ואפשר לומר עוד דכונת אמרו וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח היינו לרבות אפילו כהנים ולויים דאמרו רז"ל דשבט לוי לא נשתעבדו אפ"ה חייבים לספר ביצ"מ ככל חוקת הפסח אשר נצטוו וז"ש וכל המרבה הכל לאתויי כהנים ולויים דלא נשתעבדו ודרך צחות אפשר תיבת וכל ר"ת ואפילו כהן לוי המרבה לספר וכו'. ויש בזה טעם לשבח דהן לו יהי שלא נשתעבדו והיו ברשות עצמן מ"מ לא היו יכולין לצאת, והגדיל ה' לעשות שיצאו עם ישראל ביד רמה.
ועוד דאם ח"ו ישראל היו שוהים עוד רגע היו נטמעים ונכנסים בן' ש"ט והיו נאבדים ואפשר שיגיע גם אליהם הפגם שילכו אחר הרוב דומה למ"ש בזהר על עון העגל דאף דיהושע לא נמצא בעגל מ"מ כיון שהיה הפגם הגיע גם ליהושע. וא"כ גם שבט לוי הכהנים הלויים שוין לישראל בכללי ופרטי מצות הלילה הקדושה הזו.
ומייתי ראיה לזה מעשה בר"א ורבי יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא ור' טרפון שהיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה כלומר הבט ימין וראה הני תנאי רובם כהני ולויי כי ר' יהושע הוא ר' יהושע ן' חנניא שהיה לוי ור' אלעזר בן עזריה ור' טרפון היו כהנים ואם כן היא ראיה גמורה למה שאמרתי וכל המרבה וכו' לרבות כהנים ולויים דהשלמים האלה איכא בינייהו כהני ולויי והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה:
וכשהרציתי הני מילי מחיי"ם לפני מי שגדול כה ענני דכן פירש הוא נר"ו והוסיף נפך שפי"ר שהוא פירש וכל המרבה לרבות כהנים ולויים וגרים וזרעם דהוה ס"ד דשבט לוי לא נשתעבדו ולא עליהם יהיה גודל החיוב והשבח לספר ביצ"מ וגם גרים וזרעם לא נשתעבדו ולא היו מעיקרא ביצ"מ לז"א וכל המרבה וכו' לרבויינהו ומייתי הך עובדא דאיכא כהני ולויי כאמור גם אשו"ר נלוה עמם אי"שור גיורא ר' עקיבא בא מזרע גרים ואפ"ה הרבו לספר יצ"מ:
דרומי כתב:עכשיו אני נזכר גם בדברי רש"י (איני זוכר היכן בדיוק, אולי בפרשת יתרו), שכאשר פגש אהרן את משה מביא את אשתו ובניו למצרים - אמר לו: "על הראשונים אנו מצטערים, ואתה מביא עוד"?
כלומר, גם לבני שבט לוי היה צער במצרים... ופשוט
דרומי כתב:עניתי שאיש אחד זה לא הוכחה על המצב הכללי!
על הראשונים אנו מצטערים, אע"ג דשבטו של לוי לא נשתעבד, היו יראים מפני שהיה שוחט בניהם ק"ן בבוקר וק"ן בערב, וכן משום גזרת כל הבן הילוד היאורה תשלכוהו לעיל פ"א פכ"ב.
אף על פי ששבט לוי לא היו משועבדים מ"מ לא היה רוצה שיבואו במקום שיראו ישראל בצרה.
דרומי כתב:אין הספר תח"י כרגע אבל קרוב לודאי שהרבי מעתיק את דברי החיד"א ולא נתכוון לחדש מעצמו.
וכל המרבה. ואפילו כהנים ולוים שלא נשתעבדו וגרים, וראי' לזה: מעשה בר"א ור' יהושע (לוי) וראב"ע (כהן) ורע"ק (בן גרים) ור"ט (כהן) (שמחת הרגל).
אחורי תרעא: ולפי מה שכתב רבינו בחיי דרבי אליעזר הגדול היה מזרעו של משה רבינו ע"ה א"כ היה לוי ובהכי אתי שפיר דכל השלמים הללו היו כהנים ולויים ורבי עקיבא בן גרים והיה עולה על הדעת דפטירי ככתוב לפנים.
עזריאל ברגר כתב:אבל שימו לב: כל הפלפול על מצבם של שבט לוי במצרים - אינו מסביר איך הגרים יכולים לומר "עבדים היינו לפרעה במצרים", ולכן יותר נראה שעיקר האמירה שלהם היא על כללות האומה, וכנ"ל.
בן יוסף [ויוסף היה] גר צדק מבני בניו של סיסרא. וביוחסין בסדר הדורות ר' טרפון אמר עליו אשריך אברהם אבינו שיצא ר' עקיבא מחלציך, וקשה הא בן גרים היה כיצד יצא מאברהם [א"ה: וקשה לומר שהכוונה על עצם זה שאביו נתגייר ונחשב בזה "זרע אברהם" כאילו ילדו, כי אומר "מחלציך", וצ"ע] ואולי אביו יוסף נשא בת ישראל. והכרח לזה כיון שהיה ראש ישיבה ועיבר שנים אם לא היה אמו מישראל לא הוה קרינן ביה מקרב אחיך.
צופה_ומביט כתב:אבל שיוכל הגר לומר "עבדים היינו" זה כבר חידוש נוסף שצריך מקור. ומשנה ערוכה שנינו בביכורים פרק א' שגר מביא ואינו קורא כי אינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו. ואמנם כתב הרמב"ם שאין הלכה כמשנה זו, אלא כירושלמי שגר עצמו מביא וקורא, אבל הטעם מבואר שם והובא ברמב"ם משום שאברהם נקרא אב המון גויים והוא אב לכל העולם [ובמיוחד לגרים] כי הוא לימדם אמונה [כל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו, ואכמ"ל], וכהסבר הרמב"ם הידוע באגרת, ועל כן יכול הגר לומר אשר נשבע ה' לאבותינו כי הארץ הובטחה כבר לאברהם. [וגם לגבי "לתת לנו" יש לומר כי הארץ ניתנה לזרע אברהם ולכל מי שיצטרף אליהם בגרות, ובפרט שהגר נחשב בנו של אברהם ונכלל בזרעו, כמו שכתב הרמב"ם באגרת כנ"ל, שיותר נחשב הגר זרע אברהם מאשר מי שרק נולד לזרע אברהם, עיי"ש וכתבתי כעת מהזיכרון].
ומה שאומר הגר "ארמי אובד אבי" שהוא יעקב [לפי רוב הפירושים] - מוכרחים לומר [לפי זה] היות שיש מפרשים דקאי על אברהם [רשב"ם, וצ"ב ההמשך וירד מצרימה ויהי שם לגוי, וילי"ש], א"כ הכתוב סובל פירוש זה, ולכן יכול גם הגר לאומרו. [דבכל כה"ג העניין אינו שהגר צריך סיבה כדי לומר, דהסיבה לומר היא מה שהוא יהודי כעת, והנושא הוא רק האם יש סיבה מוכרחת שהגר לא יאמר, וכל שאינו מוכרח שאי אפשר לגר לאומרו, אלא הלשון סובל פירוש כזה שגם הגר נכלל בו - יכול הגר לאומרו].
[ואולי ראיה לזה, שאפילו המשנה שאמרה שגר אינו קורא - לא אמרה מטעם שאינו יכול לומר "ארמי אובד אבי" [ואולי הפשוט יותר נקטה], ואולי הוא כי זה אפשר לפרש על אברהם, ומודה המשנה לסברת הירושלמי, אלא שטוענת שא"א מחמת כן לומר ברבים "לאבותינו", ויל"ע].
אמנם בתפילה אומר הגר אלוקינו ואלוקי אבותינו מהאי טעמא, ושם הרי מפרטים מיד גם את יצחק ויעקב, ויש לדחות שמפסיקים ואומרים בנפרד אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב, ולא אומרים ברצף אלוקי אבותינו אברהם יצחק ויעקב, ועל כן אצל הגר - "אבותינו" מתייחס במסוים לאברהם, ועד כדי לדקדק עמו שיאמר "אלוקי אבי" [בלשון יחיד, דקאי רק על אברהם] לא הצריכו [לדעת הירושלמי, והמשנה חולקת כנ"ל].
נמצא שיש לנו סוגיה שעוסקת בדיוק בנושא הזה, אמירה של גר דברים שמתייחסים להיסטוריה של ישראל, ומבואר בסוגיה שכל אמירה שאין צידוק לשוני כיצד יכול הגר לומר אותה - אין לו לומר אותה, וגם אם הצטרף לכלל ישראל, אין הוא יכול "לדבר בשמם" ולומר "אבותינו" [אא"כ מדובר במה שאירע כבר לאברהם שאז גם הגר בכלל זה כי אברהם אב המון גויים, ובפרט הגר שהצטרף לאמונת אברהם כאברהם עצמו שהכיר את בוראו, והוא נדיב - ראש לגרים, כבגמרא סוכה].
הבאר ההיא כתב:אינני יודע אם אני מחזק, אני הבנתי בתשובות ופסקים הנ"ל שבאמת גר לא אומר את הכל וכיון שאת העיקר יכול לומר לכן יש עליו דין קריאה משא"כ אילו העיקר היה ארמי אובד אבי אז מי שאינו יכול לומראת העיקר אין עליו דין קריאה כלל, ומעתה כל שהרמב"ם לא פירש אחרת נראה שלדעתו גר אומר את כל המקרא ביכורים כולל סיפור יצי"מ בגוף ראשון וא"כ גם בליל הסדר יוכל לומר רק שבאמת עדיין קשה למה באמת יכול לומר כך.
שורש הטענה לומר שעיקר המקרא ביכורים הוא הגדתי היום וגו' הוא בביכורים פ"ג מ"ו (כך מהערת המהדיר לתשובות ופסקים הנ"ל) וצריך ללמוד שם היטב מה שהאריכו המפרשים בפסק הר"מ.
ובטעם הדבר יש לומר שעיקר המקרא ביכורים הוא ההודאה על א"י והפירות, ויצי"מ זה רק הרחבה של הענין בבחינת מתחיל בגנות אבל אינו עיקר הענין לעסוק ביצי"מ אלא בא"י.
"להיות שאנו אומרים בנוסח ברכת הגאולה: "הוציאנו מעבדות לחירות, ומשעבוד לגאולה, ומאפילה לאור גדול" ונעיין בהשינוי לשון למה בא להורות.
ונראה היות שכל אחד הבין מעלת הגאולה ההיא לפי מדרגת גלותו שהיה בו. דהיינו מי שהיה עובד בחומר ובלבנים הקשה הכיר טובות הבורא ברוך הוא בהוציאו משיעבוד הקשה. ויש אשר לא שעבדו בהם כמו שבטו של לוי אלא שהיו מוכנעים כעבדים והבינו מעלת הגאולה על אשר יצאו בה לחירות. ויש אשר היו במעלה העליונה ולא חשבו לזה ולא לזה, רק עיקר מגמתם היה שיגאלו למען יעבדו השם יתברך בלי שום מניעה, כי בהיותם במצרים במקום הטומאה היה הענן והחושך של מסך המבדיל עליהם ואחר כך כשיצאו אור נגה עליהם להוסיף עליהם בעבודה הולך ואור למעלה למעלה זה היה עיקר שמחתם בצאתם ממצרים.
ולזה בא השינוי לשון למדרגה אחת אמר "משעבוד לגאולה", וכנגד הב' אמר "מעבדות לחירות", וכנגד החלוקה הג' אמר "מאפילה לאור גדול".
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 53 אורחים