יערוסלב כתב:מחפש מישהו שיעשה לי סדר בהפיוט של 'הא לחמא עניא':
1. מקומו - למה אומרים את זה בתחילת ההגדה לפני מה נשתנה - מה עכשיו!? [והאם זה בכלל חלק מההגדה]?
2. מה החיבור בין: הקטע הראשון - הא לחמא עניא, להקטע השני - כל דצריך, להקטע השלישי - השתא הכא?
3. מה הענין להגיד בקול רם את ה'כל דצריך' בביתך בקומה שלישית דירה 6 כשבניך כשתילי זתים סביב לשולחנך, כשאין אף עני אחד השומע את ההכרזה שלך?
יודע אני שיש הרבה תורת ו'וורטים על זה, אבל אני מחפש הסבר על דרך פשט!
----------------------------
ראשון -ראשון , ואחרון אחרון.ןנקדים שיש כאן ג' חלקים.
א הודעה שהמצה היא לחם עוני וכו.
ב- קריאה לעניים לבוא ולהשתתף בסעודה\ קרבן.
ג- בקשה\ איחולים שלשנה הבאה בירושלים וכו.
1. אינו במשנה\גמרא . ונמצא כבר בהגדת הגאונים - רע"ג. וגם ברסג הוא ישנו אבל נוסח וסדר שונה.
והריטבא אכן כותב שההגדה מתחילה בעבדים היינו
שהא לחמא אינו מההגדה .
זמנו - . ב
רמבם נראה שהוא כן חלק מנוסח ההגדה וז"ל: נוסח ההגדה שנהגו בה ישראל... וי"א שהוא מהקטעים העתיקים והמקוריים בהגדה, "ייתי ויפסח" היינו בעוד
שבמקדש היו מקריבין את הפסח.
לנציב - קטע זה נוסף
לאחר החורבן - ולכך הוא בשפה המדוברת [בבבל] אז -ארמית.[ שהמצה הנאכלת עם בשר הפסח אינה "לחם עוני". ורק במצרים ואחכ לאחר החורבן שאכלוהו בלי בשר, אז המצה מכונה "לחם עוני",ועיי"ש]
2. סדר הקטעים וההקשר ביניהם תלוי בהסברים[ שבעה] מדוע הם נאמרים ופירוטם עיין בהגדת מתיבתא.
אבל בפשטות:
בחלק א- מציגים את המצה שעתידה להיאכל - ובכך נותנים מובן ותוכן לשאלה "הלילה כולו מצה". שנשאלת לפני הסעודה.
חלק ב קל יותר להסביר לגירסת רס"ג , שהקטע השלישי הוא לפני הקטע השני. וכך יש רצף הגיוני לדברים:אחרי הדיבורים על הלחם עוני מביעים עידוד ותקווה לעתיד טוב יותר. ושני קטעים אלה מהווים מבוא להתרחשויות בליל הסדר.
ורק אז מגיע הקטע
השלישי שמזמין את האורחים לסעודה.
הבעת צעריוצא דופן ומעניין הוא פירושו של ר אליעזר אשכנזי במעשי ה'
שהקטע הוא קינה וצער ע"כ שאין להם את השמחה שהיתה בעת שכולם חגגו את הסדר עם קרבן הפסח בקהל רב[ קטע א'] ,וכעת אנו סועדים בלי הפסח, בעינוי וביגון
בדומה לאבותינו במצרים. וכל המגיע יכול להצטרף - מבלי להימנות [אין על מה !. וגם זה מסימני החורבן][קטע ב']. ואז מתפללים ומקווים להשבתינו למקדש בירושלים [ קטע ג']. ולפיו יש אכן רצף הגיוני לקטעים כאן.
3. באם הוא לאחר החורבן הסבירו שבעבר אכן היו פותחים את הדלת ומזמינים את העניים שהתכוננו לכך. אך בשל הגזירות \עלילות נמנעו מכך, אבל האמירה\ הנוסח - נשארה. ובאם הוא מזמן המקדש י"א שהבית דין יכל לצרף מנויים עניים [ועלומים] על פסחם של אחרים, והם שהוזמנו בהא לחמא.