מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

מה החפזון באכילת הפסח אם לא היו יכולים לצאת עד בוקר ממילא?

הלכות חג בחג, חקרי מנהג, מאמרים לעיון והורדה
עמוס התקועי
הודעות: 146
הצטרף: א' נובמבר 28, 2021 9:42 pm

מה החפזון באכילת הפסח אם לא היו יכולים לצאת עד בוקר ממילא?

הודעהעל ידי עמוס התקועי » א' אפריל 02, 2023 4:54 am

יש לי שאלה טפשית, ומ"מ כיון שכנגד ארבעה בנים דברה תורה, אין לנו להתבייש מלשאול גם שאלות טפשיות.

המסקנא במס' ברכות ט, א הוא שכל התנאים מסכימים שבני ישראל יצאו ממצרים ביום ולא בלילה.
וכ"כ רש"י בדברים טז, א שאף שכפשוטו משמע שבני ישראל יצאו בלילה, זה נסתר מפרשת מסעי, אלא ע"כ שבלילה רק התחילה הגאולה.
ולפ"ז בני ישראל גם עשו כמו שצוה להם הקב"ה שלא לצאת מפתח ביתם עד בוקר (שמות יב).

אבל מה שלא מובן הוא מה שצוה הקב"ה לבני ישראל לאכול הפסח בחפזון "וְכָ֘כָה֘ תּֽאכְל֣וּ אֹתוֹ֒ מָתְנֵיכֶ֣ם חֲגֻרִ֔ים נַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם וּמַקֶּלְכֶ֖ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַֽאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ֙ בְּחִפָּז֔וֹן פֶּסַח ה֖וּא לַה'".
וכל המצות של הלילה מסמלים החפזון, עי' חינוך שהאריך בטעמי המצוה לאכול צלי ולא לשבור עצמות וכו'. אבל מה טעם החפזון הזה? אם בני ישראל נצטוו שלא לצאת מפתח ביתם עד בוקר, ובאמת לא יצאו ממצרים עד בוקר, למה להם לאכול הפסח בחפזון ולא במתינות?
ואני יודע שיש כאלה כאן שיאמרו שזה לא היה חפזון ממשי, אלא חפזון רוחני (מ"ט שערי טומאה וכו'), מ"מ זה לא מתיישב אצלי, כי הלא אין המקרא יוצא מידי פשוטו, ומפשוטי המקראות משמע שהיה כאן חפזון של ממש. ומקרא מלא הוא "וַיֹּאפ֨וּ אֶת־הַבָּצֵ֜ק אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֧יאוּ מִמִּצְרַ֛יִם עֻגֹ֥ת מַצּ֖וֹת כִּ֣י לֹ֣א חָמֵ֑ץ כִּֽי־גֹרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם־צֵדָ֖ה לֹא־עָשׂ֥וּ לָהֶֽם". אבל לא מובן מה החפזון הזה, והרי היה להם כל הלילה להכין להם צדה ומזון, לאפות המצה כראוי עם כל ההידורים, וגם לאכול הפסח במתינות, וגם לחטוף תנומה, כי ממילא לא יכלו לעזוב ביתם עד בוקר!!
והגה עצמך, בני ישראל אכלו הפסח בחפזון ובולעים הכל במהירות, חגורים במתניהם ומקלם בידם ונעלם ברגלם, משה אמר להם שצריכים להיות מוכן לצאת בכל רגע (אף שיודעים שזה דבר שא"א, שהרי אין להם לצאת עד בוקר, אבל נשים את זה בצד לרגע). וכשהגיע העת לצאת, ופרעה והמצריים מבקשים להם לצאת, ומה עושים? יושבים וממתינים עד שיאיר היום? חוטפים תנומה עם מקלם בידם כשהם עדיין חגורים במתניהם? ולמה היה להם לחפוז כל הזמן?

אודה למי שיכול לשפוך אור על זה.

HaimL
הודעות: 767
הצטרף: ה' נובמבר 05, 2020 2:33 pm

Re: מה החפזון באכילת הפסח אם לא היו יכולים לצאת עד בוקר ממילא?

הודעהעל ידי HaimL » א' אפריל 02, 2023 7:18 am

מהגמרא ברכות ט. משמע דלכ"ע שעת חיפזון היא בבוקר, וראה פירש"י ז"ל שם בגמרא.

צופה_ומביט
הודעות: 4524
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: מה החפזון באכילת הפסח אם לא היו יכולים לצאת עד בוקר ממילא?

הודעהעל ידי צופה_ומביט » א' אפריל 02, 2023 9:40 am

שאלה יפה מאד, שהוקשתה לי מאד בזמנו ולכן עסקתי בזה.

בראשונים כתוב שאכילת הפסח בחיפזון היתה מצוה על שם מה שעתיד להיות בבוקר, שיצאו לדרך ויהיו הולכי דרכים, וביותר שיגורשו ממצרים ולא יוכלו להתמהמה, וכך גם אכילת מצה באותו הלילה היתה על שם מה שעתיד להיות בבוקר, שיגורשו ממצרים במהירות לא יספיקו לאפות לחם חמץ. [וטעם דבר זה גופא ראה להלן].

בפסוק בפרשת בא יב, יא מבואר טעם החיפזון:
וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן - פֶּסַח הוּא לַיהוָה
ופירש רש"י [בפירוש הב']:
"פסח הוא לה' - הקרבן הוא קרוי פסח על שם הדילוג והפסיחה שהקב"ה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי וישראל אמצעי נמלט ואתם עשו כל עבודותיו דרך דילוג וקפיצה זכר לשמו שקרוי פסח".
[ייתכן שכך למד רש"י את המ"ד במכילתא במקום "מאי חיפזון - חיפזון שכינה", היינו קפיצת ודילוג השכינה על בתי ישראל בנוגפו את מצרים].
כלומר, היות שבזכות הקרבן הזה [שקרוי פסח] ניצלו ממכת בכורות ופסח הקב"ה על הפתח, היו צריכים לעשות את הקרבן הזה בדומה להנהגת הקב"ה באותה שעה, בדך דילוג וקפיצה, "הידבק במידותיו" וממילא להתחבר לאותה הנהגה של הקב"ה כעת, לזכות לה ולהמשיך אותה עליהם.
טעם זה מתאים לכאורה רק עם המ"ד שהפסח נאכל עד חצות, כי לאחר חצות כבר לא היתה מכת בכורות ולא דילוג וקפיצה של הקב"ה, אבל יל"ע בזה.

בנוגע לשאלה הגדולה למה לא אפו לחם בלילה משעה שסיימו לאכול את הפסח:
קודם כל נעמיד את השאלה:
למ"ד שזמן אכילת הפסח היה עד חצות, השאלה מאד חזקה. יושבים בטלים עד הבוקר, למה שלא יכינו עצמם לדרך, כשיודעים בבירור שעד הבוקר לא יוצאים מפתח הבית ורק בבוקר יוצאים ממצרים.
למ"ד שזמן אכילת הפסח היה עד הבוקר, הגם שג"כ ניתן לשאול מדוע שיתעכבו באכילה כל כך, עד הבוקר, ולא יכינו בלילה זה גם צידה לדרך, אבל יש לומר שהא גופא הוא שבח בני ישראל, שלא דאגו כלל מה יהיה ביציאה, אלא ישבו מודים ומהללים לקב"ה כל אותו הלילה ומקיימים את מצוותיו בנחת ובהידור. [ואמנם הצביון של האכילה כן היה של חיפזון מהטעם הנ"ל, ע"ש העתיד להיות בבוקר שיהיו הולכי דרכים וגם יגורשו ממצרים, והגדיל עוד יותר את שבח ישראל, שזוכרים כל העת שבבוקר יהיו הולכי דרכים - ועכ"ז אוכלים בנחת ומהללים באריכות, ולא דואגים כלל לבוקר].

ולגוף השאלה:
בזמנו חשבתי פשוט.
משום שכל התנורים היו בחצר [כידוע. איש לא מעמיד תנור עצים מעשן בתוך הבית, ופוק חזי], וכמדומה גם עצם המטבח היה בחצר [מקומו הטבעי, ליד התנור/כירה], ובפשטות גם הכלים ורוב המצרכים היו בחצר, וכל עוד לא יצאו מפתח ביתם אי אפשר היה להעמיד בצק. וגם אם היו מעמידים בצק [כי נניח היו בבית כלים ומצרכים לזה] לא היו יכולים לאפות אותו עד הבוקר כי התנור בוודאי שהיה בחוץ, א"כ למה להעמיד בצק שיתחיל להחמיץ בלי שיכולים לאפות אותו מיד ברגע הנכון/שרוצים. מה עוד שצריכים קודם להסיק את התנור ולהכין אותו לאפיה [באופן הנהוג בתנורי זמנם]. ישראל לא ידעו שהיציאה תהיה בכזו בהילות בעלות השחר, וחשבו שכשייגמר הלילה ויוכלו לצאת מהבתים יהיה להם פנאי להעמיד בצק ולתת לו להחמיץ ולאפות אותו בתנור מוסק - עד רגע היציאה, שידעו שיהיה באותו יום אבל לא בדיוק מתי [לכן לא נלחצו לעשות כל מיני טצדקי, להכין בצק בלילה בכלים שיכניסו לבית מבעוד יום, ולתזמן את הכנת הבצק באופן שגם יחמיץ כראוי וגם יהיה מוכן לאפיה בדיוק ברגע שהתנור כבר יהיה חם (ואת התנור יסיקו מיד כשיותר להם לצאת מהבתים בבוקר). מי יודע אם בכלל אפשר לעשות טצדקי כאלה ולדייק בזה בלי שיתקלקל הבצק. ואם חשבו שיהיה זמן בבוקר בוודאי אין סיבה להילחץ ככה]. לכן רק בבוקר כשהותר להם לצאת מהבתים התחילו להעמיד בצק, ועוד לפני שעבר שיעור חימוץ אסף אותם קולו של משה [שהלך בכל מצרים] לצאת מהבתים [איש איש באשר הוא גר במצרים] ולהגיע כולם לרעמסס, והגיעו כולם לשם בדרך נס [כדרשת חז"ל עה"פ ואשא אתכם על כנפי נשרים (שמות יט, ד) והובא שם ברש"י], בתוך אותו שיעור חימוץ.

ואם ננקוט כשיטה בראשונים שפסח מצרים נהג איסור חימוצו יום אחד כולל יום ט"ו, והיה בו גם איסור בל יראה ובל יימצא, א"כ בכלל לא תכננו להחמיץ את הבצק, אלא להכין מצה ולאפות מיד, [וכוונת הכתוב רק לציין את המהירות, שבתוך אותו הזמן הדרוש להכנת מצה כבר יצאו (כ"מ בספורנו). אי נמי להסביר מדוע נשאו עמם בצק ולא מצה אפויה שאפאוה בעודם במצרים, וביאר הכתוב כי גורשו ולא הספיקו לאפות במצרים, ואפו בדרך (או נאפה בדרך מהשמש) או ברעמסס או בסוכות (שהגיעו לשם בשעה קלה בדרך נס), כ"כ הרמב"ן ועוד], וממילא פשוט מדוע לא הכינו בצק בלילה כשהתנור בחצר בחוץ וגם לא מוסק, הרי כדי שהבצק לא יחמיץ מוכרחים תנור מוסק מוכן [ולהתעסק עם הבצק מרגע הכנתו עד הבוקר ועד שיהיה תנור מוכן - לא רצו, וכנ"ל, למה להם להילחץ כשלא ידעו שיצאו בבוקר בכזו בהילות].

ואם ננקוט כשיטת הצל"ח והמלבי"ם שהיה איסור ביוב"י בפסח מצרים אבל רק ביום י"ד בין הערביים וליל ט"ו, ג"כ מיושבת הקושיא, שתכננו להחמיץ את הבצק, וזה היה אסור לעשות כל הלילה עד הבוקר באיסור ביוב"י, ומיד בהגיע הבוקר פקע איסור ביוב"י ותכננו לעשות עיסת חמץ, ולא הספיקה להחמיץ עד שנגאלו.



באגב, יש לחדד את סדר המאורעות בבוקר:

א. היציאה מהבתים אל רעמסס היתה בבהילות תוך שיעור חימוץ, [ובדרך נס כנ"ל]. וזהו "כי גורשו ממצרים", היינו מישיבתם [בבתיהם] במצרים.

ב. רעמסס היא בגבול מצרים, אבל עודנה בשטח מצרים. ושם ישבו בנ"י והמתינו שש שעות עד חצות היום.

ג. מרעמסס [לסוכות שמחוץ למצרים] יצאו ישראל רק בחצות יום ט"ו, כנדרש בחז"ל על הפסוק "בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים". דהיינו אל מחוץ לשטח ארץ מצרים בכלל. [גם מרעמסס לסוכות הגיעו בשעה קלה בדרך נס, כמש"כ רש"י עה"פ (שמות יב, לז) "ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה" (מהמכילתא שם): "מרעמסס סוכותה - ק"ך מיל היו ובאו שם לפי שעה, שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים"].


בנוגע לאפיה של הבצק:

לגבי האפיה, בפשטות הכתוב גם לא אפו את הבצק לפני היציאה ממצרים. אבל כמדומה שיש מפרשים/מסרסים את הכתוב ומפרשים אותו שכן אפו את הבצק במצרים, ועיקר הכוונה שהבצק לא החמיץ אלא נאפה מצה ובתוך אותו שיעור כבר יצאו. למעשה, כדי לאפות מצה לא צריך תנור, אפשר פשוט לעשות מדורה קטנה ועל הגחלים שעל האדמה / על האדמה החמה לאחר גריפת הגחלים להניח את הבצק והוא ייאפה. וכך עושים הולכי דרכים ומי שממהר ואופה בחיפזון ובלי תנאים נאותים. ייתכן שאת זה הספיקו לעשות עוד בחצרות הבתים, וייתכן שגם זה לא הספיקו כי בבהילות יצאו, ולא היה פנאי וראש לזה.

כאמור, ישראל שהו והמתינו ברעמסס שש שעות, מהבוקר ועד חצות היום. כמדומה שי"א ששם אפו את הבצק שהוציאו מבתיהם בבוקר בעודו מצה [ולפי זה "ויאפו וגו' אשר הוציאו ממצרים" היינו מבתיהם שבכל מצרים]. אי נמי שם לא יכלו לאפות כי לא היו להם עצים ו/או תנורים, ובעודם צפופים קהל עצום ברעמסס, ולכן אפו את הבצק רק אח"כ או שנאפה בשמש, [ולפי זה "ויאפו וגו' אשר הוציאו ממצרים" הוא כפשוטו, כאשר יצאו כבר משטח ארץ מצרים].

מה שלא הניחו לבצק להחמיץ בעודם מחכים ברעמסס עד הצהריים אלא נשאר מצה [באם לא אפו אותו בחצרות הבתים עוד לפני שהגיעו לשם, וכן באם לא אפו אותו ברעמסס כלל / כשאפו אותו ברעמסס רק לאחר המתנה מסוימת ולא מיד כשהגיעו לשם], יש לומר כי לא ידעו מתי בדיוק יוצאים, ולא נתגלה להם רז זה שיהיה דייקא בחצות היום, כי ידעו רק שיוצאים באותו היום, אבל לא מתי, ושמא ברגע הבא יצאו, ולכן לא עשו [מיד] מדורה/תנור ולא אפו, ומאידך גם לא נתנו לבצק להחמיץ, כי מי יודע מתי נגיע למקום שנוכל לאפות אותו, ובינתיים הוא יתקלקל, לכן התעסקו עמו כל הזמן שלא יחמיץ וממילא גם לא יתקלקל, עד שיוכלו לאפותו [ואפוהו כאשר יכלו, או כאשר הבינו/נודעו שנשארים כאן עד חצות].
אי נמי - אפו את הבצק מיד כשהגיעו לרעמסס [והוא טרם החמיץ כי הגיעו לשם מיד בדרך נס כנ"ל, אי נמי מטלטול הדרך לשם דהוי כהתעסקות], מהאי טעמא גופא שלא ידעו מה ילד היום המיוחד הזה ומה יהיה סדר המאורעות היום, ולכן "מצה הבאה לידך אל תחמיצנה" אלא ברגע שאפשר היה לאפות [לפי דרך זו - מיד כשהגיעו לרעמסס והבצק בידם] - אפו מיד.

כל השאלה הזו כמובן רק למ"ד שלא היה איסור בל יראה ובל יימצא על חמץ באותו היום. [באגב, למ"ד זה, מה שלא החמיצה המצה למרות שלא אפאוה עד שעבר זמן (באם לא ננקוט שאפאוה מיד - או לאחר מעט זמן שבו התעסקו בבצק - כשהגיעו לרעמסס בשעה קלה, ושלא נאפתה בדרך מחום השמש, ושלא התעסקו בבצק כל הזמן וכו'), כתב המלבי"ם בפרשת בא אות פג שהיה זה נס עיי"ש].
נערך לאחרונה על ידי צופה_ומביט ב ג' אפריל 11, 2023 12:15 am, נערך 5 פעמים בסך הכל.

פנת יקרת
הודעות: 84
הצטרף: ב' דצמבר 13, 2021 1:49 pm

Re: מה החפזון באכילת הפסח אם לא היו יכולים לצאת עד בוקר ממילא?

הודעהעל ידי פנת יקרת » א' אפריל 02, 2023 2:24 pm

עמוס התקועי כתב:יש לי שאלה טפשית, ומ"מ כיון שכנגד ארבעה בנים דברה תורה, אין לנו להתבייש מלשאול גם שאלות טפשיות.

המסקנא במס' ברכות ט, א הוא שכל התנאים מסכימים שבני ישראל יצאו ממצרים ביום ולא בלילה.
וכ"כ רש"י בדברים טז, א שאף שכפשוטו משמע שבני ישראל יצאו בלילה, זה נסתר מפרשת מסעי, אלא ע"כ שבלילה רק התחילה הגאולה.
ולפ"ז בני ישראל גם עשו כמו שצוה להם הקב"ה שלא לצאת מפתח ביתם עד בוקר (שמות יב).

אבל מה שלא מובן הוא מה שצוה הקב"ה לבני ישראל לאכול הפסח בחפזון "וְכָ֘כָה֘ תּֽאכְל֣וּ אֹתוֹ֒ מָתְנֵיכֶ֣ם חֲגֻרִ֔ים נַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם וּמַקֶּלְכֶ֖ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַֽאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ֙ בְּחִפָּז֔וֹן פֶּסַח ה֖וּא לַה'".
וכל המצות של הלילה מסמלים החפזון, עי' חינוך שהאריך בטעמי המצוה לאכול צלי ולא לשבור עצמות וכו'. אבל מה טעם החפזון הזה? אם בני ישראל נצטוו שלא לצאת מפתח ביתם עד בוקר, ובאמת לא יצאו ממצרים עד בוקר, למה להם לאכול הפסח בחפזון ולא במתינות?
ואני יודע שיש כאלה כאן שיאמרו שזה לא היה חפזון ממשי, אלא חפזון רוחני (מ"ט שערי טומאה וכו'), מ"מ זה לא מתיישב אצלי, כי הלא אין המקרא יוצא מידי פשוטו, ומפשוטי המקראות משמע שהיה כאן חפזון של ממש. ומקרא מלא הוא "וַיֹּאפ֨וּ אֶת־הַבָּצֵ֜ק אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֧יאוּ מִמִּצְרַ֛יִם עֻגֹ֥ת מַצּ֖וֹת כִּ֣י לֹ֣א חָמֵ֑ץ כִּֽי־גֹרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם־צֵדָ֖ה לֹא־עָשׂ֥וּ לָהֶֽם". אבל לא מובן מה החפזון הזה, והרי היה להם כל הלילה להכין להם צדה ומזון, לאפות המצה כראוי עם כל ההידורים, וגם לאכול הפסח במתינות, וגם לחטוף תנומה, כי ממילא לא יכלו לעזוב ביתם עד בוקר!!
והגה עצמך, בני ישראל אכלו הפסח בחפזון ובולעים הכל במהירות, חגורים במתניהם ומקלם בידם ונעלם ברגלם, משה אמר להם שצריכים להיות מוכן לצאת בכל רגע (אף שיודעים שזה דבר שא"א, שהרי אין להם לצאת עד בוקר, אבל נשים את זה בצד לרגע). וכשהגיע העת לצאת, ופרעה והמצריים מבקשים להם לצאת, ומה עושים? יושבים וממתינים עד שיאיר היום? חוטפים תנומה עם מקלם בידם כשהם עדיין חגורים במתניהם? ולמה היה להם לחפוז כל הזמן?

אודה למי שיכול לשפוך אור על זה.

אפשר כי היות שישראל צריכים היו אז לזכויות כמאמר ואת ערום ועריה ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך שזה דם פסח ודם מילה, לפיכך אף שדם פסח קוים בעצם שחיטת הפסח אולם עיקר הקרבן הינו באכילתו לפיכך ביקש השם יתברך שיסיימו את אכילת קרבן הפסח עוד בטרם מכת בכורות על מנת שיהיה בידם קודם מכת בכורות זכות המלאה של מצוות קרבן הפסח וזה יועיל להם להינצל. אבל אף על פי כן צווה להם שלא לצאת מפתח הבית לפי שבלילה ההוא שלטו דינים במצרים ואולי מעוד טעמים שאינם מפורשים במקרא.
בדרך דרוש כתב מרן החתם סופר לרמוז בפסוק וככה תאכלו אתו ואכלתם אתו בחיפזון, שכאן נרמז לנו עניין כל המרבה לספר ביציאת מצרים, שכן למה צריך לאכול כל כך בחיפזון, אומנם העניין לפי שיש צורך לספר הרבה בנסי יציאת מצרים והרי פסח אינו נאכל אלא עד חצות, אם כן מרוב הסיפור נוכחים פתאום שמתקרב חצות ממילא לא נשאר לנו אלא לאכול בחיפזון כדי להפטיר באפיקומן..

צופה_ומביט
הודעות: 4524
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: מה החפזון באכילת הפסח אם לא היו יכולים לצאת עד בוקר ממילא?

הודעהעל ידי צופה_ומביט » א' אפריל 02, 2023 2:57 pm

שתי הערות:
א. יש שיטת תנאים במכילתא ובגמרא ברכות ט [וכוותיה פסק הרמב"ם] שזמן אכילת הפסח [מדאורייתא, בלי סייג דרבנן] הוא עד הבוקר ולא עד חצות.
ב. האם בפסח מצרים היתה המצוה לספר ביציאת מצרים?

HaimL
הודעות: 767
הצטרף: ה' נובמבר 05, 2020 2:33 pm

Re: מה החפזון באכילת הפסח אם לא היו יכולים לצאת עד בוקר ממילא?

הודעהעל ידי HaimL » א' אפריל 02, 2023 5:09 pm

מפשטות קראי, בארבעת הבנים, המצווה היא רק לאחר זמן, ושמא רק לאחר הכניסה לארץ.

צופה_ומביט
הודעות: 4524
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: מה החפזון באכילת הפסח אם לא היו יכולים לצאת עד בוקר ממילא?

הודעהעל ידי צופה_ומביט » א' אפריל 02, 2023 5:15 pm

HaimL כתב:מפשטות קראי, בארבעת הבנים, המצווה היא רק לאחר זמן, ושמא רק לאחר הכניסה לארץ.

אכן, גם לענ"ד נראה כך [בלי לעיין], והוא אשר התכוונתי.
גם הפסוק של זכירת יצי"מ וגם הפסוקים הראשונים של הסיפור לבנים נאמרו אחרי היציאה (שמות יג), כך לפי סדר הכתובים.

עמוס התקועי
הודעות: 146
הצטרף: א' נובמבר 28, 2021 9:42 pm

Re: מה החפזון באכילת הפסח אם לא היו יכולים לצאת עד בוקר ממילא?

הודעהעל ידי עמוס התקועי » א' אפריל 02, 2023 9:50 pm

צופה_ומביט כתב:שאלה יפה מאד, שהוקשתה לי מאד בזמנו ולכן עסקתי בזה.

בראשונים כתוב שאכילת הפסח בחיפזון היתה מצוה על שם מה שעתיד להיות בבוקר, שיצאו לדרך ויהיו הולכי דרכים, וביותר שיגורשו ממצרים ולא יוכלו להתמהמה, וכך גם אכילת מצה באותו הלילה היתה על שם מה שעתיד להיות בבוקר, שיגורשו ממצרים במהירות לא יספיקו לאפות לחם חמץ. [וטעם דבר זה גופא ראה להלן].


יכולים לציין מקור לזה?

צופה_ומביט כתב:ולגוף השאלה:
בזמנו חשבתי פשוט.
משום שכל התנורים היו בחצר [כידוע. איש לא מעמיד תנור עצים מעשן בתוך הבית, ופוק חזי], וכמדומה גם עצם המטבח היה בחצר [מקומו הטבעי, ליד התנור/כירה], ובפשטות גם הכלים ורוב המצרכים היו בחצר, וכל עוד לא יצאו מפתח ביתם אי אפשר היה להעמיד בצק. וגם אם היו מעמידים בצק [כי נניח היו בבית כלים ומצרכים לזה] לא היו יכולים לאפות אותו עד הבוקר כי התנור בוודאי שהיה בחוץ, א"כ למה להעמיד בצק שיתחיל להחמיץ בלי שיכולים לאפות אותו מיד ברגע הנכון/שרוצים. מה עוד שצריכים קודם להסיק את התנור ולהכין אותו לאפיה [באופן הנהוג בתנורי זמנם].


אם נניח לרגע שזה אמת, א"כ לא הועלת כלום. שהרי כפי פשטי המקראות הפסח נאכל עם המצה, כדעת הלל "על מצות ומרורים יאכלוהו". וא"כ פשוט שאם לא היה להם מצה לא היו יכולים לקיים מצות אכילת הפסח כתיקונה. וגם בלא"ה, הרי זמן אכילת מצה תלויה בזמן אכילת הפסח, א"כ בכל אופן נתחייבו לאכול מצה בלילה ולא ביום. ע"כ שהמצות כבר אפו להם בביתם בלילה (קודם או אחר חצות, לא משנה), והתנורים לא היו בחצר כהשערתך (או שהחצר לא נחשב כיציאה לחוץ מפתח ביתם). ולפ"ז על כרחך מה שאמר הפסוק "כי גורשו ממצרים" לא קאי על המצות, אלא על הפת שהכינו להם צדה לדרך (וכמ"ד שאיסור חמץ לא היה נוהג בפסח מצרים). א"כ הדרא קושיא לדוכתא:

א. למה זה כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה? הרי היה להם כל הלילה לאפות ולהכין להם צדה לדרך במתינות.
ובדוחק אולי יכולים ליישב, שזה קאי רק על סוף האפייה, שלא יכלו לגמור כל הלחם שרצו לאפות, כי תכף בעלות השחר גורשו ממצרים, וחלק מן הלחם היה נאפה מצה.
ב. עיקר קושייתי שעדיין לא יישבת, למה הוצרכו לאכול פסח במהירות ולא במתינות?
להבנתך, זה לא היה רק פעולה לסמל שיצאו בחפזון ביום (הבאת כן מראשונים, אבל לא ציינת לזה מקור), אבל עצם האכילה אכן לא היה בחפזון, רק אכלו במתינות והודו והללו כל הלילה. אבל כאמור, פשטי המקראות מורים להיפוך. לדורות אכן הוקבע לאכול הפסח רק בצורה של חפזון לסמל החפזון שבפסח מצרים, אבל אתה מוכרח להודות עכ"פ שבפסח מצרים אכן היה חפזון ממשי כמתואר במקראות.

צופה_ומביט
הודעות: 4524
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: מה החפזון באכילת הפסח אם לא היו יכולים לצאת עד בוקר ממילא?

הודעהעל ידי צופה_ומביט » א' אפריל 02, 2023 10:19 pm

עמוס התקועי כתב:
צופה_ומביט כתב:שאלה יפה מאד, שהוקשתה לי מאד בזמנו ולכן עסקתי בזה.

בראשונים כתוב שאכילת הפסח בחיפזון היתה מצוה על שם מה שעתיד להיות בבוקר, שיצאו לדרך ויהיו הולכי דרכים, וביותר שיגורשו ממצרים ולא יוכלו להתמהמה, וכך גם אכילת מצה באותו הלילה היתה על שם מה שעתיד להיות בבוקר, שיגורשו ממצרים במהירות לא יספיקו לאפות לחם חמץ. [וטעם דבר זה גופא ראה להלן].


יכולים לציין מקור לזה?

לגבי המצה:
רבי יוסף קמחי [אבי הרד"ק] מובא באבודרהם ["יש לשאול כי צווי אכילת מצות לא היה מטעם שלא החמיץ בצקם כי קודם לכן צוה לאכול מצות בסתם ולא אמר טעם לדבר. ולכן פירש ר׳ יוסף קמחי שמה שנצטוו על המצות קודם לכן היה על שם העתיד שהשם יודע העתידות ידע שהיה להם לצאת מצרים בחפזון ואפילו אם היו רוצים לא היו יכולים להחמיץ בצקם צוה לאכול הפסח על מצות ומרורים ולאכול שבעת ימים מצה"], רבי ישעיה דיטראני, שיבלי הלקט ["הקב״ה רואה את העתיד וצופה ומביט מה שעתיד להיות, ועל כן ציום מבערב על הנס שלמחר"].
לגבי הפסח:
חזקוני שמות יב, יא ["ואכלתם אותו בחפזון – שהרי בחפזון תצאו ממצרים"].
בדרך דומה כותב הרלב"ג: "צוה אותם שיאכלו הפסח בדמות נוסעים — לא יתירו חגורם, ולא יסירו נעליהם מעל רגליהם, ויהיה מקלם בידם, ויאכלו אותו בחפזון ובמהירות כמנהג האנשים הרוצים ללכת בדרך — להעיר אותם כי בפעם הזאת ישלחם פרעה בלי ספק, ואף על פי שכבר הקשה לבו בכל המכות הקודמות". כעי"ז כתב גם הספורנו: "בחפזון – להורות על הבטחון הבלתי מסופק באל ית׳, בהיותם מכינים עצמם לדרך בעודם בבית הכלא".
גם המלבי"ם כתב בקיצור כעי"ז: "והם נצטוו לאכול בחפזון כמוכן לדרך", ולמד כך את דברי חז"ל שכאן לימדה תורה דרך ארץ להולכי דרכים.
וכך לשון ר"י בכור שור: "וככה תאכלו – כבני אדם שנחפזים ללכת לדרכם".
כולם מפרשים שהוא כעין דרך בני אדם הנחפזים לדרכם, צורה ואופן וצביון, ולא שבאמת עליכם להזדרז ותאכלו בחיפזון כי באמת אין לכם שהות לאכול כי מיד יוצאים.

אב"ע ועוד כותבים שלמ"ד שפסח נאכל עד חצות, החיפזון היינו לסיים אכילתו עד חצות רגע בוא המשחית.

ורש"י כאמור פירש בדרך נוספת. וכך כתב גם הנצי"ב: "בשביל שבאותו עת היה הקב״ה פוסח ומדלג על הפתחים, משום הכי המצוה לאכול כמו העומד על הדרך וממהר ומדלג". וכעי"ז כתב המהר"ל (גבורות השם פרק ס) גם לגבי הפסח וגם לגבי המצה של הלילה: "ולפיכך צוה להם לאכול מצה בליל היציאה, שיקנו ישראל מעלה זאת שיפדה ה׳ אותם בחוזק. כמו שצוה להם לאכול פסח כדי שיפסח ה׳ עליהם, ולאכול בחפזון (שמות יב, יא), שהיא מהירות גם כן (רש״י שם), והכל כדי להתדבק במדה שממנה החוזק, להוציא אותם במהירות. וזה שאנו אומרים ״מצה זו שאנו אוכלים על שום מה שלא הספיק וכו׳⁠ ⁠״, פירוש כיון שלא הספיק בצקת אבותינו להחמיץ, אם כן בחוזק הוציאנו ה׳, ולפיכך יש לנו לאכול מצה בשביל שגאלנו בחוזק ובמהירות. ופירוש זה פשוט מאוד".

אגב, במכילתא דרשב"י
דורש "אותו בחיפזון - ואין מצות ומרורים בחיפזון".

עמוס התקועי כתב:
צופה_ומביט כתב:ולגוף השאלה:
בזמנו חשבתי פשוט.
משום שכל התנורים היו בחצר [כידוע. איש לא מעמיד תנור עצים מעשן בתוך הבית, ופוק חזי], וכמדומה גם עצם המטבח היה בחצר [מקומו הטבעי, ליד התנור/כירה], ובפשטות גם הכלים ורוב המצרכים היו בחצר, וכל עוד לא יצאו מפתח ביתם אי אפשר היה להעמיד בצק. וגם אם היו מעמידים בצק [כי נניח היו בבית כלים ומצרכים לזה] לא היו יכולים לאפות אותו עד הבוקר כי התנור בוודאי שהיה בחוץ, א"כ למה להעמיד בצק שיתחיל להחמיץ בלי שיכולים לאפות אותו מיד ברגע הנכון/שרוצים. מה עוד שצריכים קודם להסיק את התנור ולהכין אותו לאפיה [באופן הנהוג בתנורי זמנם].


אם נניח לרגע שזה אמת, א"כ לא הועלת כלום. שהרי כפי פשטי המקראות הפסח נאכל עם המצה, כדעת הלל "על מצות ומרורים יאכלוהו". וא"כ פשוט שאם לא היה להם מצה לא היו יכולים לקיים מצות אכילת הפסח כתיקונה. וגם בלא"ה, הרי זמן אכילת מצה תלויה בזמן אכילת הפסח, א"כ בכל אופן נתחייבו לאכול מצה בלילה ולא ביום. ע"כ שהמצות כבר אפו להם בביתם בלילה (קודם או אחר חצות, לא משנה), והתנורים לא היו בחצר כהשערתך (או שהחצר לא נחשב כיציאה לחוץ מפתח ביתם). ולפ"ז על כרחך מה שאמר הפסוק "כי גורשו ממצרים" לא קאי על המצות, אלא על הפת שהכינו להם צדה לדרך (וכמ"ד שאיסור חמץ לא היה נוהג בפסח מצרים). א"כ הדרא קושיא לדוכתא:

א. למה זה כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה? הרי היה להם כל הלילה לאפות ולהכין להם צדה לדרך במתינות.
ובדוחק אולי יכולים ליישב, שזה קאי רק על סוף האפייה, שלא יכלו לגמור כל הלחם שרצו לאפות, כי תכף בעלות השחר גורשו ממצרים, וחלק מן הלחם היה נאפה מצה.
ב. עיקר קושייתי שעדיין לא יישבת, למה הוצרכו לאכול פסח במהירות ולא במתינות?
להבנתך, זה לא היה רק פעולה לסמל שיצאו בחפזון ביום (הבאת כן מראשונים, אבל לא ציינת לזה מקור), אבל עצם האכילה אכן לא היה בחפזון, רק אכלו במתינות והודו והללו כל הלילה. אבל כאמור, פשטי המקראות מורים להיפוך. לדורות אכן הוקבע לאכול הפסח רק בצורה של חפזון לסמל החפזון שבפסח מצרים, אבל אתה מוכרח להודות עכ"פ שבפסח מצרים אכן היה חפזון ממשי כמתואר במקראות.

לא זכיתי להבין כל שותיה דמר הכא.
אותה מצה שידעו מראש שצריכים לאכול בלילה עם הפסח במצות ה' פשיטא שהכינו מראש בערב פסח, בדיוק כפי ששחטו את הקרבן וליקטו מרורים. ואין לה שום קשר עם הבצק שהכינו בבוקר כצידה לדרך ולא הספיק להחמיץ, שעליו נאמר "ויאפו את הבצק וגו' כי גורשו וגו'" [שבגללו אנו אוכלים מצה, מצה זו שאנו אוכלים ע"ש מה וכו'].
בבוקר באמת עמדו להכין בצק ותכננו להחמיצו [לצורך היום / לצורך הדרך - מחלוקת מפרשים ותלוי מתי בדיוק נהג איסור אכילת חמץ יום אחד בפסח מצרים], אבל לא הספיקו כי גורשו ["וגם צדה לא עשו להם – אף על פי שאמר להם משה שעתה יצאו, לא היו סבורים שיגרשוא אותם בבהלה, אבל סבורים שיתנו להם שהות לאפות עיסתם ולתקן צידתם". ר"י בכור שור]. ולרמב"ן ואוה"ח הק' לא תכננו להחמיצו [רמב"ן לשיטתו שנהג אז ביוב"י יום אחד, ואוה"ח כי רצו לאכול את הלחם באותו היום והיה בו איסור אכילה יום אחד].
לדורות לא הוקבע שום חיפזון, רק פסח מצרים נאכל בחיפזון מתניכם חגורים וכו'. לדורות יש רק דרשה של משך הזמן, עד שעת חיפזון, לכל תנא כדאית ליה, עד חצות או עד הבוקר.
אני על משמרתי אעמודה, שמפורש בתורה שלא יצאו מפתחי הבתים [ולא החצרות] כל הלילה, ומפורש בתורה שסימן הדם היה על המשקוף והמזוזות של הבתים [ולא על פתחי החצרות, ממילא בחצרות שלט המשחית], והמציאות הפשוטה בכל העולם שתנורים של ימיהם [אש גלויה וגחלים וכו'] היו בחצרות ולא בתוך הבית, ופשיטא שכך.
ולגבי טעם אכילת הפסח בצורה ואופן של חיפזון, כתבתי שכך כתבו ראשונים, ואכן כך כתבו ראשונים. לא המצאתי את זה.
איזה פשט מקראות מורה להיפוך? התורה מפרטת מהי צורת החיפזון של פסח מצרים [והובאו לעיל הטעמים לזה מהראשונים], אבל לא כתוב שאכלו אותו במהירות, ולא היתה שום סיבה לאכול אותו במהירות [אא"כ למ"ד שהפסח נאכל עד חצות זמן המשחית ואז המהירות היתה לסיים אכילתו עד חצות. אבל לכמה תנאים וכ"פ הרמב"ם הפסח נאכל עד הבוקר מדאורייתא].
המקראות המפורשים על גירוש ומהירות ובהילו ולא יכלו להתמהמה עוסקים ביציאה ממצרים בבוקר.


אגב, הנצי"ב בהעמק/הרחב דבר ובהגדה אמרי שפר מפרש [על פי ביאורו למכילתא עיי"ש] שהסיבה שבלילה לא אפו לחם חמץ היא כי המצרים [שהוכו בחצות ובאו לגרשם, חיפזון דמצרים] לא הניחו להם, וזה לשונו: "ומשום הכי אומרים היום ״מצה זו שאנו אוכלים... על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ וגו׳⁠ ⁠״, וזה היה משום ׳חפזון׳ – שבלילה לא הניחום המצרים להחמיץ כדי שלא ישתהו ביותר, ובבוקר נחפזו המה לצאת, וכדכתיב (שמות יב,לט) ״ויאפו את הבצק עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה״, פירוש, בלילה גרשום ממצרים, ובבוקר לא יכלו בעצמם להתמהמה".
נערך לאחרונה על ידי צופה_ומביט ב ב' אפריל 03, 2023 12:19 am, נערך 4 פעמים בסך הכל.

פנת יקרת
הודעות: 84
הצטרף: ב' דצמבר 13, 2021 1:49 pm

Re: מה החפזון באכילת הפסח אם לא היו יכולים לצאת עד בוקר ממילא?

הודעהעל ידי פנת יקרת » א' אפריל 02, 2023 11:34 pm

צופה_ומביט כתב:
פנת יקרת כתב:אפשר כי היות שישראל צריכים היו אז לזכויות כמאמר ואת ערום ועריה ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך שזה דם פסח ודם מילה, לפיכך אף שדם פסח קוים בעצם שחיטת הפסח אולם עיקר הקרבן הינו באכילתו לפיכך ביקש השם יתברך שיסיימו את אכילת קרבן הפסח עוד בטרם מכת בכורות על מנת שיהיה בידם קודם מכת בכורות זכות המלאה של מצוות קרבן הפסח וזה יועיל להם להינצל. אבל אף על פי כן צווה להם שלא לצאת מפתח הבית לפי שבלילה ההוא שלטו דינים במצרים ואולי מעוד טעמים שאינם מפורשים במקרא.
בדרך דרוש כתב מרן החתם סופר לרמוז בפסוק וככה תאכלו אתו ואכלתם אתו בחיפזון, שכאן נרמז לנו עניין כל המרבה לספר ביציאת מצרים, שכן למה צריך לאכול כל כך בחיפזון, אומנם העניין לפי שיש צורך לספר הרבה בנסי יציאת מצרים והרי פסח אינו נאכל אלא עד חצות, אם כן מרוב הסיפור נוכחים פתאום שמתקרב חצות ממילא לא נשאר לנו אלא לאכול בחיפזון כדי להפטיר באפיקומן..

שתי הערות:
א. יש שיטת תנאים במכילתא ובגמרא ברכות ט [וכוותיה פסק הרמב"ם] שזמן אכילת הפסח [מדאורייתא, בלי סייג דרבנן] הוא עד הבוקר ולא עד חצות.
ב. האם בפסח מצרים היתה המצוה לספר ביציאת מצרים?

על הערה ב:
"ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים". הרי שכבר אז היה עניין של סיפור יציאת מצרים (אולי לא בגדר 'סיפור' למי שאינו יודע אבל בגדר 'שיחו בכל נפלאותיו'.

צופה_ומביט
הודעות: 4524
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: מה החפזון באכילת הפסח אם לא היו יכולים לצאת עד בוקר ממילא?

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' אפריל 03, 2023 12:00 am

פנת יקרת כתב:על הערה ב:
"ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים". הרי שכבר אז היה עניין של סיפור יציאת מצרים (אולי לא בגדר 'סיפור' למי שאינו יודע אבל בגדר 'שיחו בכל נפלאותיו'.

השאלה האם הפסוק הזה מדבר על אותה שנה או שהכוונה לדורות הבאים, בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו וגו'. מן הסתם בנושא הזה של מצות סיפור יציאת מצרים בפסח מצרים עסקו המפרשים, ולא חיפשתי.

בלקח טוב למשל כתב על פסוק זה: "פסוק זה למשה אמרו, למען תספר בתורה להודיע לדורות".
וכעי"ז בשכל טוב: "ולמען תספר – חזר ואמר דבר הקודש למשה ולמען תספר בתורה. באזני בנך ובן בנך – שתדרוש בתורה לדורות ויאמינו".
וכעי"ז בספורנו: "ולמען תספר – למען ידעו דורות ישראל את כל אלה".

ורק בחלק של "וידעתם כי אני הוי"ה", וידעתם - כולל את המספר והשומע. כ"כ הספורנו: "וידעתם – אתה ודורותיך והמצרים". וכעי"ז ברבינו בחיי: "וידעתם כי אני ה׳ – לשעה ולדורות". ואכן הסיפור בנפלאות ה' וההודאה וההלל לשמו קובעים את האמונה בלב גם אצל מי שראה אותם בעצמו, מלבד עניין הפרסום וההודאה לשמו הגדול, וכדברי הרמב"ן בסו"פ בא.

עמוס התקועי
הודעות: 146
הצטרף: א' נובמבר 28, 2021 9:42 pm

Re: מה החפזון באכילת הפסח אם לא היו יכולים לצאת עד בוקר ממילא?

הודעהעל ידי עמוס התקועי » ב' אפריל 03, 2023 4:09 am

ימחול לי כבודו, אבל מכל הציטוטים שהבאת עדיין לא מצאתי מקור שאכילת הפסח בחיפזון היתה מצוה על שם מה שעתיד להיות בבוקר. אדרבה, כל המקורות הנ"ל מזכירים שהוצרכו לאכול אותו בחפזון לטעמים פרקטיים, מפני שהיו צריכים להיות מוכנים לצאת לדרך. וזה ממש כדבריי.
עיקר הוכחתך מפני שהשתמשו בכף הדמיון, ומזה למדת שבאמת לא היו נחפזים. אבל כמובן שזה ראיה מאד קלושה.

החפזון לדורות שהזכרתי, רצוני לומר כל הדינים של הפסח של דורות שבאו לסמל החפזון (כגון לאכול צלי, לא לשבור עצמות וכו'), הם כולם מסמלים החפזון של פסח מצרים. השאלה היא מה טבעו של החפזון הזו בפסח מצרים? לדעתך אכן לא היו נחפזים, וכל עניני החפזון שעשו בפסח מצרים לא היה רק סמל וזכר של חפזון שיהיה בבוקר. אבל אני לא מוכן לקבל זה. לי נראה דוקא שהיה כאן חפזון ממשי בפסח מצרים, כי היה סיכוי שיצאו כבר בלילה (וכמדומה שכן מלמדים לתשב"ר), וע"כ היו אוכלים זה בחפזון ובמהירות (פשוטו כמשמעו) ובאופן של מתנים חגורים ומקלם בידם, כי היו מוכנים לצאת בכל רגע, אף שבסופו של דבר לא יצאו עד הבוקר. אני לא יודע איך זה מסתדר עם הצווי שלא לצאת עד הבוקר, וע"כ שאלתי מה ששאלתי.

ולפי זה חשבתי לבאר למה הצווי של מתניכם חגורים וכו' לא היה נוהג לדורות, רק בפסח מצרים, משא"כ שאר הדינים שנוהגים לדורות. אבל לפי הבנתי ניחא, כי שאר הדינים הנוהגים בקרבן פסח, באים לסמל החפזון, וע"כ נוהגים לדורות, אבל הצויי של מתניכם חגורים וכו' לא היה סמל בעלמא, אלא חפזון של ממש, היו אוכלים אותם עם חגורי אזור במתניהם ומקלם בידם לטעמים פרקטיים, הם היו אמורים להיות מוכנים לצאת בכל רגע בליל ט"ו. ולכן פשוט שלדורות לא עושים כן, וכמו שלא אוכלים הפסח בחפזון לדורות, כי רק בפסח מצרים הוצרכו לאכול אותו בחפזון ובמהירות ממש, כנ"ל, וזה היה בבחינת הוראה שעה, אבל לדורות אוכלים אותו במתינות ורק עושים הפעולות המסמלים החפזון ששרר אז, והבן זה

צופה_ומביט
הודעות: 4524
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: מה החפזון באכילת הפסח אם לא היו יכולים לצאת עד בוקר ממילא?

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' אפריל 03, 2023 9:41 am

לפחות תסכים איתי שאין "מקראות מפורשים" שאומרים שאכלו את הפסח בחיפזון. ה"מקרא מלא" שהבאת בהודעת הפתיחה של האשכול עוסק בהכנת הבצק שעשו בבוקר [ולא קשור לאכילת הפסח כלל], וכפי שנתבאר היטב לעיל, ולגבי קרבן הפסח התורה כתבה רק ציווי [לאכלו בחיפזון] בלי שום הסבר לציווי הזה [ואם חשב מישהו להבין שזה כי יוצאים בחיפזון בלילה - זהו כי לא שת לבו לציווי מפורש שאסר עליהם לצאת מפתח ביתם עד בוקר, ומוסכם בחז"ל (ברכות ט) לכו"ע שיצאו מבתיהם רק בבוקר]. ולדעת רש"י וסיעתו [על פי המכילתא] התורה כן כתבה הסבר - ולא פרקטי כי אתם צריכים כפשוטו למהר כי יוצאים כבר לדרך - אלא נימוק אחר לגמרי: "ואכלתם אותו בחיפזון - פסח הוא לה'", וביארו רש"י וסיעתו את הכוונה. ולדעת האב"ע וסיעתו ג"כ כתבה התורה הסבר - - ולא פרקטי כי אתם צריכים כפשוטו למהר כי יוצאים כבר לדרך - אלא שהכוונה לסיים אכילתו עד חצות [כדעת מ"ד זה מהתנאים] כדי להינצל מהמשחית בחצות.

ומכאן לעוד פלא אצלי, מדוע בשתי הפעמים שמעלתו הגיב לדבריי באשכול זה, בשתיהן התעלם [כאילו לא נכתב כלל] מכל מה שכן נתבאר וכן התיישב, ונטפל אך ורק לחלק [קטן ככל שיהיה] שלדעתו נשאר קשה, [ועוד באופן שכביכול כלום לא השתנה והשאלה נשארה במקומה עומדת כמו שהיתה מעיקרא]. ולמשל כעת התעלם מעלתו מביאורי האב"ע וסיעתו ורש"י וסיעתו, ונטפל [כבר בפעם השניה] לביאור שהמצוה של הלילה היתה ע"ש הבוקר, כאילו הוא הביאור היחיד, ומשלא מתקבל ע"ד מעלתו - עומד ואומר שהקושיה נשארה כשהיתה.

גם סיעת הראשונים שכתבו שאכילת הפסח בצורה של חיפזון הוא כדי להשריש בישראל שהפעם בוודאי יוצאים וכיו"ב, מעלתו טוען שהוא רק דיוק מכ' הדמיון [הגם שלדעתי בכה"ג גם זה מספיק, כי הלשון זועק יותר את מה שלא נכתב ממה שכן נכתב. איך לא כתב אחד מהם שצריך למהר כי באמת יוצאים כבר לדרך], אבל הרי כמה מהם - שהבאתי לשונם - טרחו לבאר איזה רעיונות והשרשות אמונה היו לצורת האכילה הזו בלילה, וכי לזה ייקרא דיוק מכ' הדמיון?

עוד הובא לעיל כמ"פ כי לדעת כמה תנאים וכ"פ הרמב"ם הפסח נאכל עד הבוקר, ודבר זה נדרש בתורה כבר בפסוק המקורי של פסח מצרים "ואכלתם אותו בחיפזון - עד שעת חיפזון [דישראל]", [והיינו כמעט להדיא שהוא ע"ש מה שעתיד להיות בבוקר, כי מגדירים לישראל מבעוד יום את זמן אכילת הפסח עד הבוקר - במילים: עד הזמן שבו תמהרו לצאת בחיפזון. מעלתו יכול שלא לקבל נקודה זו, ורק אנא שלא יעשה ממנה את עיקר הודעתי]. ודברי מ"ד זה פשוטים שהרי לא יוצאים עד הבוקר מהבתים כמפורש בתורה. [ולמ"ד שעד חצות הוא כי אז היא שעת חיפזון שכינה וחיפזון דמצרים וישראל צריכים הגנה שיפסח עליהם ה' בזכות קרבן הפסח, וכשיטת האב"ע וסיעתו ורש"י וסיעתו]. ועכ"פ למ"ד זה [שכ"פ הרמב"ם] מפורש להדיא שזמן אכילת פסח מצרים היה כל הלילה - ואתה עומד ואומר שנצטוו לאוכלו בחיפזון כי ממהרים להיכנשהו?

סוף דבר, באמת חושבני שדי והותר במה שנכתב עד כאן, הרואה יראה והבוחר יבחר, ובכלל זה גם לבחור להישאר בקושיה עצומה.
כל טוב ובהצלחה רבה.
ופסח כשר ושמח.

עמוס התקועי
הודעות: 146
הצטרף: א' נובמבר 28, 2021 9:42 pm

Re: מה החפזון באכילת הפסח אם לא היו יכולים לצאת עד בוקר ממילא?

הודעהעל ידי עמוס התקועי » ב' אפריל 03, 2023 5:24 pm

צופה_ומביט כתב:לפחות תסכים איתי שאין "מקראות מפורשים" שאומרים שאכלו את הפסח בחיפזון. ה"מקרא מלא" שהבאת בהודעת הפתיחה של האשכול עוסק בהכנת הבצק שעשו בבוקר [ולא קשור לאכילת הפסח כלל], וכפי שנתבאר היטב לעיל, ולגבי קרבן הפסח התורה כתבה רק ציווי [לאכלו בחיפזון] בלי שום הסבר לציווי הזה [ואם חשב מישהו להבין שזה כי יוצאים בחיפזון בלילה - זהו כי לא שת לבו לציווי מפורש שאסר עליהם לצאת מפתח ביתם עד בוקר, ומוסכם בחז"ל (ברכות ט) לכו"ע שיצאו מבתיהם רק בבוקר]. ולדעת רש"י וסיעתו [על פי המכילתא] התורה כן כתבה הסבר - ולא פרקטי כי אתם צריכים כפשוטו למהר כי יוצאים כבר לדרך - אלא נימוק אחר לגמרי: "ואכלתם אותו בחיפזון - פסח הוא לה'", וביארו רש"י וסיעתו את הכוונה. ולדעת האב"ע וסיעתו ג"כ כתבה התורה הסבר - - ולא פרקטי כי אתם צריכים כפשוטו למהר כי יוצאים כבר לדרך - אלא שהכוונה לסיים אכילתו עד חצות [כדעת מ"ד זה מהתנאים] כדי להינצל מהמשחית בחצות.



צודק. לא שמתי לב לפירוש אב"ע. לפעמים מחמת אריכות ההודעה, ציטוטים ומראי מקומות כאלו נאבדים. לדעת האב"ע אכן מיושב קושייתי, כי אף שזה היה חפזון ממשי, זה לא היה מחמת היציאה לדרך אלא כדי שיגמרו לפני בוא המשחית.

אלא שהנימוק הזה בכלל לא ברור לי, כי למה להם למהר לאכול לפני בוא המשחית, הרי לא הותרו לצאת חוץ מהבית, וכל החבורות היו אוכלים בפנים בבתיהם ממילא, ומה איכפת לן אם יאכלו הפסח בחצות הלילה? ובודאי אין כוונתו להדם על המשקוף, כי זה היו עושים תיכף אחר שחיטה. וצ"ע בכוונתו. עכ"פ לפירושו אכן לא יקשה.

גם לטעם רש"י לא יוקשה, אלא שיש לי הרבה מה להעיר עליו, ואין רצוני להתעכב ע"ז.

ולשאר הראשונים אני אעיין בזה שוב, יתכן שכוונתם הוא ע"ש העתיד כמו שפירשת.

אבל ראה מה שמצאתי במורה ג, מו "אבל הדינים המיוחדים בפסח... הם כולם טעמם פשוט... ואין עם החפזון שהות לשבירת העצם ולא לשגר ממנו מבית לבית ולחכות לשליח עד שיחזור, כי כל אלו מעשה רשלנות והתמהמהות, והיתה המטרה לפעול בחפזון ובמהירות שמא יתאחר א' ויפסיד את היציאה בקהל בני אדם, ויהיה אפשר להזיקו ולהתנכל לו". משמע להדיא, שזה היה מטעמים פרקטיים, היה צריכים לאכול בבהלה ובמהירות, כי לא היה פנאי להתעכב באכילה, כי פן יצטרכו לצאת בדרך [באמצע הלילה] והאוכל ישאר בבית ויוזק מן המצריים. אף שתוכל לדחוק גם בזה ולומר שכוונתו על היציאה בבוקר, אבל כמובן שהמפרש כן רחוק מאד מן הנקודה.

צופה_ומביט
הודעות: 4524
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: מה החפזון באכילת הפסח אם לא היו יכולים לצאת עד בוקר ממילא?

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' אפריל 03, 2023 5:44 pm

עמוס התקועי כתב: לדעת האב"ע אכן מיושב קושייתי, כי אף שזה היה חפזון ממשי, זה לא היה מחמת היציאה לדרך אלא כדי שיגמרו לפני בוא המשחית.

אלא שהנימוק הזה בכלל לא ברור לי, כי למה להם למהר לאכול לפני בוא המשחית, הרי לא הותרו לצאת חוץ מהבית, וכל החבורות היו אוכלים בפנים בבתיהם ממילא, ומה איכפת לן אם יאכלו הפסח בחצות הלילה? ובודאי אין כוונתו להדם על המשקוף, כי זה היו עושים תיכף אחר שחיטה. וצ"ע בכוונתו. עכ"פ לפירושו אכן לא יקשה.

בפשטות הכוונה שכדי להינצל מהמשחית היו צריכים את זכות ומצוה של אכילת הפסח [ולא רק שחיטתו והזאת דמו על המשקוף והמזוזות], ופשוט שסימן הדם לא היה העיקר [הקב"ה לא צריך סימנים ותזכורות], אלא זכות המצוה, וכדברי חז"ל במכילתא שהיו צריכים זכות שתי מצוות, דם מילה ודם פסח, ומצות הפסח נגמרת באכילתו. וכן מפורש במכילתא בא ה בביאור הפסוק "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיהוָה אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל" [שיש בו כפל וקושי לשון]: "רבי יוסי הגלילי אומר, ראויין היו שונאיהם של ישראל כליה במצרים, עד שגמר אחרון שבהם את פסחו". [גמר את פסחו = גמר לאכול את פסחו].
ולמעשה זה יסוד ביאור רש"י ג"כ, שהיות שהקב"ה כעת מדלג ופוסח על בתי ישראל לכן עשו גם אתם את כל מצות הפסח [ובכלל זה אכילתו, שעליה קאי הפסוק שמבאר רש"י, שמות יב, יא, וככה תאכלו אותו וגו'] בדרך דילוג ופסיחה [מהירות וחיפזון, כאילו ממהרים כבר לצאת לדרך, ואוכלים "על רגל אחת"] כדי להיות זכאים וראויים להנהגה כזו באותה העת מצד הקב"ה, וכ"כ המהר"ל, הבאתי דבריו לעיל.

עמוס התקועי כתב:לשאר הראשונים אני אעיין בזה שוב, יתכן שכוונתם הוא ע"ש העתיד כמו שפירשת.

לגבי המצה שאכלו בלילה [וכי בלילה "לא הספיק בצקם להחמיץ"? ואת המצה הזו אפו מבעוד יום] מפורש כך בכמה ראשונים [ר"י קמחי, רי"ד, שיבלי הלקט] להדיא [הבאתי לשונם לעיל], וא"כ מה כ"כ מחודש לומר שהוא הדין והוא הטעם לחיפזון של הפסח שאכלו בלילה. עאכו"כ כאשר יש משמעות כזו בכו"כ ראשונים [לדעתי עכ"פ], ועכ"פ בוודאי כאשר אפשרי להבין כך בדבריהם.

עמוס התקועי כתב:אבל ראה מה שמצאתי במורה ג, מו "אבל הדינים המיוחדים בפסח... הם כולם טעמם פשוט... ואין עם החפזון שהות לשבירת העצם ולא לשגר ממנו מבית לבית ולחכות לשליח עד שיחזור, כי כל אלו מעשה רשלנות והתמהמהות, והיתה המטרה לפעול בחפזון ובמהירות שמא יתאחר א' ויפסיד את היציאה בקהל בני אדם, ויהיה אפשר להזיקו ולהתנכל לו". משמע להדיא, שזה היה מטעמים פרקטיים, היה צריכים לאכול בבהלה ובמהירות, כי לא היה פנאי להתעכב באכילה, כי פן יצטרכו לצאת בדרך [באמצע הלילה] והאוכל ישאר בבית ויוזק מן המצריים.

לא ראיתי דבריו כעת, ואין לי פנאי כעת לעיין בכל דבריו שם, אבל היכן בלשון שציטטת כתוב שה"יציאה" היינו בלילה? אין לכך לא רמז ולא משמעות בלשונו.
ושוב, הרמב"ם סובר שזמן אכילת הפסח [במצרים ולדורות] הוא עד הבוקר, ופשוט שהכוונה להזדרז כדי שלא להפסיד את היציאה עם כולם בבוקר. והיות שאדם יכול להימשך באכילת הפסח ולהאריך בהלל וכו' כל הלילה, ויגיע בסעודתו ואכילת הפסח והלל וזמרה וכו' עד הבוקר או קרוב לבוקר ולא יהיה מוכן ליציאה יחד עם כולם כשיגיע הזמן [ואיש לא יודע בדיוק מתי ביום יצאו, אולי מיד בהגיע הבוקר] לכן אמר הקב"ה שבכל זמן אכילתו של הפסח [- בפסח מצרים שאז היה כל עניין היציאה וחשש ההיזק שכתב המו"נ] יהיו חגורים כהולכי דרכים, לזכור כל העת שבבוקר יוצאים, וממילא לא יימשכו מדי באכילתו והסובב אותה עד כדי כך שבבוקר לא יהיו מוכנים ליציאה.
ומאותו טעם מנעה התורה כל ענייני שהות גם בעצם האכילה, שבירת עצמות, ושליחה מבית לבית [זה היה נמנע בלא"ה גם כי היה איסור לצאת מהבתים, ובסכנת מיתה למי שיצא].
ואגב, ממש כעי"ז פסק הרמב"ם בהלכות קרבן פסח שמדרבנן עשו סייג לאכילתו עד חצות, והטעם מבואר למעיין שהוא כדי שלא ישתהה מדי באכילתו ובטעות יבוא לידי נותר בהגיע הבוקר [לכן בהלכות מצה לגבי אכילת המצה לא כתב הרמב"ם שיש סייג כזה, וזמנה גם מדרבנן עד הבוקר לרמב"ם].

באם ישנו איזה לשון מפורש [שטרם הבאת] ברמב"ם שם שהכוונה ליציאה בלילה - הרי שיהיו דבריו נסתרים מפסוק מפורש "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר", וממילא יהיו דבריו צ"ע, ולא שנרוויח מהם משהו [אלא אדרבה, תהיה זו קושיא על הרמב"ם ותו לא], שהרי כל הקושיא מעיקרא התחילה מהפסוק המפורש הזה, שאסור לצאת מהבתים בלילה ובהכרח היציאה מהבתים/ממצרים רק בבוקר. עאכו"כ כשלא כתב הרמב"ם במפורש [ואפילו לא ברמז] שכוונתו ליציאה בלילה - מה פתאום שנפרש/נטען/נכניס כך בכוונתו - ונעמיד אותו כסותר פסוק מפורש?

עמוס התקועי
הודעות: 146
הצטרף: א' נובמבר 28, 2021 9:42 pm

Re: מה החפזון באכילת הפסח אם לא היו יכולים לצאת עד בוקר ממילא?

הודעהעל ידי עמוס התקועי » ב' אפריל 03, 2023 7:30 pm

לעיל כתבת כך:

צופה_ומביט כתב:למ"ד שזמן אכילת הפסח היה עד הבוקר, הגם שג"כ ניתן לשאול מדוע שיתעכבו באכילה כל כך, עד הבוקר, ולא יכינו בלילה זה גם צידה לדרך, אבל יש לומר שהא גופא הוא שבח בני ישראל, שלא דאגו כלל מה יהיה ביציאה, אלא ישבו מודים ומהללים לקב"ה כל אותו הלילה ומקיימים את מצוותיו בנחת ובהידור. [ואמנם הצביון של האכילה כן היה של חיפזון מהטעם הנ"ל, ע"ש העתיד להיות בבוקר שיהיו הולכי דרכים וגם יגורשו ממצרים, והגדיל עוד יותר את שבח ישראל, שזוכרים כל העת שבבוקר יהיו הולכי דרכים - ועכ"ז אוכלים בנחת ומהללים באריכות, ולא דואגים כלל לבוקר]


ועתה מצאתי רמב"ם שכותב מפורש שזה היה מטעמים פרקטיים, ולא ע"ש העתיד. זהו.

צופה_ומביט
הודעות: 4524
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: מה החפזון באכילת הפסח אם לא היו יכולים לצאת עד בוקר ממילא?

הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' אפריל 03, 2023 7:37 pm

נו שוין.
העיקר שברור שלא היתה הו"א לצאת בלילה, והחיפזון לא היה בגלל איזו יציאה בלילה. זהו.

צופה_ומביט
הודעות: 4524
הצטרף: ד' אפריל 29, 2015 5:26 pm

Re: מה החפזון באכילת הפסח אם לא היו יכולים לצאת עד בוקר ממילא?

הודעהעל ידי צופה_ומביט » א' אפריל 09, 2023 2:29 pm

בהמשך להודעה הנ"ל [סדר הזמנים ביציאת מצרים]

שאל הרב צורב מתחיל:
צורב מתחיל כתב:עדיין חסר לי אימתי שאלו מהמצרים כלי כסף וכלי זהב וכו'?
ולכאורה שאלו רק בבוקר כשהותרו לצאת מהבתים ועד חצות היום שאז יצאו ממצרים, לפי"ז התקשיתי בנאמר בפיוט 'ויהי בחצי הלילה' - "חילם לא מצאו בקומם בלילה" שפירשו בהרבה הגדות שהוא על "וינצלו את מצרים".

זו באמת שאלה חשובה להשלמת התמונה:

אימתי שאלו ישראל מהמצרים כלי כסף וכלי זהב וכו'.

ויש בזה שלש דרכים.


דרך ראשונה:

לשון המדרש רבה:
נִתְפַּזְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל מִצְרַיִם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר משֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם, וּמשֶׁה הָיָה עוֹסֵק בְּעַצְמוֹת יוֹסֵף, וּבִכְלֵי הַמִּשְׁכָּן שֶׁהֵכִין יַעֲקֹב אָבִינוּ.

הפסוק הקודם אומר "וישא העם את בצקו" וגו' כלומר קאי על שעת היציאה מהבתים בבוקר, ומשמע שהכוונה שבאותה שעה שיצאו מהבתים בחיפזון גם שאלו מהמצרים כלי כסף וזהב וכו'.

וכ"כ האברבנאל:
הגיד הכתוב שעם כל החפזון ומהירות היציאה לא שכחו ישראל מצות אלהיהם ולא עברו עליה כי הם עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות.

וראיתי מדייקים כן ברש"י בפסוק לו:
וישאילום – אף מה שלא היו שואלין מהן היו נותנין להן. אתה אומר: אחד, טול שנים ולך.

יש מדייקים כך גם ברמב"ן יא, ג "בשעת מעשה" עיי"ש [לענ"ד אינו דיוק, שרק חילק בין הציווי לקיום, אבל לא אמר בדווקא ששעת מעשה היתה בפועל אז כסדר הכתובים].


דרך שניה:

כתב המלבי"ם:
ובני ישראל עשו כדבר משה – קדימת השם אל הפעל מורה שעשו כן מקודם (כמ״ש באילת השחר כלל קי״ז), כי בעת היציאה לא היה פנאי לזה". [כלומר מדלא כתיב ויעשו בני ישראל.

וכעין דרשת חז"ל עה"פ "והאדם ידע", ידע מכבר, והובא ברש"י שם].

וכ"כ הכתב והקבלה:
ובני ישראל עשו – לא אמר ויעשו בני ישראל כמנהג במאמרים הבאים ע״ד ספור בשמירת הסידור בקדימה ואיחור כפי הזדמנות הענינים, כי באמת לא היתה השאלה בעת החפזון, כי אם להחמיץ הבצק לא היה להם פנאי להתמהמה איך יתמהמהו בשאלת כסף וזהב ושמלות, אבל השאלה היתה מבעוד יום טרם בוא מכת בכורות כאשר דיבר אליהם משה, ולכוונה זו אמר ובני ישראל עשו בקדימת השם לפעל ובפעל עבר גרידא והוא העבר המוקדם, וכבר הוזכר הכלל הזה בבראשית בפ׳ והאדם ידע, ותרגומו (האטטען געטהאן).

וכך משמע בהרבה מפרשים בפרק הקודם, יא, ב, דבר נא, ופירשו דהיינו עכשיו, ופירשו במפרשים שזהו כי אין זמן יותר [אם כי בביאור הדבר מדוע אין שהות יותר כתבו עוד טעמים עיי"ש], ואביא דבריהם [ואתחיל במלבי"ם וכתו"ק דקיימינן בהו]:
מלבי"ם:
דבר נא – ולכן תדבר באזניהם שיתחילו לשאל תיכף כי אח״כ לא יהיה זמן לזה באשר אז יגרשו אותם בהחלט ולא ישאלו להם את כליהם.
כתו"ק:
וישאלו – באו הפסוקים האלה במקום זה קודם ספור ענין המכה בפרטיות׳, כי אחרי שהודיע למשה במאמר הקודם גרוש יגרש להורות על מהירות יציאתם בבוא המכה, לכן צריך קודם בואה לעורר את העם על השאלה, כי בעת הבהלה הגדולה ומהירות הנמרץ לא יוכלו להתמהמה בענין בקשת כליהם ושמלותם (רי״א). - הפירוש הזה בשם האברבנאל [הבאתיו להלן מיד], וצ"ב כי הוא עצמו כתב כנ"ל שכן שאלו בתוך כדי החיפזון והבהלה.
ר"י בכור שור:
דבר נא באזני העם – דבר עתה באזני העם, כי אין שהות עוד יותר.
חזקוני:
דבר נא – דבר עכשיו באזני העם – כי אין שהות בדבר מאחר שילכו להם מכל וכל.
אברבנאל:
כלל הענין שהודיעו שתהיה בהלה גדולה ומהירות נמרץ ולא יוכלו להתמהמה. ומפני זה צוהו מיד דבר נא באזני העם רוצה לומר עתה קודם בוא מכת בכורות ואותה בהלה שלא יראה איש את אחיו. דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו המצרים ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ושמלות
רד"צ הופמן:
דבר-נא – ה׳ בישר לו למשה את המכה האחרונה עוד לפני בואו אל פרעה לראשונה, כדי שיוכל לומר לעם עתה – וזהו ביאורה של המלה ״נא״, השוה ראב״ע ע״א – לבקש כלי כסף וכלי זהב מן המצרים.

האלשיך הק' מציע בפירושו את שתי הדרכים. בפסוק יב, לג נוקט ששאלו בשעת היציאה בבוקר, ובעצמו מזכיר שם שלעיל כתב דרך אחרת שהשאלה היתה קודם מכת בכורות.


דרך שלישית:

איני זוכר היכן ראיתיה, אבל כמדומה שמבארים שבאותן שש שעות שהמתינו ישראל ברעמסס [לאחר שהגיעו לשם כולם בשעה קלה בדרך נס] נפוצו כולם על פני ארץ מצרים לשאול כלי כסף וכו'. ואין זה אפוכי מטרתא [שנשאל מדוע להיות מגורשים בחיפזון מהבתים לרעמסס ולאחר מכן לחזור למצרים לשאול את הרכוש], כי תחילה לכל לראש היו צריכים לצאת ממצרים, היינו להיות מגורשים מהבתים, שזו היתה הגאולה בבוקר. ולאחר מכן, כאנשים חופשיים, שיוצאים בהחלטתם ובזמנם וברצונם בחצות היום, הסתובבו בנחת בכל מצרים כאדונים לשאול כלי כסף וכו'.

ויתכן שזו כוונת המדרש רבה הנ"ל: "נִתְפַּזְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל מִצְרַיִם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר משֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם, וּמשֶׁה הָיָה עוֹסֵק בְּעַצְמוֹת יוֹסֵף, וּבִכְלֵי הַמִּשְׁכָּן שֶׁהֵכִין יַעֲקֹב אָבִינוּ". כי לשונו משמע שהיה לזה זמן ועשו כן בשובה ונחת.

ולכאורה כדרך הזו משמע בכל המדרשים שאומרים [ובכללם המדרש רבה הנ"ל] שבשעה ששאלו העם כלי כסף וכו' הלך משה להעלות את ארונו של יוסף מהנילוס, וזה בוודאי לא היה בלילה [שהיה אפשר אולי לומר - דרך רביעית - ששאלו מהמצרים כשבאו אלה לבתי ישראל לגרשם בלילה וצבאו על בתי ישראל עד הבוקר לגרשם, ובפרט שכתוב "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה", וכמו"כ "וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה"] אלא ביום, ומשמע במדרשים שמשה נתעסק בזה איזה משך זמן, ולא בבהילות.

ואולי כן משמע במדרשים שהיה זה בשעת חיפזון [והיינו כדרך הב' הנ"ל], ואניח לשונם כאן לעיון:
מכילתא דר"י:
״בָּא וְעָמַד עַל נִילוּס, נָטַל צְרוֹר וְזָרַק לְתוֹכוֹ, וְזָעַק וְאָמַר: יוֹסֵף, יוֹסֵף! הִגִּיעָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע הקב״ה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁהוּא גּוֹאֵל אֶת בָּנָיו. תֵּן כָּבוֹד לי״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְאַל תְּעַכֵּב אֶת גְּאֻלָּתָךְ! כִּי בִּגְלָלָךְ אָנוּ מְעֻכָּבִים, וְאִם לָאו, נְקִיִּים אֲנַחְנוּ מִשְּׁבוּעָתָךְ.״
מכילתא דרשב"י:
הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר יוסף יוסף הגיעה [השבועה] שנשבע הקב״ה לישראל לגאלן והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל עכשיו שמעה וישראל מעוכבין לך אם אתה מגלה עצמך הרי מוטב ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך.
מדרש תנחומא:
בָּא מֹשֶׁה וְעָמַד עַל נִילוֹס. נָטַל צְרוֹר וְחָקַק בּוֹ עֲלֵה שׁוֹר, וְצוֹוֵחַ וְאוֹמֵר: יוֹסֵף, יוֹסֵף, הִגִּיעָה שָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹאֵל אֶת בָּנָיו, וְהַשְּׁכִינָה מְעַכֶּבֶת לְךָ, וְיִשְׂרָאֵל וְעַנְנֵי כָּבוֹד מְעַכְּבִין לָךְ. אִם אַתָּה מְגַלֶּה אֶת עַצְמְךָ, מוּטָב. וְאִם לָאו, הֲרֵי אָנוּ נְקִיִּים מִשְּׁבוּעָתֶךָ.


מבחינת סדר הפסוקים:

הפסוקים "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת. וַיהוָה נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" כתובים אחרי הפסוקים "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים. וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם" ולפני הפסוק "וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה".

וכלומר שמצד סדר הפסוקים משמע או כדרך ב' שהשאלה היתה בשעת החיפזון לצאת מבתיהם לרעמסס, או כדרך ג' שהשאלה היתה אחרי שכבר היו ברעמסס.


לגבי פירוש הפיוט "חילם לא מצאו בקומם בלילה":

באם אכן קאי שורה זו על ממונם ורכושם של המצרים, י"ל בפשטות שסובר בעל הפיוט כדרך הב', שהשאלה היתה כבר קודם מכת בכורות, ולכן בקומם של המצרים בלילה לגרש את ישראל - חילם לא מצאו, משום שכבר היה ביד ישראל מבעוד יום.


חזור אל “פסח”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 33 אורחים