלך הקשה קושיות על כל שלושת התירוצים של התוספות וסיים את דבריו: "סוף דבר שדברי התוס' מתחילתם עד סופם צריכים אצלי תלמוד". אחרונים רבים עסקו בשאלות הללו ששאל המשנה למלך והשיבו על דבריו ועי"ש. ועיקר דבריהם הוא באשר לחובת בני חו"ל לעשות פסח והאם מוטלת חובה להתקרב לירושלים ולא להיות בדרך רחוקה לקראת פסח ראשון ולקראת פסח שני.

ב.

מיהם בני בתירה:

משפחת בני בתירא, או זקני בתירא, היו חכמים שעמדו תקופה מסוימת בראש ההנהגה של החכמים של עם ישראל, סמוך לתקופת חורבן בית שני. בתחילת תקופת התנאים. ממשפחה זו יצאו חכמים חשובים במשך מספר דורות
כמאה שנים לפני החורבן, העבירו חכמי המשפחה את ההנהגה להלל הזקן.שעלה מבבל ולמד אצל שמעייה ואבטליון.חכמי המשפחה נחשבו לגדולי הדור גם לאחר חורבן בית המקדש, ותפסו עמדה משמעותית בין חכמי יבנה.
מספר תנאים מקובל לייחס למשפחה זו. הידוע שבהם הוא רבי יהודה בן בתירה (הראשון), שמקום מושבו היה בעיר נציבין שבמערב בבל. מאז והלאה משפחתו של הלל המשיכה להחזיק הזק ןבתפקיד נשיא הסנהדרין במשך 15 דורות, עד לביטול הנשיאות עם פטירתו של ר גמליאל השישי.
לאחר חורבן בית המקדש שבו חכמי בני בתירה ותפסו עמדה משמעותית בין חכמי יבנה. נשיא הסנהדרין באותם הימים היה ריב"ז, שמילא תפקיד זה במשך מספר שנים, מאז שהוצא להורג רשבג הזקן סמוך לחורבן, ועד למסירת תפקיד הנשיאות לידי היורש -ר גמליאל דיבנה. בתקופה זו, מספר התלמוד, נדרש רבן יוחנן בן זכאי להסכמתם של בני בתירה לתקנת תקיעת שופר ביבנה מקום הסנהדרין ,שחל בשבת, שהייתה אחת מתשע התקנות שהתקין.

וכך מסופר בגמרא:
פעם אחת חל ראש השנה להיות בשבת, אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לבני בתירה: נתקע? אמרו לו: נדון. אמר להם: נתקע ואחר כך נדון. לאחר שתקעו אמרו לו: נדון. אמר להם: כבר נשמעה קרן ביבנה ואין משיבים לאחר מעשה (ר"ה כט:ב).

לפני החורבן חי בנציבין שבבבל ר' יהודה בן בתירה הראשון. בין חכמי יבנה חי חכם בשם ר' יהודה בן בתירה. במקורות מוזכרים גם ר' יהושע בן בתירה ור' שמעון בן בתירה. אנו נמצאים ארבעה דורות לאחר הלל ,ובני בתירא חיים וקיימים. הם ויתרו על הנשיאות, אך המשיכו להיות מהחכמים הבולטים והמובילים ("גדולי הדור היו" - רש"י שם).

מעניינת דעתו של התבואות הארץ - שבני בתירה הכוונה לעיר פתורה שבבל, והחכמים הנל לאו דווקא היו ממשפחה אחת, אלא היו בני עיר אחת. וזל: וכן מה שנקראו בני בתירה. ובירושלמי זקני בתירה. לא נודע לנו בבירור עצם שמותם כ"א שחכמים אלה היו יוצאי עיר בתירה. כמו בני בישן. בני בסגר. זקני דרום.

יהודהא
הודעות: 1204
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

Re: סקירת 12 הפסחים המפורסמים בתנך ובחזל. א+ב+ג+ד+ה.

הודעהעל ידי יהודהא » ד' אפריל 20, 2022 5:24 am

סקירת הפסחים,חלק ה' -

פסח מעוכין :

א. הפסח העשירי.
תנו רבנן מעולם לא נתמעך אדם בעזרה חוץ מפסח אחד שהיה בימי הלל שנתמעך בו זקן אחד והיו קוראין אותו פסח מעוכין,(סד עב) .
.
וכתב הרמ"ע מפאנו זצ"ל בספר הגלגולים, אות קל"ו דאותו זקן היה גלגול של האיש שנתמעך בימי אלישע הנביא, שלא האמין לנבואת אלישע על ישועת ישראל ועל סיומו המהיר של הרעב בשומרון, כיון שטען שישראל רשעים ואינם ראויין לנס,ואמר לו הנביא שיראה בעיניו את הישועה – אך לא יזכה ליהנות ממנה, וכך היה שלמחרת הגיעה תבואה בשפע רב בדרך נס,אותו שליש נתמנה למכור את התבואה לעם, ומרוב הדוחק נרמס למוות עי ההמון הרעב. על שהיה עינו צרה בנס התבואה שמלאה בשווקים (מלכים ב' פ"ז), ונתגלגל שוב והיתה עינו צרה בנס שנעשה בביהמ"ק בריבוי העם ונענש שנית.

. . .ובספר דברי תורה להרה"ק המנח"א ממונקאטש זצ"ל (ח"א אות מ"ט) תמה דאיך נתמעך אותו הזקן, והא קי"ל לעיל )ח:( דשלוחי מצוה אינן ניזוקין. וכתב דודאי מחמת ריבוי הבאים לעזרה הוי כשכיח הזיקא לענין שיתמעך אדם בעזרה בזמן עשיית הפסח, אלא דהקב"ה עשה נס בכל שנה ושנה והמועט החזיק את המרובה, וכהא דתנן עומדים צפופין ומשתחוים רווחים, ובאותו פסח בימי הלל לא עשה הקב"ה נס זה וחזר להיות שכיח הזיקא מצד הטבע. והוסיף דאולי אותו זקן לא נתכוין אז לשם שמים, וכדאמרו לעיל ח. שמא תאבד לו מחט וכדומה.

ב.
האם זה אגריפס ה-1, או אגריפס ה-2, שהרי שניהם נולדו אחרי הלל ?
ואולי זה בכלל זה אריטובולוס בנו של ינאי שחי בזמנו של הלל !
ובכלל האם שניים שווים אחד ? שפסח מעוכין ופסח מעובין היו באתה שנה ?

עוד י"ל, דבתוספתא (פסחים פ"ד, ט"ו וכ"ה במדרש איכה )איכ"ר א', ב' ד"ה העיר רבתי- אי' שמעשה דמנין אגריפס המלך, ומה שנתמעך אותו זקן היה באותה השנה, ואולי רמזו בזה שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, וכיון שמנו את ישראל באותה שנה, לא שרתה הברכה והנס. [אמנם פי' זה קשה להולמו בגי' הבבלי, דאי' להדיא שהיה בימי הלל, ואגריפס המלך נולד שתי שנים אחרי הסתלקות הלל הזקן.]

כדי ליישב גי' התוספתא והמדרש שהיו ב' המעשיות באותה השנה, עם גי' הבבלי שהראשון היה בימי הלל, והשני בימי אגריפס המלך שהיה מאוחר לו בהרבה שנים, אפ"ל ע"פ מה שכתב בסדר הדורות שהיו שני מלכים בשם אגריפס, והמוזכר בדרך כלל בש"ס, הוא אגריפס המלך השני, שבימיו נחרב ביהמ"ק (עי' רש"י סוטה מ"א. ד"ה אגריפס), ואולי מעשה זה של פסח מעובין היה בימי אגריפס הראשון, שאולי היה בימיו של הלל הזקן.
ודמות ראיה לזה, היא מקו' התוס' (להלן ק"ז: ד"ה אפילו אגריפס) על רשב"ם, שפי' רשב"ם שם שאגריפס היה מלך כשר ומבני חשמונאי, וכתבו שם התוס' "ולא דק דבסוטה (דף מא.) אמרי' כשהגיע למקרב אחיך תשים עליך מלך זלגו עיניו דמעות". וצריך לומר להרשב"ם שמיירי מאגריפס שקדם לו, שהוא היה מבני חשמונאי..

ורמז לזה יש אף ברמב"ן בפרשת כי תבוא (דברים כ"ח, מ"ב), שכתב: "ואלה התוכחות בהיותם בארץ, כי כן יאמר אחריו 'ונסחתם מעל האדמה' שהוא הגלות, ועל דעתי גם זה מרמיזותיו, אמר 'יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת' על לכת אגריפס המלך לרומי.
גם יתכן שירמוז למלך אחר קודם לאגריפס, והוא אריסתובלוס שתפסו שר צבא רומי ויוליכהו שמה בנחושתים, והיו למשל ולשנינה בכל העמים, שהיו תמהים על גבורתם אשר מעולם איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמתם. ואחרי כן בא אגריפס שנית עם שליח מלך רומי בארץ, וכבש בארץ יהודה מדינות גדולות מאד", ע"כ.
ואריסתובלוס הוא מבני חשמונאי, ובנו של ינאי המלך היה (עי' סוטה מ"ט:), והוא היה בימיו של הלל הזקן, ואם נשווה בין גי' הבבלי, לתוספתא, צ"ל שאליו הכוונה, והוא אגריפס הראשון שכתב בספר הדורות.

ג.
פסח (אגריפס) מעובים- הפסח ה 11

תנו רבנן פעם אחת ביקש אגריפס המלך ליתן עיניו באוכלוסי ישראל אמר ליה לכהן גדול תן עיניך בפסחים נטל כוליא מכל אחד ונמצאו שם ששים ריבוא זוגי כליות כפלים כיוצאי מצרים חוץ מטמא ושהיה בדרך רחוקה ואין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה בני אדם והיו קוראין אותו פסח מעובין ((פסחים סד, ב).
.(ואגב שמו פסח מעובין – ןלא פסח מרובין ,אפשר משום לשון נופל על לשון,ונתכנה בדומה לפסח שקדם לו: מעוכין \ מעובין).
ובעניין מניית בנ"י על ידי דבר אחר: יש בכך מחלוקת הראשונים , אם הותר לצורך כללי, או רק לצורך מצווה. וכאן שלא היה צורך הסביר רח"ק – שהיה כאן אומדן כללי,ולא ספירה מדוייקת.(שוטנשטיין) .ובדבר שמואל דן – מדוע לא ספר את מטבעות מחצית השקל כדי לדעת מניינם והביא שם תירוץ,ואפשר שגם בגלל שהוא כלל גם מטבעות שהגיעו מאנשים שלא הגיעו לירושלים, שהרי כולם נתחייבו בהן.
. עוד בגמרא בפסחים השאלה איך מנו בכליה שהיא חלק מהאימורים שחייבים להיקרב על המזבח ומסבירה שאגריפס רק עיכב לרגע עד שהוחלפה הכליה בדבר אחר. ובמדרש איכה רבה ) פרשה א, יש בסוגריים: "כי לא הפרישו כוליות ממש אלא כנגדם לוקחים אבנים ומביאים למלך.

ד.
בהיסטוריה של סוף בית שני (המאה הראשונה לספירה), היו שני אגריפס. אגריפס הראשון, נכדם של הורדוס ומרים, ששלט מטעם רומא ביהודה משנת 38 לספירה (בערך) ועד מותו בשנת 44 ונחשב למלך אהוד ונוח (יחסית). אגריפס השני, בנו של אגריפס הראשון, מלך על חלקים מיהודה ובעיקר על הגליל והבשן תקופה ארוכה יותר, משנת 48 לערך (אחרי מות אביו) ועד מותו בשנת 92, שנים שכללו את המרד הגדול וחורבן בית המקדש בשנת 70. ויש עדויות על ניסיונותיו למנוע את המרד ברומא.
ויש צורך להסביר את הקושי בדמותו שכן לפי הידוע על אגריפס הראשון לעומת השני , הרי הראשון בשל אופיו והנהגתו והדמות היותר רכה העולה מהם. היה מתאים יותר למעשה הנל,ועיין עוד בקישור למכלול על אגריפס השני.:

https://www.hamichlol.org.il/%D7%90%D7% ... 7%95%D7%9F

בסיפור של אגריפס הגענו למליונים רבים ואין זה אלא דרך נס, וכן מוצאים אנו גם אצל יוסף בן מתתיהו סיפור דומה שמתאר שלושה מליון מקריבי פסחים,וגם שם 3 מליון בהקרבת פסח במספר שעות - אין זה אלא דרך נס.
בימי העלייה לרגל לירושלים,. ירושלים היתה הומה מרוב עולים, ועם זאת לא היה מעולם צר המקום בה. ויוסף בן מתתיהו קובע, כי בהתמלא עיר הבירה עולים היה מספר אוכלוסיה מגיע ל- 3,000,000. וכה דבריו:

"…בבוא גלוס אל ירושלים למועד חג המצות הקיפו אותו כל בני ההמון הגדול, אשר לא מעט מספרו משלוש מאות ריבוא" (מלחמות, ב', י"ד, ג'),

ואילו סברנו, כי דרך-גוזמא הוא נוקט, ככל ההיסטוריונים הקדמונים, הרי הוא מסביר במקום אחר (מלחמות ו', ט', ג'), כי מספר זה מבוסס על מפקד-עם, שנערך בימי הנציב הראשי צסטיוס גלוס:

"…ברצות צסטיוס להראות את תפארת ירושלים לקיסר נירון, למען אשר לא יבוז לעם היהודים, ביקש את הכוהנים למצוא מספר העם הגדול, אם יש הדבר לאל-ידם והנה הגיע החג הנקרא פסח, אשר בו היהודים מקריבים זבחים מתשע שעות עד אחת-עשרה שעה, והחבורה הנמנית על קרבן אחד לא מעטה מעשרה אנשים, כי לא יכול אדם לאכול מבשר הקרבן לבדו – ורבים הצטרפו גם לחבורות בנות עשרים איש, - והכוהנים מנו את הזבחים ומספרם היה עשרים וחמישה ריבוא וחמשת אלפים ושש מאות…"

יהודהא
הודעות: 1204
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

Re: סקירת 12 הפסחים המפורסמים בתנך ובחזל. א+ב+ג+ד+ה.

הודעהעל ידי יהודהא » ד' אפריל 20, 2022 6:39 am

סקירת הפסחים - חלק ו' .


יב, פסח בני ברק – שאחרי החורבן.
קטע אחרון, ומתוך ההגדה - ולכן הוא ארוך מהרגיל.

א. הפסח השנים עשר.
זה כבר פסח של הגלות, בלי קרבן פסח. ואת מקומו ממלא צלי שהוא לזכר קרבן הפסח.הסדר נערך אצל ר עקיבא עמוד התווך של חכמי ישראל, בין המשתתפים גדולי התנאים שבדור: ר אלעזר בן עזריה , ר טרפון הכהן שעוד שימש במקדש ,וכן ר אליעזר ור יהושע שהבריחו את רבם מירושלים ליבנה. ועל אף שהסיפור על פסח בני ברק הוא מחזל מ"מ אין ידוע מקורו, ואולי מדרש שאבד.
אבל בתוספתא פסחים (י, יב) מצינו סיפור דומה,וגם שם עד עלות השחר ,אלא ששם עסקו ב,: הלכות פסח.
מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד, והיו עוסקים בהלכות הפסח כל אותו הלילה עד קרות הגבר. כיון שעלה עמוד השחר הגביהו מלפניהם ונועדו והלכו להן לבית המדרש. (הגרא גורס " עוסקים ביציאת מצרים")

ב.
מעיון במפרשים כאן עולים חידושים נפלאים: והפעם נעשה זאת בשו"ת- על דרך והגדת.

1) האם זה התרחש בבני ברק ?
2) האם הם התארחו אצל ר עקיבא,כולל ר אליעזר רבו של ר"ע ?
3) האם זה אירע בליל פסח ?
4) מי נעדר –ומדוע ?
5) איך ולמה הזדמנו כולם לבני ברק, ?
6) האם משמעות האירוע הוא :תיקון בני המן תמורת המן ?
7) האם הם רק דרשו או אכלו את המתחייב בליל פסח ?
8) איך הותרה מניעת שינה ביום טוב ?
9) וכל המספר הרי זה משובח , והרי זה חיוב !
10) האם ר אליעזר – שינה את טעמו ?
11) כמה שנים אחר החורבן היה הפסח בבני ברק ?


תשובות:
1) האם זה התרחש בבני ברק
לאברבנל אין בכלל עיר כזאת: בני ברק ! כל אחד היה בביתו והיה מיסב על כלים יקרים ומבריקים= ברק. וזל:
שבני ברק אינם אנשי או תלמידי עיר ברק, אבל הם כלים יפים שהיו מסובין עליהם בליל הפסח... סיפר כאן שחמשה גאוני עולם היו אוכלים יחד... ואולי יתחברו לאכול יחד בבית הנשיא ר' אלעזר בן עזריה.

ורבים כבר הקשו על דבריו שהם נגד נך וגמרות מפרשות.
ונראה שעיקר הקושי של האברבנאל היה מדוע החכמים בליל הסדר עזבו את משפחתם ומקומותיהם ונדדו לבני ברק ?. וכפי שניסח זאת הרב ראובן מרגליות בהגדתו "והנה גופא דעובדא, שאיתרמי כל הני רבוותא לעיירה קטנה זו מפליאה מאוד"?

2) האם ומדוע הם התארחו אצל ר עקיבא, כולל ר אליעזר רבו של ר"ע?
תשובה לפי האברבנאל - לא היו אצל ר עקיבא כנל.
יש גם תירוץ יפה של ר' ראובן מרגליות, שמצרף כמה מאמרי חז"ל שכל התנאים הללו באו בספינה, שעסקה בביטול גזירת ברומא. והאונייה עגנה ביפו בערב פסח, ובשל קוצר הזמן שלא היה סיפק בידם להגיע לביתם ,שבתו ופסחו בביתו של ר עקיבא בבני ברק. [תיאוריה יפה- באם ימצא לה ביסוס.]

3) האם זה אירע בליל פסח ?
כאן מפתיע השפ"א וזל:
ואינו רחוק לומר כי מעשה בבני ברק היה בלילה אחרת שהיו מספרין אותה הלילה ביצ"מ עד אור הבוקר. דאל"ה קשה פשיטא. והיה אפשר עוד לומר כי הי' קודם אכילת מצה. ואפשר שיש סמך לכך בגירסאות ההגדה שבה: לא מופיעה המילה "אותו" הלילה.

4) מי נעדר –ומדוע ?
הנשיא ר גמליאל הוא הנעדר , ויש המסבירים שהוא נעדר מפני שהוא – לפי שיטתו שיש חיוב הקרבת פסח גם אחר החורבן ,ולכן הוא עלה לירושלים להקריבו, שכן ידוע לנו שמשך חמישים וארבע השנים שאחר החורבן היה המזבח קיים עדיין, ואפשר היה להקריב בו. עד שהחריבו טורנוס רופוס שהיה המפקד הרומאי של ארץ ישראל בפרוץ מרד בר כוכבא..

ור' גמליאל לא הסתפק רק בזכר למקדש, מפני שלפי דעתו היו צריכים להקריב קרבן פסח גם לאחר החורבן.
ןמניין שכך ?
בתוספתא סנהדרין (ב, ב) ובבבלי סנהדרין (יא ע"ב) מופיע מעשה ברבן גמליאל שהיה יושב (לשון התוספתא: רבן גמליאל וזקנים שהיו יושבין) על גב מעלה בהר הבית, ואמר ליוחנן הסופר להודיע לבני כל הקהילות שהוא עיבר את השנה. אחת הסיבות לכך היא מפני שהטלאים היו עדיין רכים, ולא ניתן להקריב מהם קרבן פסח.

והר"ן בחידושיו שם שואל: והלא רבן גמליאל היה אחר החורבן, ולא היה להם אז קרבן פסח?ומתרץ הר"ן:שצריך לומר, שאף לאחר החורבן היו מסתכלים בדברים הצריכים אילו בית המקדש קיים, שאם ייבנה הבית בימיהם יהיו העניינים על מכונם.
אך המהר"ץ חיות בחידושיו שם, לומד מגמרא זו שרבן גמליאל היה מקריב קרבן פסח אחר החורבן, ומעשהו כאן לא נבע רק מהדאגה לשמא ייבנה המקדש.

וכן נראה כך גם מהגמרא :הגמרא בפסחים (פח ע"ב) עוסקת בדין של "אין נמנים על שני פסחים כאחד".... הם שאלו את רבן גמליאל, והוא הורה להם - איך לנהוג. גם כאן רואים שבימי רבן גמליאל שהיה אחר החורבן הקריבו קרבן פסח, ואף אכלו ממנו .
דעה נוספת היא שר"ג ערך את הסדר בביתו, כדי שהשאר יוכלו לקיים מצוות הסיבה. וזה היה נמנע אילו הנשיא היה משתתף עימהם., שכן לתלמיד אסור להסב בפני רבו..וזו הסיבה שבשלה נעדר.


[u]5) איך ולמה הזדמנו כולם לבני ברק,[/u]

א- כאן המקובלים חידשו, שר עקיבא היה גלגול של יוסף, וכולם התקבצו אליו לכפר על השכינה וכו
"לכן כאשר ראה [יעקב] את יוסף קרא ק"ש לייחד את ה', והוצרך להתגלגל ברבי עקיבא, ולכן אמר כל ימי נצטערתי על פסוק זה, וזהו אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד בשביל הייחוד עי"ש, זהו הענין מה שהיה מסבה זו בבני ברק, כי שם היה מקום דירתו של רבי עקיבא, כדברי חז"ל (סנהדרין ל"ב) אחר רבי עקיבא לבני ברק, וכן במדרש (ויק"ר פכ"א ח') הלכו ללמוד תורה אצל רבי עקיבא בבני ברק.
וזהו הענין שהתאספו גדולי הדור אצל רבי עקיבא בבני ברק בליל פסח להתבונן יחד עמו מה שהיה עליו לכפר על השכינה אשר שתפו עמהם אחי יוסף בעת שמכרוהו ונסתבב עי"ז הגלות של מצרים, ולתקן הייחוד שנתקלקל ע"י הפירוד. (מתוך – הספר מעשה בר עקיבא).

ב - דעה נוספת הובאה – מדוע באו כולם דווקא לר עקיבא, שכן הוא זה שראה בשועלים שעל הר הבית תקווה לעתיד טוב יותר כדברי הנביא.
וזל: שמעתי בשם מו"ר הגר"ש קוק שליט"א בשם הראיה ביאור נחמד, שהמעשה ודאי היה אחרי חורבן הבית, וסמוך לו יחסית, וממילא היו כולם בצער גדול על חג הפסח שהיה שונה כ"כ מבזמן המקדש, ודוקא אצל רבי עקיבא היו יכולים לקבל חיזוק לראות אור ושחוק גם בתוך חושך וצרה, כגמ' סוף מכות "ורבי עקיבא משחק... עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו.
דברים דומים כתב הגאון ר' יחיאל מיכל הלוי עפשטיין זצ"ל בעל 'ערוך השולחן' בפירושו הנפלא על ההגדה 'ליל שימורים' על אתר.

ג - דעה נוספת היא הם באו לר עקיבא בעל ההגדה, לדעה שהוא מסדר ההגדה שבגמרא. כמובא (בספר מעשה בר עקיבא) - מעשה ברבי עקיבא - שגב קדושת ליל זה הוא כוחו דרבי עקיבא - פתיחת שער הנ' - משום כן באו כולי האי תנאי קדישא לחסות בצילו - דברי ר"ח פאלג'י שרבי עקיבא חיבר ה'הגדה של פסח'.

אפשר גם לראות שחלקים רבים שנוספו להגדה הם דבריו של ר' עקיבא ותלמידיו:
א, מעשה בר' אליעזר התקיים בביתו של ר' עקיבא.
ב, אמר ראב"ע…עד שדרשה בן זומא שהיה חבר של ר' עקיבא.
ג, יכול מראש חודש נלמד ע"י ר' ישמעאל במכילתא, והוא היה חבר של ר' עקיבא. צא ולמד וכל הדרשות נאמרו בספרי
המיוחס לרשב"י אליבא דר' עקיבא.
ז, ר' יהודה היה נותן בהן סימנים הוא תלמידו של ר' עקיבא.
ח. ר' יוסי הגלילי הדורש את המכות הוא תלמיד חבר של ר"ע מנין שכל מכה היתה של חמש
נלמד ע"י ר"ע.
ט, כן ה' אלוקנו יגיענו למועדים דעתו של ר"ע במשנה בפסחים.


6) האם משמעות האירוע הוא :תיקון בני המן תמורת המן?

גם כאן זה מהמקובלים, וזל "והנה היה על ישראל מלוה ישנה, שיהיו נמכרים מתוך מאכל ומשתה כמו שעשו הם במכירת אחיהם, כדכתיב וישחטו שעיר עזים (בראשית ל"ז ל"א) וישבו לאכול (שם כ"ה) ומכח זה החטא בא המן על ישראל,
והובא במפרשים שהאכילת פסחים היא כפרה על מכירת השבטים מתוך האכילה שבאכילת מצוה זו תיקנו העבירה ההיא ולכן היה שם שעיר עזים דבכל מקום שנאמר שעיר עזים הוא רומז על קרבן פסח כדאשכחן גבי שני גדיי עזים של רבקה בראשית כ"ז ט' דדרשינן פרקי דרבי אליעזר פרק ל"ב אחד לפסח ואחד לחגיגה0

וזה הוא כוונתו שאכילת פסחים עמדה לישראל בימי המן כי לולי אכילת פסחים היה המן גובר עליהם לקנותם מתוך מאכל ומשתה מחמת חטאם שמכרו ג"כ את אחיהם מתוך מאכל ומשתה, אמנם אחר שתיקנו אכילת העבירה ההיא באכילת מצוה אכילת פסחים ולא נשאר עליהם שום חטא ואשמה כי תיקנו הכל זה הוא שעמדה להם בימי המן שלא היה יכול להם והמן טעה בזה שלא ידע קדימת התיקון, עכ"ל.

וכיון שלמדנו מכל הלין שתכלית קרבן הפסח הנאכל 'בחבורה' הוא תיקון עבור חטא מכירת יוסף, א"כ להכי שפיר מובן דעל כן נתכנסו הני תנאי קדישי בבני ברק [ושבקי ענין דוהגדת לבנך] אצל בעל התיקון רבי עקיבא ודייקא אצלו אכלו 'הפסח בחבורה' להעצים את התיקון .( מתוך – הספר מעשה בר עקיבא) .
דברים מעין זה ויותר גם על בני ברק כסמל להמן ראה בדבריו הקדושים של בעל הבני יששכר חודש ניסן מאמר ד' אודות התכנסות זו וזלה"ק " אחר 'רבי עקיבא לבני ברק' מקבל משנה תוקף שהכוונה על 'אותו יום ואותו שעה' וזהו מבני בניו של המן למדו תורה בני ברק ומאן ניהו 'איהו רבי עקיבא' .


7) האם הם רק דרשו או גם אכלו מצה מרור וארבע כוסות
כמתחייב בליל פסח ?


והנה חידושו של השפא- !
" דבר פלא כתב מרנא השפת אמת (פסח תר"מ ד"ה כל) שרבותינו המסובין בבני ברק שסיפרו כל הלילה ביציאת מצרים.....
ואינו רחוק לומר כי מעשה בבני ברק היה בלילה אחרת שהיו מספרין אותה הלילה ביצ"מ עד אור הבוקר. דאל"ה קשה פשיטא.
והיה אפשר עוד לומר כי הי' קודם אכילת מצה ומרור שהיו שוכחין לאכול ע"י הסיפור. בשגם עוסק במצוה פטור מן המצוה. בפרט שבמצה פליגי אי בזה"ז דאורייתא וסיפור יצ"מ לכ"ע דאורייתא.

8) איך הותרה מניעת שינה ביום טוב ?


כתב עכ המהרל: מהר"ל (גבורות נג) מעשה כו'. וכדי שלא יקשה לך איך היו מונעים את השינה מעיניהם ביום טוב, אמרו שלא היה צער להם כי מחבוב המצוה היה הזמן קצר להם מאוד, שלא הרגישו עד שעלה עמוד השחר, וכל כך היה הזמן קצר להם שלא היו סבורים שעלה עמוד השחר, ובאו תלמידיהם ואמרו כבר הגיע זמן ק"ש עכ"ל
.
והמהר"ל בגבורות (סה) פסק להאי דינא "ומצוה גדולה לספר ביציאת מצרים כל הלילה (ולעסוק בהלכות פסח) כמו שעשו הזקנים בבני ברק שעסקו ביציאת מצרים כל הלילה עד זמן קריאת שמע של שחרית, וכך יש לעשות לכל אדם לעסוק ביציאת מצרים כל הלילה אם הוא אדם שאפשר לו להיות בלא שינה.
שכן הוא מפרש עד שתחטפנו שינה, עד שיתעייף ויגיע למצב שדרך אנשים ללכת לישון, ולא שצריך לאנוס עצמו שלא להרדם ככה״ג בליל יוה״כ. אלא שאותם החכמים מחיבוב המצוה וכו׳. זו גם הכוונה בפרק סה ״אם הוא אדם שאפשר לו להיות בלא שינה״, כי בסתם אדם אינו כן.

וכתב הגרח"ק זצל - (דברי שיח) עד שתחטפנו שינה כוונתם עד שהוא עייף.ובשו"ע סי' תפא,ב: חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרים ולספר בניסים ונפלאות שעשה הקב"ה לאבותינו עד שתחטפנו שינה.


9) וכל (המרבה ל..) המספר הרי זה משובח , והרי זה חיוב !
ועוד שאלה: משובח או משתבח ?

בהגדות רבות הגירסא היא וכל המספר ,בלי המילה "המרבה" . ומשום הקושיא דלעיל כתב האבודרהם וזל:
... הכא גרסינן וכל המרבה לספר....ולא גרסינן וכל המספר..דכיון שהוא מצווה עלינו, לא אמרינן בה הרי זה משובח,אלא מחוייב הוא לעושה מה שנצטווה "וכל המספר ביצי"מ ה"ז משובח, והקשו הרי כן הוא מדינא ותי' רובם דהיינו כל המרבה וכן הנוסח לפנינו.

וגם כאן מחדש השפא
כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. הוא על כל הימים כמ"ש למען תזכור כו'.
לכן זוכרין יצ"מ בכל יום וע"י הסיפור מתעורר קצת גאולה בכלל ובפרט כל נפש מישראל.
הרי זה משובח אינו סימן שהוא משובח רק שנעשה משובח ע"י הסיפור.
וכמו שהיה יצ"מ הכנה לקבלת התורה וקבלת מלכות שמים. כמו כן גם עתה כפי מה שעוסקין ביצ"מ זוכין לתורה.


[u ]10) האם ר אליעזר – שינה את טעמו, ?[/u]

כך נראה רק לכאורה, עכפ לפי הגמרא, שהרי ר' אליעזר מדבר על על חשיבותו של עשיית החג בבית עם המשפחה, אך כפי שראינו לעיל אפשר שהיו לכך סיבות מחייבות - ולא ששינה מדעתו.
וגם בהגהת מהרצ"ח לסנהדרין שם שהק' כנל. היאך יתכן שהיה ר"א מיסב עמהן שלא בביתו והא ר' אליעזר עצמו אמר בגמרא בסוכה כז:, משבח את היושבים בבתיהם ברגל, שאינם עוזבים את בתיהם" . וכאן הרי לכל אחד מהם יש משפחה ותלמידים במקומו, ואף על פי כן הם עוזבים את ביתם ומתכנסים אצל ר' עקיבא.


11)כמה שנים אחר החורבן היה הפסח בבני ברק?

הבעייה היא שאין לנו שום מקור בחזל המתייחס לתאריך, אולם לפי החתם סופר היה זה כשבעים שנה אחר החורבן.
ובפירושו להגדה,הוא כותב: שכאשר היה ר' אלעזר בן עזריה קרוב לשבעים שנה היה אז גם קרוב לשבעים שנה לחורבן, וזאת על-פי דברי התוס' לביצה כג ע"א ד"ה תליסר, שהוכיחו שראב"ע היה קטן בשעת החורבן.
"ורוב העם היו מצפים שאחר שבעים שנה לחורבן בית שני ייבנה, כמו הבית הראשון; וכשלא נבנה בעוונותינו הרבים נתייאשו ממש, לולי חכמי הדור שהיו מחזקים ליבם לאמונה.
ובספרו של הג"ר יצחק אייזיק הלוי בספרו דורות הראשונים הוא כותב שהיה זה כשלוש עשרה שנה אחר החורבן, וזאת בהסתמך על המשתתפים בבני ברק, מתי נפטרו, ומתי נידו את ר אליעזר וכדומה.

בחלק זה במיוחד נעזרתי רבות בדברים שנכתבו כבר עי אחרים באשכולות נוספים באוצר החכמה ויבורכו עכ.
ובכלל- דברי הם איסוף ליקוט סידור ועריכה ממחברים שונים, ונסמך אני על כתפי גדולים שמעיינותייהם הרווני.

השבח לקל- תם ולא נשלם. ושנזכה לראות ב "בנה ביתך כבתחילה וכונן מקדשך על מכונו..שמחים בבין עירך וששים בעבודתך -אמן כיהר.


חזור אל “פסח”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 49 אורחים