יהודי באוקריינה המופצצת עם כמה כזיתים.
אוכל הכזית מצה דאורייתא ויש לו עוד כזית לקיום הכורך דרבנן.האם יאכלנה ויקיים הדרבנן, או שיתן לחברו שאין לו כלל מצה, כדי שיקיים הדאורייתא?
כמה מחשבות מקופיא:
במשנ"ב תרעא, ו כתב בשם המג"א לגבי נרות חנוכה:
ואם יש לו שמן בצמצום על כל השמנה ימים ולחבירו אין לו כלום מוטב שידליק בכל לילה אחד ויתן גם לחבירו דהא מדינא א"צ אלא אחד כנ"ל ודוקא כשחבירו אינו מב"ב או שאינו סמוך על שולחנו אבל אם הוא מב"ב מוטב שיהיה הוא מהמהדרין
ובמג"א תרנח:
אדם שיש לו אתרוג מיוחד ובעיר אחרת אין להם כלל מוטב שישלחנו לשם והוא יברך על של הקהל (מט"מ הג"ה במהרא"ק מ"צ):
וברב פעלים יו"ד ח"ב לה:
הגאון בית יעקב סי' קי"ד שהביא דבריו באליה רבא סי' תרנ"ח ס"ק י"ב, שכתב בשביל רבים דוקא יעשה כן, אבל בשביל יחיד לאו,
אמנם שם הוא נושא של הידור מצוה מול זה שלחבירו אין כלל.
ובנידו"ד הוא מצוה דרבנן שלו מול מצוה דאורייתא שלו
ומצד אחד, יש לו דין ערבות דאורייתא לדאוג לחברו.
מצד שני,טען לי דודי הגרא"ש מאיר שליט"א, אם אין לחברו מצה, אזי הוא פטור מהמצוה כדין אנוס, ושוב אין לו דין ערבות.
יש תשובה של הגרי"ש אלישיב (תפילה כהלכתה עמוד נב) שמצוות חסד וביקור חולים דוחה מעלת ברוב עם. אך כל זה הוא רק בעניני מעלות. אך לכאורה לא מצינו שאדם צריך לוותר על דין דרבנן כדי שהשני יקיים דאורייתא.
דעתכם?